האידאולוגיה החרדית- תנועת המוסר ור' חיים

תיאור קצר של החברה היהודית ערב הכניסה לעולם המודרני.
(התיאור בא בעקבות ספריו של מורנו פרופסור יעקב כץ ז"ל וכן של אבי על החסידות)

החברה היהודית עד המאה ה18 היתה חברה מסורתית, כאשר הפרמטרים לזהות היהודית נבעו מהלידה לתוך הקהילה היהודית, מהשתייכות למוסדות החברתיים היהודיים שהיו מופרדים מהמוסדות החברתיים של החברה הכללית, וממערכת האמונות הדתיות והלאומיות של כלל הציבור היהודי.

כלל הציבור היהודי בכל רחבי פזורתו האמין כי התלמוד הבבלי הוא מקור הסמכות ההלכתית היהודית, וכי הראשונים והאחרונים הם יורשיו בפרושו. כי האר"י ז"ל גילה את הסודות העליונים שהיו טמונים בזוהר, ועליהם מושתת אמונת ישראל, וכי עכשיו היהודים מצויים בציפיה לגאולה על ידי משיח צדקינו.

הופעתו של ר' גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט בחברה הספרדית בירושלים וההשתלבות הגמורה בה מהווה סימן לאחדות של העולם היהודי.

מעבר לעולם מודרני.

עם עלייתן של המדינות האבסולוטיות במזרח ושל הליברליזים במערב החלו להתפרק מוסדות החברה היהודית באירופה, והיהודי החל למצוא את עצמו יותר ויותר כאזרח אשר שווה בזכויותו ובחובתיו לחברה הכללית, אשר מנהלת את חייה יותר ויותר על בסיס של התבונה האנושית.

יותר ויותר הפסיק היהודי לראות את עצמו כבן לחברה נפרדת והחל לראות את עצמו כחלק למשפחת האנושות אשר זכאי לאותן זכויות, והפועל על פי התבונה האנושית בלי צורך במוסדות מסורתיים של דת ומנהג להנחיית חייו.

במצב הזה החלה החברה היהודית להתפורר. בכל רחבי מערב אירופה הופיע גל של המרות דת (ראו האשכול על חיים היינמן), בלי משמעות דתית, הבאות לשרת את השתלבות היהודי בחברה. בארה"ב החברה היהודית מלכתחילה היתה מנותקת מהמסורת היהודית, ולאור הליברליות של החברה האמריקאית אפילו לא נזדקקה להמרות דת בשביל השתלבות בחברה הכללית.

במזרח ארופה התפרקות החברה היהודית היתה יותר איטית אולם לא פחות עקבית. החסידות נתנה מענה חלקי, אולם גם שם הופיעה השכלה ביחד עם המשכיל הלאומי (חלוקה של בן- ציון דינור בספרו במפנה הדורות המשכיל הלאומי מול המשכיל המתבולל). בסוף מאה ה19 הופיע הבונד ביחד עם התנועה המשכילית הלאומית המתחרה- הציונות, ועד השואה שלטו שתי התנועות בחברה היהודית במזרח אירופה.

במצב החדש שנוצר, הדרך היחידה לשמר את המסורת היהודית היה על ידי הפיכת המסורת לערכים המתקיימים בדעתו של האדם ומשאירים אותו בדתיותו, כלומר בהפיכתה לאידאלוגיה.

ושמע האמת ממי שאמרה.

מ'כפת לי מה אתה כותב.
רק רציתי לדעת מיהו אביך?

א. מאמר מושקע ומענין, מאיר את העובדות העדועות מזוית חדשה.

ב. דומה וכותבים "אידיאולוגיות".

ג. יש להוסיף, שבדור האחרון, עם הסתגרות חלק נרחב מהציבור החרדי בריכוזים מסויים, אכן חזרה השיטה למסורת ולא לאידיאולוגיה (במונחים של המאמר כאן).

הספר-

שלמה פישר, תנועת החסידות והחברה היהודית במזרח אירופה, הוצאת מכון שון.

בןאישאחד-

נראה לי, שלחברה החרדית בארץ יש יותר מאפייני כת מאשר חברה מסורתית רגילה, ותעיד על כך מגמת ההחמרות האופיינית לכת מסתגרת ואידאולוגית.

