אינטרנט ותהליך קבלת החלטות בממסד החרדי

1. למה להתאמץ ללחוץ על לינק?

2. יש לשים לב כי הנושא אינו הרב סליפקין, שעליו היה כבר אשכול (לינקי?) אלא ההזדקקות לאינטרנט כאמצעי. להגנה. לפתיחות לעולם. ועוד.

***

פרשת סליפקין: הכרוז, בריאת העולם והאינטרנט
פרשת סליפקין מצטרפת לפרשיות קודמות בשנה שחלפה: איסור השימוש בשיער מהודו בפיאות נכריות (היום יש נסיגה שקטה מן האיסור), ואיסורו של ספר אחר באנגלית THE MAKING OF A GADOL. פרשיות אלה כבר עוררו סימני-שאלה לגבי תהליך קבלת ההחלטות אצל גדולים




חוץ מאשר ברחוב החרדי, מעטים שמעו על פרשה זו שהעסיקה אלפים. ב"הצופה" וב"מקור ראשון" ואפילו ב"הארץ", (נכון להיום, ט' אדר ב') המכור לדיווחים על כל מהומה ומבוכה בהיכלי הדת, לא הוזכר דבר, ורק מי שהיה קשוב לאינטרנט ידע על קיומה. אולי מפני שתחילת הפרשה היתה כבשגרה: עוד כרוז מודבק בחוצות. עוד חתימות, מן המאגר הידוע. עוד ספרים שנפסלו לקריאה והורדו מהמדפים. את מי זה כבר עניין? 1
אלא שכאן קרה דבר חסר-תקדים. שלא כבעבר בציבור החרדי, הפעם מי שספריו נאסרו לא קיבל את דין הרבנים בהכנעה אלא הרים קול צעקה ומחאה, והתוצאות תהדהדנה עוד הרבה. לפרשה זו יש ארבעה מוקדים: האיש, הכרוז, המחלוקת בדעות, והאינטרנט.
האיש ש"פרשת סליפקין" נקראת על שמו, הוא תושב הארץ יליד אנגליה, חניך ישיבות חרדיות ובעל סמיכה לרבנות וגם השכלה גבוהה. שלושת ספריו הם בלשון האנגלית ועוסקים בענייני התורה והטבע, ולדוגמה: התיאורים בחז"ל של יצורים שלכאורה אין להם אחיזה במציאות. ספריו היו פופולריים בצבור החרדי והדתי דוברי אנגלית, והוא עצמו היה דמות מקובלת ובפרט בארה"ב. הכרוז נגדו הופץ בשכונות החרדיות בחורף השנה, חתום בידי יותר מעשרים רבנים חשובים וראשי ישיבות מהארץ ומחו"ל. בכרוז הוטל איסור על ספריו ונקבע שהם מלאים דברי כפירה ואפיקורסות. במיוחד ציינו האוסרים שתי דעות כופרות שהמחבר צידד בהן: (א) שהיקום לא נברא לפני ה' אלפים ותשס"ה שנה בלבד, ואפשר שהבריאה ארכה מיליארדי שנים. (ב) שייתכן שחז"ל טעו בענייני טבע מסוימים בהתאם לרמת המדע שבימיהם. לנוכח דברים חמורים אלו הורו בכרוז לבער את הספרים מן הבתים ומחנויות הספרים, וגם לא לאפשר לו להמשיך לעבוד בתחומו שהוא קירוב לבבות וחינוך. אלא כאמור הפעם המותקף השיב למבקריו, ותוך שימוש נרחב באינטרנט וניצול קשריו הענפים הצליח להקים סערה. השגותיו על האיסור כללו גם ענייני נוהל וגם מהות, וביניהן:
1) החותמים לא קראו את הספרים אלא הסתמכו על ציטוטים, שסיפקו להם בעלי עניין. ויש שלא התענינו בנושא כלל וחתמו רק מפני שחבריהם חתמו. 2) יוזמי הכרוז לא אפשרו לו להיפגש עם תוקפיו. פגם זה בהליך תקין DUE PROCE היה חמור במיוחד, מפני שביקשו לרדת לחייו ולהעבירו מפרנסתו. 3) ספריו נשאו הסכמות מכמה רבנים חרדים חשובים בארה"ב. 4) בספריו הוא הסתמך על מקצת גדולי הדורות כמו רבנו אברהם בן הרמב"ם ובעל "תפארת ישראל" על המשניות והרש"ר הירש ואחרים, וכי אפשר לטעון שהם היו כופרים ואפיקורסים? 2
ואכן רבים הסכימו שנעשה לאדם עוול. דווח על ראש-ישיבה מארה"ב שטס לארץ במיוחד בניסיון להביא לביטול האיסור, והצליח באופן חלקי בלבד: נאמר לו שייתכן שבאופן אישי המחבר הוא אדם כשר "ואפילו אחד מל"ו הצדיקים", אבל האיסור על ספריו נשאר בתוקף.

