| נשלח ב-20/5/2005 03:20 |
|
| |
לתקפותו של הטריקיזם הדתי - לנאך
באחד העיתונים המחולקים חינם, הופיע השבוע תיאור של אדם שחיפש אחרי חבירו בהודו.
במסגרת חיפושיו הוא הגיע למקדש במקום מבודד. כשהורשה להיכנס למנהל המקום, הוא שאל אותו על ידידו, אם הוא שוהה במקדש זה. המנהל השיב לו: אינני יכול לענות לך. יש כאן אנשים הבאים לבלות את שארית ימיהם בהתבודדות, מתוך עילום זהותם, ופשע הוא לי לספר על שהייתם כאן.
מטרת התיאור היא להעלות בלב הקורא את הרעיון, שמדובר כאן בטריק לא אמין.
מהו טריק?
טריק הוא שימוש בתשובה, שאי אפשר להתווכח איתה לוגית. אין לה פירכה, היא איננה מעגלית, ולא שאר פירכות לוגיות. מה אם כך לא טוב בה?
שאלה זו נשאלת מתוך הנחה, שכולנו נפגשנו בחיינו בתשובות "טריק", שהסיבו לנו חוסר נחת, בלשון המעטה.
לאחרונה מסתובב כאן ידידינו היקר, ומלא הוא בטענות על המתודה של הדת, שכולה מקשה אחת של טריקים, שנכנסו לשימוש מכורח היותינו כבר אלפי שנים נתונים לויכוחים. בטיעון זה הוא משתמש בכמה ויכוחים, כתחליף לטיעון לוגי. מחובתינו איפוא לעצור ולחשוב: אולי באמת יש בנו פסול? אולי באמת שימוש בטריקים הוא שימוש פסול? נכון שלוגית אין בו פירכה. אבל הרי כולנו, בטריקים אחרים, איננו מרוצים מהשימוש בהם. האם יושר אינטלקטואלי מרשה להשתמש בכאלו?
לצורך בירור שאלה זו, שראוי לה להיות שאלה נוקבת, עלינו להקדים ולחקור אחר פסולו של הטריק. היות ופסולו של הטריק לא נמצא בחיק הלוגיקה, שומה עלינו לחפשו במקומות אלטרנטיביים.
אז ראשית, הטריק מחשיד את אומרו בשוחד. יתכן וטענה מוצלחת כזו עלתה בדעתו רק בגלל הצורך בה. אך בזה הרי אין פסול, כל עוד הטריק קביל לוגית. לכן, כברירת מחדל, אני מציע את ההגיון הבריא והפשוט כזה שפוסל את השימוש בטריקים.
היות ודרכו של ההגיון הבריא והפשוט היא להכליל; והיות והתנסותינו גרמה לנו לפגוש בטריקים לא נכונים לוגית; ויותר מכך - נפגשנו רבות באנשים שההכרח שלהם לטעון טיעון הוביל אותם לחוסר דיוק בטיעון, לכן הנטיה הבריאה והפשוטה היא לפסול כל טריק.
כדי שלא יהיו הדברים מופשטים, אביא שתי דוגמאות:
אנו רוצים לבדוק אם הנבואות הם אמתיות, על ידי התגשמותן. עם זאת, הדת מניחה כי נבואות רבות הן אמיתיות על אף שלא התגשמו. הא כיצד? ההגיון מחייב, שנבואה רעה, שנשוא הנבואה שינה את דרכו לטוב - תתהפך לטוהנ. וען להיפך. אם כך יכולים אנחנו לתלות כל נבואה שלא התגשמה, בשינוי מעשיו של נשוא הנבואה.
ההגיון לשינוי הנבואה הוא הגיון מוכרח. אין בטיעון זה שום פירכה לוגית. אך מה - הוא טריק. הוא חוסם את הדרך להכחיש נבואות על ידי אי התממשותן.
דוגמא שניה:
הסבר פסיכולוגי מסויים מועלה על ידי אדם דתי, כהסבר לדביקותו באיזה מעשה דתי. כשהוא נשאל על מעשיו על ידי מי שאינו נכיר כלל את הרקע הפסיכולוגי שלו, ההגיון מחייב שהוא לא יוכל להעביר לו את התחושות בעוצמתן. לכן הוא נמנע מלהסביר לו אותם.
