דרשה ליום האשה וסיפור לכל יום.

מדרשת הרב עובדיה יוסף, ליום האשה.

"אחר כך ציטט את המימרה: "שכל נשים מלבושים" והסביר כי הנשים "אוהבות כשיש להן בגד חדש, יפה. תסתכל תראה נשים, מפטפטות נשים לפעמים ביניהן. מה הן מפטפטות? 'אוי, איזה שמלה יפה' 'מאיפה קנית את זה?' זה השמחה שלהן". הוא הוסיף כי: "אם לא יכול לקנות שמלה, יקנה לה דבר, יקנה לה טבעת, יהלום, יקנה לה איזה דבר, היא תשמח. התורה ציוותה אותנו, מצווה לשמח אותן. וכי אדם שונא את אשתו? מי עולה על דעתו כך?". (אבישי בן חיים, מעריב 8/3/2005).


מסיפורי הרב מיכל זלמן שורקין, בספרו: "מגד גבעות עולם", (ירושלים תשנ"ט, עמוד טו).

סיפור לכל יום:

"ערב אחד בשובי מהישיבה, נגשה אחותי הגדולה לאבי, באמרה: "טאטי [אבא] חשקה נפשי לטעום מטעמה הערב של התורה, אנא למד עמי דף גמרא".

למשמע דבריה החווירו פניו של אבי, מיד הוציא מכיסו עשרה דולר- כסף רב בימים ההם, ונתנם לאחותי, ואמר לה: "לכי וקני לך שמלה, ותנוח עלייך דעתך", ויצאה אחותי שתחיה בשמחה.

לאחר צאתה, שאלתי לאבי:

וכי מה קרה? אדרבא, שתטעם טעם של תורה!

נסתכל בי אבי ואמר:

אספר לך סיפור מימות בחורי:

בהיותי בראדין, נגזרה עלי גזרת גיוס לצבא הרוסי, וגליתי באותה שנה, מעיר לעיר למצוא כסף, כדי לשחד את הפקיד הממונה על הצבא, לפטור אותי מהגיוס, ויקר מקרה שבאתי לעיר אחת קטנה , ורב לה איש גדול בתורה מאוד, ונכנסתי כדרכה של תורה, לרבה של העיר, שהיה זקן מופלג, אבל גאון הגאונים ממש, אך בהיותו בעיר קטנה, לא שמע איש על הרב הגדול הזה, ודברתי עמו בלימוד, ותוך כדי המו"מ של הלכה, הוציא הרב כת"י של חיבור ענקי, על כל ה"מנחת חינוך", והראה לי את האמור שם בענין, למראה כת"י זה שאלתיו בהכנעה, מספר אבי זצ"ל:

"האם כת"י זה, של הרב הוא?

אמר לי:

לא! כתב ידה של בתי הוא זה!

ולנוכח התמהון שאפף את פני, הוסיף הרב:

"כשבאתי לעיר השוממה מבלי לומדים, לא היה לי עם מי ללמוד תורה, אבל בת יחידה היתה לי, בעלת כשרון גדול, והיא היתה לי לעזר, ולמדתי איתה תורה, יומם ולילה, וזהו החיבור שלה בד"ת".

עודם מדברים ואבי משתאה לו:

"נפלא" "נפלא"!

והנה בתו באה, כשהיא באה בימים, שעונה על שעונה על מקלה והרב בוכה.

ושאלו אבי:

למה אתם בוכים?

אמר לו הרב:

אבל סוף המעשה הוא, שכשהגיעה הבת לפירקה, שלחתי מכתב לכל הישיבות, שישלחו את הבחור המצויין שבישיבה בשביל בתי, והבת והשטעלע /המשרה/ יהיו מזומנים להבחור החתן, וכך בא הבחור המצויין מישיבת מ. ונפגשו בהצלחה, ומצאו חן זה בעיניו של זו, ואז שאלה בתי את הבחור: נו... ואיך למדת פשט ברמב"ם בענין "טומאת התהום"(1), והבחור כנגדה לא ידע, מה זה טומאת התהום, כלל ועיקר, ואז הגיבה בתי בזלזול: וכי אתה הוא שאומרים עליך (2), שהנך הבחור המצויין של ישיבת מ.? ויצא החוצה בבושת פנים.

וכך קרה כשהגיע הבחור ט. שנתגלגלו הדברים, עד ששאלה אותו בתי, דבר אחר בתלמודה: איך למדת בענין זה? וכך פרשו ממנה אחד אחד, איש לאהלו, ובתי נשארה ספונה בביתי, היא עם מקלה והכת"י שלה.

