| נשלח ב-23/6/2005 18:27 |
 |
| |
דיוק מדעי בהלכה ועל 'דרבנן טבעי' [שנה לר"ג ז"ל]
היום ט"ז סיון, הוא יום השנה הראשון לאדם הגדול. משמעות היום; כניסת העובדה ש"העולם ללא [נוכחות פיזית של] ר"ג", בשגרה הקבועה. 
אך דבריו -גילויי האמיתות שלו- נצחיים המה, כמאמר החכם: "כל התקדמות היא בת נסיגה חוץ מגילוי האמת" [ואף לחזו"א סוף ספר אמונה וביטחון שייתכן שנשתכחו גילויים, היינו גילויי תופעות טבע ולא מדובר שם בהשכלת האדם].
באשכול סמוך של קונילמל, הפריה מלאכותית בשבת - http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1432182
נכנס כבדרך אגב ויכוח קצר בין דר_הלפרין ומנלן על המשמעות ההלכתית של דיוקים מדעיים שאין האדם האב טיפוסי מתייחס אליהם.
הנני מעתיק מהדברים:
דר_הלפרין: הפריה איננה דומה לזריעה...
זריעת זרע באדמה, ההטמנה היא של משהו הדומה יותר לעובר בבע"ח. מאחר והזרע נוצר לאחר הפרייה של הביצית הנקבית של הצמח באבק ההפרייה הזכרי. כך שהזרע מכיל את הגנים של שני "הוריו".
בעוד שהזרעה מלאכותית בבע"ח היא הזרעת חומר גנטי זכרי בלבד, וההפריה מתבצעת בגוף הנקבה. מבחינה זו, ההזרעה דומה לפעולת האֲבָקה בצמחים (pollination).
בעיני מי שאיננו אמון על הבחנות ביולוגיות ההבדל עלול להיראות "דק", בשעה שלאמונים במקצוע הוא נראה עבה כקורה.
מנלן: ... מקובלני שהתורה ניתנה לפי תחושת האדם הרגיל ולא לפי ה"אמונים במקצוע" (יש תפארת ישראל ידוע על התולעים התת מיקרוסקופיים שעכ"פ למי שאינו עונד משקפיים מיקרוסקופיים אין סרך איסור).
דר_הלפרין: הדיון כאן דומה יתר לשאלת היציאה ידי חובה בקול שעבר התמרה אלקטרונית (למשל רמקול) במצוות התלויות בשמיעה. ולא לשאלת החיידקים הנראים רק במיקרוסקופ. ע"כ.
בנושא הזה אביא כמה שמועות ששמעתי ממו"ר בשם ר"ג ז"ל
א. לגבי הריגת כינה בשבת שהתירו חז"ל למרות שהתברר מדעית כי היא נוצרת בדרך פו"ר. טען ר"ג שגם אם נניח שחז"ל העלו על דעתם זאת, בכל זאת מאחר ולא התייחסו כך ליצירתה אלא כלנוצרת מהעיפוש, לכן הכריעו כן את דינה.
ב. לגבי החריצים והחורים הקטנטנים שבשקדים שהעירו ה"מעוררים" שזה מחמת תולעים, סבר ר"ג שלא טוב עשו המעוררים אף שמעתה ראוי להחמיר. כי הם גרמו שיתייחסו מעתה לכך כלסימני תולעים ואילו לא היו מעוררים לא היתה חובת החמרה מאחר ולא התייחסו לזה כלסימני תולעים.
ג. לגבי רסק תפוחי עץ שאין החתיכות ניכרות שהכריע המ"ב שיש לברך שהכל, סבר ר"ג שכיום שברור [בהשתכלות ישירה] שהרסק הוא חלק טבעי מדרך צריכת התפוח וממטרתו, מתייחס הרסק ישירות לתפוח ולכן יש לברך בורא פרי העץ אף אם אין חתיכות ניכרות.