ההגיון לחוסר היכולת להסביר הוא הגיון מוכרח. אין בטיעון זה שום פירכה לוגית. אך מה - הוא טריק. הוא חוסם את הדרך להכחיש את הנימוק להתנהגות הזו.
מה יש לנו אם כך?
הגיון בריא ופשוט, משהוא מכיר באיזו תגלית, הוא מחיל אותה על הכל. גם למקומות בהן הוא לא שייך. אם אכן הכרת הטריקיזם באה על ידי ההגיון הבריא והפשוט, הרי לנו גם הסבר למה היא מופיעה בתקופה אחת בהודעות רבות של כותב אחד.
אך כיון שסמכותו של ההגיון הבריא והפשוט מוגבלת להיכן שהוא עובד, וכדברי אחד החכמים כאן שצוטטו כבר כמה פעמים על ידי חכם אחר, על כן יש לבדוק אם אכן גם כאן הוא עובד.
משכך, אני נוטה לומר שטריק אין בו כל פסול, כל עוד ולא נמצאה בו פירכה לוגית. הרגש שלי לא נותן לי להכליל כך, אך ההגיון האנליטי מחייב כך. התוכלו להוציאני מהסבך?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 05:27 |
|
| |
אנסה לתת כאן הסבר של התופעה מנקודת המבט של הלקוח – זה שהטריקים מופעלים עליו.
מכאן, הבעיה נראית פשוטה מאד: הצורך בטריק מתעורר כאשר נכנסים לתוך מבוך שאין ממנו מוצא ואסור לחזור בו אחורה. הבעיה היא לא במבוך, אלא בעצם הכניסה אליו; במקרה שלנו, התפתות להוכיח את מה שלא ניתן להוכחה, אפילו לא אינדוקטיבית.
הדיונים שנפתחו בימים האחרונים בנושא הנביאים, הם דוגמאות מצוינות לתופעה. במקום לומר בפשטות שאין קריטריון מדיד להבחנה חד משמעית בין נביא אמת לבין נביא שקר (או חולה נפש), יש מי שמתפתה לנסות לתרגם להוכחה, את הבטחון המלא שלו בכך שהם שונים. דא עקא שמבחוץ, בלי הבטחון הזה, אי אשר להבחין בין תמהוני לבין נביא לבין שרלטן. ההבדל הוא פשוט בכך שנביא האמת הוא היחיד מהשלושה שדיבר מהשראה אלוהית. כמו שהגדרתי באשכול אחר, זה לא מחויב המציאות, זו פשוט המציאות, או בשפתו המדויקת של קורט וונגוט - "ככה זה". אלא ש"ככה זה" לא הולך טוב בימינו. צריך להראות שזה סביר, נטול סתירות, נובע לוגית מהמצע המשותף של השואל ושל הנשאל וכיו"ב קריטריונים "אובייקטיביים". המאמין הפזיז מסתער איפוא על האתגר להוכיח את אמונתו - בהשגחה פרטית, בעולם הבא, בהשארות הנפש, במעמד הר סיני, בניוול שגורמת אכילת טריפה וכו' וכו' - הולך כברת דרך ואז נחבט בקיר המבוך. אלא שבשלב הזה אין אפשרות לחזור לנקודת ההתחלה ולומר "ככה זה" - הרושם האומלל כבר נעשה.
===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 08:40 |
|
| |
איני יודע אם הדברים מכוונים כלפי מה שאני כותב. אך מן הסתם מה שאני רוצה להגיב יהיה בו להועיל בעז"ה.
במקום לפתוח אשכול "לא כל תשובה היא טריק", אנסה לענות כאן.
יש כמה אבחנות שלדעתי חשוב וטוב לעשות.
א. לא כל תשובה היא טריק. נאמר אחרת: צריך לאפיין ברור יותר מהו טריק.
