| נשלח ב-17/6/2005 01:42 |
|
| |
התורה והשירה: גניזת שירי יונה וולך
המעשה הבא לקוח מהחיים. משוררת מפורסמת (לא לטעמי, אמנם) שהלכה לעולמה, הורישה את חלק הארי בזכות ליצירותיה לבן זוגה האחרון. הלה חזר בתשובה - וכיון שהשירים שלה פוגעים בכל רגש יהודי, הוא אסר לפרסמם.
כשלעצמי, אני יודע מעט מאד על וולך. עד כמה שאני זוכר, היא חיברה שיר - מגונה מאד בעינים יהודיות, לפחות מהסוג שלי - שמבזה את מושג התפילין. אולי היו לה שירים נוספים כאלו. היא מתה, שוב עד כמה שאני זוכר, מאיזו מחלה נדירה שקיבלה בביקור במזרח הרחוק.
והנה, היורש שלה מטיל וטו על פירסום שירים אלו.
הנושא הזה נראה לי מעניין מכמה סיבות, שהופכות אותו לראוי לדיון אצלנו:
א. מה עדיף, מניעת פירסום פוגע או זכות האמנות לביטוי?
ב. למי יש זכות, הלכתית, משפטית, מוסרית, על שירה? בחיי המשורר ולאחר מותו?
ג. איך ניתן להבין שיש סתירה כה בולטת בין מה שנראה כערך - זכות הפירסום של אמנות - לבין כללי התורה, שמן הסתם אוסרים על פירסום כזה פוגעני?
ד. ושאלה אחרונה, למביני דבר בלבד: במה זכתה יונה וולך שעכשו, לאחר מותה, מנסים למנוע את פירסום שירי התועבה שלה? (סליחה על הביטוי הגס, שאמנם לא נכתב באותיות כתומות. אם תהיה דרישת קהל, אנסה להמיר את מילת הת' במשהו יותר עדין).
***
גיליתי את הנושא בח"ח, באשכול שפתח דוד10 הידוע. זו הכתבה מ-YNET
שיריה של יונה וולך אסורים לשימוש
רוב הזכויות על עזבונה של וולך מצויים כיום בידי בן זוגה בזמן מותה. מאז שהוא חזר בתשובה, הוא אוסר באופן גורף על שימוש ביצירתה של המשוררת. אחותה של וולך, אקו"ם ויוצרים מזהירים: "היצירה תלך לאיבוד"
מרב יודילוביץ'
במוצאי שבת הקרוב אמור היה הרכב "40 מעלות" של ארי גורלי לחנוך דיסק חדש שמוקדש לשירי משוררים עבריים במופע חגיגי במועדון הקמלוט בת"א. המופע יתקיים כמתוכנן, אך הדיסק, שכבר הוקלט והודפס, יאופסן ככל הנראה במחסנים בשל בעיה בלתי צפויה הקשורה בזכויות על עיזבונה של המשוררת יונה וולך .
לקראת הוצאת הדיסק התברר לגורלי כי אחוז ניכר מהזכויות על יצירותיה של וולך נמצא בידי יובל ריבלין, מי שהיה בן זוגה של המשוררת בזמן מותה. בעקבות חזרתו של ריבלין בתשובה הוא אסר באחרונה באופן גורף על כל שימוש בשיריה.
וולך. נתנה רשות ולא נתנה אחריות (צילום: שלום בר טל)
"הדיסק כולל בתוכו משיריהם של רבים וטובים בהם ח.נ ביאליק, נתן אלתרמן, דליה רביקוביץ', זלדה, חיים גורי וגם וולך", מספר גורלי, "כשהחלטנו להוציא דיסק של המופע פנינו לאקו"ם וביקשנו שיסדירו עבורנו את כל עניין זכויות היוצרים. קיבלנו אישור של כל בעלי הזכויות למעט וולך, שבשיריה, כך נאמר לנו, אסור להשתמש. יוצרים רוצים שהעולם יכיר ביצירה שלהם ואין לי ספק שיונה וולך, כמו כל יוצר אחר, היתה מעוניינת שיצירתה תיחשף כמה שיותר. נוצר כאן מצב אבסורדי ובלתי סביר שבעל הזכויות על שיריה של המשוררת הענקית הזו לא מאפשר ליצירה להמשיך ולחיות וחוסם את העולם מגישה אליה. אני לא משוכנע שלאדם עצמו יש זכות על היצירה שלו מרגע שהיא נולדה, כל שכן לאנשים אחרים שבמקרה חלקו את חייו. בחיבור הטקסט למוזיקה רצינו לתת לו חיים חדשים ולממש שוב את הפוטנציאל של השיר ועכשיו מה שאומרים לנו זה שהשירים שלה מתים?".