ברם החשיבות של "פרשת סליפקין" איננה במצוקתו האישית אף כי היא כואבת, או בפסילת ספריו, אלא בכיוון אחר. רובם או כולם של החותמים על הכרוז מאמינים שיום במעשה בראשית אורכו יום רגיל של כ"ד שעות של ששים דקות כל אחת, ושהעולם נברא לפני ה' אלפים ותשס"ה שנים רגילות. מי שטוען אחרת הוא אפיקורס, לדעתם,3 ואפילו אם לא ידונו אותו כאפיקורס במזיד אלא כשוגה בדעותיו, הדעות עצמן הן בגדר כפירה. לפי גישה זו אין שום עצה כדי ליישב את הסתירות לכאורה בין המדע לתורה. אין להתפלא, אפוא, אם בצבור החרדי ישנם גילויי עוינות וחשדנות כלפי מדע ומדענים, כי לדעת רבים המדע בא להכחיש את התורה. לאחרונה פרסם הגר"ם שטרנבוך, סגן-נשיא העדה החרדית, מכתב בעברית וציוה לתרגמו לאנגלית; במכתב הוא מאשים את המדענים "אפילו אלה המתוארים כדתיים" במזימה לכרסם באמונה בהקב"ה על ידי המרת נסיו שעשה בששת ימי בראשית, בתהליכים טבעיים המשתרעים כביכול על פני מיליארדי שנים ומעוררים פחות התפעלות והשתאות מהבורא, לטענתו. הוא גם מתפלא על מדענים אלה, שהרי כל "איש ואשה וילד" יודע שגיל העולם הוא פחות מ-6,000 שנה.
אלא שהבנה מילולית של מעשה בראשית אינה נחלת העולם החרדי כולו, ובפרט לא בארה"ב, שם מזדהים כחרדים או חצי-חרדים אלפי רופאים ועורכי דין, מדענים, אקדמאים ואחרים. אלה אינם מאוימים על ידי המדע, ורבים סבורים שיום בבריאה הנו פרק-זמן בלתי מוגדר וכדעת הרש"ר הירש והאסכולה שלו. והוא הדין לחוזרים בתשובה רבים בעלי השכלה גבוהה שעברו בהצלחה את מחסום הבעיות של תורה ומדע חלקם בעזרת ספריו של הרב סליפקין, שחוגי המחזירים בתשובה הרבו להשתמש בהם, ועכשיו דינם להיגנז. האם אלה ייקלעו למשבר אמוני אחרי שדעותיהם הוצאו אל מחוץ למחנה על ידי גדולים אותם גדולים שדעתם דעת-תורה ואינם טועים, לפי האמונה החרדית?
אין ספק שפרשה זו תגבה מחיר, והיא מצטרפת לפרשיות קודמות בשנה שחלפה: איסור השימוש בשיער מהודו בפיאות נכריות (היום יש נסיגה שקטה מן האיסור), ואיסורו של ספר אחר באנגלית THE MAKING OF A GADOL. פרשיות אלה כבר עוררו סימני-שאלה לגבי תהליך קבלת ההחלטות אצל גדולים.
אם לא יונהג מעתה איפוק והימנעות מכרוזים ואיסורים ומהדבקת תווי כפירה ואפיקורסות, צפוי המשך ההידרדרות באמונת חכמים, ואפילו עד לקרע עתידי. כבר יש מחלוקת בעניין בין רבנים חרדים בארה"ב בינם לבין עצמם. מועצת הגדולים של אגודת ישראל באמריקה שמרה בינתיים על שתיקה בקשר לפרשה, בניגוד למנהגה לאשר את החלטות הגדולים בא"י.
*
רק לאחר חודשיים סוערים באינטרנט דעכה ההתעניינות בפרשה, עד להתפתחויות חדשות. האינטרנט מילא בה תפקיד מרכזי. דרכו הועבר מידע לרבים בכמות ובאיכות ללא תקדים. באתר שלו בלבד פרסם הרב סליפקין פרטים על התפתחות הפרשה, צילום של הכרוז ותרגומו לאנגלית, רשימת הציטוטים שהוגשו לעיון החותמים וכן דברי הגנאי והביטול שיוזמי הכרוז הצמידו לציטוטים אלה, ותגובתו והשגותיו על דבריהם. כמו כן העתיק דברי גדולי הדורות שהסתמך עליהם, צירף מכתבי תמיכה שקיבל מאנשים שהדגישו את תרומת ספריו לעיצוב זהותם הדתית והחרדית, ועוד עשרות עמודי אינטרנט שמאות אם לא אלפים קראו בהם ורבים השתכנעו מהם.

