האם היהדות מתיימרת לטענות שווא שנובעות מיהירות?

באשכול אחר העלתה שאלת גזענותה של הדת היהודית.

אני מבין שהכותבת שם נזדעזעה ממה ששמעה ( בהדרכה לכלות חילוניות ) על היופי והתועלת בשמירת מצוות הדת וביחוד מצוות נידה - שהם חלק מהתורה שנמסרה רק לעם ישראל המעולה על כל העמים שלא זכו לטעום טעמם של חיי תורה ומצוות ( אשרינו מה טוב חלקינו ).


ברצוני להרגיעך. - אכן תורה ומצוות - ניתנו לעם ישראל וזכות גדולה לשומרם ולעבור את ה' .


אולם ההתנשאות הקיימת בעם ישראל - אינה אלא צרות אופק וראיה שבטית שאינה חורגת מארבע אמות שבהם מתבוססים אותם כמה עשרות אלפי משפחות. ( אני מניח שתופעה זו של בניית חשיבות עצמית קיימת בעוד חברות סגורות שמטפחות בעיני מאמיניהם אשליות בדבר מעלתם ויחודם מכל מה שקיים בעולם).


למה כוונתי.

עם ישראל מעולם לא היה גורם משמעותי בהיסטוריה האנושית . מעולם לא נחשב אצל העמים והממלכות שחיו בעבר ומעולם לא היווה שיקול בעל משמעות בשיקולים הגלובלים.


אולם כולנו גדלנו על החינוך שכל העולם הסתובב סביב אברהם יצחק ויעקב.
שיציאת מצריים ומתן תורה - כל העולם הזדעזע , ( ה' בכבודו ובעצמו סבב על פני תבל ומלואה ושאל את כל מאות מיליוני בני האדם אם ברצונם לקבל את התורה . וכשהם סרבו נתנה לכמה מאות אלפים נוודים במדבר סיני - וכל העולם עמד דום. !!!


עד ימינו אנו מואכלים בדמיונות שווא על מלחמת נפוליון ורוסיה שהוכרעה ע"י תקיעות השופר של אדמו"ר מסויים שהקדים לתקוע לפני האדמו"ר השני .

או על אחד מגדולי ישראל שנהג ללמוד במוצאי יו"כ כי אם רגע אחד לא ילמדו תורה - הרי מיד יחרב העולם !!!


בכל סמינר למחזירים בתשובה מוסבר כי התורה הינה "הוראות יצרן " כיצד צריכים לחיות בעולם - מה שמפתיע שהיצרן צירף את ההוראות רק למאית פרומיל מיצוריו. - ( איזו אחריות של היצרן !!!).

תוקן על ידי עצכח ב- 31/10/2010 23:40:19

אור הנערב

לא אתווכח איתך . אתה מערב בין מעורבותם של יהודים בתהליכים עולמיים ובין עם ישראל כעם - שלא היווה מעולם גורם בעל משמעות עולמית .

ובדבר טענתך איך מסתדרים דברי, שתורה ומצוות ניתנו לעם ישראל - וזו זכות גדולה להיות עבדי ה' . עם הפסוקים " ויהתם לי סגולה " " ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש " וברכותינו המבדיל בין ישראל לעמים , וברכת שלא עשני גוי .
אכן עם ישראל נבחר להיות מובדל מכל העמים ולהיות סגולה - אולם כל זה רק ל"חייבו" להיות עבדי ה', ולא להיות גזען ולהתהדר בעליונות על אחרים.
האמת היא שאם אנו מבינים שאין בעולם מציאות אמיתית מלבד הבורא , וכל העולם עם כל מה שבתוכו אינו אלא חלום עובר , ומימילא אין משמעות לכלום בעולם מלבד עבודת הבורא , ממילא אין לנו - עבדיו להתהדר בעליונות בדברי הבל - חיי העולם הזה . ואילו בעבודת ה' - מה יש בכלל להתפאר , אין אנו עושים אלא את חובתינו.

