מה עושה בן ישיבה ביום הראשון של חופשת בין הזמנים כאשר לפניו מבחן פסיכומטרי (מבחן סף לאוניברסיטאות) ובית שלם הדורש ניקוי לפסח. יושב ומעיין בפורום עצכ"ח, אשר כפי ששמעתי מכונה ק"ק עצכ"ח.
(לאייל)
לפני כמה ימים בא אלי אחד העילויים בישיבה ומספר על אותו אתר מסתורי, עצכ"ח, אשר בחופשות מן הצבא הוא יושב ומעיין בו לפעמים למשך שעתיים רצופות לפני שהוא עוזבו לעיסוקיו. אתר המלא חכמה ודעת, תבונה ועניין, עם השתתפות של רבנים וחכמים ובהם מורינו הרב מיכי. מה לך מסתובב בכיפה? נזף בי, כאשר אתר כזה יושב ומחכה.
לא ידעתי, נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב. באתי באתר אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים.
ואמרתי לנפשי "הרי אין אני שייך לקהילה מה לי ולק"ק עצכ"ח- קודשית וכי לקדושים אני שייך". לקדושים אינני שייך ובכל זאת עדיין יש תשובה ומעשים טובים ובקשתי שטוחה לפניכם:
"אנא ראוני כבעל תשובה".
הכותרת שונתה מ"מכתב ברכה" לשם הנושא העיקרי שהתפתח בו
תוקן על ידי עצכח ב- 13/07/2008 11:57:29
נשלח ב-14/4/2005 14:38
וצדק
ברוך הבא אל הפורום.
תודה על איחוליך. עם זאת, אתה רשאי לכתוב כאן, כמו כל אחד, בלא להציג את עצמך. מתוך כתביך יכירוך.
נשמח לקרוא מדבריך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-15/4/2005 09:25
למיימוני.
נכון.
כבר למדנו לפי מעשיו יתנכר האדם.
אינני יודע אם אני יכול לקרוא לעצמי בעל תשובה, כי עדיין לא חזרתי בתשובה לגמרי. אני רק מקוה שאחזור בתשובה בע"ה.
חוץ מזה, להרגשתי, יש פגם ברעיון של קהילת קודש כיון שהיא איננה משדרת דינמיות אלא דווקא סטטיות שממנה אפשר להדרדר לשמרנות צרת עין. ומתוך זה היחס לבעלי תשובה יוכיח שאין מתחתנים עימם ואין מקבלים אותם למסגרות הטובות ביותר.
מבחינה היסטורית קהילות האשכנזים בחו"ל אכן ראו את עצמם כקהילות קדושות, אולם מצב של גלות ורדיפות שונה הוא מהמצב היום. תפיסה של חברה נרדפת את עצמה כקהילת קודש מסייע בידה לשמור על האיכות גם בזמנים הקשים ביותר. בימינו זה לא נצרך והחברה החרדית מתאבנת, ומפסיקה לתסוס ולפרוח.
יש בחברה התופסת עצמה כקהילת קדושים מימד של גאווה שלדעתי יבטל מן העולם. אולי בחברה של בעלי התשובה (בין אם אכלל בתוכם ובין אם לא) ישמרו על שמורת טבע של קהילה חרדית קלאסית אולם לא מעבר לכך.
נשלח ב-15/4/2005 09:30
וצדק,
בתורה יש ביטויים רבים של גאוות יחידה שטופחה בעקביות על ידי האלוקים. אני מאמין שיש לה מקום, במגבלות ידועות.
נשלח ב-15/4/2005 09:30
וצדק
איני בטוח אם הבנתי אותך. המונח "בעל תשובה" יכול להיתפס במספר רמות שונות.
א. היחס האישי של האדם לעצמו ולמקום. ברגע שאדם מתחרט על משהו רע, הריהו עושה תשובה. ברגע שאדם הרגיל עצמו שלא להיכשל בזה, הוא בעל תשובה.
ב. סוציולוגיה - יש קבוצה גדולה של אנשים שמגדירים עצמם, או מוגדרים בידי אחרים, כבעלי תשובה.
לא הבנתי אם אתה מגדיר עצמך כבעל תשובה מבחינה סוציולוגית (לא כך הבנתי מהודעתך הפותחת, והאמת היא שזה לא משנה כלל, לא עבור הפורום לפחות).
לגבי קדושית - זה רעיון של אוטופיה, שבה בני אדם לא ייכשלו באותם דברים שמצויים בציבור הרחב.