ושמע האמת ממי שאמרה.

תוקן על ידי - וצדק - 03/05/2005 9:19:33

וצדק,
תודה על ההסבר שחסר לי כיצד הליטאים הפכו לרציונלים, הרי הגר"א ובית מדרשו עסקו בקבלה, כולל מעשית (כמתואר בספרו של שטמפפר).
אם נכונה הטענה שלך ושל בן איש אחד שאכן החברה החרדית בארץ חוזרת להיות מסורתית, מובן כיצד היא חוזרת להיות גם אי רציונלית, ושמעתי כבר ליטאים ותיקים שמצרים על כך. ואפנה לאשכולי הפסו ליטאים מהארץ http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1328523

נרגעתי. (וד"ש)

ואם כבר שטמפפר, הרי שהבאת רק מחצית מדבריו. בספרו הוא מביא עוד שתי דפוסי תגובה למשבר: אימוץ שיטות ארגון חדשות, כפי שבא לידי ביטוי בישיבת טלז, וכן שילוב לימודים כלליים, כפי שבא לידי ביטוי בישיבת לידא.


על השאלה האם החומרות יצרו כת, ראה אצל מ' פרידמן, החברה החרדית מגמות ותהליכים, ירושלים 1991. (בפרק 'עולם החומרות') ועוד במאמרו 'מודל השוק' בתוך: בחבלי מסורת ותמורה, רחובות 1990.

ועוד ראה כאן:
http://www.biu.ac.il/SOC/so/mfriedman.html

תנועת המוסר ושיטת הלימוד הבריסקאית - שניהם אינן (לכל הפחות, בעיקרן) אידאלוגיות. הן בעיקרן דפוסי פעולה ולימוד, המצריכות התאמצות, ומספקות גיוון. הן היוו תמריץ - שכלי או מידותי - והציבו אתגר.

כך שיש להניח, שעיקר הבעיה ביהדות שקדמה להתעוררויות הללו, היתה הדלדול, השעמום, והריקנות, לעומת העולם הצבעוני ומלא החיים והמרץ שנראה בחוץ.

בהקשר זה יש לציין - שגם הציונות שמשה כתריס מסוים בפני החילוניות, לאלו שהצליחו לראות כיצד היא נובעת מתוך הדת. נראה שזה קשור לאותו עניין, שזה סיפק אתגר ותמריץ.

מצאתי עכשיו חיזוק לטענתי מדברים שכתב הרב וולבה זצ"ל במאמרו נגד פרופ' לב:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/hayeshivot-2.htm

"ואיך אתה מסביר, פרופ' לב היקר, את התופעה שמאות בני מערב אירופה וארה"ב הלכו לישיבות הליטאיות, וביניהם בעלי השכלה גבוהה, ודווקא שם נוסכה חיות באמונתם? פעם אמר לי פרופסור ידוע:
"במערב הייתה היהדות פרובלמה - במזרח הייתה חיויה".
הגדרה מדויקת! וחוויה זאת לא הייתה רומנטית אלא גילוי של מעמקי תורה ושל גדלות-אדם שלא היו ידועים באורתודוקסיה המערבית. "

משמע - עיקר התועלת של הישיבות הליטאיות - היה בחויה שהן סיפקו.

דין_ודיין
וכמה ברחו מהחוויה של הישיבות הליטאיות לחוויות של ציונות, השכלה, קומוניזם וסוציאליזם? חוויוות שנראו סוחפות ומרוממות פי כמה מהחוויה הישיבתית.