תלמיד,
קודם כל סליחה על האריכות הקודמת.
אבל עדיין לא הבנתי נגד מי יצאת - נגד החרדים, היהדות של היום, או היהדות בכלל. האם אתה מסכים ש"היהדות לא גזענית אלא מפונטזת" זה נשמע ממש-ממש לא טוב?

להגיד שנבחרנו לחובות ולא לזכויות זה נשמע טוב, אבל לא ברור מה המשמעות של זה (לי). ברור שיש לנו יותר חובות - אבל גם זכויות יש לנו. להיות קרובים יותר אל ה'. לחיות בארצו. ללמוד את התורה מתוך קישור יותר משמעותי. השבת - שנאסרה על הגויים (!). אי אפשר להתכחש לזה שהיותינו "בנו בכורו" יש לזה גם יתרונות. ובכלל הרעיון שיש רק מעמד של חובות בלי זכויות - ו"עבדי ה'" זה טענה שמסבירה הכל - זה נראה לי סוג של תצדיקי כלפי הגויים. של "אנחנו בסדר".

<האמת היא שאם אנו מבינים שאין בעולם מציאות אמיתית מלבד הבורא , וכל העולם עם כל מה שבתוכו אינו אלא חלום עובר , וממילא אין משמעות לכלום בעולם מלבד עבודת הבורא , ממילא אין לנו - עבדיו להתהדר בעליונות בדברי הבל - חיי העולם הזה>
אם ברצונך לומר - שאין להתפאר בעושר וכבוד של העוה"ז אלא לשמור על צניעות וענוה, אז אני מקבל לחלוטין את מה שאתה אומר.
אבל הרושם שלי הוא שיש כאן אמירה מעבר לזה. שמה שקורה ב"עולם הזה" הוא באמת לא חשוב. אלוהים בחר בנו כבניו, ככהני האנושות - לא חשוב. נתן לנו את ארץ כנען - לא קריטי. בנה לנו את בית הבחירה, שהוא מרכז הקשר לאלוהים - אנחנו לא צריכים להתרגש מזה.
רק זה - המדינה שיש בה את האו"ם, המדינה שיש בה את בית המשפט הבינלאומי - לא מרגישים טוב מזה? זה לא חשוב? זה לא מרכזי לאנושות? אז המרכז הרוחני של "...ונהרו אליו כל הגויים... ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה [לגויים] ודבר ה' מירושלים [למדינות כולם]".

יש כאן כמה שאלות.
1) האם לעם ישראל מעמד מיוחד בקרב הגויים. האם יש לו השפעה על האנושות.
2) האם הוא צריך לשמוח / להתגאות בזה. האם יש לזה משמעות וחשיבות.
3) מהי המשמעות של זה.

אז אני חושב שעל פי הכתוב בתנ"ך היה לעם ישראל השפעה מאד מרכזית בתקופת התנ"ך. קודם כל בתקופת האבות הם היו נשיאי הארץ. אחר כך כשעם ישראל "הופיע" בארץ כנען והשמיד את רוב תושביה, והתנחל בה. ופתאום זו נהייתה ארצו ולא ארצם. ואלוהים ציווה על המשימה הזו. אחר כך היו תקופות ארוכות שהיינו תחת שלטון הגויים שנשארו פה אבל היו גם תקופות של שלטון עליהם. ובתקופת דוד ושלמה היינו המעצמה המרכזית באזור. ועל תקופת שלמה נאמר שהגיע שמעם של היהודים לקצווי ארץ. ומשבא הגיע מלכה לראות בחכמת ישראל. גם בתקופת בית שני היה היחס לישראל מרכזי מאד. היתה זו יהודה שעמדה - יחסית - בצורה מרשימה מאד נגד האימפריה היונית והרומית, והצליחה מאד להרגיז אותם.

הייתי ממליץ לך לקרוא את "אחי גיבורי התהילה" של הווארד פאסט. רומן היסטורי על מלחמת החשמונאים ביוונים. תמצא שם גם את היהירות היהודית שאתה כועס עליה, ואת אולי ההצדקה לה.

