"ועשית ככל אשר יורוך..."

הדיון שהעלה "חד וחלק" אודות "מהי דרך הלימוד האמיתית" העלה בי את המחשבה הזו, שאותה רציתי לחלוק עמכם.

בשבת האחרונה, החל לספר לי אבי על ויכוח שהתנהל בין ציבור המתפללים בבית-הכנסת כיצד צריך לנהוג בשבת הקרובה בכל הקשור לחמץ.
מצד אחד - ביום שישי ובשבת בבוקר עוד ניתן לאכול חמץ, מצד שני - איזה סוג של חמץ עדיף לאכילה?

עלו קולות לא מעטים, חלקם טענו כי עדיך לאכול פיתות עד לשעה 9:45, לעטוף בשקית ולזרוק מעבר לגדר... החלק השני טען שכדאי לאכול מצה שמורה שהוטבלה במרק...
לדעה הראשונה יש חיזוקים מהרב מרדכי אליהו, לדעה השניה -חיזוקים של הרב עובדיה יוסף שהתיר לעשות כן.

מתוך כל המלל הזה, התחלתי לחשוב האם כשאלוהים ציווה: "ועשית ככל אשר יורוך..." ו- אם יאמרו לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל... - האם כך חשב שיהיו פני הדברים???
כל-כך הרבה פרשנויות שונות, שלעיתים נדמה לי שלאדם הדתי הפשוט, יש כל-כך הרבה מבחר שלפעמים מאד פשוט ללכת שם לאיבוד.
איך רב X יכול להתיר משהו - שרב אחר יכול לטעון את ההפך הגמור?
ואל תטענו בפניי שזה נובע מעניין של מנהג - ובסופו של דבר הכל הלכה למשה מסיני... כי אם אני מסתכלת היום על התורה - ומאידך על מה שהרבנים הפכו אותה - אני רואה המון תורות.

מיימוני,

תשובה יפה נתת אך...
בחלקה האחרון לא חידשת לי כלום לצערי.

ודווקא מתוך מה שכתבת הרשה לי להעלות קושיה נוספת:

"עשה לך רב..." - מי אמר שהרב בו בחרת, שנדמה כי אתה חפץ להלך בדרכו, הוא בעל ה"תשובות" הנכונות, הוא הוא המיישב את המחלוקת בדרך האמת...?
אני עדיין לא מבינה איך לתורה אחת, ואלוהים אחד - יש כל-כך הרבה תורות קטנות, ופרשנויות שונות... זה פשוט לא מתיישב עם הדעת.

האם כך אמור העם היהודי להראות?
כשענה במדבר "נעשה ונשמע" - ידע אלוקים כי לכל אחד נעשה ונשמע משלו?

איולי ,


לשאלתך האם כך אמור העם היהודי להראות?

כדי לאפשר יהיה לקיים מצוות במציאות האנושית המתפתחת, צריך שיהיה מקום לשיקול הדעת של שומרי המצוות, שיוביל אותם על פי דעתם לתוצאה מעשית אחת, או לתוצאה מעשית אחרת..כל זה בתנאי ששיקול הדעת הוביל אליהן "כהלכה" - שיהיה שיקול דעת לגיטימי, מנקודת המבט של הדת היהודית, במסגרת ההלכה..

"אמר רבי ינאי, אילו ניתנה תורה חתוכה, לא היתה לרגל עמידה" (ירושלמי, סנהדרין, פרק ד' הלכה ב') -





תוקן על ידי - riv - 18/04/2005 11:31:23

איולי

אני מצטער שאין לי תשובות טובות יותר. אבל המצב של ימינו הוא באמת בעייתי. אין מי שמתכחש לזה. אנו רק יכולים לקוות לשיפור בחינת ימות המשיח.

לשאלתך כיצד בוחרים רב, ואיך יודעים שהוא אינו טועה? בזה אולי אוכל להקל עליך.