האינטרנט קישר בין רבים המפוזרים במקומות שונים וצרף את קולותיהם יחד לקול אדיר. כל זה, לדעתי, מבשר שינוי לטווח ארוך ביחסי הכוחות בין הצבור לבין הממסד, לרעת הממסד מדובר בצבור החרדי אבל הדבר נכון לגבי צבורים אחרים ועוד מוקדם לחזות מה יהיה באחריתו.

הערות
הערת מערכת: זאת עד לשבת האחרונה, כאשר כתבה גדולה בנושא פורסמה בניו יורק טיימס.

2תשובת החותמים לטענה 4 תהיה בוודאי כמו שנמסר בשם הגרי"ש אלישיב, שבחיי הגדולים הנ"ל דעות אלה לא סימנו כפירה, אבל מאז הוסכם שלא כדעותיהם ולכן היום הן כפירה. לדעתי לא כן הוא, ותחילה: ההנחה שניתן להכריע בדעות כמו בהלכות עוד טעונה הוכחה. ברם אם אמנם נשווה דעות להלכות "אין היקש למחצה" וכמו שבהלכה מנהג וותיקים המבוסס על דעת גדולים—ואפילו היא דעת מיעוט—מכל מקום מנהג מבטל הלכה, הוא הדין בהשקפה. השקפת מקצת גדולים הנ"ל הועילה להפוך את הדעות בדבר גיל היקום וטעות בענייני הטבע להשקפה של ו ו ת י ק י ם, וכיון שרבים בארה"ב תופסים כן הרי הוא מנהג של אמריקה להאמין כן ומנהג מבטל הלכה. ולא ניתן לפסול מנהג כזה מכוח רוב.

3 ולעומת דברי הרד"צ הופמן ז"ל בפרושו לספר בראשית בשם הרש"ר הירש: "חכמנו ז"ל אף פעם לא קבעו בין עיקרי האמונה את קבלתן או שלילתן של דעות כאלה ומעין אלה. הם ז"ל הניחו לכל השערה, כל עוד לא נגעה באמת היסוד של 'בראשית ברא אלוקים'".



***
הדברים נכתבו בידי הרב יהודה הנקין (כנראה) ונתפרסמו במדור ספרים וסופרים, כא אדר תשסה.

תוספת בידי מיימוני לאור הערתו הנחוצה של ספרן. (איקון פורש ידים בהערכה).

תוקן על ידי - עצכח - 01/04/2005 14:54:37

ספרן

תודה רבה.

לגופם של דברים, בנוגע לאבחנה על קרע שמתרחב והולך בין המנהיגות החרדית של ה"גדולים" לבין הציבור הרחב גם אני שותף להרגשה זו, שכן ריבוי הפרשיות התמוהות בהם מעורבים הגדולים כשהם מנחיתים הוראות ללא חיבור לשטח גורם לסימני שאלה רבים. גדולי הרבנים חתמו בשנים האחרונות כנגד שימוש כלשהו באינטרנט, כנגד התגייסות לנח"ל החרדי, כנגד לימודי הכשרה מקצועית, כנגד תוכנית הליב"ה, כנגד ישיבות כדוגמת "מערבא", כנגד ספריהם של ר' נתן קמינצקי ור' נתן סליפקין, כנגד שימוש בפלאפונים ללא הכשר ועוד היד נטויה, כשעל כל אחד מהאיסורים הללו עוברים בשאט נפש רבים וטובים מהציבור החרדי ולפעמים אף הרבנים החותמים בעצמם.
בנוגע לפרשיית סליפקין עצמה, לא נתתי לה עד כה חשיבות כה רבה. האם אמנם היתה לספריו תפוצה כה גדולה והשפעה רבה? האם המאבק בספריו תפס תהודה משמעותית? לפי התגייסות כל הרבנים ומכתבו הארוך של ר' משה שטרנבוך כנראה שכן. במקרים אלו נדמה לי שהמאבק רק מגדיל את התהודה של דעות אלו והמאבק עלול להשיג בעצם תוצאה הפוכה.

