מסורבי/ות גט - הצד ה"הלכתי" והמעשי

ידוע שרבים אשר נישואיהם נגמרו זה מכבר, מוגדרים עדיין כנשואים ע"י מערכת בתי הדין (וממילא גם על ידי החוק הישראלי).

אבסורד זה נובע משתי סיבות עיקריות:
1) ההגדרות ההלכתיות לחיוב גט.
2) הביורוקרטיה של בתי הדין.

אינני מדבר על אשמות בני הזוג, שכן בהסתכלות ציבורית, קשיי היחיד ומשקעיו הנפשיים אינם סיבה להתעללות בו.

אפרט:
בתי הדין אינם אוהבים לחייב גט.
בתי הדין מקבלים טענת עיכוב הגט במקרה שהתובע פנה לבית משפט כי "לא הוא מעגן אותה אלא היא מעגנת את עצמה בזה שאינה רוצה לדון בדין תורה"
בית הדין מעכב את חיוב הגט עד שייגמרו הדיונים בכל פרטי הסכסוך "כדי שלא יבואו לדון בבית הדין כגרושים" ("חוסר צניעות") ועוד.
התורים בבית הדין והביורוקרטיה יכולים לעכב גט בשנים גם במקרה פשוט.

האם ראוי לבית הדין להיות מיראי הוראה כאשר זו התעללות אמיתית באנשים, החטאה המונית, וגרימת ממזרים.

האם הנימוקים ההלכתיים הנ"ל הם כנים או שיותר קל להביא ציטוט ולדחות מאשר לקחת אחריות ולפסוק.

יש בשולחן ערוך ובפוסקים חיקף רחב של "עילות" תקפות לחיוב גט. בתי הדין מעדיפים לא להשתמש בכולם, כמדומני שמטעמי שמרנות. ה"לעשות צדק ומשפט" מחייב להשתמש בכל נימוק הלכתי אפשרי כדי להציל עשוק מיד עושקו.

בהלכות היתר עגונה, נהגו הפוסקים להפוך בכל היתר אפשרי כדי להציל את חירותה של העגונה. למה בעגונה/עגון חיים שרודפם האכזר עומד לפנינו חמוש בטו"ר ועושה ככל יכולתו לעגן, אין את אותה הגישה?

לפי תקנוץ בית הדין יש לבית הדין סמכות לפסוק לרעת זה שאינו מופיע לדיון, למה בתי הדין לא מנצלים תקנה זו למטרה הראויה?

הרי בענייני ממונות יש כח ביד בית הדין להתעלם מתביעה מטעמי חוסר יושר ותום לב. צד שמעכב את זולתו שנים בטענות סרק, ורק אחרי שטענות ה"שלום בית" שלו נדחו כשקריות, מתחיל לדבר על "אי יושר" של הצד המעוכב, הוא מנוול אמיתי, ואיך אפשר בכלל לשמוע את טענות ה"אני גזול" שלו? 5שנים התעללת בה/ו ועכשיו אתה המסכן?

אם התברר שהצד המעכב עיכב את זולתו שלא ביושר, ייתכן שיש לשני טענה ממונית עליו שיכול להיות שמועילה בה "תפיסה"

אולי צריכים בתי הדין לקבוע שכל תיק גירושין בו אחד הצדדים חפץ בגט, ועברה שנה מאז פתיחת הגט, שיינתן לזה קדימה מוחצת בזמני קביעת דיונים.

אולי ראוי שבית הדין יקבע שמעכב גירושין יתחייב מראש לקנס כספי אם בסוף התהליך יתברר עיכובו כלא כנה.



אלו רק כמה רעיונות שעלו לי בראש.אנא תקנו אותי והוסיפו רעיונות.

א. יתכן שהערכים מובלים ע"י מצב חיים מסוים שמתקיים לאורך שנים רבות, כך שזה לא ממש סותר את דברי.
ב. אשמח אם תצטטי את המקור אותו רצית להביא, לא נראה לי שהוא מצוי ברשותי כעת.
בתומ"ר.

היכי דמיא מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא (הויא מורדת ולא) כייפינן לה מר זוטרא אמר כייפינן לה הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מינה רב חיננא מסורא ולא היא התם סייעתא דשמיא הוה כלתיה דרב זביד אימרדא הות תפיסה חד שיראה יתבי אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו ויתבי וקאמרי מרדה הפסידה בלאותיה הקיימין אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבא הוא מחנפיתו ליה והא אמר רב כהנא מיבעי בעי לה רבא ולא איפשיט פירוש בלאותיה בלאות נדונייתא איכא דאמרי יתבי וקאמרי מרדה לא הפסידה בלאותיה הקיימין אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבא הוא אפכיתו לדינא עליה והא אמר רב כהנא מבעיא בעי לה רבא ולא אפשיטא והשתא דלא איתמר לא כמר ולא כמר תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא ובהלין תריסר ירחי שתא לית לה מזוני מבעל. הדין הוא דינא דגמרא אבל האידנא בבי דינא דמתיבתא הכי דייני במורדת כד אתיא ואמרה לא בעינא ליה להאי גברא ניתיב לי גיטא יהיב לה גיטא לאלתר...
[הרי"ף, כתובות כז ע"א, על הסוגיה בכתובות סג ע"ב]