ד. לגבי ביטול בשישים ובפרט בהוספת אחד "שישים ואחד" וכו' לחריף קצת יותר אין דיוק מדעי אלא גדר מעוגל וקבוע [העובר גם את ההרחקה המדעית בהעדר טועם בר סמכא - "קפילא"]. ע"כ
הרעיון נראה שהוא שעל תורת חיים המחנכת לחיים נכונים להיקבע בדרך חיי האדם שהם בהתייחסות אובייקטיבית ולא דיוק מדעי. כן אנו מוצאים שר"ח אינו רגע המולד אלא יום שלם וכן בכל השיעורים ובכלל מקצועות התורה. ברוח זו יש את דברי החזו"א לגבי תקופת החמה שפוסקים כשמואל למרות שהוא פחות מדויק מדעית מר' אדא, כי התורה ניתנה לצרף הבריות. היינו שחינוך האדם הוא לפי התייחסותו לחיים ולא כאיזה יחס טכני של כוחות תיאוסופיים הפועלים על פי כפתורים מדעיים.
באשכול אחר הביא בוגי בשם רוני_גרין הגדרה כללית להבדיל בין מדעי, אוביקטיבי וסובייקטיבי, ע"ש ותמצאו נחת!
תוקן על ידי עצכח ב- 18/09/2007 12:55:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2005 20:32 |
|
| |
קיוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש.התחושה היא שהייתה החמצה גדולה.
דעותיו ורעיונותיו, ביאוריו ושיטותיו, גם אם אפשר לחלוק על הא ועל דא, אי אפשר להתעלם מן הגדולה, העומק, האומץ והמהפכנות שבדעות אלו, שיש בכוחן לחולל תמורות גדולות וליישר הרבה מחשבות ודעות.
גם אם מחמת גדולתו המוכחת, והגיבוי שהיה לו מגדולי הדור הגדולים והאמיתיים, שעמד לו שלא יוכלו לפגוע בו (על אף הנסיונות של המועדים לדבר זה שעשו זאת בשנים האחרונות לכמה וכמה אנשים יקרים, שהרסו את חייהם). יודע אני על מי שהתענה בספיקות ובקושיות עד שאמר שעמד להשליך הכול, אולם לכשנודעו לו ביאוריו הגיונותיו של הגר"נ זצ"ל, נתיישבה דעתו, וחזר לתלמודו מתוך ראייה חדשה והסתכלות מעמיקה בדברי גדולי הדורות הקדמונים.
רצוני להגיב על אמירה אחת בדברי ווטו, שטען כי התגלות שכלית והתקדמות מחשבתית שהייתה, אינה חוזרת לאחוריה (מלבד בעניינים טכניים כפי שפירש את דברי החזו"א).
איני סבור שזה כך. אין ספק שדברים רבים וגדולים הושגו ונתגלו, ולאחר מכן חזרו ונעלמו ותעממו ונשתכחו. מה לנו יותר מדברים גדולי שאמרו עליהם חז"ל, נשתכחו וחזרו וייסדום. ועדיין יש להתאמץ לפרש, האם חזרו וייסדום מתוך השכל או מתוך נבואה. או שנתגלו בשכל והסכימו עליהם בי"ד של מעלה (כפי שנאמר על כמה דברים במסכת מכות ועוד).
וכן יש לעיין הרבה בעניין אותם הלכות רבות (לגירסה אחת שלושת אלפים, ולגירסה אחרת אלף ושבע מאות, ולדעת רבינו המאירי, המספרים הללו 'דרך הפלגה נאמרו', ותנו דעתכם שבמהדורת המאירי של הצדיקים מזכרון יעקב מחקו מלים אלו וצנזרו את רבינו המאירי, שכנראה לא הכיר את ההשקפה הישיבתית הטהורה ...!), והחזירן עתניאל בן קנז מפלפולו. האם פירוש הדברים הוא שהחזיר אותן הלכות עצמן שנשתכחו, ומפלפולו? האם הייתה נבואה מעורבת בדבר? האם לפי מאמר זה בגמרא, יוצא שלא כדעת הרמב"ם אלא כחולקים עליו, שאפשר ומותר לפסוק על פי נבואה ורוה"ק?
