דתות שורדות - עקרונות מנחים

מדוע דת אחת שורדת אלפי שנים ודת אחרת נעלמת ? מדוע אסכולה מסויימת בתוך דת שורדת, ואילו האחרת שוקעת בתהום הנשיה?

העיקרון המנחה הוא, עיקרון ההשרדות. דת שמצליחה ליצור חוקים המועילים להשרדות שלה עצמה, תשרוד. האחרת תעלם.

ההבחנה הזו חשובה מהסיבה הפשוטה, שדת שורדת לא משום שהיא טובה, מועילה, נכונה או נחמדה. אלא מהסיבה שיש לה מנגנוני השרדות מתוחכמים. כתוצאה מכך, ניתן להניח שדת רעה במיוחד, יכולה לשרוד, אם יש לה מנגנוני השרדות יעילים.

להלן ננסה לתת קצת דוגמאות למנגנוני השרדות:

א. עידוד ילודה - דת מעודדת ילודה, תשרוד מכח הריבוי הטבעי שלה.

ב. מסיונריות - מצווה להרחיב את שורות המאמינים בכל מחיר (נצרות ואיסלם)

ג. בדלנות - התרחקות מהשפעה של השונים, מועילה למנוע השפעה של דעות שונות (יהדות, יין נסך, בנותיהם, וגם העדר מסיונריות)

ה. איסור להסתפק באמונה - אולי המנגנון המתוחכם ביותר, מכיון שאם הספק גורם לך להפסיד נצח, הרי לא כדאי להסתפק בכלל, ואם לא תסתפק, לא תגיע לעולם לשלילה.

ו. שכר ועונש בעולם הבא - מונע את היכולת למצא סתירה בפועל ביחס בין ההתנהגות לבין התוצאה. (כל הדתות החדשות כמעט)

וכן על זה הדרך.

אחד מהמסקנות של ענין זה, זה שגם אסכולה מסויימת שנעלמה, אין זה מוכיח שהיא טעתה. לדוגמא: אם אכן הציונות הדתית לא תשרוד, אין זה מוכיח שזה דרך מוטעית, אלא רק דרך פחות יעילה להשרדות. זוהי הבחנה חשובה מאד.

פורום הקהילה החרדית -לכל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810

להלן קטעים מדבריו של ראי"ה קוק מתוך ספרו 'אורות' הקשורים לנושא. (הפיסוק שלי, בהשמטת חלקים)

"חכם עדיף מנביא"

בנוהג שבעולם, המשוררים והמליצים מתארים יפה את הדרת החיים בכלל, את כל פינותיהם היפות, ביחוד הכוללות זרם רב וטל-חיים מרובה. הם יודעים להציג גם לראווה את הכיעור הכללי של הקלקולים שבחיים ולמחות נגדם בכל תוקף.
אבל, לחדור לתוך-תוכם של כל הגורמים הפרטיים, איך מכשירים את החיים ומעמידים אותם על הבסיס הטוב ואיך משמרים אותם מכל קלקלה גם קטנה שבקטנות, שסופה להעלות שרטון גדול ולהרוס הרבה מאוד, דבר זה- אין לו עסק עם כח המדמה החם והעז, כי אם עם החכמה המדייקת. כאן תחל עבודת הרופאים ,החסכנים, המודדים, השופטים וכל החכמים המעשיים.
....
השערות הדקות, שמהן מצטרפות עבות העגלה של החטאת...אלה המה המסתרים הצפונים מעין כל נביא וחוזה. המצוות המעשיות כולן ופרטי הלכותיהם, בכל דיוקם הנמרץ, איך בהמשך הזמן ע"י קיומם ותלמודם, הרגלם וחיבתם, יצא הנועם הפנימי החבוי בהם, וזרם החיים האלהי הטהור יגרש בעוזו את חשכת עבודת אלילים מבלי תוכל עוד קום, ואיך העזיבה האיטית המזלזלת במעשים, בענפים ודיוקים, מפתחת דרך של הרס, מאבדת את הכלים שבהם יקלט הרוח העליון, וממילא יצר לב האדם, הדמיון המתעה המלא ציצי זוהר מבחוץ ואבק רעל מבפנים, הוא הולך ועולה מאליו- דבר זה לא ניתן לנבואה בכלל, לנבואה של אספקלריא שאינה מאירה.