תשובה לרבנו שמואל ורבותינו שבפריש. (ענין מורדת).
מקול מחצצים, שניהם חנית וחצים, ונוצצים כגחלים, היוצאים ממדורת אש ועצים, יראתי להעמיד עצמי ולחות דעי, את מודעי מודיעי רבי' שמואל ורבותינו שבפריש, פן יוציאו דבה אויבים עד שנים עשר חודש להוציא לעז על הגט המעושה, כי יודעים כל יודעי דת ודין הלכה כרבא דפסיק הלכה כחכמים [כתובות דף ע"ז ע"א] שאומרים שאין כופין איש שנולדו בו מומים וכ"ש שהי' בו. דבהא נמי אין הלכה כחייא בר רב דתני שהיו בו, אבל נולדו כופין אלא כמאן דתני נולדו. ובשני אלו [כלומר בהא דאמר רבא הלכה כחכמים ובהא דרב יהודה דתני נולדו] פסק ר"ח כמו כן, ואני כן פסקתי, וטעמא דידי דבשל תורה הלך אחר המחמיר. אבל אם היו יכולין לברר דגט מעושה בישראל שלא כדין פסול מדרבנן, אז יהיו יכולין לברור ולפסוק כחייא בר רב, דבשל סופרים הלך אחר המקיל. [ואע"ג דאמר שמואל בגיטין דף פ"ח ע"ב גט מעושה בישראל שלא כדין פסול. ומדלא קתני אינו גט א"כ משמע דמדאורייתא גט מעליא הוא, זה אינו דאיכא למימר דנקט פסול משום ופוסל, אבל באמת מדאורייתא אינו גט כלל אף שאמר רוצה אני דהוי בשלא כדין כמו תלוהו ויהיב דאינו מתנה עיין בתוס' ב"ב דף מ"ח ע"א ד"ה אמר רבא. ובזה מסופק ר"ת.] ואפי' הכי הואיל ופסק ר"ח לאיסור שצריך להרחיק לזות שפתים, וכ"ש שאין אדם יכול לברר אם אינו מן התורה. ומה שכתב רבי' שמואל שתקנו הגאונים דלא משהינן תריסר ירחי שתא אגיטא אלא כופין אותו. חלילה לרבנו להרבות ממזרים בישראל דק"ל רבינא ורב אשי סוף הוראה. ונהי דהגאונים יכולים לתקן כתובת אשה על המטלטלין או על פי הלכה או על פי דעתם דהיינו ממונא, אבל להתיר גט פסול אין כח בידינו מימות רב אשי ועד ימות המשיח. וזה גט פסול שאנו שנינו בתלמוד שאין כופין עד תריסר ירחי שתא [כתובות דף ס"ד ע"א] והם הקדימו טרם דין כפיית הגט פשיטא שהגט פסול, אפי' יאמר רוצה אני, דהא אמר רב נחמן בשילהי גיטין [גיטין דף פ"ח ע"ב] גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל, וזה בתוך י"ב חודש שלא כדין, אפי' לפי פי' רבי' שלמה במורדת. [נ"ל שכיון רבנו על פי' רש"י בכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה לא כייפינן לה להשהותה אלא נותן לה גט ויוצאת בלא כתובה ע"כ אלמא דלא כפינן ליה, א"כ הכפיה שלא כדין. ועי"ש בתוס' ד"ה אבל אמרה] ומה שכתב רבי' שמואל שכתוב בהלכות גדולות הרב ר' יצחק אלפסי ומשהינן ליה תריסר ירחי שתא אגיטא ובהדין תריסר ירחי לית לה מזוני מבעל הדין הוא דינא דגמרא. [הרי"ף בכתובות שם ואחר זה דבריו שהביא ר"ת לקמן אבל האידנא וכו'. ופתרונו של ר"ת על דברי הרי"ף כאן הובא במרדכי פ' אע"פ שם.] נ"ל זה פתרונו הדין הוא דינא דגמרא במורדת דעל ידי פחיתה וכרוז. ומה שכתב ר' יצחק אבל האידנא בבי דינא דמתיבתא הכי דייני במורדת בדאתיא ואמרה לא בעינא להאי גברא ליתב לי גיטא יהיב לה גיטא לאלתר. וגם זה פתרונו במורדת בלא פחיתה, אבל מוחלת ורוצה מגרש לה בלא כתובה, ולא חש לפרש רצון הבעל דפשיטא ליה. והמפרש בענין אחר משוינן ליה טועה גמור ומרבה ממזרות. שכן אני מורה ובא גופא דשמעתתא המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה וכו', ורבותינו נמנו וגמרו שמכריזין עליה ד' שבתות, ופעמים שולחין לה מב"ד ומפסידין כל כתובתה כאחת. ופלוגתא דנמלכין בה אחר כל זה, דאיכא דאית ליה אין נמלכין. ובתר הכי מפרש אמימר היכי דמי מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה, בעינא ליה אם לא ירצה,,, /לגרשני/ וליתן כתובתי בעינא ליה כדי לצערו ולעגנו עד כלות כתובתי ע"י פחיתה (שפירשנו ותוספת) בז' דינרין בשבת לפי משנתנו ולפי רבותינו כדאית להו, וזימנין דהוי כלין לפי משנתנו בעשר שנים או יותר, וכל מה דאגידא ביה לא יהבין ליה אחריתא והיא מתכונת לצערו ולעגנו, אולי יגרשנה ויתן כתובה. והיינו פי' דמורדת דמתניתין ואפי' הוא רוצה לגרש צריך ליתן לה כתובה עד שתפחות, אבל אמרה מאיס עלי לא בעינא ליה לא הוא ולא כתובתי, כן פי' רבי' זקני זצ"ל [רש"י שם ד"ה אבל אמרה] והכל אני מוחלת, לא כפינן ליה כדין מורדת להשהותה כדין