| נשלח ב-8/3/2005 15:58 |
 |
| |
רבם דקרו - שירה חרדית חדשה
איני יודע מיהו יוסף עוזר.
קראתי את כל השיר המובא בלינק, והוא עושה פחות רושם שם.
אבל הקטע הבא, שהועתק בידי פראזניק בפורום השכן שלנו, עשה עלי רושם גדול.
אתם מוזמנים לעלעל. ולהגיב.
***
שיר על רבי יוחנן \ יוסף עוזר
"ומתחת לשמיכה, שולח SMS – רבם דקרו, את ריבויינו של עולם דקרו.
מכין מחדש את היציאה מירושלים, מבני ברק,
כמו שעשה אז כשהתנתק מהמקדש
לבנות גדר הפרדה של ד' אמות
ועכשו שוב הוא חוכך בדעתו :
איזה תועלת חדשה ימציא מהחורבן הנוכחי?"
http://eton.co.il/index.php?subaction=showfull&id=1110134365&archive=&start_from=&ucat=6&
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2005 16:13 |
|
| |
מיימוני,
היה אשכול על שירת יוסף עוזר.
אם תסלח לי אי אפשר להתייחס לקטע שהבאת במנותק מהמכלול שלו.
לדעתי הוא מביע את המציאות הכואבת אליה העם היהודי הגיע, שוב, יש לציין. ומצביע על אותו עם קשה עורף שמביא על עצמו חורבן אחרי חורבן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2005 16:27 |
|
| |
ומה אמר ר' עקיבא בנידון?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2005 17:04 |
|
| |
ר' עקיבה, הוא היה לו קשה להשלים עם המציאות המרה, הוא חלם חלומות על משיח וגאולה, כמה מאכזב שהתבדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2005 22:30 |
|
| |
"רבי יוחנן בן זכאי,
בידו מעט גרגרי חיטה, קדרה מפויחת ובשורה חדשה לעולם.
שוב יביט האיש המפואר,
איך שכחו השדות את ימי הדבורים ואלה שכחו את זיווג הדבש."
כשקראתי לראשונה את הקטע מיד עלתה לי האסוציאציה על המחיר 'ששילם' ר' יוחנן בעבור אהבתו את התורה בהתיחסות לפסוק בסיום שיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו"
ר' יוחנן היה מטייל ומהלך מטבריה לציפורי, ותלמידו רב חייא בר אבא ליווהו. עברו ליד שדה, ואמר ר' יוחנן: "שדה זו שלי היתה, ומכרתיה כדי שאוכל לעסוק בתורה"...כרם זה שלי היה, ומכרתיו כדי שבדמיו אוכל לפרנס את עצמי וללמוד תורה...בכה רב חייא בר אבא, ושאל אותו ר' יוחנן: למה אתה בוכה? אמר לו: בוכה אני שלא הנחת לזקנתך כלום. אמר לו רבי יוחנן:
"חייא בני, ונקלה זו בעינייך מה שעשיתי?...כשמת ר' יוחנן, קראו עליו בני דורו: אם איש יתן את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה - בוז יבוזו לו.
תוקן על ידי - riv - 12/03/2005 22:37:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2005 23:25 |
|
| |
במחילה ממעלת כבוד תורתה
נא לא לבלבל בין ר' יוחנן בן זכאי [ירושלים- יבנה, המאה הראשונה למניינם]
לרבי יוחנן, רבו של ר חייא בר אבא, אמורא ארץ ישראלי [בעיקר טבריה, המאה השניה-שלישית למניינם]
ומדוע לא יראתם לדבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2005 05:06 |
|
| |
הי היי לא בילבלתי- אסוציאציה!
זוהי שירה, לא שיעור בהיסטוריה
ניסיון להסביר
בידו מעט גרגרי חיטה...
איך שכחו השדות את ימי הדבורים ואלה שכחו את זיווג הדבש."
תוקן על ידי - riv - 13/03/2005 5:25:19
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2005 05:29 |
|
| |
ואני אומר הבו לי שירה ישנה,שאינה מפוחדת מאימת גסי הלב ועכורי המח.מה לכם אצל חדשים מקרוב באו.
הבו לי את רבי יהודה הלוי,ורשב"ג .רבי משה בן עזרא וחבריהם.רבי ישראל נאג'רה ודומיו בצפת.
שלא בושו לשיר שירי אהבה ולא נתייראו מן ה"קנאים".
מי יודע כיצד היו מתייחסים אל שיריהם היום.
וגם אם יפרשו דבריהם כלפי כנסת ישראל והקב"ה...בוז יבוזו להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2005 08:30 |
|
| |
שירה מחוספסת, נטולת חן.
מתנשאת ונחיתית.
חגרת ואלמת.
קוקטייל סגנונות בלתי מוקצף.
(לענ"ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2005 20:50 |
|
| |
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1306105
א. תגובתו של יוסף עוזר, כפי שהיא מופיעה באתר "עיתון":
"שירה איננה רק סוכרזית. היא איננה ממתיק.
שירה היא אקט של מעורבות מעמיקה בשאלות חיים, חברה, וכדומה.
בשיר "רבי יוחנן" נזכרים מדרשים קדושים של חז"ל ומציאות חיינו העכשווית שבה נדחות בנות מזרחיות מסמינרים על בסיס מוצא סבתא שלהן. יש גם מגבלה מספרית מצמררת: שלושים אחוז.
המדרש שמובא הוא - גדלות נשים בעת השעבוד במצרים, שהזינו את הגברים רפי הרוח והגוף בדגים קטנים. הקימום של הגברים מוזכר על ידי חז"ל כמעשה נאצל. בפי אחד המגיבים לשיר המדרש זוכה לאיפיון כ- איזכור ... מיני.
ראו מה קורה לאברך עקום לב. חבל.
לפעמים אנו מצדיקים את העוול החברתי בתירוצים שונים.
העולם החילוני לומד מזה על נפש עקומה מאוד של בני התורה.
יש טעם משום כך להצדיק במעט גם את זכות הצעקה מתוך כאב.
אז מי שכתב: זוועה - כנראה התכוון שנעשית זוועה בציבור החרדי.
שהרי השיר אינו זוועה יותר מאשר המציאות שבה אנשים ובנות נרמס כבודן."
http://eton.co.il/index.php?subaction=showfull&id=1110134365
|
|
|
|
|
