| נשלח ב-28/6/2005 20:32 |
 |
| |
אנא אזון ואפרנס ואכלכל האומנם?
כל אדם הנושא אישה עלפי דת משה, חותם לאישתו ומתחיב לה בישטר ליזון, ולפרנס, ולכלכל, וראו זה פלא בכל העולם החרדי המסלול אותו עובר כל ילד הוא ת'ת, ישיבה קטנה ,ישיבה גדולה, חתונה, כולל,
לעומתם, הבנות הולכות לבית יעקב לומדות לימודי חול ברמה הרבה יותר גבוה מהבנים, לאחר מכן עוברות לסמינר ושם לומדות מקצוע כלומר מראש מכשירים אותן לפרנס את בעליהן.
ואת בעליהן להיות אברכים, ועל פי רוב האישה מרויחה יותר כסף מבעלה שכן היא עובדת ומרויחה משכורת והוא לעומתה מקבל מהכולל כ1300 שח' פחות או יותר
ואם כך הם פני הדברים נמצא שהבעל חותם על השטר בידיעה שאינו יקיים אותו מעשה שאינו נראה ישר בלשון המעטה
אנא התיחסותכם
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 20:49 |
|
| |
זה שהוא מרשה לה לצאת לעבוד ולפרנס אותו,לא נחשב?
תוקן על ידי - אוסו_בוקו - 28/06/2005 20:49:22
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 21:53 |
|
| |
העולם החרדי אינה עולם שחיה על פי כללים טבעיים. אלא היא חברה מעושה, החיה לפי כוחות הפועלות מבחוץ להחזיק אותה במצב מסוים.
הטיעון החשוב ביותר שעליו מתבסס עולם שקר זה, הוא האמונה שאם החרדי יצא לשוק העבודה, הוא יהיה מושפע לרעה ויאבד את היר"ש שלו.
אם אפשר לייצר מצב שיצאו לשוק העבודה בלי ליחשף לרחוב או שאפשר להוכיח שיציאה לשוק העבודה אינה מורידה ביר"ש אז יהיה אפשרי לשנות את המצב.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 21:55 |
|
| |
...ועד אז לא ניתן לשנות אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 22:02 |
|
| |
שוטנג,
אתה מה זה צודק, אבל מדובר במעגל המזין את עצמו, כמו סנייק: החרדיות הצליחה ליצור זיקה כל-כך חזקה בין יציאה לעבודה ובין חוסר יראת-שמים, עד שבחור ירא שמים לא ייצא לעבוד.
אז מה כן? אלה שבכל זאת יוצאים לעבוד, הם אלה שכבר קודם איבדו קצת מיראת השמים שלהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 22:23 |
|
| |
hazkel:
האם אתה חושב שאפשר לייצר גישה שבו חרדי שיוצא לשוק העבודה אינו מאבד את היר"ש שלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 22:39 |
|
| |
לצערינו הגענו בחברה החרדית למצב בו לצאת לעבוד כבר נחשב לחצי עבירה
אנשים עובדים ניקראים "בעלי בתים"
יש לי חבר שמספר בדיחה שהולכת כך
בעולם החרדי רוצים להתיר את חרם דרבנו גרשון
כי קשה להיתפרנס ממשכורת אחת
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 22:44 |
|
| |
יש, בהחלט.
אם יושם הדגש על דרך-ארץ לכתחילה כעניין של מצווה, ואם מספיק יראי-שמים יגשו לעולם המעשה מתוך תבונה ויראה, ישתנה לאט-לאט מאזן הכוחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 23:00 |
|
| |
אחרי עיון בדבריכם, נראה, שהבעיה לא תיפטר רק אחרי ההכרה בפגם המוסרי שיש בזה שהבעל לא יעבוד, על החשבון שאשתו כן עובדת ,
סליחה, אבל לי נראה, שעד שלא יהיה המצב שאנשים יצטרכו לכסף ע"י שהם עצמם עובדים, הם פשוט לא ילכו לעבודה.