יש כאלו שמאמינים שכזה מקום יכול להיכון. למעשה, אני סבור שזה בלתי אפשרי. אפילו נניח שהכותבים בפורום שותפים לאותו אידיאל וירצו לבוא לגור יחד, וזה יתאפשר מבחינה כספית ואחרות - האמנם כולם יסתדרו יחד? ואם הן כן, מה עם הנשים והילדים?
אוטופיה של שיתוף פעולה והערכה הדדית תיתכן לדעתי רק בוירטואליה.
לפיכך, ברור שעצם כתיבתך והתעניינותך בפורום הופכת אותך לבן האוטופיה של קדושית, ואין לך צורך בהכנה מיוחדת...
אם לא הבנתיך, אנא באר לי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-15/4/2005 15:26
לא, אינני בעל תשובה במישור הסוציולוגי הרגיל אם כי להרגשתי יש לי יותר חיבור פנימי עם בעלי תשובה במישור הסוציולוגי מאשר אנשים חרדיים רגילים או ד"ל.
אני גם מאמין שגאוות יחידה שייכת יותר בסיירת מאשר בגדודים או סתם בעורף. בנמשל שייכת יותר בישיבות איכות ברמה גבוהה מאשר בכלל הציבור.
תודה רבה על הקבלה, ונראה לי כי קדושית לא צריכה להיות מקום בלי חטאים כמו ב"מדבריות" אלא יותר מקום בו אנשים יכולים להתעלות ולטפס במדרגות היראה.
יהיה מקום לאנשים מושלמים שידעו את התורה וידריכו את הציבור, אבל כלל הציבור יחיה חיים של טיפוס במקום של שלמות סטטית.
ושמע האמת ממי שאמרה.
נשלח ב-15/4/2005 15:40
ובצדק
הערה אחת, אולי חשובה, על אוטופיות בכלל ועל קדושית בפרט.
אני מסכים איתך שקדושית צריכה להיות פתוחה לקהל הרחב, עקרונית, ואמורה לספק עליה אינסופית, ולא קפיאה סטטית על השמרים.
אך כמדומה שאלו שהגו את הרעיון ושאלו עבורו את המונח חיפשו בעצם משהו אחר.
שלווה מרדיפות. בחברה החרדית אין היתר לחשיבה מהסוג שמצוי אצלנו. לא בקול רם. (זה יכול לנבוע מסיבות מוצדקות וטובות או לא).
היכרות עם אנשים מסוגך, שמה שמעניין אותם באמת הם חיי הרוח, החיפוש האינטלקטואלי אחר האמת בכלים פילוסופיים, פתיחות, מוכנות לדיון ללא תנאים מוקדמים, פלורליזם אינטלקטואלי. מה שהגדרנו "שילוב של יושר אינטלקטואלי ויראת שמים, כי איננו רואים סתירה ביניהם" בהכרזת העצמאות של הפורום.
זה יכול להיות נושא מעניין - אפשרותן ומהותן של אוטופיות. זה יכול גם להימשך באשכול הזה...
אני מניח שלא נהיה היחידים שנדון בזה. במיוחד מיכי שלנו (היכן הוא?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-17/4/2005 01:09
למיימוני, ערב טוב.
אני הולך להתפלסף אבל בכיף.
חירות המחשבה מול חוק הקהילה הוא, לדעתו של ליאו שטראוס, הדילמה המרכזית של הפילוסוף מאז סוקרטס.
סוקרטס שהאמין בחירות המחשבה הומת על ידי הקהילה האתונאית על פגיעה במיתוסים המכוננים שלה ובכך גם פגיעה בחוקי המוסר המדריכים אותה.
לדעת הקהילה האתונאית חבורת הצעירים שהקיפה אותו נפגעה מחירות המחשבה עד כדי זלזול בחוק דבר שחייב אותה להמית אותו.
באופן פרדוקסלי סוקרטס עצמו קיבל עליו את דין המיתה, למרות היותו בלתי צודק, כיון שכל חייו הוא קיבל את חוק המדינה כאזרח באתונה.
ליאו שטראוס עצמו היה אדם שבא מבית שהלך בדרכו של רש"ר הירש, הוא הפסיק להיות דתי, ובחר בפילוספיה
כנגד הדת.
למרות הניגוד בין חירות המחשבה לחוקי הקהילה סבר שטראוס כי הוגי ההשכלה מצאו לכך פתרון.