למשל, פרופסור שרפשנטיין, בספרו על המיסטיקה, ניתח בשעתו את היתרון והחסרון של השימוש בטיעון ה"עין השלישית". טיעון זה אומר כי יש דברים שרק בעל עין שלישית, או כישורים מיוחדים, מיסטיים, יכול להכיר. האחרים, אנחנו, יכולים רק לקרוא את דבריו ולהחליט איך להתייחס אליהם.
האם זה אומר שהוא משקר? שהוא משתמש בטריקים? זה יתכן, ואני נוטה להאמין שיש כאלו שמשקרים. אבל זה לא אומר שחקר המיסטיקה הוא דבר פסול או בלתי אפשרי, או שאין דיווחים ראויים לעיון.
כלומר, צריך להבדיל בין טענות מכל סוג שמביא למסקנה, "אבל איני יכול להסביר יותר מזה". לדעתי, אין הן חותמות דיון, מפני שעדיין אפשר תמיד לשאול, "ומדוע אי אפשר להסביר יותר מזה" וגם "מה ההבדל בין טענות שקר לטענות אמת מהסוג הזה". כפי ששאל אותי, נדמה לי נאכמלנישט, בנוגע להבדל בין נביאים שלנו, היהודים, לבין מוחמד ויש"ו.
ב. האם אין מקום לאדם להצהיר על מערכת האמונות שלו, שהיא פרי מחקר בן שנים, ונעשה כל נסיון לבנותה באופן קוהרנטי, לכיד, עקבי? אני סבור שיש משמעות לשתף אחרים במחשבות. זה מה שאני מנסה לעשות כל העת. זה מה שכולנו מנסים לעשות, מתוך ההנחה שאחרים רוצים לקרוא, לשמוע, לבחון, אולי לאמץ.
ג. אמנם, לפעמים אנו חושדים שהשני לא בדק די הצורך. שהוא מרמה אותנו או את עצמו. אז אנו יכולים להשתמש בשפה כדי לנסות להצביע על החשדות או החששות.
המנגנון שתיאר בן איש אחד בהחלט ישים למטרה זו. אבל אני סבור שהוא אינו עוצר דיון. הוא רק מחייב אותנו לבחון היטב היטב אם הצד השני משתמש בטריק שפל, או שזה מילכוד הנובע מכך שלא הובהרו עדיין כל הנחות היסוד.
כלומר, הבעיה אינה טריק אלא טריק שפל.
איך מזהים ואיך מבדילים?
זה ניתן להעשות רק על ידי בדיקה נוספת, שנעשית באורך רוח משני הצדדים, כמובן באמצעים מילוליים, כי זה כל מה שיש לנו. לפחות בפורום.
ולפי דרכי, עלי לציין שצריך לתת לזולת קרדיט ואמון, שהוא יודע על מה הוא מדבר, וכוונתו להשמיע טיעונים משמעותיים, ויש לנו אפשרות של הידברות. בדרך כלל אמון כזה מצדיק את עצמו. כמאמר המיימונית, בעקבות קדמונינו, "מכל מלמדי השכלתי".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 09:58 |
|
| |
לדעתי שימוש בתשובות המוגדרות כ"טריק" פסול לחלוטין. אם אין תשובה הגיונית מוטב לומר שאין תשובה מאשר לברוח תחת המחסה המביש הזה.
הבעיה שדוברי הדת בתקופתינו מרבים להשתמש בתשובות כאלו. תשובה כמו "השתנו הטבעים"- פוטרת את מירב השאלות על הידע המדעי השגוי המצוי בחז"ל . ותשובה כמו " הכל סודות " פוטרת את כל השאלות שמועלות ע"י ביקורת המקרא והארכיאולוגיה . אפילו הד"ר הרב מ. ברויאר ברח מתחת למטריה הזו.
הרושם שנוצר ע"י מי שאינו מוכן לקבל תשובות טריק כאלו - הוא , שזה כל מה שיש לדת לומר . או כמו שכותב "יבוסי"
"שהיהדות האורטודוקסית מלאה תירוצים פלפולים וישוב סתירות תהומיות ברמה של ריבוע המעגל".
ו ח ב ל !!!