בקיצור, אני מתנצל על התוקפנות שבדברי הקודמים. הכותרת וגם הדברים שבקטע הפותח לאשכול קוממו אותי וגרמו לי תחושה של התקפה מהבטן. אני מקווה שבכ"ז כן יצא מזה דיון פורה.

אור הנערב

אתה אכן צודק שדברי נאמרו במסגרת הרבה יותר רחבה מאשר הנהגה בצניעות . אולם איני חושב שבמסגרת זו אוכל לפרוש את כל משנתי – אולי כשיצא הספר שמוכן אצלי לדפוס יובהרו הדברים יותר.
החידוש שהביא אברהם לעולם אינו מתבטא במונותאיזם. , ידוע שדעות כאלו היו בעולם העתיק עוד לפניו.
החידוש העיקרי היה שאברהם שם את עבודת האל במרכז ההוויה ואילו האלילות – כולה שמה את האדם במרכז . האלילות מדברת על רתימת האלים לעזרת האדם , האדם עובד את האליל כדי שזה יגמול לו בחייו בבריאות בהצלחת היבולים. בנצחון על אויביו וכו' .
היהדות – לעומת זאת מצווה לעבוד את ה' – כתכלית בריאת האדם ומציאותו על פני האדמה , אין אנו מצפים לתמורה מה' על עבודתינו, אין אנו זקוקים לתמורה כי תמורה מסוג זה של הצלחה בחיי העולם הזה אינה שווה את הבקשה מה' . וה' אינו מתערב במה שאנו מתכוונים כאשר אנו מדברים על חיים נוחים , בריאות פרנסה וכו' – ראה את רברי המורה על ספר איוב , על ההשגחה ,
גם הנצרות – שבאה מהיהדות – הפכה את היוצרות על פיהם ורתמה את הבורא – לעזרת האדם כחלק מדרך החיים על פני הגלובוס , וכמטרה לבניית חברה מוסרית רחמנית ואנושית יותר , (וממנה יצאו גדולי הרוצחים והפורעים בעם ישראל )

וכמה הערות לדבריך .
אלוהים בחר בנו – כקיום ההבטחה שהבטיח לאברהם , הוא אינו זקוק לנו. הבחירה בנו לעמו היא מתנה וזכות , אין אנו אור לאף אחד " ויהתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש " לא ממלכת כהנים לעולם , לגויים , אלא לה' . ( כאן קצת – הרבה – צניעות בבקשה , יש לנו הרבה מה ללמוד מעמים אחרים בהתנהגות , רוב העולם בכלל אינם יודעים שקיימת איזו קבוצה אתנית של יהודים , ומעל 99% מאוכלוסית העולם אינה יודעת כלום על הדת היהודית. – ואיך אתה רוצה שהדת היהודית תהיה אור לגויים ? , וכיצד אתה רוצה להיות אור לגויים עם סקילת מי שמעשן בשבת או עריפת ראשי נואפים ? )
דברי הנביאים על אחרית הימים, אין אנו יודעים לפרש וכדברי הרמב"ם כאשר יבואו – נדע.

ואם אתה שואל על מי כעסתי . – אני כועס על אלו שהופכים את היהדות לסוג של אלילות – שהולכים לבבות ולאדמורי"ם – כדי לקבל ברכות להצלחה בעסקים , משטתחים על קברי צדיקים כדי להפיק תועלת להצלחה בחיי העולם הזה , וחושבים שהבורא יתברך יושב בשמים ומקבל פקסים מכל אותם בבות , אדמורי"ם , ואפילו מקברי אדמורי"ם שבעולם האמת. ( ואולי לא ).

תלמיד
לחשוב שהיהדות היא הדת הכי תכליתית בעולם, ורק היא היא שמנסה להירתם למטרת הבריאה והבורא, זה לא פחות יומרנות מלחשוב שהיהדות תהיה אור לעמים.