באופן כללי, יש להזכיר כי תולדות התרבות בעולם שלנו (תן דעתך, אם נשים לצד את כל הדיונים וההוכחות על זמן קיום העולם, על המימצאים ועל המאובנים ועל ההרכב האורגני-ימי שמונח ביסוד כל הסלעים וההרים בעולם, וכל כיוצא באלו - הכול יודו והכול יאמרו שתרבות אין בעולם יותר מאשר ששת אלפים שנה בערך), נחלקות לשלוש תקופות:
תקופת הלימוד והתקשורת שנעשו אך ורק פנים אל פנים, ואך ורק בעל פה. היינו שכל החכמה וכל הידע האנושי, היה מתחלף ומתחדש מדור לדור, ולא היה נשאר מחכמת הקדמונים, אלא ככלב המלקק מן הים כדברי ר' אליעזר הגדול.
תקופת הלימוד והעברת ידע וחכמה בכתבים הכתובים ביד אדם. ודאי שנתרבתה חכמה בעולם, אך גם זאת עדיין במסגרת מצומצמת, לפי קושי ייצור החיבורים הכתובים ביד. גם בתחום זה ובתקופה זו ללא ספק אבדה חכמה רבה ונשתכחה.
התקופה הקצרה ביותר היא תקופת הדפוס, שלכאורה עשתה מהפכה עצומה בהתפשטות החכמה בעולם. כתבתי לכאורה, משוםפ שעדיין יש פה ושם גם מי שמתחו ביקורת גם על המצאה נפלאה זו (למשל היש"ר מקנדיאה ולמשל ר' חיים ב"ר בצלאל אב"ד פרידברג, אחיו של המהר"ל, וחברו של הרמ"א), ואין כאן כעת המקום להאריך בזה. והנה גם בתקופה זו, לא מעט המקרים שיש ספרים שנודע לנו שנוצרו והיו קיימים אי פעם ונעלמו ללא השאר שריד (משל קטן המהדורה הראשונה של שו"ע או"ח של מרן הרב"י עם הגהות הרמ"א, משנת ש"ל שעד לפני שנים מועטות, סבורים היו שלא נשאר אפילו עותק אחד בעולם, והנה לפני שנים אחדות בס"ה נתגלה עותק אחד כזה, ויש הרבה כאלה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2005 09:05 |
|
| |
אבל מנין שזו האמת, הרי זה גוף הדיון!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2005 15:24 |
|
| |
אין ספק שפרשנות התורה משתנית לפי הדור ולפי התפיסות המחשבתיות הכלליות שבכל דור [לא לחינם השפה התלמודית של ר"ח מבריסק תפסה בדור שכך הייתה שפת המדע ] וכך רצה הקב"ה שזאת תהיה התורה שבע"פ התלויה בחכמים שבכל דור , וידועים דברי חז"ל על כך שגם משה רבינו לא הבין את תורתו של רבי עקיבא עד שאמר שזו הלכה למשה מסיני . דהיינו שהעקרונות הם אותן עקרונות אלא שיש להם פרשנות לפי הדורות. ואכמ"ל. שיטת ר"ג נדל מתאימה מאוד לתפיסה הפוסט מודרנית שהכל תלוי במבט של האדם והאמת המדעית היא טכנית ולא אמיתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2005 16:15 |
|
| |
ר' גדליה היה ההפך הגמור מפוסט-מודרני. הוא היה אבסולוטיסט.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 09:54 |
|
| |
בוורט,
מלשונך "האמת המדעית היא טכנית ולא אמיתית" משמע שכאילו אין חשיבות לדיוק המדעי, אך העניין הוא שבוודאי שהיא אמיתית ביותר אלא שיש עוד אמת שיש להתחשב בה שהיא כללית שאין שיעורים נקבעים לפי בר סיסין [פרפרזה מב"ב כ"ח.] אלא לפי סטנדרט אנושי. היינו הצורה האובייקטיבית שהיא לפי התייחסות אנוש וכפי ששמעתי אמש ממי ששמע את ר"ג בחו"ל שכן אמר על נושא כלי ראשון ושני בבישול בשבת שהוא עניין של התייחסות [שהיה נשמע במבטאו הליטאי: "הצייחשות"], שאינו נוגע לעצם ההתבשלות התלויה בחום.