כאן מקום לקרוא לרב סליפקין להצטרף לדיוני ה"חושבים" ולתרום מידיעותיו בתחומים הנידונים.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בן ציון כהנא

"כשעל כל אחד מהאיסורים הללו עוברים בשאט נפש רבים וטובים מהציבור החרדי ולפעמים אף הרבנים החותמים בעצמם".
אתה רציני ? אפשר דוגמא ?

ספרו של נתן סליפקין
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1164310

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1218448
הודעת בוגיעלון 24/1

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1290884

בברכה.

אישית לא נראה לי שהציבור החרדי (ברובו) כ"כ נקרע בין ראיית המציאות דרך המדע לבין הליכה אחר "הגדוילים", שהרי באו החרדים והעמידום על אחת "ועשית ככל אשר יורוך"!

אני מצפה להתחדשות ספריו של ר' סליפקין על המדפים בקרוב.

הבאבא תור

אני רציני בהחלט.
רבנים חשובים חתמו כנגד דרישת דירה עבור חתן והם משכנעים את תלמידיהם לעשות זאת.
רבנים חשובים חתמו כנגד שימוש בוידאו ובשמחותיהם נראתה מסרטת הוידאו בין המוזמנים.
רבנים חשובים משתמשים באינטרנט למרות האיסור הברור שחתמו עליו כל בתי הדין בחברה החרדית.
רבנים חשובים הפנו את תלמידיהם מחוסרי הפרנסה להכשרה מקצועית למרות חתימתם כנגדה.
נדמה לי שבבתיהם של גדולי התורה חותמי האיסור על שימוש בפלאפונים ללא "הכשר" עדיין משתמשים במכשירים אלו.
גם בענייני לבוש חתמו רבנים על הוראות שונות כשהם אינם מנסים כלל לתבוע אותם מנשותיהם בנותיהם ונכדותיהם.
ואטו כי רוכלא נמני וניזיל...

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

מיימוני,

מי שפעל כעצתך ולא "התאמץ ללחוץ על הלינק"

אינו יודע את מקור הדברים ומיהו הכותב.

מי קורא את הצופה בכלל?

חבל שראשים טובים מתבזבזים שם

ובכל זאת,צריך להביא דברים בשם אומרם.

ברצוני לחדד את השאלה העולה ממאמר זה, ולבקש את תגובת המשתתפים לשאלה בנוסח זה. אציין, כי אני מוצא את עצמי מידי פעם שואל את עצמי את השאלה הזו, בין היתר – בנוגע להתחברות לאינטרנט.

השאלה היא: מהי ומנין היא סמכות חכמי דורינו לגזור גזירות. ואדגיש: לא לקבוע הלכות (שכן זה ודאי מסור למוסר עצמו לתורה), ולא לקביעת עמדות פוליטיות (שזה נושא נפרד), אלא :לגזור גזירות. בזמן התלמוד היה כח זה בידם, וכמבואר ברמב"ם הלכות ממרים. האם היום נשתנו הדודות, ולמה, ומתי?

האם יכולים החכמים לאסור גלישה באינטרנט, גם למי שיודע בנפשו (בלי להיכנס לשאלת "אל תאמין בעצמך") שלא יבוא על ידי כך לידי שום דבר הרהור חטא ועבירה ועוון? האם יכולים הם לגזור לעבור למירס, גם למי שלא משתמש כל בSMS ושירותי תוכן? האם הם יכולים לגזור להחליף פאה, גם למי שבירר את ההלכה ולדעתו יש לו מקום להקל?

השאלה היא לא על הרבנים מאיפה הם לוקחים את הסמכות להוציא "קול קורא". ברור, שכאחראים על הדור, צריכים הם חגדור את כל פרצותיו, ובכלל זה, להוציא "קול קורא" כזה, כיון שיהיו רבים רבים שישמעו לו. כמו כן, ברור שמטעמים חינוכיים ולטובת הציבור, אין ראוי לפרוץ גדר בפרהסיא ולעבור על תקנות ה"גדולים", ולו בשביל שמירת המסגרת, הנחוצה כל כך לחינוך ילדינו. השאלה היא רק אם גזירה כזו מחייבת גם מעבר לכך.

נ.ב. לדעתי, המגמה הנמשכת לתת פחות משקל לדברי הגדולים, נובעת גם הרבה מהסכסוכים הפוליטיים הפנימיים, שלאחרונה כבשו גם את המגזר הליטאי. ידועה לי התבטאות של אחד מחברי מעצגה"ת, שהתבטא בשיחה פומבית על אחד מגדולי הדור, בצורה כזו העוקרת מעיקרא את חובת הציות לגדולים בדורינו. פרטים באישי.