תוקן על ידי - לאיודעכלום - 20/05/2005 10:01:00
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 10:27 |
|
| |
מאחר שקיבלתי גם בפרטי התרעמות על האמירה ההיא, הריני להבהיר:
פלפולים: מילה שנחשבת בדרך כלל למחמאה בהקשר הזה.
יישוב סתירות תהומיות: לא מרמז אפילו לאחיזת עיניים, כתבתי יישוב, לא "הסוואה".
ריבוע המעגל: כך זה נראה לפעמים מבחוץ. אדם שאינו יהודי מאמין, אשר קורא את פרקים א' וב' בבראשית, לא יכול להעלות בדעתו הסבר לכך שמדובר באותו סיפור. עובדה שנעשו מאמצים וניתנו הסברים. מכל מקום, המעגל, מרגע שרובע, הוא ריבוע.
תירוצים: כמדומני, זו לא הפעם הראשונה שהמילה הזו משוייכת לטיעונים שיוצאים מהעולם הדתי.
הטריקים הנידונים כאן הם במישור אחר. למעשה, כפי שכתב מיימוני, לא מדובר בטריקים, אלא בטענות נכונות - הרי ברור לכולנו שיש השגחה פרטית והישארות הנפש. לרוע המזל, הוכחת הטענות האלה דומה עד כדי זהות, מבחינה צורנית ולוגית, לחלק מהטריקים שבהם משתמשים שרלטנים וגונבי דעת. מאחר שיש הרבה יותר מאלה האחרונים, מאשר מאנשי אמת, מתקבל הרושם המצער שהיהדות משתמשת בטריקים.
===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 10:55 |
|
| |
יבוסי
הגם אתה ברוטוס ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 10:56 |
|
| |
תודה לכולם על חידוד הדברים. למיימוני שחידד את העובדה שאין בטריקים רבים שום כשלים לוגיים, ולכן אין שום סיבה הגיונית לא לקבלם כאפשרות; וליבוסי ולא יודע כלום, שחידדו את העובדה שהטריקים לא נותנים הרגשה טובה למתדיין השני, והוא רואה את המשתמש בטריק כעושה דבר פסול, וכמי שאין לו הסבר הגיוני אמיתי לדבריו.
הפרדוקס הזה קיים אצל כולנו, אם פעם השתמשנו בטריק (ואין זה משנה לאיזה צורך) חשנו את צידו הראשון של הפרדוקס, ואם השתמשו כלפינו בטריק (וגם כאן אין זה משנה לאיזה צורך), חשנו את צידו השני של הפרדוקס.
השאלה העיקרית היא, האם פרדוקס זה נובע מאחד הפרדוקסים הקיומיים בצורת חשיבתינו, אם בהסבר שניסיתי להציע ואם בהסבר אחר; אם כך - לעולם לא נוכל להשתמש בטריקים בויכוח, כיון שבן שיחנו לא יראה טעם לבדוק אם השימוש בטריק פסול במקרה ספציפי זה, או בנוסח אחר - האם הוא טריק כשר או פסול. כיון שבן שיחנו עומד בצד שמנסים למכור לו את הטריק, יופעל בו מיד צידו השני של המנגנון הפרדוקסלי, ושוב לא ניתן להוציאו ממנו;
או שמא, אין פרדוקס זה פרדוקס אמיתי, אלא שיטחי. כל מי שירצה להיות הוגן, לא יוכל לפסול אפריורי כל טריק שהוא, אלא יצטרך לבוחנו לגופו אי יש בו סתירות לוגיות או חוסר קוהרנטיות.
גילוי נאות - מטרתי בפתיחת האשכול היא להגיע על ידי הבירור למסקנה, שהאפשרות השניה היא האמיתית, כפי שהסביר גם מיימוני. ובכך להשמיט את הקרקע מתחת טיעוניו של נאך בכמה אשכולות. הסברי לעיל בא גם להסביר את מקורו של הפרדוקס, וגם להסביר שעל אף מקורו ניתן ליישבו ולהגיע למסקנה שהאפשרות השניה היא הנכונה, ולא ניתן להתמש אפריורי בטיעון - "הנה לנו טריק".