אך כל זה אינו נוגע לפוסט מודרניזם המדמה ש"הכל יחסית" ושוכח שצריך "יחסית למשהו לא יחסי אלא מוחלט" [כפי שהאריכו כאן סביב הפלורליזם שאינו סובל אבסולוטיזם].
לכן שפיר העיר צוטנג אך סתם ולא פירש ואשתדל. באשכול הפרידה עמ' 7 בו הבאתי רשימה על ר"ג כבר נאמר: "גישתו למשמעות המצוות היתה שבמצוות, אובייקטיביות מוחלטת ולא יחסיות לפי זמן ונסיבות אם לא נתפרש כך" [ושם עוד דיון בזה]. בהתעסקות בתורת הרש"ר ובעוד, כבר הובהר בפורום שגישת הרמב"ם [הנראית לעין ע"ש ברשימה] שלמצוות תיתכנה משמעויות נסיבתיות כגון מנהגי כומרים וכדומה וע"ז היכו רבים על קדקדו, ביניהם הרש"ר. אלה סוברים שתורה נצחית חייבת להיות מבוססת על בסיסים מוחלטים שאל"כ ניתנת התורה לשינוי. [היה ניתן לפלפל שהרמב"ם לשיטתו במו"נ שיידרשו שינויים לתורה אלא שהתורה דוחה אותם בבל תוסיף ותגרע למען לא תתפורר התורה כפי שהובא כבר ואכמ"ל.] כך סבר גם ר"ג. מה שהבאתי באשכול לא היה לגבי פירוש המצוות ברמה העקרונית אלא לגבי יישומם. בתורה לא נאמר לברך בפה"ע על רסק תפוחים ואף בחז"ל לא נאמר אלא על המתייחס לעץ וא"כ כאילו נתפרש בתורה שפרט זה הינו תלוי בהתייחסות וזה כמו שינוי ממש כאילו מה שלא צמח מן העץ הפך לצמוח ממנו.
[כ"ז לדעת ר"ג ז"ל. אך גם לסוברים כמוך י"ל שנצחיות התורה נשמרת בעיקרון הנצחי של ישרות האדם להתאים את עצמו להווה ועל החכמים למצוא את הדרכים לעגן כל שינוי בנוסח הצורה כפי שעשו חז"ל.]
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 11:48 |
|
| |
הבוחן [באישי]:
הבאת באשכול הנ"ל דברי ר"ג בנוגע לשינוי הדין בחורים השחורים שבשקדים, כלומר שהידיעה השכלית כאן (לפי דבריו) משנה את התחושה כלפי הדבר וממילא אוסרתו. לכא' לפי גישה זו רבים הדינים שאמורים להשתנות בעקבות ידיעתינו- ודוגמא קלאסית לכך היא הטריפות. האם ידוע לך מה סבר ר"ג בנידון עקרוני זה (או שמא בנידון הפרטי של טריפות)?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 11:50 |
|
| |
הבוחן,
לא שמעתי מפורשות על הטריפות אך מו"ר מסר לי בעבר שתי נקודות יסודיות לפיהן ניתן להסיק על הטריפות.
א. בסוגיא במנחות נ"ד על כביצה שצמק ראה את עיקרון האשכול הזה מכך שכל שהיה כביצה אף אם צמק נשארת ההתייחסות הקודמת לדבר של חשיבות כביצה. [הערת ווטו: בדומה לחמץ שנפסל מאכילת אדם לאחר שהגיע זמן איסורו לעומת זה שנפסל כבר קודם זמן איסורו.] אך העיר ר"ג שכמובן שיש גבול לזה כאשר יצטמק עד כדי שתיבטל ההתייחסות [הערת ווטו: בדומה לחמץ שנפסל מאכילת כלב שהותר גם לאחר זמן איסורו].