וכפי שאתה מציין, העובדות בשטח הם שהיהודים הם לא פחות אליליים משאר העמים, אולי יותר.

תלמיד,


ראה ספרו של אסא כשר "יהדות ואלילות" כולו מבוסס על פיסקה של הרמב"ם במו"נ חלק שלישי פ"נ

"הכוונה הראשונה מן התורה היא להסיר עבודה זרה" "וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" "וכל הכופר בעבודת כוכבים כמודה בכל התורה כולה"

קטעים מתוך הפרק השני "שלילת עבודה זרה"

...ועוד יש לתהות על הכתוב בדברי הימים א,ד' ואילך:"בני יהודה, פרץ חברון וכו' על אחד מהם 'מרד' כתוב:"ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדר" ...

מכיון שמדובר בבני יהודה, ישאל הקורא את עצמו לפשר הביטוי "ואשתו היהודיה". מה הרבותא, האם רק היא ראויה לתואר "יהודיה"? האם יתכן שהייתה לו אישה שלא היתה ראויה לתואר הזה? ... "על שום שכפרה בעבודה זרה"...

המיוחד באברהם הוא בזה ש'שתל' בדת היהודית עיקרים שמשמעותם היא התנגדות פעילה לכל גילוי אפשרי של אלילות

האזיני ארץ

אתה צודק במאה אחוז. אולם איני בא ליצור דת. אני יהודי המאמין בתורה מהשמים, לטוב ולרע - זהו הבסיס לדת היהודית . ושם אומר לנו משה " לא מרובכם מכל העמים בחר ה' אל' בך כי אתה המעט מכל העמים "
אתה אומר יומרה ? יתכן , אולם זה מה יש!!!.

תלמיד,
מה קרה? גם לשמואל הנביא הלכו למצוא את האתונות ואליהו ואלישע החיו מתים.

שמואל א פרק ט

ה) הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ:
(ו) וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ:

שאול מתלבט האם לחזור הביתה פן יתחילו לדאוג להם או להמשיך לחפש את האתונות , והוא הולך לשאול את שמואל מה לעשות , לא מוזכר בשום מקום שהיו הולכים לנביא שיגלה אבידות – אם היו הולכים לנביא לגלות את הנסתרות למה לא הלכו אליו ישר בהתחלה ולא היו צריכים להתברבר 3 ימים. ?


מלכים א פרק יז

(יז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה:
(יח) וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי:
(יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ:
(כ) וַיִּקְרָא אֶל יְדֹוָד וַיֹּאמַר יְדֹוָד אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ:
(כא) וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְדֹוָד וַיֹּאמַר יְדֹוָד אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ:
(כב) וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי:
(כג) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ:

אף אחד לא היה בא אל אליהו לרפא ולהחיות את ילדיו . המקרה המיוחד נובע מהסיטואציה והרגשת המחויבות של אליהו לאשה , ובסוף הוא מביא לה את הילד ופשטות אומר לה : מה את רוצה בנך בכלל חי ולא מת . אף אחד לא ידע, והחסידים לא הפיצו את ה"מופת " ,

מלכים ב פרק יג

(כא) וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו: פ

למה לא הביאו מאותו יום כל מת לקבר אלישע והוא היה קם על רגליו ?

אולם המופתים שעשו אליהו ואלישע הם כאין וכאפס לעומת המופתים שעושים היום ,
הבעש"ט ואחרים הרי גם הם החיו מתים , זה ידוע. ( אפילו חלק מהחב"דניקים החיו מת )
המהרש"א התיישב על מיטתו בעת שהובילוהו לקבורה וכל הכנסיה עם הכומרים המכשפים שהיו בה צללו לאדמה כמו קורח ועדתו ( מסיפורי עיתון משפחה ).

תלמיד,
אם אתה מתייחס לבבות ואדמורים - אני לא נכנס לדיון הזה.

אבל אתה אומר עוד כמה דברים.

