| נשלח ב-17/4/2005 12:36 |
|
| |
דתות שורדות - עקרונות מנחים
מדוע דת אחת שורדת אלפי שנים ודת אחרת נעלמת ? מדוע אסכולה מסויימת בתוך דת שורדת, ואילו האחרת שוקעת בתהום הנשיה?
העיקרון המנחה הוא, עיקרון ההשרדות. דת שמצליחה ליצור חוקים המועילים להשרדות שלה עצמה, תשרוד. האחרת תעלם.
ההבחנה הזו חשובה מהסיבה הפשוטה, שדת שורדת לא משום שהיא טובה, מועילה, נכונה או נחמדה. אלא מהסיבה שיש לה מנגנוני השרדות מתוחכמים. כתוצאה מכך, ניתן להניח שדת רעה במיוחד, יכולה לשרוד, אם יש לה מנגנוני השרדות יעילים.
להלן ננסה לתת קצת דוגמאות למנגנוני השרדות:
א. עידוד ילודה - דת מעודדת ילודה, תשרוד מכח הריבוי הטבעי שלה.
ב. מסיונריות - מצווה להרחיב את שורות המאמינים בכל מחיר (נצרות ואיסלם)
ג. בדלנות - התרחקות מהשפעה של השונים, מועילה למנוע השפעה של דעות שונות (יהדות, יין נסך, בנותיהם, וגם העדר מסיונריות)
ה. איסור להסתפק באמונה - אולי המנגנון המתוחכם ביותר, מכיון שאם הספק גורם לך להפסיד נצח, הרי לא כדאי להסתפק בכלל, ואם לא תסתפק, לא תגיע לעולם לשלילה.
ו. שכר ועונש בעולם הבא - מונע את היכולת למצא סתירה בפועל ביחס בין ההתנהגות לבין התוצאה. (כל הדתות החדשות כמעט)
וכן על זה הדרך.
אחד מהמסקנות של ענין זה, זה שגם אסכולה מסויימת שנעלמה, אין זה מוכיח שהיא טעתה. לדוגמא: אם אכן הציונות הדתית לא תשרוד, אין זה מוכיח שזה דרך מוטעית, אלא רק דרך פחות יעילה להשרדות. זוהי הבחנה חשובה מאד.
פורום הקהילה החרדית -לכל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2005 13:01 |
|
| |
דת שורדת בגלל שהיא צודקת.
צדק פירושו מה שעושה לאנושות טוב.
מה שעושה לאנושות טוב היא רצון ה'.
אי אפשר לקבל שאפילו עם המנגנון המתואר לעיל אפשר לדכא עם שלם למשך תקופה ארוכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 14:43 |
|
| |
.
ב' ו-ג' סותרים: מסיונריות מועילה, או שהעדר-מסיונריות, התורם לבדלנות-הוא המועיל?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 15:24 |
|
| |
היותם של שני מנגנוני הישרדות הפוכים - לכאורה אינה מונעת מכל אחד מהם להיות מנגנון הישרדות עבור דת אחרת, במצב היסטורי אחר. כך בטבע, כך גם ביחס לדתות.
chouteng,
דבריך תמוהים מעט בעיני, בעיקר המשפטים "צדק פירושו מה שעושה לאנושות טוב. מה שעושה לאנושות טוב היא רצון ה'." גם אם נתעלם מהעובדה שדתות, בד"כ, אינן מתיחסות לאנושות כולה כי אם לקבוצה - גדולה או קטנה ואף זעירה - בתוכה, הרי שמה שעושה לאנשים טוב הוא, למשל, לחם ושעשועים חינם - בפרט אם השעשועים הם הרג של מאמיני דת אחרת. האם זה עושה את הדת לצודקת? מה הקשר בין צדק לבין "מה שעושה טוב"? ובהמשך - מדבריך נובע שכל דת ששורדת מגלה בזאת שהיא עושה לאנושות טוב, ומכאן - שהיא רצון ה', ומכאן שוב אני תוהה: האם הצלחה בשרידה היא עדות למימוש רצון ה'? והאם כל הדתות הן רצון ה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 16:55 |
|
| |
גם_וגם:
דתות מתייחסות לאנושות כולה. ליהדות וכן לרוב הדתות אחרת ציוויים התקפים לכל האנושות.