לפי זה הטריפות שאינן ברורות לבן אדם הטיפוסי, עדיין נשארת ההתייחסות לטריפות שברשימת חז"ל כלטריפות. [גם לפי ד"ר_הלפרין בויכוחו עם מנלן הנותן יותר משקל לדעת ה"אמונים במקצוע" ייתכן שיודה כאן.]
ב. ר"ג הבדיל בין "דרבנן טבעי" ל"דרבנן סמכותי" [הכינוי שלי - ווטו].
היינו כשאנו מוצאים על דבר שהוא "מדרבנן" אין צורך להניח שהיה מושב חכמים שהחליט להוציא גזירה או תקנה לציבור. אך כל המובן לחכם שהוא נדרש כמשמרת למצות התורה, הרי הוא "דרבנן טבעי".
[בעבר הבאתי בפורום כן על רכיבת אופניים בשבת בשם החזו"א שאין צורך לומר ש"אילו היו החכמים היו מתקנים", אלא די בהבנה שזה נצרך כמשמרת לנסיעה במכונית וכדומה. כן הבאתי בשם מו"ר על ביסלי בטעם חזיר הנמכר בהכשר בארה"ב. אך מו"ר הסתפק על היסוד זה של "דרבנן טבעי" אם יש על כל חכם לעצמו להחמיר בנראה בעיניו כמשמרת טבעית או רק אם זה מקובל בישראל. אף שהרמב"ם מביא בהקדמתו את "עשו משמרת כמשמרתי" כמצוה ובכל זאת לא מנאה במנין המצוות אלא כללה בהלכות ממרים בכלל "לא תסור" י"ל דהיינו כדי למנותה כמצוה המחייבת את עם ישראל דרוש שתהיה מקובלת, אך אין זה מוריד מחובת היחיד לעצמו.]
"דרבנן סמכותי" היינו שלא ברור דיו שיש לעשות "דרבנן" ללא תעשה או לעשה [הערת ווטו: בלשון מו"ר - "הרחקה משמרת או הרחבה משפרת"] כגון פיתם משום בנותיהם שלא ברור טבעית שזה מביא לחתנות. אך החכמים מחזיונם העמוק של כורח נסיבות של פריצות וכד' ראו שנכון לתקן הרחקה יתירה. כן אם התקנה היא תקנה של מערכת שלימה כמו עשית חג חנוכה וכדומה עם פרטים רבים, אין רגישותו של חכם פרטי דיה לכך ולכך צריך מושב חכמים והחלטה של בית דין.
מכך יוצאת נפ"מ פרדוכסלית שה"דרבנן טבעי" שתוקפו מצד החכמה הטבעית וקרוב יותר לדאורייתא, יכול להשתנות. לעומתו ה"דרבנן הסמכותי" שתוקפו אך מצד אכיפת הבי"ד מאחר ולא היה די ברור טבעית קקרוב לדאורייתא, הוא צריך לחיזוק של "אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו" ו"אף שבטל הטעם לא בטל הדבר".
ע"כ מדברי ר"ג.
לפי"ז רשימת הטריפות הקבועה שבוודאי נובעת מ"דרבנן סמכותי" לא ניתנת להיבטל. גם מרוב שנשתרש הדבר ונתפרסם, אין לבטלו [כדברי רש"י לגבי חנוכה בר"ה י"ח: ולכאורה כך גם סברת מה שהובא בפורום מר"א קוטלר שאם תתבטלנה הטריפות יש לחשוש להפקרות בפירוק הלכות].
[עוד נקודה ממו"ר בשם ר"ג בנושא. כאשר למדו על אי השחייה משום "שמא יתקן כלי שייט" ואי הטפיחה בידיים משום "שמא יתקן כלי שיר" שאלו מו"ר מאחר וכיום שדרך התקנת הכלים היא מתוחכמת לא שייך החשש א"כ בטל "דרבנן טבעי" זה. ע"ז ענה ר"ג כמסתפק שייתכן שהיה "דרבנן סמכותי". הערת ווטו: לכאורה מידי ספק לא יצא וצריך להיות לקולא. אך לפי מה שהבנתי שר"ג חשש לשבירת המנהג לאסור אך לא יכל להצדיקו בהחלטיות כמו שהתחמק מהכשרת השיטה לערבה בד' המינים שהובאה בפורום.]
