שופכים את דמן [דוגמניות]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-

מה שמורה שוב על מציאות בסיסית לדעתי. נשים תמיד מנוצלות לא משנה באיזה חברה. ויתירה מזו, נשים לא מסוגלות להתנגד לניצול. תמיד ימצאו נשים שישתפו פעולה עם הגברים שעושים להם רע. חברה שרוצה לדאוג שהגברים לא ינצלו את הנשים צריכה לשמור על הנשים. אם הנשים חייבות להתחרות שוה בשוה עם גברים הן תמיד יפסידו.

והנה הכתבה.



שופכים את דמן

אני לא מבקרת טלוויזיה ולמען האמת גם לא צופת טלוויזיה, אבל צפיתי בפרק האודישנים המקדים של ה"דוגמניות", שהערב (א', 21:00, ערוץ 10), ישודר הפרק הרשמי הראשון שלה.

ניסיתי לכתוב טור קליל, אבל אני לא מסוגלת. נשבר לי הלב. חשבתי שאוכל להשתתף במשחק הזה, כמו שאני מדגמנת עדיין למרות דעותיי הקיצוניות יחסית לדוגמנית, אבל בינתיים אני לא רואה איך אני מצטרפת למהלכי המשחק.

מצחיק, עצוב, פתאטי, רוע לב שנשפך בדליים על בנות צעירות, אבסורד. אלו רק מעט מהמילים שמציפות אותי. כן, החיים שלהן הולכים להשתנות. אבל למה? בשביל מה? שירז טל קשה לי להאמין שהם יהיו. זה כמעט בטוח. והמבוכה שהן יצטרכו להתמודד איתה ברחוב כל יום תהיה גרועה יותר מללכת בעירום.

"אחרי שהאישיות שלהן תהיה מעוכה, פרוצה, מושפלת אז נעשה מהן דוגמניות", הם חושבים שם למעלה. ככה זה? זאת לא שירז טל וגם לא גלית גוטמן, זאת מוטציה של אשה. נפש דהויה בגוף מסורס. עשירות הן יהיו אולי אם יתחתנו עם מיליונר שרוצה קישוט נרקוטי אצלו בבית.

מיטל דוהן, חברה שלי, רצתה פעם לכתוב את ספר ההשפלות - ספר שבו יתואר כמה גברים משפילים אותנו כדי שנוכל להיות נשים "ראויות" בעיניהם. לדעתי יש פה חומר לספר השפלות חדש - שיבדוק עד כמה מזוכיסטית יכולה להיות אשה בעצמה. כמה השפלה אני מוכנה לספוג כדי להפוך למוצר צריכה ארוז מספיק מגרה. ספר כנראה לא יהיה מזה, כי ספרות, למזלנו, עוד לא הגיעה עד כאן - אבל הטלוויזיה כן.

ויש פה נתח בשר לא קטן להשפלות: ממדידות היקפים ומצמוץ עיניים של המתבונן/מתבוננת ממול כלפי אותו סנטימטר עקשן ששכחו שהוא חלק מגוף, עור, עצמות, רגשות ועוד כל מיני עניינים שבינה לבינה, ועד אמירות קיצוניות והפגנת זלזול תוך כדי מלמול משהו לא נעים מול אותה אחת שעמלה רבות ביזע ודמעות.

הסיטואציה שהכי מזכירה את זה היא זו של הורה וילד, כשההורה מדבר על הילד שלו בגוף שלישי למרות שהילד נמצא ממש בסמוך אליו ואומר דברים שלילד לא ממש מתחשק לשמוע. ככה דוגמנית, שהיא כבר לא בת שלוש ומבינה הכל, חווה את הדיבורים עליה כאילו היא לא נמצאת שם. כאילו זה סתם קולב שבמקרה עבר שם. מעניין אלו תכונות אופי צריך בשביל לעבוד מהצד השני (לא כולם כאלו), מעניין אילו נתוני פתיחה וחוויות חיים צריך כדי לעמוד מול אותן בנות 16,18,20 ולחשוב שאם הן מקבלות תהילה וכסף (במקרה הזה רק תהילה) אז אפשר לרמוס אותן, לבדוק אם הן עשויות מברזל או מפלדה.