גורל יצירתה של יונה וולך מטריד גם את מנוחתה של נירה שנצר, אחותה של המשוררת שאוחזת ב-33% מעיזבונה. "מזה שנים אנחנו נמצאים במאבקים משפטיים מול האיש הזה על הרכוש של יונה, אבל עכשיו הוא מבקש למחוק את הכל. הוא חזר בתשובה ובעצת הרב שלו החליט שאסור להשמיע את שיריה, שהם תועבה ושחייבים לגמור עם יונה וולך. זו חוצפה ממדרגה ראשונה שהוא לא מאשר שימוש בשירים שלה. אז מה אם הוא היה הידוע שלה בציבור, אני לא יודעת מה לעשות, מבחינתי שישמיעו, שיכתבו ושילמדו אותה כמה שיותר אחרת היצירה תלך לאיבוד".
לדברי שנצר, לפני כשנתיים פנתה לאקו"ם בעניין הזכויות במכתב בו כתבה: "אני מרגישה תיעוב רב נוכח התנהגותו של יובל ריבלין שכן בכספה, רכושה ורכוש הורינו הוא ידע לעשות עד כה שימוש ועד היום התמלוגים בעבור יצירותיה נכנסו לכיסו ברצון. עניין חזרתו בתשובה עדיין אינו מקנה לו זכות לדרוש איסור על פרסום עבודותיה. יונה נחשבת לאחת המרכזיות בתרבות השירה העברית ואני חוששת מהטלת וטו זו". היום היא אומרת: "האנשים באקו"ם אמרו לי שהם ילכו לביהמ"ש אם צריך, אבל כנראה שאין להם חשק".
פניות טלפוניות לקבלת תגובה מטעמו של יובל ריבלין לא נענו.
באקו"ם טוענים כי ידיהם כבולות. יוריק בן דוד, מנכ"ל אקו"ם, אומר: "יצירותיה של וולך רשומות באקו"ם אך בעקבות פסיקת הממונה על ההגבלים העסקיים שהכתיבה לנו תנאי פעילות, שימוש ביצירות מותנה באישור בעלי הזכויות. מכיוון שיש אצלנו מכתב שמודיע לנו חגיגית שמר ריבלין אינו מרשה כל שימוש ביצירה, אין לנו כל יכולת להתערב. בשנים עברו זה היה אחרת, ולמרות הדרישה של ריבלין היתה בידינו הזכות לאשר שימוש בשיריה של וולך. זו סוגיה קשה ועקרונית המעלה את השאלה אם אנחנו כישות לאומית תרבותית נמצאים בסכנה של איבוד מטמונים תרבותיים. מקרה יונה וולך הוא סימפטום שמדגיש את הסכנה בהענקת כוח לידיים שעלולות להשתמש בו לרעה. בעיני אין לאף אחד את האישור המוסרי לגנוז אוצרות שכאלה. בכל מקרה אנחנו מנועים מלתבוע, מי שצריך לעשות את המעשה היא אחותה של וולך. היא יכולה לנצל את מוסד הבוררות של אקו"ם שיש לו מעמד בית משפט ולטעון שבעל הזכויות השני אינו נוהג בהתאם לרוח רצונות אחותה המנוחה".
הקהל שיגיע למופע של גורלי וחבריו במוצ"ש לא יוכל לרכוש דיסקים, אבל יוכל בהחלט ליהנות מהעיבודים החדשים לשיריה של וולך ומאורחים בלתי צפויים כמו דליה רביקוביץ', קולגה שלא התביישה להבליט בשיריה את קנאת המשוררים שחשה כלפי וולך. באחד השירים שהקדישה לוולך כתבה רביקוביץ': "אומרים עלייך דברים בחוסר טבעיות/ המון יורשים שהותרת אחרייך/ ונתת להם רשות/ ולא נתת להם אחריות/ ובכל פעם שנוקבים בשמך ישנה שערורייה/ מעשה שהיה/ ומעשה שלא היה/ היית אוהבת את זה אילו היית מביטה/ אבל את, יונה, במצב חדש עכשיו/ את בחורה מתה/ ואת נמוגה וקרבה".