וזה בעצם הסיבה, לשינוי פני הדברים בארה"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 23:09 |
|
| |
הצדק עם צ'וטונג, ככל שיגדל מספרם של היוצאים לעולם העבודה, יגדל גם מספרם של הנוטשים במידה כזו או אחרת את החינוך בו גדלו בנוגע לשמירת התורה והמצוות. לא ניתן להתעלם מההשפעה השלילית שעלולה להיות לרבים מהיציאה לעולם העבודה, דא עקא שלמרות זאת אין מנוס מצעד זה מהסיבות דלהלן:
א. המצוקה הכלכלית הגוברת והולכת עקב ההימנעות מיציאה לעולם העבודה מחייבת כיום פעילות נמרצת להשתלבות צעירים רבים בשוק העבודה, כשללא נקיטת צעדים ממשיים בכיוון זה ינטשו רבים את שמירת התורה והמצוות על מנת להגיע לרווחה כלכלית. התרחשות זו היא עובדה היסטורית בישוב הישן בירושלים בו נטשו רוב מוחלט את החינוך החרדי מסיבה זו וממזרח אירופה, על כך אמרו חז"ל "העניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו".
ב. ה"הצלחה" הגדולה של מניעת נשירה במשך שנות דור באופן כמעט מוחלט, היא מלאכותית בהכרח, לא ייתכן במצב של "בחירה חופשית" מצב בו 95% בוחרים בבחירה הנכונה והיחידה, במצב כזה ההצלחה היא חיצונית, כלומר שההישארות באורח החיים החרדי היא מחשש לאבד את התמיכה המשפחתית החברתית והכלכלית. מצב זה הורס את החברה החרדית מבפנים שכן כך צומחים בתוך המחנה אנשים ריקים ומנוערים מתורה ומדרך ארץ, המוגדרים כ"חרדים" לכל דבר ועניין.
ג. החשיפה הגדולה לאינטרנט מבטלת כליל את ה"גטו" החרדי שהוקם באמצעות הכוללים, החשיפה לעולם החילוני והמתירני על מגרעותיו היא כמעט בלתי נמנעת, השמירה הטובה ביותר כיום תהיה דוקא ביצירת מודל אפשרי של שילוהב בין חיים מלאי תוכן של תורה ומצוות עם מעורבות בחיי המעשה.
didibar
בנוגע לשאלה ה"הלכתית", רוב הנשים כמדומני מעונייננות בנשיאת הנטל הכלכלי ואינן מסכימות שבעליהן יצאו לעבוד לפרנסתם, נתקלתי יותר בגברים המעוניינים לעבוד ונשותיהם אינן מניחות להם מאשר להיפך. במקרה שהאשה איננה מעוניינת לעבוד או שעבודתה אינה מספיקה והיא דורשת שבעלה יקיים את הבטחתו, הצדק עימך וכך היה מורה הגר"ש וולבה זצ"ל, אם כי בקובץ "בית אהרון וישראל" שיצא לאור לפני כשנה וחצי טען אחד הכותבים שישנה מחילה של הנשים בזמנינו על תנאי כתובה זה אין נראין דבריו כלל וכלל.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 23:48 |
|
| |
את התשובה ההילכתית אני כבר מכיר
ואולם אין אני מצליח להבין איך הדברים מיתישבים עם דברי חכמינו כגון אהוב את המלאכה ושנא .....
שאדם חיב ללמד את בנו אומנות...
כל כבודה בת מלך פנימה...
וכו'
וביכלל אים הצורה בה החברה החרדית מיתנהלת בנוגע לנושא המדובר היא הצורה הנכונה בה יש להתנהל על פי התורה
אינני רואה כיצד יכול להתקים עולם מתוקן, בו יחיו האנשים מן הצדקה
ואיזה היתר הילכתי יש להגיע למצב בו אדם ניזקק לבריות
ודן את אשתו וילדיו לעניות רק ביגלל שהוא רוצה לשבת ללמוד "כל היום"בכולל
[דבר שאני לא מאמין כי כולם עושים מכיון שנפשם חשקה בתורה]הגם שכשאותו אברך יצתרך לחתן את ילדיו הוא שוב יפיל את טורחו ומשאו על הבריות בנוסעו לארה'ב וללונדון לעשות שנורר היש היתר הילכתי כזה האומר לאדם שב תלמד תורה כל חיך תתפרנס מן הצדקה ואל תידאג כשתצתרך לחתן את ילדיך תמיד תוכל לידרוש זאת מן הציבור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 00:03 |
|
| |
אולי מישהו יועיל להסביר לי
1)אני לא מבינה מה משמעות המושג ב'זמנינו' במובן הרחב שלו -למה הכוונה? מה בזמנינו? איזה זמן? אתחלתא דגאולה? אחרי השואה?