כתבתי את הודעתי לפני שראיתי את דברי יבוסי האחרונים. חן חן יבוסי, על השתתפותך במסקנתינו!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 11:13 |
|
| |
בן איש אחד, אל תכלה לריק את שלמי תודתך. העמדה שלי כאן היא לצורך הדיון, אתה הרי יודע מה אני חושב באמת.
אני לא סבור שהתקדמת במשהו מעבר לתיאור הבעיה. הרי העובדה שאי אפשר להבדיל באופן חד משמעי בין טריק לבין טענה נכונה שצריך אמון/ה כדי לקבל, היא מה שעומד בבסיס השימוש בטריקים. אתה מוצא נחמה בכך שאי אפשר לדחות באופן אבסולוטי טענה, גם אם היא דומה לטריק, והטריקסטר מסתמך על כך כדי לנסות למכור סחורה מזוייפת. אם יורשה לי לנחש, נאךאמלנישט, (וכנראה עוד כמה אנשים), לא טוען שהוא מצא הוכחה לפירכת טענה זו או אחרת. הוא אומר בפשטות: אין לי די זמן על האדמה הזו כדי לתת אמון לכל מי שאומר לי "לא תדע שזה נכון אם לא תשלם/תקדיש לנושא חמש שנים/תתחתן איתי". מכאן ואילך, אם זה נראה כמו טריק ואם אין לי סיבה מצויינת לחקור עוד, אני לא מאמין.
===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 11:57 |
|
| |
"כאלם" יהודי נוסח 2005
אין חדש תחת השמש ועולם כמנהגו נוהג.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 12:38 |
|
| |
אני עדיין סבור שהמונח "טריק" מקיף יותר מדי תופעות, ולא כולן נמצאות על אותה סקאלה, ובוודאי לא באותו מקום.
הצעה חיובית לפתרון הבעיה: להצהיר מראש על כל טענה שאין לה מקור ברור שהיא כזו, ולהסביר מדוע, ולהראות שאכן מדובר בטענה שקשה להצדיק בשיטות מדעיות, כלומר במעבדה.
אם אתייחס לדוגמא שהוזכרה כאן, בידי יבוסי, אזי לפעמים אפשר לשכנע מישהו (המילה "לשכנע" נשמעת לא טוב. אני מוכן להוסיף "בנימוקים רציונליים", והנה דיון חדש...) - אפילו להתחתן.
ניקח את הדוגמא הבאה: נניח שאני רוצה להסביר למישהו מהי תפילה. זה הדיאלוג היסודי של הנפש עם הקב"ה. אבל הוא אינו יודע במה מדובר.
אני יכול לנסות לספר לו סיפור, בתקווה שהסיפור יגע לליבו, כשאני מסתמך על כך שכולנו בני אדם, ואני כשלעצמי סבור שכולנו מגיבים באופן דומה, כי המנגנון הזה, להתפלל, טבוע בתוכנו.
יכול לבוא מאן דהוא ולטעון: אבל לא נתת לו תשובה שנראית מדעית. היכן הנחות היסוד, המתודולוגיה, ההצדקה? האם זה בר חזרה, וניתן למדידה במעבדה?
אני מודה שלא. לכן אולי כדאי שאבהיר זאת מראש. ועם זאת, איני סבור שזו שיחה פרטית בשפה פרטית. אני משער מראש שהאדם עצמו יכול להתייחס לעצמו בתור מעבדה - ולבדוק.
וגם סיפורי דברים יכולים לשמש כראיה, או כנימוק והצדקה. כי הרי יש רמות שונות של טיעונים ושיכנוע, כדברי בן איש אחד.
ואם יטען הטוען שיש כאן טריק, אוכל לומר בכנות גמורה כי אין לי שום כוונה לעשות טריק. אני בא לשתף אחרים במידע שבידי. ירצו - יקשיבו. ירצו - ידחו. אני מקווה שיסכימו לפחות להקשיב ולחשוב.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 17:09 |
|
| |
מיימוני, כתבת:
יכול לבוא מאן דהוא ולטעון: אבל לא נתת לו תשובה שנראית מדעית. היכן הנחות היסוד, המתודולוגיה, ההצדקה? האם זה בר חזרה, וניתן למדידה במעבדה?