(16.06.05, 22:21)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3100033,00.html
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 01:52 |
|
| |
בס"ד
למי שחיבר את השירים יש זכויות יוצרים וליורשיו
איני מבין מדוע נגנזו השירים של יונה וולך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 02:23 |
|
| |
סתם עצה פרקטית משפטית: אני הייתי מציע לחובבי שירת יונה וולך להפיר את זכויותיו המשפטיות של מר רבלין ואז לחכות לתביעה משפטית.
במידה והחוזר בתשובה החסוד יתבע את המפירים בבית משפט עכומ''י, הרי שיהיה שיהיה ניתן לתבוע אותו בבית דין רבני להסיר את תביעתו רק משום העובדה שלא מדובר בדין תורה ובד בבד לטעון כי ע''פ דין תורה יש לדחות את טענותיו על בסיס הטענות הבאות:
- לצד הספק על מושג הקנין הרוחני במשפט העברי בכלל, הרי שזכויותיו של מר רבלין מוגבלות לזכויות הכספיות (בערך 70%) ולא לזכויות הפירסומיות שכן מימושן פוגע בזכות אחות הנפטרת נ''ע (30%)
- מדובר במידת סדום ממש שהרי מדובר בזה נהנה וזה לא חסר
- כבן זוגה הידוע בציבור, אין לו שום זכות עמידה לעומת אחות הנפטרת (במידה ואין צוואה)
- במידה שישנה צוואה המורישה את זכויות היוצרים, הרי שדעת הנותנת הייתה מבוססת\מותנית בהנחה שמר רבלין יהנה מהזכויות הכספיות ולא עלתה בדעתה שמר רבלין ישתמש בזכויות אלו למנוע שימוש באופן גורף
- מדובר בשירי תועבה וזימה השווים פחות מפרוטה וע''כ לא שייך גזל
- מצווה לגזול את עזבון הנפטרת ולפרסם את תועבתה למען יראו וישמעו ולא ילכו בדרכיה הנלוזות - בפרט אם תורמים את התמלוגים למוסדות חינוך ושאר מטרות שתקציביהן קוצצו באכזריות ע''י ממשלת הציונים
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 17/06/2005 2:25:11
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 03:44 |
|
| |
רב סיינפלד.
"מדובר בשירי תועבה וזימה השווים פחות מפרוטה וע''כ לא שייך גזל"
זו הערכתך בגלל שהם שירי זימה ותועבה? או שסתם שיר גם של ר"י הלוי שוה פחות משוה פרוטה?
"במידה שישנה צוואה המורישה את זכויות היוצרים, הרי שדעת הנותנת הייתה מבוססת\מותנית בהנחה שמר רבלין יהנה מהזכויות הכספיות ולא עלתה בדעתה שמר רבלין ישתמש בזכויות אלו למנוע שימוש באופן גורף"
אולי ציותה את כל רכושה ולא פירטה את ענין זכויות השירים והרי זה כשאר נכסיה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 09:38 |
|
| |
מיימוני,
מדבריך אפשר להסיק שכל שירתה של יונה וולך היא תועבה, ולא כך הדבר, כפי שאפשר לראות בשיר הבא.
יונתן/ יונה וולך
אני רץ על הגשר
והילדים אחרי
יונתן
יונתן הם קוראים
קצת דם
רק קצת דם לקינוח הדבש
אני מסכים לחור של נעץ
אבל הילדים רוצים
והם ילדים
ואני יונתן
הם כורתים את ראשי בענף
גלדיולה ואוספים את ראשי
בשני ענפי גלדיולה ואורזים
את ראשי בניר מרשרש
יונתן
יונתן הם אומרים
באמת תסלח לנו
לא תארנו לעצמנו שאתה כזה.
יונה וולך מתה מסרטן.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 09:45 |
|
| |
עוד משהו, לא מדובר בגניזת השירים שהרי הזכויות לפרסומם בדפוס הם בידי הוצאות הספרים. מדובר בהתנגדות אותו יורש לשימוש בטקסטים בהופעות. לא לי לקבוע אם יש לו זכות חוקית לכך.