כך בכה האב בלב נשבר.

ומכח כחו של אותו מעשה, זכתה אחותי לשמלה חדשה.

המסרים מהסיפור:

בחורות האוהבות שמלות, חושבות שבחורי ישיבה "יודעים ללמוד".

בחורות שלומדות תורה, יודעות שבחורי ישיבה לא "יודעים ללמוד".

בחורות שלומדות תורה, לא יודעות את הכל:

הן יודעות מפירושו של רש"י, ביבמות דף סה עמוד ב, על דברי הגמרא: לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה?: "חוטרא לידה - עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה".

אך אינן יודעות מפירושו האחר של רש"י, בכתובות דף סד עמוד א: "חוטרא לידא - רוצה אני שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי, ואשען עליו וביום מותי יקברני".
_____________

הערות (לאלה מכם ש"בשידוכים"):

1) הסבר הרמב"ם ל"טומאת התהום" בפירוש המשנה, נזיר פרק ט משנה ב:

"טומאת הום, היא הטאה הנעלמת שאינה ידועה כלל, כלומר שאין שום אדם יודע שיש באותו המקום מת ושהוא מקום טומאה עד אשר נטמא זה בלי ידיעתו והוא אמרם כל שאין מכירה אחד בסוף העולם, ואמרו עוד לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד לאפוקי הרוג דלא שהרי ידע בו זה שהרגו בלי ספק, וכן נקרא הקבר שאינו ידוע לשום אדם כלל קבר התהום, וזה שהנזיר אם נטמא בקבר התהום וידע אחר שנטמא שהוא נטמא במת שאינם נופלים ימי הנזירות ואינו סותר לא נלמד זה באחת המדות ואין לו ראיה אלא הלכה מקובלת".

על הקושי בדברי הרמב"ם, ראו לחם משנה הלכות נזירות פרק ט הלכה יח .

2) ע"פ ויקרא רבה (וילנא) פרשה כג, ד. שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ד: "אמרין, דין הוא ר"א, דין הוא דאתון מתגלגלין ביה על מגן צווחין ליה רבי". (אמרו: זהו רבי אלעזר?! זהו שאתם משתבחים בו?! בחינם קוראים לו רבי!).







תוקן על ידי - נישטאיך - 10/03/2005 1:29:16

נישט.

על האשכול המקסים.

לעניין מסקנתך האחרונה, מקובלנו מבית סבתא כי גברים שמתעניינים בנשים שמתעניינות בשמלות, כולנו מכירים, אך גברים שמתעניינים בנשים שמתעניינות ברמב"ם קשה, לצערנו, למצוא..

החבוי,

תודה.

מנקודת מבט דתית נטו, למה מה שקרה לאותה בחורה היה גרוע? היא ממש מסרה את נפשה למען התורה כבן עזאי בשעתו, אלא אם כן נאמר שתורה של אשה לא חשובה כתורה של איש.

.מטפחת ספרים,

מנקודת מבט דתית מה שקרה לאותה בחורה גרוע מאוד - מפני שהבחורה רצתה להינשא, וזאת בניגוד לבן עזאי שלא רצה בזה - מלבד זאת, סופו של בן עזאי לא היה כל כך מזהיר ועם כל הרצון הטוב שלו ךמסור נפשו על התורה, יש חכמים הסוברים שהעובדה שלא נשא אשה היתה בעוכריו -
 ומה יתרונו של מי שחשקה נפשו בתורה מכהן גדול שאינו מורשה להיכנס לקודש הקודשים אם הוא שרוי ללא אשה ?

כך: אם בחור מוסר נפשו על התורה ולכן לא מצליח להתחתן (כמו שקרה בליטא לפני השואה לפי המסופר), זה בודאי עצוב מאוד אבל בדרך כלל לא מצטערים על זה שנתנו לו ללמוד ואת האשמה מחפשים במקום אחר, כך גם בחורה זו, זה לא שהיא לא רצתה להתחתן אלא בגלל שעלתה והתעלתה לא מצאה מישהו לרמתה.
אולי המסקנה צריכה להיות שבחורות צריכות ללמוד ולהתחתן עם בחורים שמתעניינים בספורט, כפי שבחורים שלומדים מתחתנים עם בחורות שמתעניינות בשמלות.