...
וגם סיפורי דברים יכולים לשמש כראיה, או כנימוק והצדקה. כי הרי יש רמות שונות של טיעונים ושיכנוע, כדברי בן איש אחד
נראה לי שאתה מקצין את הבעיה ומתוך כך גוזר כוון התרה שהוא קל מדי.
אף אחד לא העמיד בדיון הזה את ההידברות האנושית, על אדני המתודה המדעית. ברור שבני אדם משתכנעים בערוצי מידע שונים, בדינמיקות מגוונות, מתוך מניעים מעורבים וללא עקביות. הבעיה הנידונה, של זהות חיצונית מצערת בין טענות היהדות לבין טריקים של גונבי דעת, מתקיימת על הרקע הזה, עם כל הקישוטים הסטנדרטיים - פיתוי רגשי, הישענות על אמינות הדובר, נגיעה מכוונת במוקדי השכנוע של המאזין המסויים וכיו"ב.
קטונתי כמובן מלהבין את דרכי הבורא, אבל ממקום עומדי, מחוץ למערכת, זה נראה כמו חלק מעבודת המידות שמושתת על יראיו. כל ילד מכיר את התסכול של ידע פרטי נטול הוכחה, את העמידה מול מאזינים ספקנים כשאין בידיך בדל ראיה לבסס את טענותיך, אבל יש לך בטחון מוחלט בנכונותן. יש הפונים במצב כזה לשקר, אחרים נשענים על להטוטים רטוריים ופעמים רבות התוצאה היא התפרצות זעם. במקרה של הדת היהודית, נראה שמדובר במבחן מתמשך אשר נגזר מתוך הגדרת חלק מהאמונות : התגשמות התפילות מערבת כל כך הרבה פרמטרים מגבילים, עד שהתוצאה הסופית נראית זהה למה שקורה בקהילות נטולות תפילה; התקשורת עם העולם הבא מקוטעת ולא אמינה; הגבול בין החומר לנפש אינו ניתן להגדרה באמצעים חומריים; ארועים שקרו בעבר הרחוק אינם מתועדים באופן מספק וכך הלאה.
הפתרון שהצעת, מיימוני, קרי:
ואם יטען הטוען שיש כאן טריק, אוכל לומר בכנות גמורה כי אין לי שום כוונה לעשות טריק.
כבר נוצל לרעה על ידי אינספור כתות ודתות שווא, לפעמים אפילו שלא בזדון אלא מתוך אמונה כנה (ושגויה, כמובן).
===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2005 18:28 |
|
| |
מי דיבר על רגש? או על לעורר את לבו של אדם? אין לי עם זה שום בעיה, בודאי לא אם אני מזהה אצל המעורר את המודעות לכך שכשל להסביר עצמו באמצעים לוגיים, ופונה בעל כרחו אל מחוזות הרגש.
הבעיה שלי היא עם זחיחות הדעת שמאחוריה אין ולא כלום. אין טיעון טוב ? אין בעיה! נמציא איזה דחק ,או איזה פלפול, ואולי נקבל ברקע מחיאות כפים מחברי הגילדה, ויצאנו ידי חובה.
לדוגמה. ענין הנביא. הרי ברור לכל בר דעת ובן דודו. שענין הנבואה כולל בתוכו רכיב מאד משמעותי (בזהירות ..שלא יביאו לי את הרמב"ם..) והוא ענין ראית העתיד. כך היה למן הרגע הראשון שאלוהים החל לשלוח נביאים להודיע מה יקרה. ומכאן התפתחה לה תורה שלמה על איך בודקים נביא ומי אמר שאלוהים שלחו. והדבר הפשוט והברור הוא שדברי הנביא חייבים להתקיים. למשל אם אמר לצאת למלחמה והבטיח ניצחון חייב לבא ניצחון. אבל כאן מונח הטריק. לא בא הנצחון, געצל לא שם יתד על אזנו ורח"ל התפנה ללא חפירת גומא. והנביא יוצא בכל מקרה צדיק. ניצחו, אין מה לדבר. לא ניצחו הרי שהחטא גרם.
