האם יש הגיון עיוני אצל הגר"א מווילנא?

לאחרונה עסקתי הרבה בביאורי הגר"א. וכל פעם שאני לומד בביאוריו עולה לי השאלה, כיצד מיוחס העולם הלימוד הליטאי של מאה שנה אחרונה של בריסק, ר' שמעון, החזון איש, שכל אחד ודרכו והדגשתו בהגיון ולומדוס, להגר"א מווילנא שאליו מתייחסים. עדיין לא פגשתי ולו טיפת הגיון ישיבתי או הסברתי מכל סוג שהוא בספריו.

ביאריו הם אם אכן מקוריים אבל מקוריותו לא קשורה כלל ועיקר בלומדות, אלא בשימוש בדימוי מדעי במקורות לפענח סתומות וכן בעוז רוח לבטל דברי הראשונים ללא חת.

אם אגדיר את דרך לימודו בקצרה אומר כך:

א)דרך בקיאותו הרבה הוא מפענח סתומות דרך הצלבת מקורות. כלומר הוא יביא תוספתא עלומה או מקור בטהרות להבהיר משמעות מסויימת של הלכה מסויימת ובכך הוא רוצה לחרוג מהעיון המקומי הדוגר ומדשדש בצורת מהרש"א בהבנת ה"פשט" וה"כלומר". ודבר זה הפתיעה בשעתו את עולם התלמודי שלא היו רגילים למעוף כזה. בכך יש אספקט מדעי לברר משמעיות דרך חשיפת מקורות הנכונים. (אך אין זה מדעי, שכן הכל פיענוח מבפנים ובלי מקורות חוץ, אך בכל זאת רואים שהי' מעניין בתרגום קדמוניות בגלל סיבה זו, ויתכן שהי' משתמש בזה. אך בינתיים לא עשה שימוש בשום ספרות חוץ)

ב)הוא מחליט איזו גירסא נכונה ומתקבלת על הדעת, ולפי זה משווה הגירסאות ומאחד אותן וכך מבטל בהינף מחיקה את כל הדיון על סתירות מדומות (גם כאן זה לכאורה מדעי לחקור הגירסא הנכונה, אך גם כאן אין זה מדעי כלל, שכן לא הי' כאן שימוש בכתבי יד, ורק מסברא בעלמא, והרי באמת זה היפוך ממדעיות ממש, שכן יצירת גירסאות משבשת יותר הטכסט, ובאמת המשיך בכך את דרכו של אשכנז הקדומה עד רש"י, שלא הקפידו על טוהר הטכסט ואכמ"ל).

ג)הכרעה לפי כללים קדומים בהלכה של התלמוד. כגון רוב לעומת מיעוט, הלכה כרבי עקיבה מחביריו. כל סטיה שהתפתחה מכלל זה פסל ודחה בתכלית. (ראה לדוגמא הדיון על איסור חדש) אך זה דוקא בכללים המבוארים בגמרא עצמו.

ד)קבלת ההלכה התלמודית כמכריעה, וכל מה שסטה מכלל זה נמחקה.

ה)רעיונות והארות היסטוריות וריאליות. כגון לדוגמא הסיבה שהטור פוסק בציצית שלא צריכים לברך שהחיינו ואילו בתפלין אינו מביא כך היא שכן באמת סובר שמעיקר הדין (כשיטת הרמב"ם) בכל מצוה חדשה צריכים לברך שהחינו, אך זאת רק בשעת עשיית המצוה, ולכן בתפלין נהגו מאז ומקדם שהסופר עושה התפלין ולכן אין מקום לכל אדם לברך הברכה, ואילו בציצית הרי כל אחד קושר לו ציציותיו. יש כאן הבחנה בריאליה שבין תפלין וציצית, אך כאן מצד אחד ממדובר בעיסוק מעין מדעי, אך כמובן אין כאן מחקר מדעי אמיתי מקורותיו הם מאמרי חז"ל ודיוקים ברש"י. (ראה ריש סימן כב או"ח)

ו)הפרכת דברי ראשונים בתוקף מהלכה למעשה כשרואה שדבריהם דחוקים וסותרים את המקורות הגלויים התלמודיים. (ראה שם סימן כב). ובדרך כלל לא קיבל יישובי התוספות למנהגים הסותרים את התלמוד.

מכל הנ"ל מצאתי בקיאות רבה ומפליאה, הברקות מעין מדעיות. אך שימוש בסברא ובהגיון לא זכיתי לראות. וממילא מובן שכל עולם הישיבתי והחשיבה הליטאית העיונית המתייחסים להגר"א הרי תמוה בעיני במה ואיך. ודומה שרק מעטים בעולם זה הלכו בדרכיו. (הרד"ל מביחוב ובימינו בצורה מדעית אמיתית הגרש"ל)

ומעניין כאשר החפץ חיים אימץ לעצמו פסקי הגר"א והי' הראשון שהזרים פסקיו למחזור הדם ההלכתי הקבוע (כהמאמר מרדכי והנהר שלום הספרדי ביחד עם הפמ"ג) , הרי במדה רבה, בעצם הענין שהתשמש אתו כפוסק בין פוסקים, מיתן אותו ועקר את העקץ העיקרי של כל הגישה היחדאית של הגר"א שהוא אינו פוסק בין הפוסקים. בעצם שימוז כזה הוא כבר לא הגר"א.