משנתנו עד שתפחות או לרבותינו עד אחר ד' שבתות וכרוז והמלכה וי"ב ירחי שתא דלקמן, דהא לא הוה מורדת גמורה כיון שרוצה לצאת בלא כלום אם הבעל רוצה לגרש. מר זוטרא אמר כפינן לה, כלומר גם זו הוה מורדת גמורה, שא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, דמצער לה עד דאמרה הכי [כלומר מאוס עלי כדי לפטור מכתובתה.] ולית הלכתא כמר זוטרא דלא הוה מורדת, והכי סלקא שמעתא. ובתר הכי מסיק דין מורדת דכלתיה דרב זביד אימרד ולא במאיס עלי אלא בשאמרה בעינא ליה וכו'. והכי [פירושא] אימרדא ואמרה בעינא ומצערנא ליה, ומפרש דין בלאות, ובתר הך מימרא מפרש דמשהינן למורדת תריסר ירחי שתא אגיטא לאחר כרוז ד' שבתות והמלכה למאן דבעי המלכה, אבל למאוס עלי ליכא שהייה כיון שמוחלת וכגון שהבעל רוצה לגרש. ועל זה ידוו כל הדווים, איך יטעה חכם לומר שכופין הבעל לגרש באמירת מאוס עלי, הלא בהשמים ביני לבינך ובנטולה אני מן היהודים חזרו לומר שמא עיניה נתנה באחר [נדרים דף צ' ע"ב] ועוד אמרינן שלא יהא כל אחת ואחת הולכה /הולכת/ ותולה עצמה ביד גוי ומפקעת עצמה מיד בעלה בחנם [גיטין פ"ח ע"ב] תתלה בעכו"ם אם מורדת [ועוד] דא"כ מצינו חוטא נשכר. ובלא שום פירכא בעולם כפייה לבעל לא אשכחן בכולא שמעתא. וראיה גדולה שפי' ר"ח בהדיא, ואם אמר הבעל אתן לה גט משהינן ליה וכו', וכל [מביני] שמועה יבינו מתוך הלכה, ישמעו ויאמרו אמת. ואפי' מה שכתב בה"ג דיהבינן גיטא לאלתר הכל צריך לפרש לדעת הבעל. וכך אני מורה ובא, ומעשה היה מהחתן ר' יחיאל לפניך ודנתי לפניך. ואם שנינו מנהג עוקר הלכה, חלילה גבי איסורא וחנק וממזרות. ואשר כתבו רבותינו שבפריש: והננו מסכימים על ידיכם לכל אשר תעשון להכריח את האיש בכל צידי הכרחות שתוכלו להכריחו ולכופו עד שיאמר רוצה אני, גם זה לא ישר בעיני. ואולי משגה הוא בידי, שהרי זה לא מצינו שכופין אותו להוציא כדפסק לעיל ר"ח. וכיון שאומר כן בשילהי גיטין גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל, ולא ידענא רווחא דמילתא אי פסולא דאורייתא כגון ע"י גוים אפי' אמר רוצה אני לא מהני כלל, אי מדרבנן. ואם אומר האומר לא נכפינן בשוטי אבל בגזירות וחרמות נכפינן, זאת לא זאת דאמרינן בדרבנן לא מזקקינן ליה אבל משמתינן ליה ופריך האי נקטי בכובסיה דלישבקי לגלימיה הוא ותו אמרינן במערבא מימנו אנגדא דבר בי רב ולא מימני אשמתא. ורב יוסף אמר דטבא ליה עבדו ליה ותברא תברי בתי רמי, שמתא שם מיתה ושממה [מ"ק דף י"ז ע"א וע"ב.] הרי לך דחמיר מנגדא ואין כפייה גדולה מזו. וכן גבי כלבא דאכל וכו' שמתיה וכו' איתלי נורא בגנובתיה וכו' [שם מ"ק דף י"ז] טוב ללקות מלהתנדות. ועל ידי היה מעשה על אחד שקידש בת ר' שמואל מקפש וגזרו על המקדש לגרש ועשיתי שהתירו לו והשחידוהו בממון ובדברים עד שגירש. והמעשים ידועים וכתובים למען לא יאמרו עלי חולק על רבותיו, שהרי כך אני מורה ובא, ויש לשמוע לי. ועוד שאני מחמיר ומבטל קול, ובני פריצי עמנו מתנשאים להעמיד קול לתת בבן אמם דופי. ואין לסמוך בשום דבר אפי' בשעת הדחק. והיום ההוא ידחק, יטיפו על בית ישחק +עמוס ז' ט"ז ולא תטיף על בית ישחק. וכונתו בזה על בית רש"י שהיה בן יצחק. אך אם כל רבותינו שוין בדבר תגזרו באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע בית ישראל הנלוים אליכם, שלא יהו רשאין לדבר עמו לישא וליתן עמו להאריחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחלותו. ועוד יוסיפו חומר ברצונם על כל אדם, אם לא יגרש ויתיר אותו האיש את הילדה הזאת, שבזה אין כפייה עליו. שאם ירצה מקיים, והוא לא ילקה בגופו מתוך נידוי זה, אך אני נתפרד מעליו, וכל שיהא זכור בגזרתם וגזרתנו ישמור אותה, ואם יעבור שוגג לא תחול על השוגג. ואם כך יעשו רבותינו נראה דרך הישרה, כי טוב להניח אותה בעיגונה מלהוציא לעז על בניה, שכבר פשט האיסור ע"י המאורעות הנארעות. וצור ישראל יוסיף אומץ ושנים רבות, יתירות על העוברות. ולרבותינו שבפריש שלום שלום. [ועיין עוד דברי רבנו בענין מורדת בספר הישר על כתובות בדפוס דף ט' ע"א סי' מ"ד.]
[ר"ת, ספר הישר חלק התשובות סימן כד]