אתה מעמיד הכל על פסקה ב"מורה". עם כל הכבוד המגיע לרמב"ם, אי אפשר ליצור דת חדשה על יסוד פיסקה במורה.
בתורה - תורת משה - כתוב "כבד את אביך ואת אימך - למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה'' אלוהיך נותן לך". "וייטב לך והארכת ימים". כל התנ"ך מלא ביחס של אלוהים לישראל כאל בנו, כאל אשתו (שיר השירים וביתר מפורש בהושע ועוד).

אהבתי אתכם אמר ה'.

אז אם מחד יש את הדתות האליליות שמעמידות את האל כמשרת את האדם, אז מאידך יש גם דתות אליליות שמעמידות את האדם כמשרת לאל ובטל אליו ולחייו אין שום משמעות.
הרעיון שהדתות האליליות הן X והיהדות Y הוא רעיון שקשה לי לסבול אותו כבר. זה רעיון שבלשון עדינה - לא נכון!
ישנו נסיון (נקרא לו רמבמיסטי כביכול - אחר בקשת סליחה מהרמב"ם) - לומר שהדתות האליליות היו גשמיות, וגייסו את האל לטובת האדם והיהדות גילתה את הרעיון שבני האדם נועדו לשרת את האל, וישנו נסיון (בחוגים יותר דתיים לאומיים קוקניקים) לומר שהדתות האליליות הפרידו בין הטבע האנושי ובכלל לבין הרוחניות והיהדדות גילתה את החיבור ביניהם.
ובכן, בדתות המזרח יש ענפים שדוגלים בחיבור גמור ומגלים את הקדושה שביחסי מין למשל (טאנטרה), ויש ענפים וגישות שדוגלים בנזירות קיצונית. יש שהאלים משרתים אותם ויש שהם משרתים את העולם.

תורת ישראל מציירת מערכת יחסים. יש שני צדדים. האדם - להזכירך - נוצר בצלם אלוהים. יש קשר ודמיון (בצלמו ובדמותו) בין אלוהים לבני האדם. אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם. מצד שני ישנו פער שאינו ניתן לגישור. זה גם זה אמת זה שני חלקים של האמת המורכבת.

סליחה על הביטוי, אבל הנסיון הרמבמיסטי הפשטני - ברוח הפרופסור הידוע ופיסקה במורה - לשטח את היהדות הוא מעורר כעס. ההתעלמות ממאות ואלפי פסוקים, מדרשים שלא לדבר על חכמת הקבלה שגדולי וחכמי ישראל מגוונים שונים ומשונים (הגר"א שלא היה דרדק, הרמח"ל, הרמב"ן, החסידות ועוד ועוד) שכמעט ואסור להזכירה כאן. כולם כולם כולם כעפרא בטלין ומבוטלין לא שביקין ולא קיימין - אל מול "הפיסקה במורה". באמת אתם לא חושבים שהגזמתם? קצת פרופורציות.

ועינינו הרואות שבאמת הנושא בסופו של דבר הוא לא ההתנשאות כי כל אחד שמתייחס ברצינות ליהדות - יש בה יומרה רבה מאד. וכל השאלה היא יומרה למה ומה הסיבה וההצדקה ליומרה.

יש מטרה בעולם הזה. גם לדעת הרמב"ם האמונה בתחיית המתים היא מעיקרי האמונה שמי שאינו מאמין בהם הוא כפר ומין על כל מה שזה אומר לדעת הרמב"ם. מה הקטע בתחיית המתים אם העולם הזה הוא חסר משמעות? אז יש ויכוח על מה ולמה. אבל לא על עצם הדבר.

וכמו שבתנ"ך גרים בכפיפה אחת איוב ושיר השירים, קהלת ומגילת אסתר, ירמיהו וישעיהו, וגוונים שונים ומנוגדים כחלק מהאמירה האלוהית ה ש ל מ ה ו ה מ ו ר כ ב ת, כך אפשר להבין את הפיסקאות מהמורה כחלק מהאמת של הרמב"ם לצד פירוש המשניות והאגרות והיד, שכל זה הוא חלק מהאמירה המורכבת של חכמי ישראל שהרמב"ם היה א ח ד מהם.