אני מאמין שצדק ו"מה שעושה טוב" הם סינונמיים. אני לא מאמין שהרג עושה לאנשים טוב. אני חושב שאנשים שעושים צדקה וחסד הרבה יותר מאושרים מראשי המאפיה למשל. האמונה הזאת מבוססת על קריאה ועל דיבור עם אנשים. כמובן שאפשר להתווכח אתה, אבל זאת האמונה שלי. אני גם מאמין שזאת היא אחת האמונות של היהדות.
השרידה היא (לדעתי) עדות לרצון ה'.
אפשר להתייחס לכל הדתות והאמונות כמקוממות על ספירלה. מרכז הספירלה היא האמת. מקומו של כל דת על הספירלה היא במידת קירובו אל האמת. אני מאמין שבנצרות ובאיסלם יש בו הרבה מן האמת. אני מאמין שהיהדות היא יותר אמיתית מן הדתות האחרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 17:22 |
|
| |
.
גם_וגם:
תרגיל בקורס בחקר ההתנהגות ותורת המשחקים:
הבה נניח כי המנעות ממסיונריות היא טקטיקת השרדות יעילה של דת שמספר מאמיניה קטן יחסית (להלן "דת קטנה"), בעוד שמסיונריות, היא טקטיקת השרדות יעילה של דת שמספר מאמיניה גדול יחסית (להלן "דת גדולה")
עוד נניח כי כל דת מתחילה כדת קטנה.
הדרך של דת קטנה להפוך לדת גדולה, עוברת באמצעות ריבוי טבעי והמרת דת.
מסיונריות, היא הגורם הראשון במעלה להמרת דת.
מהי טקטיקת ההתרחבות היעילה ביותר והשורדת ביותר לדת קטנה המעוניינת להפוך לדת גדולה?
כיצד מסתדרים עם הסתירה המובנית בין העובדה שהמנעות ממסיונריות היא הטקטיקה העדיפה לדת קטנה, אך בלי המסיונריות, דת קטנה לא תהפוך לדת גדולה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 17:44 |
|
| |
מואדיב,
השאלה מעניינת כתרגיל בקורס, אולם לא ביחס לדתות מציאותיות. אם נישאר לרגע בתוך הנחות השאלה, עדיין פתוחה בפני הדת האפשרות להפוך לדת גדולה בדרך הריבוי הטבעי, וכך לגדול תוך סיכון מינימלי. לאחר שגדלה במדה מספקת, היא יכולה לאמץ את טקטיקת המיסיונריות.
כעת, ביחס לדתות מציאותיות, דומני שהגורם הראשון במעלה להמרת דת איננו המיסיונריות אלא החרב. דתות רבות אימצו את השיטה החביבה הזו, והיה לה חלק ניכר בשרידתן ובהגעתן לגדלן הנוכחי (ובכך תשובה גם ל-chouteng).
הישרדות ענינה שימור הקיים, ולא שינוי מצב. לכן, שאלה מציאותית אחרת היא האם דת קטנה מעונינת, בהכרח, להפוך לגדולה. הדרוזים, למשל, אינם מעונינים במצטרפים חדשים, ויתרה מזו - הם סבורים שמספר הדרוזים בעולם הוא קבוע, ולפיכך אין כלל אפשרות לדרוזיות ליהפך לדת גדולה. לכן, רק טקטיקות הישרדות הראויות לדת קטנה מענינות אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 20:19 |
|
| |
צ'אוטנג,
כתבת: השרידה היא (לדעתי) עדות לרצון ה'
זה קצת קרוב יותר לקאלוויניזם מאשר ליהדות, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 21:36 |
|
| |
כמובן יש כאן גם הנחת המבוקש, וגם יחוס לא מוכח של סיבה ומסובב.
