בספרו 'שתי עגלות וכדור פורח' מביא המחבר, ר"מ (לשעבר) בירוחם וד"ר לפיזיקה, משל הממחיש, לשיטתו, את טיבן של הוכחות 'תיאולוגיות' לעומת הוכחות 'פילוסופיות'.
המשל לקוח מספרו של הפילוסוף האמריקני ריצ'רד טיילור, והוא הובא שנית בצֹהר גיליון י"ז (שם ששתי לפגשו שוב כעת, בשיטוטי במרשתת http://www.kipa.co.il/upload/users_files/1040.PDF).
המשל, בקצרצרה (החפץ להרחיב יעיין-נא בקובץ ה-PDF המקושר), הולך כך:
אתה נוסע ברכבת לסקוטלנד, והנה מול עיניך כתובת אבנים האומרת "ברוכים הבאים לסקוטלנד". תוכל לטעון שמישהו סידר אותן, אך ייתכן מאידך שתטען שהן התגלגלו לשם במקרה, בתוצאה מתהליך של אלפי שנים.
זכותך לטעון את הטענה האחרונה, אולם אם בכל זאת תארוז את חפציך כדי לרדת מהרכבת, בחשבך שכאן אכן סקוטלנד, אתה נוהג בסתירה לטענותיך שבפה (שהרי אם זה נכתב במקרה, אין סיבה לחשוב שכאן זה סקוטלנד). מה שמוכיח, שבתוך-תוכך אתה כן מאמין שהכתובת נכתבה על ידי מישהו.
ולנמשל: מערכות החושים (בפרט הראייה) הן משוכללות עד מאוד. תוכל לומר שזה נוצר כתוצאה מתכנון, אך זכותך גם לטעון שזה נוצר במקרה. עם זאת, אם תסמוך עליהן למרות זאת, הרי שהתנהגותך חושפת שאתה לא באמת מאמין שזה נוצר במקרה.
עד כאן תורף המשל. ומודה רבינו מיכי (בהערה במאמר שם) שיש על הוכחה זו הסתייגויות שונות, אולם: "למיטב הבנתי ההוכחה היא תקפה. היא נבחנה בהרצאה מול סטודנטים שנה ג' לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, ונמצאה ללא פגם".
עם כל רחשי הכבוד שאני מביע לרבינו הרב מיכי ולסטודנטים באוניברסיטת תל אביב (כולם שליט"א) גם יחד, יורשה לי לתמוה תמיהותיי.
האבולוציוניסט לא טוען שהעין (לדוגמה) נוצרה "באקראי", אלא מקסימום "במקרה" - אבל עם מנגנונים חשובים. המנגנון, לענייננו הוא 'הכשיר שורד'. לאמור, יצור עם עין ישרוד טוב יותר מאשר יצור בלי עין. יצור שיאמין באמינות עינו ישרוד טוב יותר מיצור שיפקפק בכך. באשר לשאלה איך נדע מהי הדרך הטובה לשרידה, קיימת טאוטולוגיה מסויימת, והתשובה היא שמי ששרד הוא הוא שכשיר לשרוד.
מכאן עולה, שיש לי לסמוך על עיני פשוט מכיון שזה יעיל מבחינתי. איך אני יודע שזה יעיל? פשוט:
1. הכשיר הוא השורד.
2. שרדתי עד הלום באמצעות הכלים שברשותי.
3. שימוש בכלים אלה יצעיד אותי הלאה בצורה טובה.
אמנם, הגיוני ששיקוף האמת הפיזיקלית היא הדרך הטובה לשרוד. מלבד השאלה אם עיניים "ורודות" או "שחורות" שמאפשרות לראות תופעות טובות או רעות בלבד אפשריות בכלל פיזיקלית, הרי שמסתבר שהאמת טובה יותר, וגם לא יוצרת סתירות. כבבדיחה על היהודי שהתלבט אם לרשום את הבן שלו כמבוגר יותר או כצעיר יותר, ולא עלה על דעתו לרשום את הגיל האמיתי...
