פורים - חגם של הנערות?
"נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס". (מגילה דף ד עמוד א).
"שאף הן היו באותו הנס - פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר". (תוספות שם).
בקהילת וורמייזא היה חג הפורים חגם של הנערות.
רבי יוזפא שמש, (1604-1678), שתיעד את מנהגי הקהילה, (מנהגים דק"ק וורמייזא, לרבי יוזפא שמש, מכון ירושלים תשמ"ח, חלק א), מספר על מנהגי הקהילה בפורים:
"ותיכף בהתחלות המגילה, לילה ויום הבתולות הולכות וסובבות, גם בחורים ונערים משנין בגדיהן, ומשימים פרצופין על פניהם, שקורין "ואר שטעלט", והולכין וסובבין בב"ה דאינשי ודנשים, רק שבלילה הולכין עם אבוקות וביום בלי אבוקות, והבתולות כולן הולכות במלבושי יו"ט, ואחת לובשות בגדי כלה, ושפיל וקלענקי בראשה, והיא הנקראת מלכה, ע"ש אסתר המלכה, וכך סובבות פעם ראשונה סביב המגדל /הבימה עליה קוראים את התורה/ ויוצאין וסובבין כן בב"ה דנשים גם כן, וחוזרין לבוא פעם שניה, ומסבבין המגדל כבראשונה, ויוצאין לב"ה דנשים, וכן עושחם פעת שלישית, אבל לא יותר משלשה פעמים.
מנהג שהנשים לובשין לילה ויום בגדי יו"ט, והאנשים אינם לובשין רק בבגדי חול ככל יום חול".
יומם של הבחורים היה בשבת שלאחרי פורים.
בעמוד רסה, הוא כותב:
"וכשמתחיל החזן ברכת מגן אבות, יורדין ובאין אצל האב ב"ד על מקומו, והאב ב"ד משיו ידיו על ראשו של כל בחור, ומברכו כדרך שמברך כל ליל שבת להבנים, ואח"כ נכנסים הבחורים לב"ה דנשים, ואם ירצו נכנסו דרך פתח היודשטיר לב"ה דנשים ובאים למקום הרבנית, אשת האב ב"ד, והרבנית מניחה ידה על ראש כל בחור ומברכו, ואח"כ מסבבין הבחורים כל שורת ב"ה דנשים, ויוצאין והולכין".
היו ימים והיו לילות.
 |
|
|