הם טענו כי כלל האינדיבדואלים בחברה צריך חופש (בניגוד לכללי המוסר שהיו נהוגים עד אותו זמן) ובכך השיגו גם את החירות האישית שלהם לחשיבה עצמאית.
החוק היחיד שהם השרישו בחברה היה "חיה ותן לחיות". לדעתם האדם הוא חיה הגיונית והוא יבין שכמו שהוא לא רוצה שחברו יפגע בו, כך חברו לא רוצה להפגע ממנו.
התוצאה ההגיונית הופכת להיות "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" אבל בלי "ואידך זיל גמור".
החברה החרדית קמה כאטופיה, מקום בלי חטא, במדבריות, קהילה קדושה.
אולם כיון שהיא קדושה היא לא יכולה לקבל את חירות המחשבה. הפילוסוף, בין שהוא הרמב"ם בין שהוא החזון אי"ש ובין שהוא ר' גדליה, חייב להסתיר את רעיונתיו הרדיקליים מכלל הקהילה כדי לא לפגוע בקדושה שלה.
הבעיה בקדושה איננה המצב שלה, אלא זו שהיא מוגבלת, היא לא מאפשרת דינמיות, מרחב והשכלה.
יש שני פנים לחוק הקהילה;
א. נוחות ההמצאות וההשתמשות בחום הקהילתי הנפשי והגשמי,
ב. הערך החינוכי.
נראה שעם ניסוחים חכמים ומדויקים [כדוגמת אלה שנרשמו זה עתה באשכול סמוך], אין חירות המחשבה סותרת את החיים לפי חוק הקהילה, כל שהעיסוק בבישול הניסוחים ["סתרי תורה"] נעשה בתחום היחיד [או הוירטואליה? ] ולא בתחום הקהילה. זה לא אמור לפגוע באף אחד משני הפנים שבחוק הקהילה האמורים למעלה.
ברגע שיש למשוחררי המחשבה עם מי לפתח את מחשבותיהם הרי הם יצאו מאניסות התבונה וזה שהם מנועים לדבר עם כל אחד את שהם חושבים זה דבר הקיים בלאו הכי גם ברמה החברתית שלא אומרים לכל אחד את מה שחושבים [עליו]. [הבעיה מתחילה רק אם חירות המחשבה מובילה למסקנות מעשיות השונות מחוק הקהילה בכל תחומיו מתוככי הצ'ולנט עד לשוליים הלייט.]
תוקן על ידי ווטו1 ב- 17/07/2008 15:16:12
נשלח ב-17/7/2008 14:05
נראה לי שכל חוק ודפוס חיים שבעולם מקבע את ההתנהגות ואת דרכי המחשבה, לא כך?
נשלח ב-17/7/2008 15:27
ווטו
אם מה שכתבת זו פרסומת לעצכ"ח, זו פרסומת מוצלחת, ואם זו אינה פרסומת, אז זה גם מוצלח.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-17/7/2008 15:27
מיכה"מ,
את ההתנהגות בהכרח שהרי זו מטרתו של חוק, את דרכי המחשבה לא בהכרח אם מפתחים את היכולת להבדיל בין את שאני נוקט לבין את שאני חושב. הבעיה מתחילה בעצלות המחשבה ובעיוות החינוכי המקבעים את המחשבה בהנחת: "את שאני נוקט אני חושב".
הדיון שהתפתח באשכול הזה הוא מעבר לבעיה הזאת והוא בשאלה האם שייך שיחיו בחברה אחת אלה שלא מקבעים עם [או ליתר דיוק אצל] אלה שמקבעים את המחשבה.
נשלח ב-17/7/2008 15:32
ירוח"ש,
שלחנו ביחד ולכן לא ראיתי את הודעתך אלא לאחר שליחת הודעתי.
מעניין; רציתי לכתוב למיכה בסוף המשפט הראשון "וזו מהותו של עצכח" ופרח לי מהראש. בהודעה הראשונה הייתי ממוקד בגופו של נושא ובכ"ז זכרתי את עצכח בסוגריים עם האייקון הירוק.
] ולא בתחום הקהילה. זה לא אמור לפגוע באף אחד משני הפנים שבחוק הקהילה האמורים למעלה.
ופרח לי מהראש. בהודעה הראשונה הייתי ממוקד בגופו של נושא ובכ"ז זכרתי את עצכח בסוגריים עם האייקון הירוק.