הנחת המבוקש
אם אני עושה את רצון ה' (בהנחה שאני יודע מהו) סימן שאני עושה טוב לאנושות.
שרידה היא עדות לרצון ה'
נו באמת, ברור שכך. גם העלמות דת היא עדות לרצון ה' (שהיא תיעלם) וגם השרדותה היא עדות לרצון ה' (שהיא תשרוד).
אם היתה כוונתך שזה עדות לרצון ה' שנחיה על פי עקרונות אותה דת, הרי ש: א. מנין לך שלא תיעלם זו מחר בבוקר. ב. ברגע שבזמן נתון יש יותר מדת אחת שורדת, מהו לדעתך רצון ה' בענין?
מואדיב,
הוסף הנחה אחת והרי לך פתרון לשאלה בתורת המשחקים שלך.
נניח שמסיונריות היא גורם להשרדות של דת גדולה ולהעלמות של דת קטנה. אולם העלמותה של הדת הקטנה מותנית בכך שהמסיונריות מופעלת כלפי מאמיני דת גדולה. אך כלפי דתות קטנות אחרות, אין בעיה.
פתרנו את הפרדוקס.
זהו גם פתרון הסטורי אפשרי, וגם הגיוני.
לגופו של ענין, קטונתי מלהכנס בכבשי דרחמנא. אין לנו אלא מה שלימדונו אבותינו ורבותינו, שדתנו היא דת האמת, ושאר הדתות מתקרבות לאמונה בריבונו של עולם, לנוכח היהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 22:42 |
|
| |
אמשלום, אני לא יודע לאיזה פרט מקאלווניזם את מתכוונת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2005 22:54 |
|
| |
צ'אוטנג,
לפרט האומר שהשרדות/עושר/הצלחה היא עדות לרצון ה'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 00:14 |
|
| |
להלן קטעים מדבריו של ראי"ה קוק מתוך ספרו 'אורות' הקשורים לנושא. (הפיסוק שלי, בהשמטת חלקים)
"חכם עדיף מנביא"
בנוהג שבעולם, המשוררים והמליצים מתארים יפה את הדרת החיים בכלל, את כל פינותיהם היפות, ביחוד הכוללות זרם רב וטל-חיים מרובה. הם יודעים להציג גם לראווה את הכיעור הכללי של הקלקולים שבחיים ולמחות נגדם בכל תוקף.
אבל, לחדור לתוך-תוכם של כל הגורמים הפרטיים, איך מכשירים את החיים ומעמידים אותם על הבסיס הטוב ואיך משמרים אותם מכל קלקלה גם קטנה שבקטנות, שסופה להעלות שרטון גדול ולהרוס הרבה מאוד, דבר זה- אין לו עסק עם כח המדמה החם והעז, כי אם עם החכמה המדייקת. כאן תחל עבודת הרופאים ,החסכנים, המודדים, השופטים וכל החכמים המעשיים.
....
השערות הדקות, שמהן מצטרפות עבות העגלה של החטאת...אלה המה המסתרים הצפונים מעין כל נביא וחוזה. המצוות המעשיות כולן ופרטי הלכותיהם, בכל דיוקם הנמרץ, איך בהמשך הזמן ע"י קיומם ותלמודם, הרגלם וחיבתם, יצא הנועם הפנימי החבוי בהם, וזרם החיים האלהי הטהור יגרש בעוזו את חשכת עבודת אלילים מבלי תוכל עוד קום, ואיך העזיבה האיטית המזלזלת במעשים, בענפים ודיוקים, מפתחת דרך של הרס, מאבדת את הכלים שבהם יקלט הרוח העליון, וממילא יצר לב האדם, הדמיון המתעה המלא ציצי זוהר מבחוץ ואבק רעל מבפנים, הוא הולך ועולה מאליו- דבר זה לא ניתן לנבואה בכלל, לנבואה של אספקלריא שאינה מאירה.
אמנם ניתן לנבואתו של שמה, אותה הנבואה של פה אל פה, של אספקלריא המאירה, שרק היא יכולה לראות עוזם של הכללים ודיקנותם של הפרטים כאחד. אבל לא קם כמוהו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים". והוצרכה עבודת הכללים להמסר לנביאים ועבודת הפרטים לחכמים.