[וסליחה על הציטוט הארוך...]


תוקן על ידי - אמשלום - 08/06/2005 23:13:36

עד כמה שהצלחתי לעקוב אחר התשובה הכ"כ ארוכה (שכדי להבינה כראוי מצריכה עיון יותר מקיף בסוגיות הרלונטיות לענ"ד) , הבעיה העקרונית נמצאת במקרים שלא ברור שמותר לכפות גט.

אני התייחסתי למקרים שדין הגמרא מחייב לכפות גט, שהם אמנם מקרי קצה אבל להערכתי תפקידם להשליך על מכלול המצבים והמקרים, בכל אופן שורש הבעיה נמצא באופן יצירת קשרי הנישואין שבהרבה מקרים לא ממש מודעים לכך שנישואין כדת משה וישראל, אינם זהים בהכרח לנישואים מדגמים מוכרים מהמשפחה והחברה הקרובה, ק"ו בן בנו של ק"ו לנישואים והתאהבויות נוסח הוליווד או רומנים מודרניים.
בכל אופן תודה על המקור.

הודעת הפתיחה מפורטת ויש בה מענה לכמה מהתגובות כאן.

יש צדדים הלכתיים בנושא.
אבל,
א. על בתי הדין למצוא כל צד הלכתי אפשרי להתיר עגונים ועגונות אלה. ואפשר למצוא צדדים רבים. (ראה פירוט למעלה)
ב. יש ביד בתי הדין כלים רבים לעשות חשק לאנשים לא לעגן את בני זוגם, עושה רושם שאין החשת התהליכים בראש סדר העדיפויות). אפשרויות טכניות - ראה בהודעת הפתיחה.

א. ההגדרה ההלכתית של מסורבות גט שונה מזו של עגונות, גם אם אפשר לומר שלעיתים הם משיקות, לא מדובר באותו דבר.