איך תבחרי רב - יהיה עליך להחליט בעצמך. אולם יש הנחיות כלליות. הוא צריך לעמוד בכמה תנאים. להיות תלמיד חכם, מבין בהלכות, וירא שמים (עד כמה שאפשר לראות זאת). כלומר, לא בור ועם הארץ ולא אדם שרודף כסף ומעקם את התשובות לפי הצורך (לא שצריך לומר זאת, אבל יש גם כאלו וראוי להיזהר מהם).

מומלץ לדעתי לקחת אדם שהוא יותר מאשר בקיא ומומחה לציטוט תשובות. כלומר, לא אדם שאם תשאלי אותו שאלה יענה לך: כך כתוב במקום פלוני, וכך כתוב במקום פלוני, וראוי להחמיר. אלא יבדוק את צדדי השאלה ויענה לפי האמת כפי שהוא מבין אותה.

היכן תמצאי כזה אדם? תלוי במקום מגוריך, בעיקר, מפני שרב צריך להיות זמין לשאלות גם בשעות לא נוחות וגם בשבת.

אבל לגבי השאלה האחרונה, איך תדעי שהרב אינו טועה, על זה כבר נאמר לנו בפסוקים: ללכת אל השופט אשר בימינו, ולא לשאול מה היה בדורות אחרים. אין לנו אלא תלמידי החכמים אשר בימינו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

איולי,

הנה אחד המקורות אליו (כך אני מניחה) התכוון מיימוני:

את הפסוק "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" [קהלת יב - 11],
דורשים [בבלי חגיגה ג ע"ב] כמדבר על לימוד התורה, וסופו של המדרש מכוון לשאלתך:

"בעלי אספות" - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב [שמות כ - 1] "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

ברשותך, אצטט שוב (כי כפי שלמדתי ממואדיב, יש דברים הראויים להופיע בירוק מודגש):

אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע...

[מיימוני, הייתכן שהתבלבל לך "ל" ב"ר"? ]




תוקן על ידי - אמשלום - 18/04/2005 12:12:27

אמשלום

ראשית, תודה על המקור. בדיוק לכך נתכוונתי.

שנית, נהניתי מהעוקץ. "רב" במקום "לב". אבל, כפי שכתבתי, אדם נדרש להכין לב ללמוד ולהבין בשני תנאים, שהוא רוצה לעשות זאת ומסתבר בשעה שהוא מסוגל לעשות זאת. ללא זה, הוא תלוי ב"רב מבין", כפי שהגדרת זאת.

(סמיילי)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

מי שרוצה לדעת מה לעשות וכיצד לנהוג, הרי יש לה כבר "רצון" מינה ובה.
לגבי "היכולת" - הרי על זה בדיוק מדבר הכתוב: היא היא קניית (ושמא יש לומר - 'תיקון') הלב, ואותה יש לפתח ולהעמיק.

אני בהחלט מאמינה, שרב/ה יכול/ה לעזור בתהליך הלימוד ובהקנית הכלים לשמיעה ולהבנה. אבל להסיר מעלי אחריות ללימוד, ולהטילה במלואה על הרב/ה שקניתי לי?! האם תפקיד הרב/ה הוא לחשוב ולהבין במקום האדם?!

[אני בטוחה שיש רבנים/רבות המאמינים שהתשובה לכך חיובית, אבל נראה לי שיש לזכור, כי בין השאר, אדם ניכר בכיסו, ובמה שהוא מוכן לעשות ולומר למען מילויו...]








תוקן על ידי - אמשלום - 18/04/2005 13:33:03

אמשלו' היקרה.

על המקור הנפלא !!



יש גם משו אוקסימורוני להביא 'מקור' לתוקף סמכותו של הלב.. יש כאלו שליבם מזוהה בטבעיות עם אותה הלב של בעל המאמר במובאה הנ"ל .