תוקן על ידי - אריק123 - 04/05/2005 8:37:02

תמיד היה מונח לי שתנועת המוסר ור' חיים הם חלק מהתנודות שהיו תמיד בעולם היהודי בין עיסוק ברוח לעיסוק בהלכות.ה'נפש החיים' מספר שספרי המוסר של הראשונים הגיעו בתקופה שנזנח התחום הזה לטובת התלמוד וההלכה והוא עצמו מגיע כאחד שבא למתן את ההסחפות ההפוכה לתחום של המוסר ולהדגיש את ההלכה הנטושה.אחר כך בא ר' ישראל להחזיר את המוסר שנזנח בישיבות ואז בא ר' חיים - להחזיר את ההלכה למרכז וככה ימשך הלאה והלאה שכל פעם צריך להחזיר תחום אחר לענינים.
ר' חיים התנגד ללימוד מוסר (ככה מובא ב'איש ההלכה' שמסביר שזה נוגד את הגישה של ר' חיים בעומק) ולא נראה לי שאפשר לשים אותם תחת אותה חופה.
גם הצורה שמוצג פה הלימוד הבריסקאי כלימוד שהעניק תכנים ,היא לא נכונה.יתכן שהפיכת הלימוד לדבר יותר עמוק נתנה אתגר שכלי ללומדים ובכך משכה ללימוד ונלחמה בהשכלה.גם הענין שאפשר ליצור בלי בקיאות נתן סיפוק מיידי ללומדים.אבל לא נראה לי שאפשר להציג את השיטה כמראה שיש תכנים לתורה ושכך היא נתפסה אצל רבים.
הרי שיטת בריסק ידועה בסמל המסחרי שלה - לשאול "מה" ולא "למה".זה ממש אנטי עיסוק בתכנים ואידאולוגיות.יותר הגדרות יבשות.(אני לא מתימר להגדיר מה באמת היתה הדרך של ר' חיים עצמו , אבל ככה השיטה נתפסה אצל הלומדים )
והרב סולוביצ'יק היה מודע שאצלו הדרך תפסה צורה מחודשת לפחות בחיצוניות.
ובכלל לומר מה הניע אנשים אלו לחדש דרכים אלו זה לא רציני כי אין דרך לדעת.
עדיף לדבר על מה זה נתן באותה תקופה.מה היו הההשלכות.

הערה - אולי יש דרך לדעת מה המניע שלהם מתוך דבריהם וגם זה לא בטוח.
מענין אותי מה שנכתב פה על סילוק כל סממן מיסטי ולימוד נסתר מהישיבות.אני קראתי שזה קרה בעקבות המשבר של שנת ת"ר שלא בא המשיח המיוחל אז הפסיקו לעסוק בזוהר ובנסתר שהביאו לענין של חישוב הקץ.מנין למדת שר' ישראל הוא זה שהוביל את ההדחקה של הנסתר?

חזרתי לאחר בדיקה בספרו של מרדכי פכטר.

הציטוט שצטטתי לא היה מדויק ויותר דיבר על החלפת תפיסת לימוד התורה הקבלית של ר' חיים מוולוז'ין אצל ר' ישראל סלנטר בתפיסת עולם מוסרניקית המבנה את לימוד התורה בצורה אחרת (כתבי ר' ישראל סלנטר 71). שינוי זה השפיע על עולם הישיבות הליטאיות לכיוון אחר והחליף את הכיוון הקבלי הקודם שהיה מצוי לדוגמא בוולוז'ין (אבל לא רק שם).

לאור הטענה באשכול על ריח כפירה כנגד הרעיון של המהפכה של ר' חיים מבריסק בדקתי את הנושא מזווית חדשה וגליתי כי רוב ראשי הישיבות הגדולים והמפורסמים בליטא ובמיוחד ר' שמעון שקופ, ר' איסר זלמן מלצר, ר' ברוך בער לייבוביץ' ר' אלעזר יהודה פינקל, אשר מתורתם אנו שואבים, היו או תלמידים שלו או תלמידים של התלמידים.

יוצא הדופן היחיד שמצאתי היה ר' נפתלי טרופ תלמידו של ר' איצ'לה מפוניבז' (אפרים אשרי מקביל בינו ובין ר' חיים מבריסק בספר מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם), ור' אלעזר גורדון ראש ישיבת טלז.

נראה כי היה קו מוביל בישיבות הלטאיות להעדיף תלמידים של ר' חיים מבריסק על פני גדולי תורה אחרים בתור ראשי הישיבות. קו זה משליך על הרעיון כי ראשי הישיבות הגדולות במסורת ר' חיים מבריסק הציעו דרך חדשה של לימוד תורה אשר הועדפה במרבית הישיבות הגדולות.

את הדרך הזו ניסתי להסביר לעיל.

ושמע האמת ממי שאמרה.

http://www.iasc-culture.org/publications_article_2010_Summer_claussen.php