לכן, אתיאיסט הסומך על עיניו, לכאורה לא עובר על שום סתירה לוגית בין מעשיו למחשבותיו. הוא סומך על עיניו כי זה נוח לו, והוא מאמין באמיתות המראה שלפניו (עד גבול מסויים; כי לעין יש מגבלות רבות) - א. כי מתקבל על הדעת שתהליך אבולוציוני ישקף מכשיר שמראה תמונה ברורה של המציאות הפיזיקלית; ב. כי גם אם לא, מתקבל על הדעת שהוא ייצור אמונה בסיסית בראייה בכל מקרה, ומכאן ש'שווה לי' להאמין בה.
אמנם, יש כאן ערבוב מסויים בין פילוסופיה לביולוגיה, אבל הדבר הכרחי בשביל להבין מדוע, לענ"ד, ההוכחה אינה עומדת.
יבוא רבינו (או אחרים), ויעמידני על טעותי.
נשלח ב-30/6/2005 20:30
רק הערה קטנה: העין (או, למען הדיוק, מערכת הראיה) אינה יוצרת שיקוף של המציאות הפיסיקלית, כפי שניתן ללמוד, למשל, מהאשליות האופטיות: שני קוים הם בעלי אותו אורך, אך אנו "רואים" אחד מהם כארוך יותר. בנוסף לכך, העין רואה רק תחום מסוים של אורכי גל, המתאים לשרידתנו (דבורים רואות בתחום האולטרה-סגול; כלבים רואים באותו תחום של אורכי גל בערך, אך בשחור-לבן, וכן הלאה). כמובן, לשרידה של ציידים-מלקטים ביערות העד של אפריקה נדרשים כישורים שונים מאשר לשרידה, נניח, של נהג בכביש מהיר בלילה, ומכאן שבהחלט יתכן שמערכת הראיה אינה אופטימלית בשבילנו היום.
נשלח ב-30/6/2005 20:38
התייחסתי לזה: "(עד גבול מסויים; כי לעין יש מגבלות רבות)".
אבל זה די מובן מאליו. הראייה היא שאלה לא פתירה (הסקה מאור דו-ממדי המוטל על העיניים מציאות תלת-ממדית), שנפתרת רק בהנחות יסוד מסויימות. וכולי.
אבל השאלה העקרונית מובנת, כמדומני. הנקודה היא שיש יחס הולם יחסית, בין הנעשה "בחוץ" למורגש "בפנים".
נשלח ב-30/6/2005 20:43
לענ"ד יש גם בעיה גדולה במעבר מהמשל על הכתובת בסקוטלנד לנמשל שהוא היקום בכללותו. מדובר בשני מצבים שונים לחלוטין:
אני כבן אדם מכיר מציאות של אבנים שמונחות בערבוביה וגם מציאות של אבנים מסודרות. כמו כן אני יודע שיש אנשים שמסדרים אבנים.
לכן אם אני רואה אבנים מסודרות זוהי הנחה סבירה מתוך הניסיון שאנשים סידרו אותן.
אבל מנגד אני מכיר רק יקום אחד.
אני לא מכיר עולם מבורדק יותר או מסודר יותר מהעולם שאני כרגע חלק ממנו, וזה שאני מזהה בו סדר לא אומר שהיה יכול להיות גם אחרת.
פה אין לי בכלל את יכולת התהיה על מהות הסדר שהייתה לי במקרה של האבנים! מבחינתי כל מה שקורה ביקום זה משהו מוכרח.
נשלח ב-30/6/2005 20:50
רו"ד,
ח"ו.
אתה טוען שאין לי יכולת לגזור מסקנות על התצפית ביקום בכללו מתצפית בחלק מתופעותיו. אבל זה בדיוק העניין: בהנחה שהיקום הוא פשוט "סך כל התופעות הפיזיקליות", נגזר שגם הוא כפוף לנצפה בהן. אם אתה טוען שלא, אתה בעצם טוען שהיקום הוא מהות שונה ממרכיביו, וזו אמירה בעלת משמעויות פילוסופיות ותיאולוגיות מרחיקות לכת. על כל פנים, האתיאיסט-מדען הרגיל לא יסכים איתך בנקודה זו. לראיה: העובדה שנזקקים "להמציא" יקומי-על, או תהליכי קריסה והתפשטות מחזורית של היקום (הסברים לא-מדעיים אמנם), כדי להסביר למה הבריאה אינה יוצאת דופן. מכאן שגם הם חשים שיש כאן בעיה.