ב. אתה צודק, ואף אני מיצר על כך. (לפחות לגבי לא מעט מקרים שבהם ברור שצד אחד הוא ה"רע" באופן מובהק)

לא_יודע_כל

<" הדין מעכב את חיוב הגט עד שייגמרו הדיונים בכל פרטי הסכסוך "כדי שלא יבואו לדון בבית הדין כגרושים" ("חוסר צניעות")ועוד>


להלן ממאמרו של עו"ד הרב שמעון יעקבי "מתן גט והסדרי ממון - מה קודם"? תחומין כב מעמוד 157:

"פניית עו"ד הרב שמעון יעקבי אל הרב מנשה קליין,

סיפור המעשה:

מעשה באשה עגונה וגלמודה, אשר בעלה הינו אברך ת"ח, ולאחר שביה"ד בירושלים חייבו בכתובה (וחיוב זה אושר ע"י ביה"ד הגדול לערעורים בירושלים) וליתן גט לאשתו, ברח מא"י למקסיקו, ומעגן את אשתו זה כמה שנים, בטענה שיש לו טענות וראיות לפוטרו מן הכתובה, שטרם השמיען לביה"ד, ומהן יתברר שהאשה עוברת על דת ושהוא פטור מן הכתובה. לביה"ד נראה היה שאין ממש בטענות אלו, ופסק שהוא ישמע טענותיו רק לאחר הגט, וכמובן שאם יברר דבריו יתבטל פסק הדין הראשון למפרע. להצדקת מרידתו בפסה"ד שחייבו לגרש, נתלה הבעל, בין היתר, באילן גדול, בתשובת הרב מנשה קליין בשו"ת משנה-הלכות אה"ע מהדו"ת סי' שנז, "שצריך לסדר כל דבר שחושבים הבעל או האשה להוציא בדיינים, שהכל יסודר קודם הגירושין.

ברור הוא כי בדרך כלל יש לנהוג לפי כלל זה, אך כפי שנראה להלן, עדיין יתכנו יוצאים מן הכלל, והדבר מסור לבתי הדין המובהקים העוסקים בטיב גיטין וקידושין, לפסוק, שייתכנו מצבים יוצאי דופן, שבהם ניתן לסדר הגט בלא שיוסדרו קודם יתר העניינים, והם יידונו ע"פ ד"ת בבי"ד לאחר סידור הגט".

...

בתי הדין עושים כל מאמץ כדי לשכנע את הצדדים להסדיר את כל עניני הממון והילדים לפני הגט. אך קיימים מקרים שהדבר בלתי אפשרי, גם אם שני הצדדים מרוצים לדון בכל עניניהם בדין תורה דווקא. במקרים שכאלו מסכים ביה"ד שכל צד ישמור על כל זכות תביעה שיש לו, ומזהירים את הבעל שיידע שהוא נותן הגט ללא כל תנאי, גם אם יתברר שהוא טעה. דהיינו: תביעה שחשב לתבוע מהאשה נדחתה בסופו של דבר ע"י ביה"ד בדיון שהתקיים לאחר הגט, או תביעה שתובעת האשה וחשב שלא ייתכן כלל ע"פ הדין שהיא תזכה בכך, והנה זכתה.

במיוחד כך הוא, כאשר בני הזוג התדיינו קודם לגט, אם בענייני ממון ואם בענייני הילדים בבית משפט אזרחי - בין אם התדיינו שם מלכתחילה בהסכמת שניהם, ובין אם היה זה ביוזמת אחד מהם - ובאים אח"כ בהסכמה להתגרש. בתי הדין מזהירים את הבעל שיבין שהסכמתו ליתן גט היא מוחלטת, ושגם אם האשה תתבע ממנו משהו אח"כ לא יוכל לפגום בגט, וכנ"ל. רק לאחר שביה"ד מברר שהבעל הבין היטב את הדבר, ושעם כל זה הוא נותן הגט מרצונו, ולא בכפיה (וגם לא בכפיה מכח שפס"ד שניתן ע"י בית המשפט האזרחי, איך שלא יהיה, "כופה" אותו ליתן הגט), אז מסדרין הגט.

הקביעה הנחרצת שאת כל עניני הממון יש לגמור לפני מתן הגט, הינה חומרא שעלולה לבוא לידי קולא, חס וחלילה. שהרי רוב הצבור בארץ ישראל עדיין אינו שומר תו"מ, ועדיין אין כוח בידי בתי הדין להעמיד משפטי הדת על תילם. עיכוב בסידור הגט מצד ביה"ד, כאשר שני הצדדים כבר מרוצים לכך, עד שיסתיימו כל תביעות הממון והילדים, או עד שיבטלו פסקי הדין של בתי המשפט האזרחיים, אף שהבעל מוותר על כך, יגרום למכשלות רבות של אשת איש וח"ו לריבוי ממזרים. זאת כאשר ביה"ד הוא זה חלילה שמעכב הגט, בעוד שהבעל עומד וצווח שהוא מוכן לגרש ללא כל תנאי.

מי שנמצא תדיר בשערי בתי הדין בארץ ישראל יודע ומכיר כמה צער ויסורים עוברים על בעלי הדין, בין בעלים ובין נשים, עד שמגיעים בעוונותינו ל"גמר טוב", היינו ג"ט. אם כאשר הם כבר מרוצים לגט, יעכב ביה"ד את הגט, יהיה זה בגדר דבר שאינו מתקבל, ובגדר גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

...