תוקן על ידי - עצכח - 27/06/2005 10:36:48
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 13:18 |
|
| |
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ג סימן ח:
מתני' התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא. ואם קול הברה שמע לא יצא:
גמ'
אמר רב יהודה לא שנו אלא אותם שעמדו על שפת הבור אבל אותם העומדים בבור יצאו.
פרש"י שהן שומעין קול השופר לעולם. משמע מתוך פירושו אותן העומדים על שפת הבור פעמים שומעין קול שופר ופעמים שומעין קול הברה. וכן משמע לישנא דרב יהודה לא שנו דמתניתין מיפלגא בין שמע קול שופר ובין שמע קול הברה אלא לאותם העומדים על שפת הבור אבל העומדים בבור לעולם שומעין קול שופר.
ולא ידעתי מה הבחנה יש אם קול שופר שמע או קול הברה שמע אם תלוי בהבחנת אדם שיאמר שמעתי קול שופר או תלוי בעומק הבור או בהתקרב אדם על שפת הבור והתרחקו ממנו. ולא מיסתבר שיהא תלוי בהבחנת האדם דלמה נשתנה תקיעת הבור פעמים קול שופר ופעמים קול הברה. ואם תלוי בעומק הבור או בקירובו על שפת הבור ובריחוקו כל זה צריך שיעור.
על כן נראה לי אע"ג דרב יהודה אמר לא שנו אין בא כ"א לפרש המשנה והכי פירושו:
לא שנו אם קול הברה שמע אלא לאותם העומדים על שפת הבור שהקול מתבלבל בבור קודם שיצא לחוץ ולעולם אינן שומעין אלא קול הברה. אבל לאותם העומדים בבור לעולם קול שופר הם שומעים ויצאו.
עכ"ל הרא"ש.
מבואר בדבריו, שאע"פ שמבחינת שמיעת העומדים בחוץ, לפי שמיעתם והרגשתם הם שומעים קול שנשמע באזניהם כקול שופר כשר שלא השתנה,
בכל זאת משום שאנו יודעים בשכלנו שקול השופר בתוך הבור, בהכרח קבל תוספות מההדים של קירות הבור, די בידיעתנו זו כדי לפסול את הקול על אף שנשמע כל כך צלול ו"שופרי" לאוזן העומדים בחוץ.
יש כאן חריגה מהכלל "כי האדם יראה לעיניים, ולא נתנה תורה למלאכי השרת ולחכמי המדעים" לדעת המרחיבים את הכלל הזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 16:15 |
|
| |
ומה עם הכלל של הגאונים שאין אנו גוזרים גזירה בימינו.
ועיקר השאלה, הדרבנן הטבעי, כלשונך, למה אין זה כל אחד לפי טבע דיליה, איך זה הפך כמחייב לכל העם, הלא כל אחד הי' זקוק לקבוע לעצמו לפי טבעו בלבד?
בכלל, הכל נראה כמו סברות בעלמא בלי מקורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 17:42 |
|
| |
אתנחתא,
אלו היה לנו את השכל של רג"נ היינו מבינים מדוע הדברים האלו טבעיים.
השאלה שתמיד מציקה לי שהדברים האלו אין בהם שום נפק"מ למעשה, כי תמיד אם מישהו ירצה לומר שהגזרה צריכה להבטל משום שזה דרבנן טבעי, יבוא המחמיר ויאמר לו שזה דרבנן סמכותי, ונמצאנו אוחזים את החבל בשתי קצותיו.
תוקן על ידי - אריק123 - 26/06/2005 17:43:52
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 17:49 |
|
| |
לעתים המונח 'סברה' משמש כמונח גנאי במדה מסויימת. אך כמדומני שזה היה מחידושיו של רג"נ זצ"ל, להעמיד הרבה על הסברה ועל השכל האנושי.