ועשית ככל אשר יורוך
נאמר במצב שקיימת סמכות מרכזית, הנבחרת על ידי העם
ואני לא בטוחה שנאמר לגבי עניני שמירת מצוות יתכן אך ורק שמירה על הסדר שבחברה (אם זה נכון, עלייך לציית לחקי המדינה יותר מפסקים הלכתיים של רב זה או אחר)
מציעה לך לעשות מה שנראה לך הכי הגיוני, כבר כשירדנו לפריטי פרטים מה זה משנה שיש תורות הרבה, אם על עקרונות היסוד אין אנו מסכימים....

אמשלום,
המובאה כל כך טובה שאמנע עצמי מלדון בה כרגע (הדגש על כרגע.)


איולי24. ברוכה הבאה.



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 19/04/2005 0:25:25

הייתי יכול להתייחס לאגדה שהביאה אמשולם על בעלי אסופות,
הייתי יכול לצטט את הרב ברנדס שטוען שהאגדה הזאת באה כתגובה למהלך של רבן גמליאל ליצור מהלך אחד של הלכה המבטל דעות של חכמים אחרים. ועל ההיווצרות של כללי ההלכה כנתינת מענה לתהו ההלכתי שאיים להשתרר בעקבות מצב זה.

הייתי יכול גם לדבר על המהר"ל שמסביר כי התורה היא אין סופית כמו הקב"ה שנתן אותה וכל חכם מבטא אמת אחרת בה ומתוך כלל האמיתות אפשר לקבל מושג שלם של הרעיונות ההלכתיים בתורה ובחיים.

הייתי יכול גם לדבר על השלב הסופי שבו לאחר שאדם מקשיב לכל בעלי האסופות הוא צריך להרגיש את דעתו העצמית ולפעול לפיה. לא מתוך החייאה של שיטות ארכיאולוגיות (בית שמאי, שיטות אמוראיות שלא התקבלו להלכה ועוד) אבל מתוך הבנה עצמית של הסוגיה ופעולה לפיה.

הייתי יכול אבל זה לא עורר אותי למחשבה.


ושמע האמת ממי שאמרה.

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 19/04/2005 0:46:02

איולי24

הצגת שתי שאלות שתיהן חשובות וקשורות זו בזו.

ראשית , לכאורה הגיון הכתוב הוא; יש תורה אחת והלכה אחת,וסמכות השופט היא רק בדיקת העובדות אם מתאימות להלכה ספציפית ותו לא.
אין כאן מתכון לניהליזם ולחופש פסיקה. ה'חינוך' (מהזיכרון) אומר שחובת קבלת דברי השופט גם אם טעה,אינה מוחלטת אלא מוגבלת לטעות אחת או שתים ,וזה אך הגיוני. לא יתכן שתנתן תורה ושוברה בצידה ,כלומר חופש לשנות אותה ממטרתה הראשונית.

ולכן שאלתך שלא ניתן היום כבר לזהות את התורה כפי שניתנה אז, קשה ביותר. גם בדברי מימוני מונחת סתירה מסויימת. מדוע אנו חייבים לחפש את השופט (=פוסק) הטוב והקרוב ביותר לפסיקה העקרית? גם הוא מבין שאין כאן קארד בלאנש לפסוק לפי גחמות. ובדיקת השופט אמורה להעשות לפי כללים ברורים .הראשון שבהם האם הוא אכן מכון לדעת התורה. אם כן איך יכול להיות מגון כה עצום של דעות סותרות זו לזו? על כרחך רבים טועים ואינם מכונים לדעת התורה.
כאן הביאה אמשלום את המדרש היפיפה. מטרת התורה אינה ה"אמת" שספק אם היא ידועה לנו. אלא מטרתה שכל אחד ואחת יהיה לו את חלקו בתורה, שכל אחד יבנה בתוך מסגרת הכללים את ראיתו היחודית. זאת כמובן בתוך מסגרת. מהי מסגרת זו?
קבלה והכלה אל תוך הכלל. לא כל פעם הדבר נעשה מיידית לפעמים זה לוקח זמן עד שהדברים מוכלים אל המסגרת הכללית. ראי ,לדוגמא, את החסידות ,בראשיתה נתפסה ע"י רוב היהדות וגדוליה כנטע זר שצריך לשרש ,ואילו היום מתקבלת כחלק בלתי נפרד,ואף כבר אינה במצב של מתקבלת אלא מקבלת.