ועכשיו לדבר עצמו - לדוגמנות. אם אעזוב רגע את עניין הטלוויזיה. בכל זאת דוגמנות היא לא רק שלילית, בעולם הזה (וזה אכן עולם שמתנהל עם חוקיות משלו) יש גם יתרונות. למשל אסתטיקה ברמה גבוהה וממקוצעת ביותר וגם נשים ייחודיות, מיוחדות ולעיתים גם מרתקות.

מכל השופטים היחידה שבאמת מבינה עניין בעיני היא בטי רוקאוי (שטוב לב הוא ממנה והלאה). אשל עזר. המודל הגברי היחידי, הוא חולה אנורקטיות שמחפש בכוח סקסיות מבנות צעירות וחסרות ישע. לטעמי הוא מביך בדיוק כמו הבנות, שעדיין תמימות מדי מכדי לדבר מול מצלמה.

יש כמה בנות שאני למרות הכל רואה בהן אופציה לדוגמניות: אולגה, מיתר, סיוון ומאיה, בעיקר אולגה ומיתר. מה יקרה איתן מכאן והלאה כשהדם שלהן מותז כדי שיהיה לנו הצופים עניין? זה כבר ממני והלאה.

סוגר הכותרת

.

לא התאפקתי, הציטוט הבא הוא מתוך עתון הצופה, יום שישי האחרון, מהמדור "הערות קטנוניות" :


12. סדר עדיפויות: קודם היה הריאליטי שבו בחרו את "השגריר". אחר כך את "המנהיג", ועכשיו השלב הסופי - "מי תהיה הדוגמנית של ישראל".

תמיד השתעשעתי מן "הברית הקדושה" שנוצרה בעניין זה בין הפמיניסטיות לדתיים.

יש לי בעניין זה תיאוריה, שאנדב לכם כאן את עיקריה בחינם ובקיצור יחסי:

כלל היסוד: כאשר יש בחברה נתונה התנגדות ל-X, המנומקת בנימוק א', וכעבור זמן מסויים תקפו של הנימוק א' מתערער (מסיבה כלשהי), אך ההתנגדות נשארת, וכעת מנומקת בנימוק ב' - עליך להתחיל לחשוד שלא נימוק א' עיקר ולא נימוק ב' עיקר אלא נטיות יסוד (או חולשות יסוד) אנושיות הן הפועלות כאן, ואילו נימוקים א', ב', וכן ג' ו-ד' (הצפויים לבוא בעקבותיהם) אינן אלא "בניין-על" (במינוח המרקסיסטי).
(ספרות עזר מומלצת, לפי סדר כרונולוגי: ניטשה, הסבא מנובהרדוק, פרויד).

ולנדון דידן:
כשם שיש בטבע האדם נטיית יסוד למיניות, כך יש בו כנראה איזו נטיית יסוד לריסון בתחום המיני.
בחברה המערבית של המאות ה-18 וה-19 תלו את זה ב"מוסר".
החברה המערבית של המאה ה-20, שחרתה על דגלה את זכויות הפרט, ראתה כי המסקנות העקביות מתוך תפיסותיה גוררות בהכרח את ההתנגדות ל"אכיפת מוסר".
אז מה עשה טבע האדם? שינה את הנימוק: עכשיו אין כאן אכיפת מוסר, אלא "הטרדה מינית" (מצאו מונח!), "ביזוי האשה" (הבוחרת בכך מרצונה!), וכד', דהיינו, צורה מורכבת ובלתי-אינטואיטיבית של "פגיעה בזכויות הפרט" כביכול.

ומה אומר הכלל היסודי הנ"ל? כל הנימוקים הם בניין-על. האמת היא שזה טבע האדם.