ומעשים בכל יום באר"י, שחלק ניכר מהמתגרשים חוזרים לביה"ד לאחר הגט להתדיין בעניני ממון - בתביעה להפחית או להגדיל סך המזונות שנפסקו לילדים, או..."

מה עו"ד הרב שמעון יעקבי כבר יודע?

הוא לא יודע כפול:

גם רב וגם עורך דין.


אין לי אלא להציע לך, שאשכולך הבא יהיה בדברים שיש לך מושג בהם.

___________

שלום לאםשלום.

<"לגבי החשש מגט מעושה - הרי היתה קיימת בעבר אפשרות הלכתית לכפיית גט, האם יוכלו חכמי הפורום להעיר עיני, לאן היא נגוזה?">

על כפיית גט ראי את ד"ר זרח ורהפטיג: "כפיית גט להלכה ולמעשה" שנתון המשפט העברי, ג-ד, 153-216. התקדים במשפט העברי. ו-ז, 105-132.

על כפיית גט ע"י בתי הדין של הרבנות, ראי את דבריו במאמרו של ד"ר זרח ורהפטיג: "תקנות הרבנות הראשית", תחומין טו עמוד 113,

http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/harabanut2a-2.htm#1

6. כפיית גט

בנידון כפיית גט לא נעשתה כל תקנה, אבל היתה הסכמה של הרבנים הראשיים, על דעת מועצת הרבנות הראשית, שניתנה לסעיפים 7-6 של חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. לפי סעיף 6 של החוק –

ציווה בית דין רבני בפסק דין סופי לכפות איש לתת גט פיטורין לאשתו, או לכפות אשה לקבל גט פיטורין מאישה - רשאי בית משפט מחוזי, כתום ששה חדשים מיום מתן הצו, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לכפות במאסר לציית לצו.

ובמקביל סעיף 7 לענין כפית חליצה. שני סעיפים אלה נוסחו בועדה בת שלשה חברים - הרב א"י אונטרמן, נציג הרבנות הראשית; יעקב שמשון שפירא, היועץ המשפטי לממשלה; ואנכי, כסגן שר הדתות. 177 הרב הראשי י"א הלוי הרצוג העביר מכתב חוזר לכל רבני ישראל על הצעות לכפיית גט שהוצעו לשילובם בחוק נישואין וגירושין178. כמו כן רבו הדיונים והשקלא וטריא ההלכתי 179.

יישום הסעיפים 7-6 הנ"ל בפסיקת בתי הדין הרבניים נתקל לכתחילה בהסתייגות, מתוך חששות לגט מעושה שלא כדין. אולם לאט לאט הלך ורב השימוש בהם, עד שבתי דין בפסקיהם הציעו להחריף באמצעי הכפיה. ביה"ד בחיפה, בפס"ד משנת תש"ל, כותב:

והנה דרכי הכפייה, לפי המצב הקיים כעת בארץ, הוא להושיב את הבעל בבית הסוהר עד שיאמר רוצה אני. במקרה שלנו, שהבעל יושב בבית הסוהר ושפוט לארבע עשרה שנה, לא שייכת הכפייה הזאת, ומה תעשה אשה עלובה זאת כדי להשתחרר מכבלי עיגון? ומכאן פנייתנו לאלה שהדבר מסור בידם, לסדר חוק כפייה גם לאלו היושבים כבר בבית הסוהר, אם ע"י כפייה בשוטים כדינא דגמרא, או צינוק וכדומה, ואז לא ישארו בנות ישראל עגונות.

הרב שלמה דיכובסקי, דיין בבית הדין הגדול מסיק, כי ביה"ד רשאי להמליץ לפני שלטונות בית הסוהר להתנות את ניכוי השליש ממאסרו של הבעל המרצה תקופת מאסר בעד עבירות שאינן נוגעות ליחסים שבין בעל ואשתו, בנתינת גט לאשתו כדת משה וישרא181.

על דעת הרבנים הראשיים הוגשו ביום ח' באדר תשנ"ג לכנסת הצעות חוק לתיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) - תשי"ג, לפיהן תקופת ההמתנה של ששה חדשים מיום מתן הצו לכפיית גט, ומאז פניית היועץ המשפטי לביה"מ המחוזי על כפית מאסר, ועד לציות לצו, תקוצר לחודש אחד; וכן להגבלת זכויותיו האזרחיות של המסרב לציית לצו ביה"ד למתן גט182.

בסיכום: הסעיפים שבחוק לכפית גט וחליצה, המאפשרים איום במאסר לצורך קיומו של צו ביה"ד הרבני בנידון, הולכים וכובשים מקום בפסקי דין של בתי הדין הרבניים, כנהוג וכתקנה183.
________

178. ספרי, "מחקרים במשפט העברי", במחקר: כפיית גט, עמ', עמ' 168.