בסופו של יום אכן קשה להשתחרר לגמרי מהתחושה שכל זה הוא במבט לאחור, ואינו אלא כחכמה שלאחר מעשה.
וספק האם אכן הראשונים בזמן מתן תורה ואף הרבה אחריהם העלו בדעתם את זה.

באשר לבחירת רב. אחד הדברים היפים ביהדות -שהיא הרי בסופו של דבר כופה עצמה על הפרט- הוא ענין בחירת הרב. החופש לבחור רב מסמן אולי תחילה של ההפנמה שהיהדות אמורה להיות, למרות הכל, אישית.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - קעלעמר - 19/04/2005 5:20:36

איולי 24

אתה שואל אם לזה הקב"ה התכוון -

נראה לי שבדיוק לזה הוא התכוון, שכל רב או אדם בר לבב, יצביע על אפשרות אחרת, והאדם יבחר את הקרוב אל ליבו. ההלכה סובלת לעיתים מדוגמטיות רבה, במקום שאמור להיות גמיש בהרבה. כמו בברכות למשל, נדירים הרבנים המבינים שיש הרבה דברים הסובלים ב' ברכות. וככל שיחלקו הרבנים יותר נהיה אנו עשירים יותר, ובלבד שלא נבחר ברב אחד מטעמי נוחות. למשל בנושא שהעלית, יש טעם כנראה בכל צד, והבוחר יבחר ויקרב.

זה מאפשר את מצב "כי קרוב אליך הדבר" כי הוא מקבל מבטים שונים ורגישויות שונות, שכולן בכלל הראוי ומתאימים לרוח הדברים.

כן ירבו

את יסוד דבריי אני מזהה גם בבסיס דברי אמשלום , אך חשוב להדגיש, שיש ב' אופנים להבין עניין זה, 1. שלא חשוב האמת - כל אחד חלקו בתורה, כך הבינו חלק מחברינו דברי אמשלום, ו2. שהאמת מתבטאית באופנים שונים, כמו שבברכות האדמה ושהכל טוב גם למה שברכתו העץ וכיו"ב, ואני כוונתי למבט הנ"ל [2].



תוקן על ידי - יהוסף - 19/04/2005 8:48:40

יהוסף,

אני מזהה את שתי השיטות שהצגת ביחס לאמת, כקיימות על אותה הסקאלה ולא כמנוגדות זו לזו. באופן אישי, אני נוטה להלך ביניהן.

בכל מקרה, לענ"ד, בקשר לנושא האשכול - אין ביניהן שום הבדל. מי שרוצה להכריע צריכה ללמוד, להקשיב, לפתוח ליבה גם לקולות סותרים ולפתח אותו לקראת הבנה של מורכבות העולם.

לטעמי, רב/ה שמלמד/ת להקשיב רק לדבריו/ה חוטא/ת, ואולי אף מחטיא/ה.




תוקן על ידי - אמשלום - 19/04/2005 9:00:12

טוב. בסוף התעוררתי למחשבה ויש לי מספר נקודות להעלות בעקבות המדרש והנקודות הקודמות שהבאתי.

צטטתי את הרב ברנדס הטוען כי מאמרו של ר' אלעזר בן עזריה בא כתגובה לניסיונו של רבן גמליאל להוביל שליטה של הנשיא בהלכה.

לטענתו של ר' אלעזר בן עזריה המצב הנכון הוא נובע דווקא מהסתכלויות שונות על התורה של חכמים שונים.

וכאן אני רוצה לשאול כיצד נוצרים חכמים שמהם אנו מקבלים את ההסתכלויות? האם כל גורם הוא לגטימי?

שאלה נוספת היא כיצד נוצרים כללי פסיקה?

ושמע האמת ממי שאמרה.