אידך גיסא

אידך גיסא

האם שובניזם ג"כ נכנס לנטיות הבסיסיות הנ"ל?
אם כן מדוע לא מצליחים לתרץ אותו היום?

שוביניזם איננו אב-נטייה, אלא תולדה של אב, שהיום מוצא לו פורקן בדרכים אחרות.

אידך גיסא

אידך

איך ההגיון עובד, אולי תסביר לי,

ההנחה שלך בדבר נטיית היסוד לריסון בתחום המיני באדם סותרת את כל 'התורה'. מטרת כל המצוות באיסורי עריות היא כדי להביא את האדם לריסון, ועיקר כוונתם הוא התגברות האדם על נטייתו הטבעית למיניות.

על איזה נטייה אתה מדבר, אולי התבלבלת והתכונת ליכולת האדם לפעול מרצונו, ולא מן ההכרח של טבעו, או תבונה ויושר אינטלקטואלי הם שמרסנות את האדם?




תוקן על ידי - riv - 07/03/2005 19:11:16

נטיית יסוד לריסון בתחום המיני? זאת מהיכן?

אני מתבונן סביבי, ואיני רואה נטיה כזו כלל. אני מתבונן בחברות שונות ומשונות לאורך ההיסטוריה (עד כמה שהכרותי מגעת), וברבות מהן איני רואה נטיה כזו. יתרה מזו: אני מתבונן במתנגדות/ים מהצד החילוני לניצול הנשים ולתעשיית המין, ואני רואה אנשים שאין להם דבר וחצי דבר כנגד מין חופשי כשלעצמו. דומני שאתה מגזים כאן, לכל הפחות.

אלה התוצאות כשמעדיפים להיעזר בניטשה בפרוייד ולא ברמב"ם... בעלי התיאולוגיה שלא מדעת

תוקן על ידי - riv - 07/03/2005 20:07:44

אידך, שתי הערות:
1. גם אם אתה צודק בדבריך שישנה נטייה, עדיין הצבעה על נטייה אינה תחליף להסבר. מעשה של אדם מוסבר ברובד הפסיכולוגי בנטיות, אולם לפעולה בחירית ומודעת יש גם הסבר ברובד הפילוססופי-ערכי.
משל לדבר הוא החוזר בתשובה ובשאלה (שכבר הבאתי פעם). החוזר בתשובה חבריו החילוניים מחפשים את המשבר שגרם לו לעשות כן, ואילו חבריו החדשים, הדתיים, מצביעים על השיקול ההגיוני שהוביל אותו למסקנותיו הנבונות. ובחזור בשאלה חבריו הדתיים מחפשים את העריות שהוא רצה להתיר לעצמו, וחבריו החילוניים מוצאים את השיקול השכלי הנאור שהוליך אותו בדרכו המתורבתת.
אם כן, הכובע הפילוסופי והפסיכולוגי שניהם נכונים, וחשוב לא להתמקד בכל אחדמהם לפי הנוחיות, אלא לעסוק ברובד הפילוסופי-ערכי, שהוא החשוב יותר לדיון. השאר הוא מתחת לחגורה. אין בהסבר של נטיות משום מענה לביקורת ערכית.
2. ובאשר לדבריך על הסברים מרובים שהם מדומים, אוסיף את מה ששמעתי פעם מהרב יעקב מדן (מהגוש): "אני מכיר 23 תירוצים מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות. אולם רק תירוץ אחד מדוע קוראים את מגילת אסתר בפורים".


מיכי

מיכי

האם הווארט האחרון בא לומר שגם בנושא שלפנינו קשה להסביר מה בדיוק רוצים?

בלי איפכא מסתברא אי אפשר ובמקום שאין אנשים אשתדל להיות איש.

