| נשלח ב-6/5/2005 16:34 |
 |
| |
בקשת עזרה בהבנת דברי היידגר
איך היידגר מבדיל בין דמיון למציאות, או שמא אין דבר כזה?
יש לאדם בחירה? ואם יש בחירה האם ניתן לתפוס זאת ללא הנחת מהות ששמה "אדם"?
מה הם הרגשות?
האם לא טוב היה להיידגר לצעוד בכיוון לוק, והאם נכון לומר שזה הכיוון שניסה להתקדם אליו?
למה היידגר מערב פסיכולוגיה - "אימה" ועוד, בהצגת תפיסת הישות?
האם היידגר אינו רואה קשר בין "הקשר" ל"הקשר"? יש לדבריו סיבתיות?
(אני מנסה לחסוך ע"י שאלות אלו טרחה של עיון מדוקדק בדבריו...)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 17:51 |
|
| |
יהוסף,
האם ראית את מאמרו של הוגו ברגמן ב"הוגי הדור" 122-166
הגותו של היידגר מוצגת בו בצורה פופולארית ובהירה.
[ראה גם הערך שכתב ברגמן ב"אנציקלופדיה עברית",י"ד]
הבעיה אצל הידגר,שביקש להפוך בכח את האכזיסטנציאליזם
לשיטה אונטולוגית[ראה ע"כ אצל יעקב גולומב ב"אביר
האמונה וגיבור הכפירה" ואצל רן סיגד "אכסיסטנציאליזם"]
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 17:53 |
|
| |
חה חה חה ...
דורות על דורות של פילוסופים מבקשים עזרה בהבנת דברי היידיגר....
דא עקא שלדברים חסרי מובן אין פשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 14:26 |
|
| |
אם הבנתי נכון את היידגר (שאמנם קשה מאוד להבינו, וכדאי ללמדו מכלי שני, מפי תלמידיו הטוענים שהבינו אותו, וכהצעת ספרן):
א. איך היידגר מבדיל בין דמיון למציאות, או שמא אין דבר כזה?
ההסבר על ההבדל בין דמיון למציאות, צריך לבוא אחרי ההסבר מהו לפי דעתו של היידגר ה"היות שם" של השני, לא שלי. וההסבר לזה הוא, שלדעתו כיון שאין מתחילים כלל מסובייקט אוטונומי בודד (כפי שעושים הפילוסופים הקרטזיאניים) אלא מהתופעות, מההתחברות למאגר של מימוניות וכיוצ"ב, נמצא שה"היות שם" כולל בתוכו להיות-עם, להתחבר למה שכולם עושים. (הבחנה זו תופסת חלק נכבד במשנתו של היידגר ובמשנת חוקריו, ויש הרואים בה את ההסבר הפילוסופי להתחברות עם מעשי הנאצים).
דומה ובדימיון לא ניתן להתחבר ל"היות-עם" כיון שדמיון הוא משהו סובייטיבי מובהק, ואים לתופעות הכלליות חלק ונחלה בו.
ב. יש לאדם בחירה? ואם יש בחירה האם ניתן לתפוס זאת ללא הנחת מהות ששמה "אדם"?
זהו למעשה עיקר העיסוק בחטיבה השניה של "ההויה והזמן", בבעיית האוטנטיות.
העולה, להבנתי, בקיצור: יש לאדם בחירה, אם כי באורח מאוד מצומצם ומוגבל. הבחירה היא בין התנהגות ממש כמו כולם, לבין התנהגות אינדוודיאלית במסגרת מה שכולם עושים. היידגר עצמו בדוגמאותיו צמצם מאוד את טווח הבחירה, מה שלדעת חלק מחוקרי משנתו אינו מחוייב מעצם הגותו.
זהו איפוא האופן בו ניתן לבחור בלי להיות "אדם" אינדוודואלי, כיון שהבחירה היא בין שתי אפשרויות ששניהם הם "כמו כולם".
ג. רגשות:
אינני יודע מהי הכוונה המדויקת ב"רגשות". אך יתכן מאוד שהם ה"כיוון צלילים" של היידגר, שהדברים מתגלים לנו כגורמי רגשות מסוימים כלפיהם, והזרימה שלנו עם ה"היות שם" מעוררת בנו רגשות אלו.
לפי זה, דווקא במשנתו של היידגר יש התייחסות פילוסופית מכובדת לרגשות.
ד. האם לא טוב היה להיידגר לצעוד בכיוון לוק, והאם נכון לומר שזה הכיוון שניסה להתקדם אליו?
באיזה תחום נושקות דרכיהם?