לדעתי יש כאן שאלה אם יש בסיס הלכתי להתנגדות כזו כאשר השירים, ברובם, אינם שירי זימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 11:24 |
|
| |
מיימוני, שירתה של יונה וולך ודאי אינה לטעמם של הכל, אולם בכל זאת צריך לומר שהיא לא ביזתה את התפילין, כמו שאתה כותב, אלא מצאה בהם הבט אירוטי מסויים. זה, מן הסתם, גם לא לטעמך, אבל לא אותו דבר, וגם גישה שאינה ממש מהפכנית, הדברים נאמרו רבות קודם לכן (אם כי לא בעוצמה כזו של וולך, אלא במאמרים מלומדים שאותה חברת הכנסת, אם זכרוני אינו מטעני, שעוררה מהומה גדולה בנושא, לא קראה). ודאי שאי אפשר להגדיר את שירת וולך כ"זימה", זוהי זילות מיותרת, המרמזת שעיקר מטרת השיר היא לעורר רגשות מיניים וכיוצ"ב. שירת וולך היא לעיתים בעלת היבטים ודימויים אירוטיים. זה לא אותו דבר.
כן, אני יודעת שזה לא הנושא כאן, ובכל זאת הדברים היו צריכים להאמר בשביל האיזון. יונה וולך, גם אם אין אוהבים את שירתה, היתה פורצת דרך בשירה העברית, משוררת גדולה וחשובה.
היא נפטרה, אגב, ממחלת הסרטן.
http://www.anonymous-fish.com/dps/wallach.html
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%9A
http://israel.poetryinternational.org/cwolk/view/21730
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 11:32 |
|
| |
להפוך תפילין למושא אירוטי מבזה את התפילין.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 12:00 |
|
| |
צ'וטונג, לולא חששתי ממספרי הצנזור, הייתי מסבירה ומרחיבה.
אך מאחר שאין סיכוי שהסבר מקיף ישרוד, אומר רק שהתפילין לכשעצמם אינם מושא אירוטי, אלא הריטואל הכרוך בהן יש בו אספקטים אירוטיים.
יש על כך מאמרים רבים, חפש וקרא, זה מעניין (ומאד לא מקומם).
ועוד - זה שיש במשהו אספקטים אירוטיים אינו בהכרח מבזה אותו. הנה, יש הררי מילים העוסקות באירוטיות של יחסי עם ישראל עם אלוקיו, ועוד לא שמעתי שזה נחשב מבזה למי מן הצדדים, או שאסרו על הפצתו של "שיר השירים".
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 12:12 |
|
| |
חבצלת
על רוח הדברים.
רק הערונת קטנה, אצל יונה וולך הגבול בין הארוטיקה לפורנוגרפיה הוא מאוד דק, והיא הרבה פעמים מועדת ונופלת לתוכה בשיריה הארוטיים, לי באופן אישי המקומות האלה צורמות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 12:20 |
|
| |
תודה מיימוני, קראתי ונצבטתי.
אבהו, תודה על השיר,
כאן ("רק קצת דם לקנוח הדבש...") ובשירים נוספים שלה יש דוגמאות נפלאות להתכתבות עם טקסט מקראי. החזקה מכולם, בעיני, "אם יש סקס אחר/ הביאוהו לכאן/ ונדעהו/ נדבר גלויות: יש או אין". גם אם מופיעה המילה סקס, התוכן עשוי להיות בקורתי מאד מצד בלתי צפוי.
גם התדמית שהתקבעה לה בעקבות דימוי התפילין ממש מגוחכת בעיני. ביחס לישירותו של אדמיאל קוסמן למשל, היא ממש ילדה.
לגבי העזבון - מאד מפתיע אותי שהחוק לגבי "זכויות יוצרים" מאפשר לבעל הזכויות גם למנוע את פרסום השירים בכלל. ואיזה "שימוש" יכול להיות ביצירה כתובה (מלבד כמה שיונה וולך, למשל, יכולה היתה להמציא?) אישית, הייתי מוציא את הדיסק עם מדבקה האומרת כי שירים אלה "מותר לשמעם בלבד" (כמו נרות החנוכה).