יש לזכור בעניין זה מה שהאריכו בו לאחרונה (מהר"צ חיות, ובעקבותיו אלון ועוד), שבנוסף לחמשת מקורות ההלכה שפירט הרמב"ם בהקדמה לפיה"מ (באמת צריך להתייחס יותר ואולי רק לחלוקת שלושת המקורות שתיאר הרמב"ם בהלכות ממרים ואכמ"ל), הוסיפו מקור נוסף והוא הסברה. ביסודו של דבר אפשר להוכיח מראיות רבות שדבר הנלמד מן הסברה כוחו כדין מדאורייתא (כבכתובות כב ועוד).
אכן יש לשאול כיצד ניתן להוסיף מקור נוסף להלכה, מעבר לשלושת המקורות שפירש הרמב"ם בה' ממרים, ושדרשם מן הכתובים בפ' שופטים, ושעל פיהם אף קבע שהמקיים דברי חכמים קיים מ"ע והעובר עליהם עבר על מצוות ל"ת. ומנין לנו אפוא מקור חדש זה 'סברה'. ועיין בס' תוקף התלמוד שהאריך בהסבר כוחה של ה'סברה'.
צריך לומר שהסברה שהיא ההשערה להתנהגות האנושית וכללי ההתנהגות האנושית, היא הצד השני של היסוד שקרוי אצל הרמב"ם הדרשה, והיינו הפרשנות, ושני מיני פרשנות הן, פרשנות המקורות ופרשנות המציאות והחיים, פרשנות המציאות היא הצד השני של פרשנות התורה שנדרשת על ידי החכמים במדות התורה נדרשת בהן.
הסבר קולע זה מצינו בדברי החזון איש:
בירור משפט בבחינת הלכה למעשה, נחלק לעיונים שנים. העיון הראשון להניף הסלת הנקי סעיפי המשפט התוריים [ = פרשנות המקורות], ואחריו עיון השני החדירה בהעובדא הנוכחת לפנינו במעלותיה ומגרעותיה ובדיוק משקל של כל פרק מפרקיה, כדי להתאים את הנידון אל סעיף ההלכה המכוון עליו. ומרובים המכשולים של ההתאמה כוזבת מהמכשולים ביסוד ההלכה. ז"א אף שאין הדיין אומר על מותר אסור ועל אסור מותר, בכל זאת הוא נכשל בהמעשה שבא לידו, ומחליט בכח מדומה שזו שבא לידו היא של הסעיף הידוע, בעת שהעלים עין מקו דק, רב הערך בפלילת המשפט, הנבנה תמיד על קוים שכליים דקים, ובהעלמה זו הוציא משפט מעוקל, מעוות לא יוכל לתקון.
ובשל העיון האחרון נשללה ההוראה מן ההמון אף בדברים שהאסור ובמותר מפורסם תכלית הפרסום, ונתנה לחכמים שבכל דור, לחקות [אולי: לחקור?] לאשורה של כל שאלה המופיעה מזמן לזמן, שהחכמים יפתרוה מנקודת עיון מקיף והסתכלות בהירה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 18:59 |
|
| |
ראיתי בספר "חוט השני" מהגר"נ קרליץ שליט"א על הל' שבת, שמביא ד"ז של "דרבנן טבעי" בשם החז"א, ובגלל זה אוסר החזו"א לפתוח מקרר גם בשעה שהמנוע פועל, מחשש שיפתחנו באיסור וכד'.
אז רואים שיסוד זה לא מתורתו של ר"ג הוא כ"א מרביה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2005 12:41 |
|
| |
דגים, 'לחקות', משמע כמו 'להתחקות אחר'.
מסתברא, גם להיכנע למקורות, זו 'סברא בעלמא בלי מקורות' 
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2005 13:13 |
|
| |
וכיצד נקבעת סברתו של מי עדיפה?
אני שומע את פעמי 'דעת תורה' פועמים בעוז.
|
|
|
|
|