אור נערב

ודווקא לגבי אליהו הנביא ואלישע שהבאת אני חושב שהם דוגמה מצויינת לאיזון.
אליהו היה באמת נביא שעייננו היה שאנחנו נעשה מה שה' רוצה ולא ההיפך. הוא נביא שמאד מתאים לתיאוריה הזאת. ואלישע בא בדיוק כאנטיתזה לזה. הוא נביא שחי בתוך העם ועזר לעם בצרות האישיות והקטנוניות ביותר. באמת - אדם שנפל לו הברזל של הגרזן למים. אז מה - עם כל האמפטיה, אי אפשר היה לארגן לו תרומה לגרזן חדש? היה צריך ללעשות נס בשביל זה?! והרי לימדנו הרמב"ם שנסים הם משהו שצריך לקמץ בו ככל האפשר?

אלא - בלי להאריך - יש מקום בישראל לאליהו ויש מקום לאלישע. אלוהים ברא את זה ואת זה. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, וכולם מרועה אחד ואל אחד בראם ונתנם. ואולי אפשר לומר שמועיל לקחת מדה מסויימת של סלידה מהתנשאות בנוגע ליחס היהודים אל הגויים או הרבאס ללא יודע מי, ולתיתה לענווה של זרם אחד שמדגיש נקודה מסויימת במרחב האמת האלוהית שמתגלה ביהדות - לעומת הזרמים האחרים שיקרים כמוהו, ואין לו להתנשא עליהם לאמור אני אמלוך ומבלעדי אין *****.

אור הנערב

אכן שמת את אצבעך על הנקודה .

" הקבלה ". השאלות שהעלית מה תכלית האדם. ומה תכלית קיום המצוות יצרו את כל תורת הקבלה שמבוססת על כך שחיי היהודי בעולם הזה הוא לתכלית תיקון וסיוע לקב"ה במעשה בראשית וכל מצוות מתקנת עולמות ויוצרת מלאכים - אלא שהם לא גילו לנו לשם מה צריך לתקן ולבנות עולמות ולברוא מלאכים ? מה אנחנו אמורים לעשות איתם ? ( איני רוצה להאריך ולפרט את כל התיאוריות ) .

גם שאלת תחיית המתים - ודאי הציקה לרמב"ם - שהרי מה טעם להחיות אנשים כאשר אין לחיי האדם בעולם שום יתרון או תכלית עצמית ? ולכן כתב הרמב"ם כי תחיית המתים הינה שלב מסויים בהתנהלות העולם שחלק ממתים יקומו ויחיו וישובו וימותו , ואילו העולם הבא הוא עולם הנשמות . וסיבת תחיית המתים אינה ידועה לנו אלא רק כשתתרחש נדע לשם מה יקומו המתים לתחיה .

וכן שאלת השכר והעונש - שהעלית - הרי שדברי הרמב"ם על איוב לא נתנו מענה מתאים למקובלים והם פתרו את השאלה עם תורת הגילגולים - רק חבל שאלישע בן אבויה לא ידע על תיאוריה זו - שאז היה אומר כי הבן שנפל היה גילגול של חוטא ופושע , ורעי איוב היו אומרים לו מה אתה מתלונן אתה גלגול ונענש בשל חטאיו .

תלמיד,
הנושא של מטרת הקיום האנושי, ותכלית המצוות, הוא מעניין ויסודי. אולי אתייחס אליו בהמשך או בהקשר אחר. חשבתי להתייחס עכשיו דווקא לאיוב.

הסרקזם שלך לגבי איוב ורעיו - אם היו יודעים עניין הגלגול, הוא במקום.