הייתי רוצה לשמוע אם להלכה 'עשויה להיות' "דעה" (הזהירות בניסוח בעקבות מקרהו של יוסל'ה...) בעניין זכות על שימוש (הנאה) וזכות על מניעה גורפת של הנאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 12:27 |
|
| |
חבצל_ת:
למרבה הפלא קראתי את השיר של יונה וולך וגם את המאמרים שאת רומזת עליהם.
ועדיין אני אומר, שלהפוך את האקט למעשה אירוטי הוא בזיון.
מה שכן אפשר לעשות, הוא להפוך את האקט ההוא, למעשה רוחני.
ובדרך אגב, כמה חבל שחייבים לדבר פה ברמזים ולא במפורש, מפני אימת הצנזורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 13:20 |
|
| |
בס"ד
הדעת נותנת שאם מדובר בשירים הפוגעים ברגשות של אנשים חוג מסויים שייגנזו.חבל שכך עלתה בימינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 14:52 |
|
| |
חבצלת,
תודה על דבריך.
צ'אוט,
"מה שכן אפשר לעשות, הוא להפוך את האקט ההוא, למעשה רוחני." -
האם אין המעשה המיני גם מעשה של רוחניות? של קשר וחיבור בין שני בני אדם? ומדוע דימוי אירוטי למעשה דתי הוא ביזיון ותועבה? אפשר, כמובן לבקר את השיר הספציפי מבחינה אמנותית ואפילו לטעון כי הוא פורנוגרפי (באופן אישי, אני לא חושבת כך, אבל זכותם/ן של א/נשים לטעון זאת ולנסות להוכיח דבריהם/ן), אבל מכאן ועד לטענה כי כל שיר המשתמש בדימויים אירוטיים ובדימויים דתיים הוא תועבה, המרחק גדול.
מיימוני,
אותו כנ"ל.
ולשם המחשת טענתו של אבהו כלפיך, הנה עוד שיר של יונה וולך (אחד היפים ביותר, לטעמי):
החיים שיש לך
החיים שיש לך
הם החיים שחיית
הבט אחורה בהבנה
מצא את נקודת הבראשית
הבריאה
ברא את עצמך
זה העולם הטוב ביותר
היחיד
שתוכל לברוא
כל זה מצוי בתוכך
גלה אותו
התחל מהתחלה
הבט על חייך
כעל שיעור רע
על מה שהיה
כעל עונש
הרחקה
עמידה בפינה
נוקאאוט בסבוב הראשון
תקן
כאחד שהבריא
כאחד שחלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 15:00 |
|
| |
להפוך תפילין למושא אירוטי מבזה את הארוטיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 15:16 |
|
| |
אמשלום:
קודם כל, תודה על השיר היפה. ולעצם הענין, אומרים בשם ר' אליהו לופיאן, שאקט המיני שנעשה בכוונות נכונות גורם להתעלות רוחנית גבוהה מאד. האקט המיני עצמו מורכב מכמה דחפים, כגון, הרצון לחיבור, הדחף לפרות, העונג הגופני וכדומה. חלק מהדחפים האלו הם רוחניים וחלקם גשמיים. אם שמים את הדגש במקום מסוים, אז האקט המיני הוא 90% אקט רוחני ו 10% אקט גשמי, אם שמים את הדגש במקום אחר אז האחוזים הם הפוכים.
המונח "אירוטי" מסמל יותר את העונג הגופני ופחות החיבור הרוחני. לעומתו המונח "רומנטי" שגם הוא קשור לחוויה המינית, מסמל יותר את החוויה הרוחנית של המין.
לשם הדגמה אפשר להשוות את שני הקישורים האלו אחד לשני ולראות את ההבדל.
http://www.google.com/search?hl=en&q=erotic
http://www.google.com/search?hl=en&lr=&q=romance&btnG=Search
ובחזרה ליונה וולך. בשיר שלה על תפילין, היא השפילה את התפילין מחוויה רוחנית לחוויה חושנית, היא הגשימה את התפילין ועל כן גם ביזתה אותם.
אפשר אם כי אולי לא מומלץ לקחת חלקים מהחוויה המינית ולהפיח בהם רוחניות לשנות אותם ולהעלות אותם ולהתעלות אתם. דומני שקריאה של שירי וולך מראה שזאת לא היתה כוונתה.
 |
|
|
|
|
|