| נשלח ב-19/7/2005 06:16 |
 |
| |
ביקור בחב"ד- ראיתי עצב מחד וקריצה מאידך.
האוהל:
כאלפיים חסידים, שכמובן לא שייכים לפלג המשיחי הקיצוני(המשיחיים הקיצונים לא הולכים לאוהל, רק לפעמים בתואנה שהם הולכים לקברו של הריי"ץ.), התאספו לשבות שבת ב' תמוז בהנגאר הסמוך לאוהל. לפי הנראה לא היו שם "כיפות יחי" וכך שניתן להניח בהסתברות גבוהה שרובם אנטי משיחיים, והם הרוב כנראה.
השבת היתה מרוממת, החסידים התוועדו -זאת ללא כמעט מקומות שינה,ותנאים מינימליים- עם החשובים שבחסידות, בינהם ר' יואל כהן(שדמעות חנקו את גרונו ולא היה מסוגל להמשיך .)
זה כלשעצמו מנחם משהו, שאחרי הכל חב"ד שלאחר מות הרבי, ברובה יותר מפוקחת ורצינית. נכון שזה נשמע מפתיע משהו אבל זו האמת : חב"ד שלפני מותו היתה רובה ככולה משיחית.
אני מודע לכך שיכחישוני האנטי משיחיים הכותבים כאן בפורום. אבל אני עוד מכיר את המשיחיות החבדי"ת של לפני שלושים שנה ויותר.
אבל: וכאן בא האבל הגדול.
ב770 התאספו קבוצה גדולה (קטנה בהרבה מזו שהיתה באוהל) של חוזרים בתשובה. אבל לא רק חוזרים בתשובה אלא גם אברכים וזקנים חבדיים רגילים. ושרו כמעט באקסטזה את השיר "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו" וכאן חשוב לציין שני דברים חשובים:
כשהתבוננתי בהם ראיתי עצב ויאוש גדולים. הם שרו מהשפה ולחוץ כמין מצות אנשים מלומדה. לעיתים כששמו לב שאני מתבונן בהם (ואני לא נראה חבד"י...) הבליחו מה שיכול היה להראות כחיוך ואות לאמונה פנימית בחייו ומשיחיותו של הרבי. (לדעתי הדבר בהחלט מרמז שהם לא באמת מאמינים שהרבי זי"ע חי והוא המשיח.) לרוב גם זה לא היה. חוץ מהבע"ת ששתו כדת והם היו בטירוף.
דבר שני. הם אמנם היו לא היו רבים במושגים חבדיים. אבל הרוב הדומם ששתק הוא הבעייתי. ממה נובעת שתיקתו?
יש לכך כמה אפשרויות שיכול להיות שכולן נכונות.
1]הם מיואשים ואין להם יכולת לריב. (וכפי שהתבטא אחד בפני, "זרקו את הרבי מ770 ") זה לא נראה כך. כי גם כאב לא ניבט בעיניהם מחילול שם לובביטש.
2]וזה מה שמדאיג. הם משיחיים לטנטים (= מוסתרים). או לפחות אומרים לעצמם אולי ,אולי בכל זאת המשיחיים צודקים. הרי הדברים בעצם היוו את אמונתם עד לפני 11 שנה.
3] אדלג על שלוש.
ואחרי הכל אני חושב שחב"ד היום מפוקחת וחכמה מתמיד. יש אחוזים גבוהים שלמדו לא ללכת בעינים עצומות אחרי העדר.
וניתן אף לשמוע היום ביטוים "כפרניים" שלא היה ניתן לשמוע בעבר. כדוגמת שדברי הרבי המובילים ישירות אל המשיחיות נאמרו כבר בשנים האחרונות כשזקנותו גברה עליו.
שלא לדבר על כך שאחרי הסטרוק כבר לא היה בדעתו. למי שיודע מה זה חסיד חב"ד זה בהחלט לא מובן מאליו..
והדבר הכי מענין שלמרות הכל , (ואולי בגלל ..) חב"ד צומחת מתמיד ושלוחיה רבים על כל פיסת שליחות נידחת.
מה שקרה הוא דבר פשוט;
כל חרדי ודתי מאמין בביאת המשיח. אבל האמונה לא מתבטאת ברמת היום יום. יש לכל חרדי מבטן ולידה מה שאני מכנה קריצת עין מולדת. הוא מאמין אך יודע שלא צריך להשתגע.
וזה היה חסר לחב"ד ,אחרי שנים של פיתוח מתח משיחי ובנית סגידה לאדם אחד.
