נישואי בנות שאול

אראל

(איקון ירוק מעיין בשאלה המעניינת)

הנטיה המיידית של כל מי שאינו אמון על שימוש בקטגוריות של חז"ל היא אכן לחפש הסברים אחרים.

ועד שמחפשים הסברים בנוסח שלך, מתבקש לומר ששאול אכן הפעיל את סמכותו כדי להתפטר מהנישואין לדוד, שנוא נפשו.

אם מחפשים הסבר קרוב יותר לרוח חז"ל, ניתן לומר - כמוך - שכפי שמצאנו אצל חז"ל, ש"כל המקדש על דעת חכמים מקדש", כך גם סבר שאול, שכל המקדש על דעת המלך (או הממשל) מקדש.

ולפי זה, יש כאן כעין תנאי, שהנישואין חלים על הסכמת מי שתלוי הדבר בדעתו, ואם אותו אחד - חכמים או המלך - מבקש לבטל את הסכמתו, הנישואין בטלים.

אין בידי לדחות או לאשר את הפירוש הזה, אבל התשובה לשאלתך המסויימת - מדוע חז"ל לא בחרו בדרך זו - נראית פשוטה.

היא לא תאמה את הנחות היסוד שלהם לגבי התנהגותם של דוד ושאול, או גיבורי התנ"ך בכלל.

הנחת היסוד הפרשנית שלהם היתה שיש לבאר את המסורת שלנו לפי הכללים המקובלים בתקופתם כחלק מהתורה. ואכן, למרות שמנקודת מבט מודרנית של ביקורת המקרא זה נראה בלתי מובן, האם אין זה בעצם לגיטימי?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רבים באים בטרוניה לחז"ל, ששמו בפיהם של גיבורי התנ"ך כל מיני מושגים שאינם לתקופתם, אנאכרוניזם. אכן, לי לפחות פשוט ששאול ודוד לא עסקו במו"מ תלמודי. ודאי שבאותה התקופה היו אנשי ספר שלמדו תורה, אלא שלמדו את התורה שבימיהם ולא שבימי חז"ל.

אבל, עד שאנו מתרעמים על חז"ל, נצא ונראה כמה פעמים אנו שמים את מושגינו בימי חז"ל או בימי המקרא, ושופטים אותם לפי המושגים לנו.

עיינו באשכול מחיית עמלק, עיינו בדברי חברותינו אמשלום ושחרית (ואחרות) המנסות להטיל ערכים פמיניסטיים לדיונים מלפני אלפיים שנה, ועוד ועוד.

לגוף הענין, לי דוקא נראה שהסופר התבלבל פה ושם, אבל איך אכתוב כפירה שכזו בפורום שלנו?




אוי לשכן ואוי לשכנו

לפי פשוטן של מקראות לא נאמר שמעשה הריגת גלית יהווה קידושין לבת שאול, אף לא נאמר איזו בת יתן למי שיכה את הפלשתי. שאול אמר שמי שיכה את הפלשתי יעשרנו המלך ויתן לו את בתו בטקס מלא נפרד.

מאיר: אז איך אתה מבין אתשמואל א יח19: "ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד, והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה*--n*" ?

ואת נישואי מיכל לפלטי?
*--z*

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד, הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן-לְךָ לְאִשָּׁה--אַךְ הֱיֵה-לִי לְבֶן-חַיִל, וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְקוָה; וְשָׁאוּל אָמַר, אַל-תְּהִי יָדִי בּוֹ, וּתְהִי-בוֹ, יַד-פְּלִשְׁתִּים.  יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל, מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי, מִשְׁפַּחַת אָבִי, בְּיִשְׂרָאֵל--כִּי-אֶהְיֶה חָתָן, לַמֶּלֶךְ.  יט וַיְהִי, בְּעֵת תֵּת אֶת-מֵרַב בַּת-שָׁאוּל--לְדָוִד; וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי, לְאִשָּׁה. 

שאול הציע את מרב לדוד, דוד סירב, בין כך ובין כך היא ניתנה לעדריאל.

מה השאלה על מיכל ופלטי? היא ניתנה לו באיסור, זה ברור.

במקרה (או שלא) ראיתי היום בשדה חמד ציטוט של אחד האחרונים בעניין מיכל בת שאול
מופיע בכמה מקומות שמיכל בת שאול הניחה תפילין, ובמקצת מקורות הוסיפו שהיה שלא על דעת חכמים.
הסביר שם שלמיכל היתה נפש דדכורא (זכרית) ומשום כך לא היה לה ולד ומשום כך חשה צורך להניח תפילין.
על פי מהלך (מוזר?) שכזה לא קשה היאך נשא דוד שתי אחיות ועוד

בנוגע לנישואי בנות שאול, נראה ש"אראל סגל" בהודעתו הראשונה צודק, שאול היה מלך, ולמלך מותר להפקיע רכוש, ובאותו אופן מותר לו גם להפקיע נישואין (שהם כמו קניין). שאול פשוט הפקיע את נישואי דוד למיכל ונתן אותה לפלטי, אבל הפקעתו איננה כלום, ודוד שב ונשאה לאישה. 

בכדי להבין את התנהגותו של שאול, צריך לדעת כיצד הבינו את חוקי התורה בתקופת המקרא, ובכך יקל עלינו להבין את מעשיהם של שאול ודוד, בדברינו גם נבאר מהם ארוסין ונישואין (ליקוחין) לפי התורה. 

***

תחילה, דבר מפורסם בחוקי התורה, הבת הרי היא ברשות אביה, ובידו להשיאה לאישה. (ביד האב גם להפר את נדרי בתו, כך שהיא ברשותו לגמרי, זהו חוק התורה, וכך היה הנוהג באותם ימים)
ועוד דבר, בתורה מצאנו נערה מאורסה, ועוד מצאנו אישה בעולת בעל, או כי יקח איש אשה (ליקוחין), הרי שיש בלקיחת האישה 2 שלבים "ארוסין" ו"נישואין" (ליקוחין). 

לפי חז"ל האישה מתארסת ב-3 דברים: 1-כסף. 2- שטר. 3-ביאה.

דרום

דומה שסתרת את עצמך הלוך ושוב, הפקעת שאול את אירוסי (ונישואי) דוד ומיכל היתה תקפה או לא?

האם התיאוריה בדבר שיטת האירוסין בתקופת המקרא מבוססת אך ורק על דברי דוד לאבנר?
אם כן דומני שראיה קלושה היא עד מאוד, יעקב אמר ללבן 'תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן' האם תסיק מכך שנשים וילדים בחרן של אותה תקופה נקנו בקנין עבודה?
מה רוצה דוד לומר לאבנר בפרטו לו איך ערך את טקס אירוסיו?
דוד טוען שאשתו היא שהרי סיכן עצמו עבורה, אין מענין הפרשה לדון דיני אירוסין.

זה כמבון לפי פשוטו של מקרא, אם דרשנות הרי יש לנו את החזלי"ת.