אכן, בתהליך מתמשך של השנים האחרונות, הרבנים במו ידיהם כרתו את הענף עליו הם יושבים, ורוקנו מתוכן את חתימתם.
עוד מפרשיית הפאות בשנה שעברה, ניתן לזהות משבר אימון ואמונה חריף בקרב בני תורה, בכל הנוגע לחתימותיהם וקריאותיהם של גדולי הדור.
אני התוודעתי לכך ביתר שאת בפרשיית הפלאפונים האחרונה. בני שיחי' הביא הביתה חוברת צבעונית על נייר כרומו, עשויה היטב, בשם 'זמן אויר - דרשות מאמרים ועובדות על סכנת התקשורת בעידן המודרני'. החוברת מלאה בציורים מבעיתים של יוני, בדרשות ובמאמרים מכל הרבנים, האוסרים כל שימוש בסלולרי, ללא יוצא מן הכלל. דברי תורה והשקפה, הכל ברור, שריר וקיים, בשם התורה הקדושה, בשם כל גדולי הדור שתמונותיהם התנוססו בה. אסור וגמרנו. לא היה בחוברת רמז אפילו לאפשרות ה'מירס'.
בראותי את החוברת אמרתי מיד לבני: תשמע, זוהי פרופוגנדה של חברה סלולרית אחת כנגד השניה, לא יותר. אל תתרגש.
היה קשה להסיק את זה מחוברת כה טוטאלית וקדושה. ואכן, הקורא הבלתי נבון, הסיק שבקרוב לא יראה ולא ימצא מעתה שום סלולרי בבית היראים. לא יצאו ימים אחדים וכבר באו המודעות והשלימו את שחסרה החוברת, והורו לכל בית ישראל לקנות 'מירס' כשר. המלמד בת"ת של בני הפגין מול כיתתו ב'מירס' החדש שלו, והדגים מהו ציות לגדולי ישראל.
לא יצאו ימים אחדים, וכבר שמענו הסתייגויות מרבנים שונים על כך שהונו אותם, על כך שחברות אחרות כבר מצאו פתרונות באמצעות ועדת רבנים מיוחדת, וכל הקמפיין החדש אינו אלא יוזמה כלכלית של מתחרים וכו' וכו', לא אלאה אתכם בפרטים. (הלא הם כתובים על דפי ח"ח, וכדאי בזיון וכסף...)

ועכשיו קצת סוציולוגיה:
הציבור אינו טיפש, הציניות כלפי הרבנים והוראותיהם היא השלטת כרגע בשיח הציבורי החרדי (לא שיש שיח כזה, כוונתי בעיקר ל'שולם זוכר' או מקוואות). מנסיוני למדתי כי הציבור החרדי זקוק לציניות זו בכדי לשרוד במערכת לוחצת. תקדים היסטורי לכך ראינו בחברת היישוב הישן הירושלמי, שמאתיים שנות חרמות ואיסורים הקהו אצלם רגישויות רבות, וציניות מדהימה לרבנים והוראותיהם, ואף כלפי שמיא (אני יודע על מה אני מדבר, ואכמ"ל).
ובכל זאת ולמרות הכל, הלכידות המלאכותית של החברה הזו נשמרת, הגבולות והקודים החברתיים לא טושטשו. מסתבר שכוח ההישרדות של חברה שמרנית אינו תלוי בסמכויות גרידא.
החברה החרדית הכללית צועדת מהר מאד בעקבות אחותה הזקנה מירושלים, ואם ללמוד ממנה, הרי ששמחתם הנוכחית של חוגגי ה'ניאו חרדיזם', עדיין מוקדמת מאד.

שלוימלע

לא לחינם קורא חברי לליטאים "הירושליימערס החדשים", עי' בספרו של מנחם פרידמן "חברה במשבר לגיטימציה" ותרווה נחת.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

במשל הידוע על פטר הרועה וה"זאב זאב", הוא צעק פעמיים סתם, ובשלישית כבר לא האמינו לו. נראה שהגדוילים צריכים יותר מפעמיים, אבל לא הרבה יותר.


הייתי עד בזמנו לתהליך ההחרמה נגד הוידאו. ישבתי עם רב שסירב לחתום , וביקש מהעסקנים – בפני- את רשימת החותמים. למחרת פגשתי אותו מתגלגל מצחוק, " חצי מהאנשים" הוא אמר, " לא קראו בכלל מה כתוב". הם פשוט שמעו בעל פה שההוא וההוא חתמו, החצי השני חלקם בכלל לא יודע מה זה בדיוק וידאו, ומה המשמעויות שלו, והתחילו לשאול אותו בטלפון מה דעתו, " חברה לייצים" סיכם.