צ'וטנג,
גם לפי חוקי המדינה האזרחיים, גניבה אינה דוחה פקוח נפש! עובדה שהחוק אינו מתיר לקחת רכוש של אדם למען הצלת אדם אחר! מצד אחר, כוחות הצלה רשמים רשאים לפגוע ברכוש כדי להציל, משריפה או מהתמוטטות, או לפקח את הגל. אך ספק אם למגן דוד אדום או לבית חולים יהיה מותר ליטול רכוש של אדם כדי לממן הצלה של אדם אחר ומאי שנא?
מעניין לעניין וכבר היה ראוי להעלות נקודה זו בכמה וכמה אשכולות. מדוע בתחום הרפואי, אדם יעשה מאמצים עצומים לברר ולמצוא ולהשיג את הרופא הטוב יותר או המנתח המומחה יותר וכיוצא בזה, ואילו בתחומים אחרים המסוכנים גם גכן אין איש שם על לב, אם הטייס שעומד להטיס את הכלי שהוא עומד להיות בו, או להשיטו בכלי שייט, הוא מוכשר מספיק, וטוב ומומחה במקצוע הטיס או השייט? האם מישהו בודק את כושרו של נהג הקטר ברכבת, או כל נהג ברכב צבורי, האם הוא מומחה דיו, שאל"כ הרי זו סכנה עצומה.
לכאורה התירוץ הוא, שבמקרה של מנתח, החולה והרופא נמצאים משני עברי הנהר/המתרס, ומי שרואה עצמו תחת הסכין חושש ובודק. משא"כ במטוס או ברכבת או ברכב, כולם בסירה אחת, ונמצאים באותו סיכון, וחזקה על אדם שיודע בעצמו אם הוא ראוי לתפקיד המסוכן. אמנם קשה ומה בדבר הסתמכות על טכנאים, או על בנאים, או קבלנים, בדברים שיש בהם סכנה
(כגון מבני פלקל) וכיוצא באלו. מדוע בזה הכול סומכים על הרשויות המתאימות, שיבדקו ויבחנו ויסמיכו את הרשאים להתעסק בעיסוקים אלו?
עוד יש לומר, שהמבנה החברתי בנוי בדרך כלל על הרתעה. לומר לך, נדרשים הרשאות והיתרים, בחינות ובדיקות וכו', אך כל זה מתוך סנקציות חמורות מספיק למי שיפר את הכללים ואת החוקים השומרים על התקינות. וזאת הן בתחום ההכשרה המקצועית והן בתחום ההתנהגות המוסרית והחברתית. מכאן, קושי גדול על הנעשה בחברה החרדים, שבדרך כלל אין ממצים את כוח הסנקציות העונשיות, ומגלים מידה יתירה של רחמנות ושל לימוד זכות, ושל אי פגיעה באנשים. לפתע במקרים של חריגות חמורות נעשים הכול בעלי מוסר יוצאים מן הכלל, כולל התקשורת החרדית שלנו.
 |
|
|