אמנם ניתן לנבואתו של שמה, אותה הנבואה של פה אל פה, של אספקלריא המאירה, שרק היא יכולה לראות עוזם של הכללים ודיקנותם של הפרטים כאחד. אבל לא קם כמוהו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים". והוצרכה עבודת הכללים להמסר לנביאים ועבודת הפרטים לחכמים.

וחכם עדיף מנביא. מה שלא עשתה הנבואה בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש לבער מישראל עבודת אלילים ולשרש אחרי עיקרי ההשפלות היותר גרועות של עושק וחמס, של רצח וזימה, רדיפת שוחד ושלמונים, עשו החכמים בעבודת התורה, בהעמדת תלמידים הרבה ובשנון החוקים הפרטיים ותולדותיהם. "הליכות עולם לו"- אל תקרי הליכות אלא הלכות.

במשך הזמן הרב נתגבר עסק החכמים על עסק הנביאים והנבואה נסתלקה, ארכו הימים והכללים החלו להתרופף, נבלעו בפרטים ולא יראו חוצה. על כן באחרית הימים, שצמיחת מהלך שיבת אור הנבואה תתחיל להופיע, "אשפוך את רוחי על כל בשר". אז שנאת הפרטים תתגבר: "חכמת סופרים תסרח, ואנשי הגבול, אלו ת"ח שמשימים גבול לדבריהם, ילכו מעיר לעיר ולא יחוננו"- עד אשר לא כפרי בוסר, כ"א כבכורים מלאים טל וחיים יצאו הניצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם, וזו, תכיר בכללה את גודל פעולת החכמה ובענוות צדק תקרא: חכם עדיף מנביא...

שלמה ל

אפשר הסבר מה הקשר בבקשה.

לא רק ציטוט.

ושמע האמת ממי שאמרה.

אצת_ים:

רצון ה' אפשר לדעת על ידי התורה. האיך אפשר לדעת שהתורה אמיתית? התשובה, עצם זה שהיא שרדה אלפי שנים היא ההוכחה שהיא אמיתית.

רצון ה' הכוונה שכך היא רצונו כשעלתה הבריאה לפניו במחשבה, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה. אפשר גם לבחור לפעול כנגד רצון ה' בעשיית המעשים הרעים כגון גזל, רצח וכדומה. אלא שתרבות המבוססת על הנ"ל לא היתה שורדת וכמו שהיה בדור המבול. וראי עוד למטה בתשובתי לאמשלום.

יש הרבה דתות ששורדות כיון שכל אחת מהם ממוקמת איפה שהוא על הספירלה בקירוב לנקודת האמת.


אמשלום:

יש להבחין בין רצון ה' הכללי והפרטי. כיון שהקב"ה משקיע כוחו בכל רגע בבריאה הרי שכל דבר נעשה ברצון הקב"ה כי אם לא היה רוצה לא היה נותן כח למציאות ההוא. אלא שרצון כללי זה הוא כביכול בצמצום כוחו של הקב"ה ובהסתרת פניו כדי לפנות מקום לבחירה. ולא לרצון זה אנו מכוונים, אלא לרצון ה' שהיתה לפניו בשעת בריאת העולם והוא מדרך הטוב להטיב, שרצונו אז היתה פרטית דוקא במעשים הטובים ולא במעשים הרעים.

צ'אוטנג,

אני מצטערת, לא הבנתי דבריך, ובעיקר- לא הבנתי כיצד הם עונים לשאלתי.




וצדק,

אני שמחה להסכים איתך () - גם אני לא הבנתי מה הקשר בין הציטוט לנושא האשכול.

אמשלום:

אנסה להסביר את עצמי. אמרתי שהשרידה עצמה היא עדות שהדת נאמנה לרצון ה'.

את שאלת אותי אם פירוש הדבר שכל דבר קיים היא עדות לרצון ה'. כך לפחות הבנתי ואולי טעיתי.

על זה עניתי, שיש שני סוגי רצון ה' הכללי והפרטי, ושאני מדבר דוקא על רצון ה' הפרטי. בעוד שכל דבר קיים שהיא עדות לרצון ה' מדובר על רצון ה' הכללי.