ה. למה היידגר מערב פסיכולוגיה - "אימה" ועוד, בהצגת תפיסת הישות?
כיון שלדעתו זו התחושה הטבעית למודעות של ה"היות שם", כיון שהיא גורמת חוסר נוחות והרגשה שאנחנו "לא בבית". ששום דבר לא מסודר. מאוחר יותר הוא גילה שזו בעצם בעיה של דורינו, ולא היתה אצל היוונים או בימי הביניים, וכמבואר בפילוסופיה המאוחרת שלו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 20:58 |
|
| |
בן איש תודה
עדיין לא הבנתי. למה עניין הדמיון אתה תולה לדעת הייד' עם השני, מה עם האדם עצמו?
אם לאדם יש בחירה, אז היכן התפיסה שעושה את האדם כחלק מהישות? הן הבחירה בהכרח נותנת לאדם ייחודיות של ישות נבדלת, כלומר שאינו הקשר מוכתב אלא הוא יוצר הקשרים ג"כ.
מה שטענתי שהייד' מתקרב ללוק, כיוון שהרווח הגדול שלו שהאדם אינו אלא הקשר, ורווח זה יש ביתר שאת אם המודעות והמציאות חד הם, וזה יותר פשוט מכל התסבוכת של הייד'.
ושוב לגבי בחירה, א"כ למה שלא נניח שיש לו גם בחירה אחר איזה חברה לנהור או איזו הנהגה אינדבידואלית מבין ההצעות להיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 23:10 |
|
| |
נפלו הרבה שגיאות הקלדה בדברי, ויתכן שלכן לא הובנו.
בכל מקרה, עיקר הגותו של היידגר מתרכזת בזרימה, ב"היות שם" של החברה הכללית, בדעותיה ובדרכי הנהגותיה. בחלק זה אין מקום לדמיון, שהוא במובהק שייך לכל אחד באופן סובייקטיבי ומגיע מהתודעה שלו.
חשוב לציין שהיידגר לא ראה ביסודות משנתו פילוסופיה יחידה על כל העולם. הוא לא טען שהאדם אינו אלא חלק מהישות. טענתו היתה שעיקר פעולותיו של האדם מתבצעות כחלק מהישות, בלי הכרה מודעת וכו', ובכך טען על הפילוסופים הקרטזיאנים שנתנו את כל כובד המשקל להכרת האדם. אך ברור שגם לדעתו קיימת תודעה, וקיימת אינדיבידואליות, ובתחום זה ודאי יש בחירה. עם זאת, היידגר מתייחס גם לבחירה בתוך הכלל, וזה מה שכתבתי לעיל. דוגמא לדבר: אתה יכול לאכול ארוחת צהרים בצהרים, כפי שעושים כולם, ואתה יכול גם במקום זה לצאת לטיול, אך גם את הטיול תצטרך לעשות כמו שעושים כולם: לא בהליכה אחורנית, למשל.
נראה שבהסברי למגמתו של היידגר מובן גם שמגמתו היתה שונה בתכלית משל לוק, ומהלכו של לוק אינו עונה על דרישותיו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2005 07:42 |
|
| |
בן איש תודה רבה, ואם אני מטריח התעלם.
כתבת:
"טענתו היתה שעיקר פעולותיו של האדם מתבצעות כחלק מהישות, בלי הכרה מודעת וכו', ובכך טען על הפילוסופים הקרטזיאנים שנתנו את כל כובד המשקל להכרת האדם. אך ברור שגם לדעתו קיימת תודעה, וקיימת אינדיבידואליות, ובתחום זה ודאי יש בחירה"
איך שאני הבנתי בדבריו, ובהבנה כללית, אם אתה מסכים לתפיסת בר פלוגתתך, ובמקרה דנן שיש מודעות, אזי התיאוריה על הישות כבר אינה אלא אופציה ולא דבר מוכח.
כלומר אילו ה' טוען שאין מודעות ודמיון וכו' ורק הקשרים, אזי אכן פתר בעיית קאנט על פי תפיסת עולמו, אך אם בסופו של דבר מסכים שיש מודעות והיא הרי א"כ יסוד התפיסה, מדוע אין שאלת קאנט חוזרת אל מקומה.......?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2005 10:16 |
|
| |
יהוסף,
אכן, למיטב הבנתי היידגר לא בא ליישב את הבעיה של הקשר בין המודעות לבין העולם כפי שהוא לעצמו, אלא לטעון שלא ניתן לבסס את הכרתינו את העולם על התודעה, כיון שבדרך כלל היא לא פעילה בהכרת העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2005 17:39 |
|
| |
חידוש הוא לי דבריך, תודה.
|
|
|
|
|