אם נניח את ההתיחסות הדתית בצד, אני תוהה למה כל כך פשוט שדווקא כאן יש השתמשות באדם ככלי שרת בצורה שפלה ומבזה? אם מעריכים אדם בגלל חכמתו ,למשל, האם אין בכך ביזוי כבוד האדם? אם אדם כמו איינשטיין זכה לתהלה בגלל יעילותו המולדת בשימוש בראשו , זה לא מראה שהחברה שלנו אינה מכבדת את האדם באשר הוא , אלא רואה בו כלי לפיתוח תיאוריות להנאת המון האינטלקטואלים? האין בכך ניצול מחפיר? מה לגבי ספורטאים, האם אין רוכשים אותם כבהמות בשוק , בכדי שיציגו לראווה את כישוריהם הגופניים? ואם חושבים על זה, האם אין כל ראיון עבודה דומה למישוש אבריה של בהמה לבדיקת טיבה?

יופי היא סגולה מולדת שבני אדם מעריכים , כשם שגבורה או חכמה הם סגולות מולדות שבני אדם מעריכים. יתכן שיש להצטער על כך שאין החכמה זוכה להערכה גדולה כמו היופי, אבל למה יש כאן בייחוד עניין של ניצול וביזוי כבוד האדם?

החברה שלנו בנויה כך שיחידי סגולה תמיד זוכים לתהילה ולגמול על הצטיינות והתבלטות בתכונות שהם פחות או יותר מולדות. ועל כל אחד שהגיע לפיסגה יש אלף מאוכזבים שניסו לטפס וקיבלו סטירת לחי בשלב זה או אחר. בכל תחום ותחום כזה, ישנם אלפי אנשים שחושבים שערכם העצמי נמדד ביכולתם להצליח ולזכות להערכת ההמון על סגולה שבכלל איננה בשליטתם וכאשר הם נכשלים הם מרגישים חסרי ערך.

יתכן שכל זה אומר שאין החברה שלנו יודעת לכבד את האדם באשר הוא . אבל אין זה קשור לעניין הזה דווקא. אותה ביקורת מתאימה ,למשל, לנושא ההצטיינות בלימוד התורה אצל ציבור הליטוואקעס.

מייציץ על הטחת האמת בפרצוף (אם כי, נראה אותך פעם מייצג את השקר).

חוצמזה, הנסיון להפוך את זה לניצול נשים דוקא, די מנותק. דוגמנים גברים לא עוברים מסלול שונה. גם גבר לא יכול להתקדם היום בעולם הבידור אם אין לו מראה מצודד ונכונות הרצון להשקיע בפיתוחו (ולאו מילתא זוטרתא היא). מי שרצה להילחם בעניין, צריך לחשוב על תקליט אחר מאשר התקליט הפמניסטי (אם כי תמיד יותר נוח להילחם באמצעות ערכים נעלים כמו פמניזם, מאשר סתם להתנגד ליופי).

גם ניצול אין כאן. אף אחד לא מכריח מישהי/ו לבחור בקריירה של דוגמנות. טירונות משפילה ביחידה מובחרת התנדבותית היא גם ניצול של ילדים מתלהבים בני 18?

כאמור כפי שמייציץ אמר, בהתעלם מהמימד הדתי, אני לא רואה כל הבדל בין דוגמן/ית לאדם שנולד עם איי קיו גבוה ומשקיע זמן בהרחבת אופקיו.

הבעיה היחידה שלי היא המידה, הרבה לטעמי האישי והלא מחייב, שהעניין תופס תוך פגיעה במימדים אחרים, חשובים יותר או פחות.

ממללא,
כתבת <כאמור כפי שמייציץ אמר, בהתעלם מהמימד הדתי, אני לא רואה כל הבדל בין דוגמן/ית לאדם שנולד עם איי קיו גבוה ומשקיע זמן בהרחבת אופקיו.>
מה הרמב"ם היה אומר על זה?

בהתעלם מהמימד הדתי/פילוסופי, הרמב"ם היה אומר, שזו בחירתו של האדם לעסוק בכל תחום שיבחר.

מציץ,
האם קיים דבר מה כלשהו בו אתה רואה ניצול או השפלה?