179 היכל-יצחק אה"ע ח"א, סי' א-ה; קול-מבשר מאת הרב משולם ראטה, סי' פג.

180 פד"ר ח, עמ' 128, מדברי הרב יעקב נ' רוזנטל, אב בי"ד בחיפה - תיק שכט459/.

181 תחומין א, עמ' 249, 254. 182 הצעות חוק לכנסת ה-13, מאת חברי הכנסת הרב יצחק לוי ועוד. 183 על כפיית גט ראה, בהרחבה, במחקרי: כפיית גט, בספרי מחקרים במשפט


היו גם חלטורות אחרות, למשל "הפקעת קידושין", ראי במאמרו של הרב שלמה ריסקין: "הפקעת קידושין - פתרון לעגינות". תחומין כב עמוד 191:

"ההלכה הבסיסית שהבעל אינו מגרש בעל כרחו ושלא ברצונו (יבמות קיג,ב; גיטין מט,ב) פותחת פתח לבעיית העיגון, כשאשה רוצה להתגרש ואילו בעלה מסרב לתת לה גט. 5 לבעיה זו שני פנים: היא טרגדיה אישית לעגונה עצמה, וגם אתגר להלכה האמורה לשקף "משפטים צדיקים", לייצג את "הישר והטוב" (דברים ו, יח), מחייבת ללכת בדרכי ה' (סוטה יד,א; רמב"ם, ספר המצוות מ"ע ח), שהוא "א-ל רחום וחנון" (שמות לד,ו), ו"דרכיה דרכי נועם" (סוכה לב,ב; יבמות פז,ב). אם כן, חייב להימצא פיתרון לבעיה סבוכה זו במסגרת עולם ההלכה. חז"ל ראו בעיגון בעיה שמזקיקה פתרונות בלתי שגרתיים, ואף הקלות מעיקר הדין - "מפני עגונה הקלו בה רבנן" (יבמות פח,א). בנסיונם להתמודד עם הבעיה, הציעו חכמים לדורותיהם פתרונות ותקנות המשקפות את דאגתם לכבוד האישה הרוצה להתגרש מבעלה6. אמנם במקרים מסויימים כופין בעל להוציא את אשתו בגט - "מוכה שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי" (משנה בכתובות עז,א). בשני המקרים הראשונים מדובר במחלה קשה של הבעל שאינה מאפשרת לאישתו לחיות איתו, ובשלושת המקרים האחרונים סיבת הכפייה היא מקצועו הקשה והמסריח של הבעל, שגם כן אינו מאפשר חיים סבירים בקרבתו. כמו כן איש החסר כח גברא כופין אותו להוציא את אשתו7. במקרים אלו כופים את הבעל עד שיאמר רוצה אני (ערכין כא,א), כך שבעצם הבעל מגרש את אשתו מרצונו8. בשנים האחרונות החריפה בעיית העגינות, ובמיוחד בחוץ לארץ. ברוב ארצות המערב, אפילו אם הבעל נשא את אישתו כדת משה וישראל, יכול הוא לגרשה בבית דין אזרחי. לאחר מכן לא יתערבו עוד הרשויות, והוא יכול לנצל את המצב כדי לעגן את אישתו, לצערה ולסוחטה כלכלית. לבתי הדין הרבניים בחו"ל אין בדרך כלל שום סמכות מחייבת בנידון. גם בארץ, שבה לפי חוקי המדינה יש לבתי דין הרבניים סמכות בדיני אישות, לא תמיד מתגברים על בעל סרבן. אמנם המצב הוקל לאחרונה, מאז שבתי המשפט האזרחיים מטילים עונשים - כגון שלילת רשיון מקצועי או נהיגה, ואפילו מאסר - על בעל המסרב לתת גט לאשתו, אחרי שבית דין רבני ציווה עליו לגרשו. אבל בכל זאת, יש בעלים המעדיפים לשבת תקופה ארוכה בבית הסוהר מלגרש את נשותיהם. לנשים כאלו אין לכאורה פתרון".
________

5 אמנם מחמת חדר"ג גם האיש מנוע מלגרש את אשתו בעל כורחה. מכל מקום לבעל פתוחה הדרך בנסיבות מסויימות להשיג 'היתר מאה רבנים', שיתיר לו לישא אישה אחרת.

6 [מן הראוי להבחין בין עיגון הבא מסיבות 'אובייקטיביות' (היעלמות הבעל וכו') לבין נסיבות שבינו לבינה, כשהאשה רוצה להתגרש, ובעלה אינו רוצה בכך. -הערת עורך (י.ש.)]

7 נדרים צ,א; יבמות סה,א ותוס' ד"ה שבינו; שו"ע אה"ע קנד,ז.