2)פעם היו אנשים עם טבע אנושי שונה? פעם אנשים היו מוכרחים שמלאכה תהיה עבורם ערך שעליו אינם מתפשרים ויהי מה, והיום לא? המבנה הנפשי שלהם היה שונה? לא היו להם אותם כוחות נפש שיש לבני אדם היום? הרמב"ם מציין במפורש בפירושו למסכת אבות על מימרתו של רבי צדוק 'אל תעשה עטרה ..ולא קרדום' שלא שהיו בני אותו הדור רעים וקמצנים שלא רצו לתת. אלא, שהם סרבו לקבל בכל תוקף.
מתי בכלל התחיל הטרנד הזה של תלמוד תורה שהפך למקצוע?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 06:44 |
|
| |
riv
"בזמננו" הכוונה בדרך כלל לאחר ההתחלנות הגדולה של רוב עם ישראל והתפשטות המתירנות לרחובה של עיר.
ההרגל לחיות על חשבונם של אחרים ולעסוק בתורה קיים כפי הנראה כבר למעלה מאלף שנה, שכן הרמב"ם במסכת אבות היוצא כנגד תופעה זו כותב שרוב החכמים יכעסו על דבריו אלו, אולם כפי הנראה מדובר היה בממדים קטנים בהרבה [לא היו אז גבירים באמריקה ולא משרד הדתות וביטוח לאומי]. הספרות המשכילית מלפני כמאה שנה מלאה גם היא בטענות כנגד הציבור שאיננו מעוניין לעבוד וחי על איסוף תרומות וחיי עוני למען לימוד התורה, אם כי כפי הנראה "חברת לומדים" כהגדרתו של פרופ' מנחם פרידמן בה רוב הציבור חי באופן זה התפתחה לראשונה בהיסטוריה [מלבד "שבט לוי" האהוב על בני הישיבות] ב"ישוב הישן" בירושלים ולאחר מכן אומץ המודל גם על ידי הציבור הליטאי לאחר השואה ובעקבותיו גם הציבור החסידי.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 00:35 |
|
| |
הענין פשוט ואין כאן כל אחיזת עיניים: מאחר והכלה עדויה הינומה פלוס טוּל בעובי 100 דנייר לפחות, היא פשוט אינה יכולה לראות כיצד בשעה שהוא מבטיח נאמנה ובפאתוס רב לזון ולכלכל ולפרנס אותה - מחווה עליה החתן באצבעו, מרים מטפחת נסתרת לתוקף הקנין ונודר בלבו 'הכל עובר עלייך'....
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 08:44 |
|
| |
אני קיבלתי על עצמי בלי נדר, שלא לתת צדקה לאלו שנזקקים מכיון שהם אברכים. אם אנשים נזקקים מסיבות אוביקטיביות, בבקשה, אבל אם מדובר ב"תח במצוקה" מכיון שהוא תח, אני לא יעזור לו.
זוהי מלחמתי הפרטית בגישה הבלתי נסבלת, של להכריח אנשים לעסוק כל חייהם בלימוד.
הנושא אינו רק כלכלי, הנושא הוא בעיקר אנושי. רוב מוחלט של הציבור, אינו בנוי, ואינו חש סיפוק בחיים של לימוד תורה יומיומי. המלך הוא עירום וכו'... ואף אחד לא קם וצועק שאמנם "טוב לי תורת פיך", אבל בפועל לא.
לכן, קיימת קבוצה ענקית באוכלוסיה, בסדרי גודל של עשרות אחוזים (לדעתי באזור 50 עד 90) שסובלת כל בוקר, שאין לה בשביל מה לקום מחר. שאין לה בשביל מה לחיות. אבל סובלת בדומיה, את גזרת הכוללים.
פורום קהילת הציבור החרדי -כל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 09:03 |
|
| |
לפום
מבחינה הגיונית אתה צודק. אבל סוף סוף הת"ח במצוקה! למה לא לעזור לו? האם מישהו (חוץ מהפורום), מתחשב במה שאתה כאדם פרטי כן או לא עושה?
|
|
|
|
|