דוגמא נוספת,מטרידה. ענין שכר ועונש: אם טוב לך ואתה צדיק הרי הוכחה לכך שצדיק וטוב לו. אם אתה צדיק ורע לך הרי זה כי אלוהים אוהב אותך ורוצה לשלם לך בעולם הבא כפלים. ואם רשע וטוב לך הרי רוצה לאבידך בעןלם הבא. רשע ורע לו נו... רשעים, אלוהים שונא.
קיצור. מה שבא לכם אתם עושים.
לזה קוראים טריק.
ישנם עוד סוגי טריקים אבל הם מחייבים פגיעה מסויימת בחברי הפורום על כן אנצור לשוני פן יבולע לי.
אה...ותודה לך בן איש אחד שהקדשת לי את האשכול.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 01:12 |
|
| |
יבוסי, אני מתפעל כל פעם מחדש בהבנתך החדה . עוד לא פגשתי מישהו שיבין אותי טוב כל כך בפעם הראשונה, כמוך. (ושאלה לחברים - האם כולם מרגישים כך ביחס ליבוסי, או שמא יש לי וליבוסי משהו משותף, "שורש נשמה" אחד?)
כפי שהבנת, מה שאמרתי שונה לגמרי ממה שממימוני אמר. אני טענתי רק שקיימים גם דברים שנראים כטריקים, ולאמיתו של דבר הם "טענה נכונה שצריך אמון/ה כדי לקבל", כהגדרתך. ביחס לכך, אם כל מה שיש לנאך לומר זה ש"אין לי די זמן על האדמה הזו כדי לתת אמון לכל מי שאומר לי "לא תדע שזה נכון אם לא תשלם/תקדיש לנושא חמש שנים/תתחתן איתי". מכאן ואילך, אם זה נראה כמו טריק ואם אין לי סיבה מצויינת לחקור עוד, אני לא מאמין", כמו שאתה אומר, הרי שדבריו מתאימים יותר לפורום הדן במשנת החילוניות, ובא להסביר, שבניגוד למה שיש אולי שחושבים שהחילונים לא חושבים, הרי שבאמת הם כן חושבים, אלא שאין הם משקיעים מחקר במה שנראה כמו טריק ואין להם סיבה מצוינת לחקור אותו.
אם כך, אולי לא כאן המקום? דומה וייעודו של פורום זה הוא לדחות את התיזה ההפוכה, לפיה "אני חושב" משמע "אני אפיקורס", ולהוכיח שניתן גם לחשוב וגם להישאר יהודי מאמין, ואפילו אורתודוקסי, ואפילו חרדי. לענין זה, די בכך שאנחנו מבחינים שלא כל טיעון הדומה לטריק הוא אכן כזה. אם איזה ידיד גלוי ראש מרגיש מאויים מכך שניתן גם לחשוב וגם להאמין, יסביר בבקשה למה הם סותרים. אך אם הוא בא רק להסביר שניתן גם לחשוב וגם לא להאמין - אולי לא כאן המקום?
כל זה ביחס לדבריך, יבוסי.
אך בדברי נאך האחרונים אני רואה ענין אחר. מה שמפריעה לו היא זחיחות הדעת. אנחנו נראים בעיניו כמציגים דרך שכל בר דעת ומודה על האמת מוכרח לדבוק בה, לא רק בדרך הכללית, אלא גם בכל פרט ופרט ממנה. כאילו אנחנו אומרים, שגם מי שלא מקבל את היהדות כמכלול, הגיונו יחייב אותו לקבל את ענין הנביא וענין שכר ועונש. וזה אכן מתסכל. אתה רואה זחוח דעת עומד ומציג משנה, שכאילו כל פרט ופרט ממנה מוכרח, בעוד שבאמת חלקים רבים ממנה אינם מוכרחים לוגית, אלא רק אפשריים לוגית. הבחירה באפשרות הדתית, נראית איפוא כ"קיצור. מה שבא לכם אתם עושים".