8 לפי הרמב"ם (הל' גירושין ב,כ) בהכאה ניתן לגלות את רצונו האמיתי של אדם מישראל לעשות את אשר הוא מצווה. הכפיה היא משום שחז"ל שקדו על תקנת בנות ישראל, וסמכו על כך שהבעל יגרש מרצונו, כיון שחכמים תקנו לכוף, ומצוה לשמוע דברי חכמים (עי' עוד ריא"ה הרצוג, היכל-יצחק ח"א סי' א אות לב).

כמו"כ ראי את מאמריהם של:

הרב שאר ישוב כהן: " כפיית הגט בזמן הזה", תחומין יא עמוד 195

הרב דוד לאו: "הפקעת קידושין למפרע בימינו" תחומין יז, עמוד 251

הרב זלמן נחמיה גולדברג "הפקעת קידושין אינה פתרון לעגינות (תגובה)", תחומין כג עמוד 158.
___________

פתרון אחר לבעיית העגינות הוא כפיה ע"י "הסכמים קדם נישואין", ראי אשכולי:

עבודה בעיניים

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=928850


פתרון אחר:

לא להתחתן ברבנות

פתרון לכל הבעיות שהן תוצאה מנישואין:

לא להתחתן. נקודה.







תוקן על ידי - נישטאיך - 09/06/2005 10:57:52

אישציפ,

סוגיית מורדת, היא בדיוק דוגמא למקרה בו פשט הגמרא מחייב כפיית גט (לפחות ע"פ אחת העמדות שם, וגם לשיטה המחמירה - אין הכרעה ושתי האפשרויות קיימות: כפיה ואי-כפיה). הגאונים תיקנו כפית גט במקרה כזה, ולא חששו מכך כלל. וכך גם מופיע ברי"ף. ר"ת מבטל מכל וכל את תקנת הגאונים בטענה שרבינא ורב אשי סוף הוראה ואין לגאונים סמכות לתקן כך. ע"פ עדות רב שרירא גאון וע"פ דברי הריף, אנו למדים שהתקנה היתה בתוקף כ-500 שנה (!).
חשוב לזכור גם, כי דין מורדת, הוא אחת האופציות היחידות של אשה "לגרש" את בן זוגה, וביטול כפית הגט במקרה זה, בעצם מותירה נשים כשבויות בביתן, ללא יכולת לפדות עצמן, אפילו במקרים קשים ביותר.

אני מבינה דבריך בעניין הפער בין מהות הקידושין כדמו"י לבין מהות הנישואין המערבית (אם יש כזו), ובכ"ז אני בטוחה שאפשר למצוא פתרונות לבעיות מוסריות וערכיות. ההגדרה של בעיה מוסרית אינה חייבת להיקבע ע"פ קריטריונים מערביים-חילוניים, הרי גם הגאונים הבינו שאשה השבויה אצל בעלה ועלולה בשל כך להיות במצוקה קשה עד שתחפש לה פתרונות "בחוץ" - בערכאות ובנישואין לגויים - היא בעיה ערכית יהודית. אין צורך בפמיניזם המערבי בכדי לרצות אושר ושלוה, הדדיות ואחוה בין בני זוג, ולאפשר להם להפרד זה מזו, אם אינם מוצאים זאת בחיי הנישואין שלהם. איני רואה (וקשה לי להאמין שיש פוסקים הרואים) באשה שבויה בידי בעל מכה או אונס, בלי יכולת לכפות עליו לשחררה, איזשהו מודל זוגי נעלה ומבורך.


נישט,

תודה רבה מקרב לב.

נישטאיך,
חבל שלא הבאת גם את הקטע בסוף תשובתו של הרב קליין, בו הוא מאשים את בתי הדין הרבניים במתן עודף משקל לערך שוויון האשה, וקובל על הנזקים הנגרמים מכך.

כהערת אגב, בחיוב אשה בגט אין חשש "גט מעושה".

הלוואי שהיו משחררים לפחות את העגונים.....

סליחה, צריך לתקוע גם את הגברים!
כי אם ההלכה קשוחה בשחרור עגונות ה"שוויון" מחייב להתעלל גם בגברים.

(זו לא בדיחה!)

לא יודע,

גברים שנשותיהן אינן מוכנות לקבל מהם גט, יכולים (וחלקם אף נוהגים) להקים משפחה חדשה - לחיות עם בת זוג ולהוליד איתה ילדים, ללא חשש ממזרות וצרות אחרות.
אני לא טוענת שהם מאושרים ו/או שאין צורך למצוא פיתרון למצבם הקשה והבעייתי, אבל ברור שמצבן של נשים מסורבות גט חמור הרבה יותר - הן נידונות לשבי תמידי ולעיתים אף לחיי ערירות.

לענ"ד, אין שום טעם בהתעללות באומללים, רק בגלל שיש אחרים המתעללים באחרים. האם ריבוי סבל בעולם יכול להועיל במשהו? בעיני, זו לא רק גישה ילדותית, אלא גם מסוכנת.



תוקן על ידי - אמשלום - 09/06/2005 16:48:36