נשלח ב-30/6/2005 21:00
הפרעתוני,
לא הבנתי מה אתה טוען שאני טוען, למרות שמה שכתבת שם נראה מעניין...
אמרתי דבר הרבה יותר פשוט:
לא ברור לי כיצד ניתן להקיש מהדוגמא של האבנים שאנו מכירים אותן בשני מצבים <מסודרות, ולא מסודרות> ליקום שאנו מכירים אותו רק במצב אחד <as is>.
נשלח ב-30/6/2005 21:08
רו"ד,
אנחנו מכירים חלקים של היקום, ולכן אנחנו יכולים להתייחס אליו כאל חבר ב'סט' של יקומים, שפועלים כפי שפועלים הפרטים ביקום הספציפי שלנו. זו גזירה מתבקשת מההנחה שבעצם היקום הוא סך כל פרטיו וזה הכל.
נשלח ב-30/6/2005 21:36
לא הבנתי איך זה פותר.
הרי באותה "קבוצת יקומים" כל היקומים יהיו בעלי אותו סדר שאני מוצא ביקום הזה.
ולכן מרכיב הסדר הזה לא יוכל להשתנות.
נשלח ב-30/6/2005 21:41
לחידוד העניין: הנקודה היא שבכלל היקום אני רואה אי-סדר, אך בעניינים מסויימים בלבד אני רואה סדר. ועל זו התהייה. זה שווה ערך לתהייה על אדם שיזכה עשר פעמים רצופות בפרס הראשי בלוטו. לא תגיד שזה הגיוני, כי עובדה שזה קרה, נכון?
תניח, מן הסתם, שיש לו השגחה פרטית (ככל הנראה על ידי מישהו שידיו רב לו במכונת ההגרלות).
אבל אני רוצה להדגיש, שלא זה הנושא. הנושא אינו שאלת התכנון, אלא השאלה האם יש עקביות בנושא זה בקרב מי שאינו מאמין בתכנון.
נשלח ב-30/6/2005 22:27
הוכחתו של מיכי היא באפיק ההגיון הבריא והפשוט, האפיק בו זורם כל המאמר ההוא. כל נסיון להסיט את הנושא לאפיקים אנליטיים, ינחיל כשלון לכל הטיעונים שהועלו במאמר, ועליהם יש שם, עד כמה שזכור לי, טיעון נפרד על ריקנותו של האנליטי.
(דומה וקישור זה הובא באשכול ההגיון הבריא והפשוט, ושם נידונה המתודה העיקרית שלו).
נשלח ב-30/6/2005 22:30
סליחה, בןאיש,
אני לא מבין מה לא הגיוני ופשוט בלהאמין לעין שלי ובו-בזמן להאמין שהיא התפתחה אבולוציונית (כמבואר לעיל).
נשלח ב-30/6/2005 23:33
הגיון בריא ופשוט לא "חי" תהליכים והסברים אבולוצוניים, כיון שהם לא בתחום הכרותו הישיר, ממנו גוזר ההגיון הבריא והפשוט את דעותיו.
אם תרצה, קרא שוב את הודעתי הקודמת, והפעם בציניות. כך ישתקף בה הטיעון שנשאר ללא מענה באשכול ההגיון הבריא והפשוט, שנטען על ידי מייציץ, יבוסי הזכור לטוב, ממימוני ואני הקטן, כולנו נגד מיכי: מנלן? מאיפה ההכללה הנותנת כח לכל ההגיון הבריא והפשוט על כל סוגיו, גם במקום בו ניתן לומר שאין הוא תקף?
תוקן על ידי - בןאישאחד - 30/06/2005 23:56:15
נשלח ב-1/7/2005 00:19
הדוגמא עם הלוטו היא שוב אותה דוגמא כמו עם האבנים, משום שהפתרון גם שם הוא התערבות יד אדם אשר מכוונת את תוצאת ההגרלות באופן הרצוי.
אנחנו יכולים להכיר מצב שבו מישהו יתכנן מכונת ההגרלות שתתן לו את המספרים הרצויים לו. אבל אנו איננו יכולים להכיר מצב שבו חוק שימור התנע אינו מתקיים (כל עוד מעולם לא נצפתה הפרה שלו).