מה כן קיבל עולם הליטאי? נראה שהרוח הכללית בלבד של בריחה מן הפלפול ואי התרגשות ממנהג שמבטל ההלכה שהי' כלל יסודי בפסיקה האשכנזית מימות עולם שהגיע לשיאו את הרמ"א. (ואולי גם השימוש בהלכה טכסטואלית לעומת הלכה של מסורה).

ויש עוד להאריך הרבה בזה, אך כעת אבקש החברים האם הם יכולים להביא לתוך הדיון דוגמא של סברא גר"אית, או שהם מודים שיצור כזה אינו קיים, וכל הסברות בהגר"א שפורחת היום הם מהרהורי לב הלומדים המפענחים כתב החידה של הגר,א לפי האופנה העכשווית.

תוקן על ידי - אתנחתא - 11/07/2005 17:44:07

אסטה מהנושא העיקרי (ות"ח לאתנחתא שהבהיר את הנושא).

לפום ריהטא, השינוי והתוספת של ציוני הגר"א לעומת ציוני זקנו באר הגולה, שבאר הגולה מציין למקורות ההלכות כפי שהובאו בב"י, ואילו באורי הגר"א מציינם למקורותיהם בגמ', כפי שנתבארו בראשונים.

במילים אחרות: הב"י מביא הלכה מסויימת שמקורה בשו"ת הרשב"א, שהוכיח הלכה זו מגמרא מסויימת.

באר הגולה מציין תמיד לשו"ת הרשב"א, ואילו הגר"א מציין תמיד לגמרא שהוברא בשו"ת הרשב"א הנ"ל.

לא השויתי בשיטתיות, אמנם מרוב עיוני, יש לי את הרושם הזה.

בשם ר"ג -

אופיינית היתה גישתו לגבי הגר"א. הוא טען שמחיבוריו לא ניתן להתרשם במיוחד ולולא עדות ר"ח מוולוזין, אותו -ר"ח- הכיר ר"ג מחיבוריו, אין לו מקור על גדלותו המיוחדת. עוד ציין שיש להתחשב בכך שתלמיד מובהק מתפעל מרבו יתר על המידה. כאשר בלימוד סוגיא הביא מישהו מהחזו"א הכותב בנידון ש"לא ייתכן שהיה הגר"א סובר כן", הרהר ר"ג וניכר היה שמחפש להתבטא בניסוח מדויק ואמר: "איני חושב שמצד שני יכל החזו"א לומר על דבר מסוים שדבר זה מתאים שיסבור הגר"א" היינו שכאילו ניתן לזהות קו לימוד אופייני להגר"א. כששאלתיו [לשון מו"ר] אם הוא רואה בו אך בקי גדול עם הברקות כבעמ"ס קרית מלך [שכנו של ר"ג מעליו - רח"ק], עשה נימא האומרת "בכל זאת, אל תגזים".

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=7&topic_id=968205

בברכה.

תוקן על ידי - עצכח - 12/07/2005 9:03:14

אתנחתא
ראה (אם עדיין לא ראית): ש"ז הבלין, "ביאורי הגר"א לשו"ע: הערות אחדות לאופי הביאורים והיחוד שבהם", ישורון, ה (תשנ"ט), עמ' תרצו-תשכא.
(מעניין, שחרף התבטאויות שונות במאמר זה, הוא פורסם בכתב-עת ליטאי-חרדי מובהק).

תוקן על ידי - ממדבש - 11/07/2005 22:36:43

ממדבש
נראה שעורכי ישורון לא תפסו כי כוונת רש"ז הבלין [ששאב ממקורות חבדיים במשפחתו, ולדידם המחלוקת עדיין בעיצומה כידוע], היא לגמד את ביאורי הגר"א ולעשותם חסרי חשיבות.

הצחקת אותי!

מי הצחיק אותך, ומה מצחיק כאן?

סדר הלימוד בישבות הליטאיות לכאורה מנוגד למה שהנחה הגר"א בעצמו.
אם מעינים בכתר ראש רואים שהגר"א המליץ ללמוד הרבה ולחזור הרבה ולרכוש בקיאות רבה ואילו בישיבות הליטאיות הגישה היא בדיוק הפוכה. גם לא אמצו את שיטת הגר"א בקבלה ולימוד קבלה. אני מתרשם שהגר"א משמש שם יותר בתור דמות לחיקוי מאשר מדריך אמיתי.