וחכם עדיף מנביא. מה שלא עשתה הנבואה בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש לבער מישראל עבודת אלילים ולשרש אחרי עיקרי ההשפלות היותר גרועות של עושק וחמס, של רצח וזימה, רדיפת שוחד ושלמונים, עשו החכמים בעבודת התורה, בהעמדת תלמידים הרבה ובשנון החוקים הפרטיים ותולדותיהם. "הליכות עולם לו"- אל תקרי הליכות אלא הלכות.
במשך הזמן הרב נתגבר עסק החכמים על עסק הנביאים והנבואה נסתלקה, ארכו הימים והכללים החלו להתרופף, נבלעו בפרטים ולא יראו חוצה. על כן באחרית הימים, שצמיחת מהלך שיבת אור הנבואה תתחיל להופיע, "אשפוך את רוחי על כל בשר". אז שנאת הפרטים תתגבר: "חכמת סופרים תסרח, ואנשי הגבול, אלו ת"ח שמשימים גבול לדבריהם, ילכו מעיר לעיר ולא יחוננו"- עד אשר לא כפרי בוסר, כ"א כבכורים מלאים טל וחיים יצאו הניצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם, וזו, תכיר בכללה את גודל פעולת החכמה ובענוות צדק תקרא: חכם עדיף מנביא...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 00:16 |
|
| |
שלמה ל
אפשר הסבר מה הקשר בבקשה.
לא רק ציטוט.
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 04:18 |
|
| |
אצת_ים:
רצון ה' אפשר לדעת על ידי התורה. האיך אפשר לדעת שהתורה אמיתית? התשובה, עצם זה שהיא שרדה אלפי שנים היא ההוכחה שהיא אמיתית.
רצון ה' הכוונה שכך היא רצונו כשעלתה הבריאה לפניו במחשבה, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה. אפשר גם לבחור לפעול כנגד רצון ה' בעשיית המעשים הרעים כגון גזל, רצח וכדומה. אלא שתרבות המבוססת על הנ"ל לא היתה שורדת וכמו שהיה בדור המבול. וראי עוד למטה בתשובתי לאמשלום.
יש הרבה דתות ששורדות כיון שכל אחת מהם ממוקמת איפה שהוא על הספירלה בקירוב לנקודת האמת.
אמשלום:
יש להבחין בין רצון ה' הכללי והפרטי. כיון שהקב"ה משקיע כוחו בכל רגע בבריאה הרי שכל דבר נעשה ברצון הקב"ה כי אם לא היה רוצה לא היה נותן כח למציאות ההוא. אלא שרצון כללי זה הוא כביכול בצמצום כוחו של הקב"ה ובהסתרת פניו כדי לפנות מקום לבחירה. ולא לרצון זה אנו מכוונים, אלא לרצון ה' שהיתה לפניו בשעת בריאת העולם והוא מדרך הטוב להטיב, שרצונו אז היתה פרטית דוקא במעשים הטובים ולא במעשים הרעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 07:23 |
|
| |
צ'אוטנג,
אני מצטערת, לא הבנתי דבריך, ובעיקר- לא הבנתי כיצד הם עונים לשאלתי.
וצדק,
אני שמחה להסכים איתך ( ) - גם אני לא הבנתי מה הקשר בין הציטוט לנושא האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 10:53 |
|
| |
אמשלום:
אנסה להסביר את עצמי. אמרתי שהשרידה עצמה היא עדות שהדת נאמנה לרצון ה'.
את שאלת אותי אם פירוש הדבר שכל דבר קיים היא עדות לרצון ה'. כך לפחות הבנתי ואולי טעיתי.
על זה עניתי, שיש שני סוגי רצון ה' הכללי והפרטי, ושאני מדבר דוקא על רצון ה' הפרטי. בעוד שכל דבר קיים שהיא עדות לרצון ה' מדובר על רצון ה' הכללי.
|
|
|
|
|