הייתי בשבוע שעבר בימי לימוד התנ"ך של מכללת הרצוג (מומלץ מאד מאד מאד אגב. אתה ודאי היית נהנה מזה מאד).
היה שם שיעור של הרב יהודה גלעד (ראש ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גילבוע) על איוב. הוא הציג את הבעיה, את האירוניה שבסיפר המסגרת. שהסיפור מציג לנו מציאות של רע חסר פשר. של אדם שכל עולמו חרב עליו בגלל התערבות בין אלוהים לשטן. ובמיוחד לדעות שלא היה אלא משל היה - מה לגלגול נשמות לכאן? האם איוב שבמשל היה גלגול של נשמת רשע של משל אחר? והוא הציג גם את דעת הרמב"ם כחלק מהמכלול.

בסופו של דבר השורה התחתונה של השיעור - והמשכנעת מאד מבחינתי - היתה שהמסר של איוב הוא שבאמת יש שאלות שצריך לחיות איתם.
איוב טען אני צדיק - ובמשמע היה שאם כן כנראה שה' רשע (בדינו). וסיפור המסגרת תומך לכאורה בעמדת איוב. הרעים אמרו - ה' צדיק וממילא יוצא שאיוב צריך להיות רשע ומגיע לו.
ה' אמר - אתם הרעים טעיתם. סרה דיברתם על איוב, ואם כן יוצא שה' הרשיע את עצמו. אם זה באמת כך - היינו מצפים שזה מה שה' יאמר לאיוב. יודה על האמת ויספר לו על ההתערבות. אבל ה' מספר לו דברים אחרים לגמרי. ה' מבהיר לו שאיך שאלוהים תופס את העולם זה אחרת מאיך שאדם תופס את העולם. וה' - צדיק, למרות שגם איוב צדיק. זו השורה התחתונה. שאיוב - ואנחנו - צריכים ללמוד לחיות עם אמת שאלוהים צדיק וגם האדם הסובל שלא באשמתו. וזכותו של האדם לזעוק ולכאוב ולבקש רחמים ואף לתבוע צדק, אבל אין לו זכות להרשיע את אלוהיו כדי להצדיק את עצמו. אנחנו מחוייבים להכיל את הסתירה הזאת. אחרת נרשיע צדיק. את האל הצדיק או את האדם הצדיק. וזה וזה רע בעיני ה'. (אם כי משמע שלהרשיע את האדם כדי להצדיק את אלוהים זה יותר גרוע - מההשוואה בין יחס ה' לאיוב לבין יחס ה' לרעים).

הוא הביא ציטוטים מן הרמב"ן (הגלגול), הרמב"ם במורה (שהאושר האמיתי - ידיעת האלוה), הרב סולובייציק (מעבר מן הלמה והסיבה לייעוד מה מחייבים הייסורים את האדם), פרופ' לייבוביץ (לא אל למענם אלא אלוהותו היא מהותו ואין השגחתו נועדת למטרה במציאות או לצרכיו של איוב). פרופ' רוזנברג (מן לידת הילדים - שההיסטוריה למרות הכל תיגאל. שגם אם היה רע חסר פשר - על לנו להפקיר את ההיסטוריה אלא לפעול לשיבת איוב ושובתינו).

ומסיים ברב קוק שאת דבריו אני רוצה להביא במלואם, בעניין איוב ובעניין הרחב ביותר שאנו עונים בו:
"ה ח כ מ ה יודעת רק ל ש א ו ל, אבל לא להשיב. לחנם היא משקיעה עמל ויגיעה בתשובה כי לא בכוחה הוא!
ל ה ש י ב יודעת רק ה נ ב ו א ה אשר דבר ה' בפיה.
האדם הוא סימן שאלה גדול. כל תשובותיו אנן אלא שאלות. האנושיות בהתפתחותה לומדת יותר ויותר היאך לנסח את שאלותיה. במצב האחרון תעמוד השאלה הגדולה ביותר ואז תבוא התשובה הגדולה ביותר: ה ת ג ל ו ת ה נ ב ו א ה, התשובה העליונה על כל השאלות, תשובת הקב"ה על שאלת האדם".