אם זוהי עיקר הטענה על השימוש במה שדומה לטריקים, הרי שזו טענה אחרת לגמרי. ביחס אליה אומר רק, שאכן לא כל פרטי היהדות מוכרחים הגיונית גם כיחידות בדידות. חלק מהם, מוכרח הגיונית (וגם כאן לא תמיד הכוונה להגיון האנליטי, אלא להגיון הבריא והפשוט, וכפי שכבר הארכנו באשכולות המיוחדים לכך, ונא לא לפתוח כאן את הדיון מחדש), ואילו פרטים רבים אינם מוכרחים אלא כחלק מהמכלול. בגלל שאנחנו מאמינים בתורה (=בנבואת משה), אנחנו מאמינים בנבואה (של שאר הנביאים). נותר לנו רק להסביר למה האמונה הזו אפשרית על פי ההגיון, גם אם אינה מוכרחת על פיו.
מי שאכן מציג את הדברים בצורה אחרת, ראוי לכל גינוי מפיו של נאך .
(ויש בדברים אלו גם התייחסות לדבריו הגורפים והכוללניים, וממילא בהכרח גם לא מדויקים, של בריסקער באשכול הסמוך).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 01:18 |
|
| |
לא יודע מה בקשר לכולם, אבל אני בטח מרגיש ככה בקשר ליבוסי. אולי בכלל יש לו 'נשמה כללית' וזהו.
:)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 02:01 |
|
| |
למרות הכלל שטבע ג'רי סיינפלד:
It's not racist if you like the race
אשמח אם הדיון ישאר כפוף לחוקת הפורום על אי כתיבה לגופו של אדם.
חוץ מזה, תודה.
בן איש אחד, הפער בין מה שכתב נאך לבין העמדה שאני הצגתי, נמצא רק במידת הקרדיט שנותנים לדובר בצד השני. אני התייחסתי למערכת דיונים היפותטית, מהסוג שמוצאים בחידות: כל הדוברים רציונליים (במידה שווה) ואף אחד לא חשוד במיצג שווא. במערכת כזו, המאמין בא בלב תמים וכוונה טהורה, מציג את דעתו ומבקש אמון. המאזין עושה שיקולי עלות/תועלת, מציץ בעובדות, מוסיף קמצוץ הגיון בריא ופשוט ומחליט שאין לו סיבה להשקיע זמן בתיאוריה: הניבויים שלה נקבעים בדיעבד (טריקים); אין לה יתרונות של חסכנות או פשטות (לקרוא לבלתי נודע בשם לא מפשט את התיאוריה); ותוצאותיה בפועל (בעולם הזה, בניכוי חלומות וגילויי אליהו) אינן טובות יותר מאלה של תיאוריות אחרות.
עד כאן להלכה, בלי לדבר סרה באף אחד ובלי להתלונן. נאךאמלנישט החזיר את הדיון למישור המעשה, כלומר למציאות: כשאנשים מניחים על השולחן טענות שבנויות בעליל כמו טריקים, וטוענים לתוקפן הברור מתוך המציאות, זה מצחיק או מרגיז (כרגיל, כפונקציה של משך הזמן מהארוחה האחרונה, ואולי מעוד דברים - ראה אשכולו של דוד18).
===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2005 22:42 |
|
| |
נו, מעבר לעונג בקריאה של סיכום ממצה של הטריקים הדתיים, לא התקדמנו בכלום, ועדיין טענתי בעינה עומדת:
הזוהי המטרה של הפורום? להסביר איך ישכונו יחד החילוניות עם האינטלקטואליות?
אכן, להלכה וגם למעשה, טריקים אינם ראויים לשימוש כלפי חילוני, וגם הוא אינו חייב להשתכנע מהם. אך יש צורך להדגיש, שמכאן ועד לטיעון נגד הדתי: "טריק!", הדרך רחוקה.
ואולי אכן הבנת הנקרא שלי חלשה, ובטעות אני רואה בדברי נאך "טריק!" משהו שמחייב אותי לשקול שוב את עמדתי?
|
|
|
|
|