לכן אין דמיון כלל בין סדר שאנו יודעים לתת עליו דין וחשבון (כמו אבנים שמסודרות בכתובת או רולטה שתמיד תתן 1 שחור) לבין סדר שאין אנו יודעים לתת עליו דין וחשבון כמו חוק שימור התנע.
וממילא אין להאשים אדם בחוסר עקביות אם הוא אינו מתעלם מסדר שהוא עצמו יצר (או יכל היה ליצור) אבל כן נמנע מליחס יד מכוונת לדברים שהוא פשוט אינו מסוגל ליתן עליהם דין וחשבון.
נשלח ב-1/7/2005 00:29
רוח דרומית,
כלום איננו יכולים לתאר לעצמנו מצב שמעולם לא נתקלנו בו?
האם אינני יכול להעלות על הדעת אפשרות שמחר השמש לא תזרח, אף שמעולם לא נתקלתי בחריגה כזו?
זה שאינני יודע להסביר כיצד פועל מנגנון מסויים, לא אומר שאני לא יכול להכיר בעצם קיומו של מנגנון מכווין כעין זה.
נשלח ב-1/7/2005 00:39
בן איש אחד
נכון שאין כוונת הטיעון להוכיח באופן לוגי את מציאותו של יוצר לעין, אלא להורות כי בתוכו פנימה יודע גם הספקן העקשן, כי העין לא נוצרה במקרה, שהרי אם נוצרה במקרה, אל לו להסתמך עליה כמשקפת המציאות.
אלא שבטיעון זה יש לכאורה כשל לוגי.
הנחת הטיעון היא כי בהיות ש:
א. אם חוש הראיה נוצר במקרה [או באקראי] אי אפשר להסתמך עליו לצורך הכרת המציאות.
ב. האדם מסתמך על חוש הראיה ביחס להכרת מציאות העולם.
הרי שמוכרח כי בתוכו פנימה, במקום שמליבא לפומא לא גליא. גם האתיאסט, מאמין.
טוען הפרעתוני, כי יתכן שעל אף שהעין נוצרה באקראי הרי שהיא ממלאת נאמנה את תפקידה כמשקפת את המציאות.
ואין הדבר דומה אלא לנהג קטר סקוטי, העומד לפני עצירה, ומביט בצופר הרכבת,ותוהה, האם נוצר הצופר במקרה? או שמא בכוונת מכוון? אשר גם אם יניח כי מסתבר אולי כי הצופר נוצר במקרה, לא ימנע מללחוץ על הצופר בחדווה ולהפריע את מנוחת הציפורים. מדוע? - כי זה עובד!- אולי זה נוצר מעצמו, אבל רעש, זה משמיע.
גם חוש הראיה, גם אם נוצר מעצמם, מדוע לא להסתמך עליו אם הוא עובד?
הגע בעצמך אותו נוסע ספקן המביט על האבנים ותוהה על אודות מקורן. האם קולו של המבקר המכריז "סקוטלנד" יוכיח לו כי יש יוצר לאבנים? וודאי שלא.
סיכומו של דבר.
אין כל זיקה בין הסתמכות על תוצאת ישות פיסקלית, לשאלת מקורה.
וילמדינו רבינו שבדרום..
נשלח ב-1/7/2005 02:52
קשה לי להבין מדוע אנו לוקחים את חוש הראייה כמנותק מהמערכת הכללית. לשם הדיון, העיניים שלי הן חלק אינטגרלי ממש של היקום כולו. כשהוא נוצר במקרה, אף הן נוצרו במקרה וככאלה המסוגלות לשקף את היקום שכאמור נוצר יחד איתן, במקרה אחד גדול ומורכב.
אם להשתמש במשל של סקוטלנד, הרי זה כאילו יצרו האבנים משפט בן 4 מילים, במקום 3: "ברוכים הבאים לסקוטלנד היפה". הכל יסכימו כי אין לבחון את המילה הרביעית בנפרד משאר השלוש.
מאחר שכך, אני רואה את העיניים כאילו נוצרו במקרה, ובכל זאת מסתמך עליהן לבחינת המציאות - המקרית אף היא - שהרי הכל אינו אלא קומפלקס אחד ענק ומורכב.