לטעמי הקריצה חזרה אליהם ובכך חזרו לשפיות. ואולי זה מורה שהקריצה לא עזבה אותם (את רובם לפחות) מעולם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 07:33 |
|
| |
איך לא ראית אותך? קריצה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 08:04 |
|
| |
את קריצת העין המולדת (מולדת - על שום ש"בעל כרחך אתה נולד חרדי") שמאפיינת את החברה החרדית הקלאסית, בניגוד להנהגה הראדיקלית המאפיינת את חברת בעלי התשובה, כבר הגדיר החכם בשאלתו "מאימתי נעשה בעל תשובה לחרדי מן השורה?" - הוא מותיב והוא מפרק - "משעה שאינו חושש עוד מלדבר בקדיש ובקריאת התורה".
לגופה של קריצה, ובקצרה.
נקוט כלל זה בידך, שחסידים משקפים את רבם. ברם, השתקפות זו עלולה ליצור לעיתים מראה מעוות, מראה הפוך, ניגודי. המצוי בנבכי השקפת עולמו התורנית וההשקפתית של האדמור כפי שבאה לידי ביטוי בכתביו ובהנהגתו יודע, שלא היה אצלו מושג כזה של "קריצת עין מולדת", הוא פשוט לא ידע מה זה לעגל פינות.
אלא שמה שאצל זה נובע מקדושה ובינה יתירה, אצל זה נובע משטות וצרות המוחין. הנהגה הנתפסת אצל זה כמעליותא, נתפסת אצל זה לגריעותא. רדיקליות זו של האדמור, יצרה גולם ההולך עם ראש בקיר אינו יודע מימינו ומשמאלו ובהמה רבה.
צרף למשוואה כמכפלת כח את העובדה שרוב המשיחיים באים מקרב אלו שמקרוב באו, אלה שלא נולדו עם הקריצה המולדת, ותבין למה רבים כל כך אלו שהשפיות לא תשוב אליהם, שכן מעולם לא היתה שם.
ומסיימים בטוב.
אתנחתא,
איך פיספסת? אין זה אלא משום שחזרת לשפיות ומצמצת.
מסקנה: עברת את מבחן קעלעמר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 13:12 |
|
| |
לא ראית אותו, כי הוא רקד עם הבע"ת ב770
ואתה קעלעמר, את העצב והיאוש הגדולים ראית על העומדים פאסיביים מסביב.
ומה שלא ראית הוא, את רוב רובם של אנ"ש בקראון הייטס, שהלכו להתפלל בבתי כנסת אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 15:17 |
|
| |
באיזור בו אני גר ישנו בית כנסת חבד"י, ואני מתפלל שם לעיתים קרובות.
הבחנתי שהדור הצעיר הוא מאד משיחי, ולפי מה שהבנתי יש כמה סיבות לזה.
1 הם נולדו לתוך הקלחת המשיחית, ולכפור בזה זה בשבילם כמו לכפור בחסידות=תורה=בורא.
2 הם לא הכירו את הרבי טוב בשנים הטובות, ומבחינתם הרבי הוא אדם חי-מת שמשודר להם דרך מראות קודש, והם חייבים להיתפס במשהו כדי להיות קשור אליו לדעתם.
3 הנימוק הקלאסי = יצרא דע"ז
אי אפשר לצפות איך זה יתפתח
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 16:45 |
|
| |
אתנחתא. היית כנראה במוחין..
קל לדחות במחי יד ולהטיל הכל על הבע"ת. זה לא בדיוק כך. דוקא בישראל המצב חמור יותר ויש אחוזי משיחיות גבוהים יותר. רקדו במעגל חבדיי"ם מלידה. וכולנו יודעים מי שם ומי לא.
והאם אני צודק שלפני מות הרבי חב"ד כולה היתה משיחית ובטוחה שהרבי יגאלנו תיכף ומיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 18:05 |
|
| |
קעלעמר,
מפורסמים דברי הרב שך שאינני זוכרת בדיוק את הנוסח כרגע,על שהיהודי מצווה בביאת המשיח, אבל משאיר את הרעיון בגדר תקווה, ולא מביא אותו לידי מימוש..אם פעם יהודים דברו,יהודים היה להם שלוש עשרה 'אני מאמין' ואחד מהם היה בביאת המשיח, ויהודים קיוו ב'אני מאמין' בביאת המשיח. בא אחד לא נורמלי ואומר שיש משיח. אם היתה פעם אמונה כבר אין לו אמונה...(משהו כזה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 18:14 |
|
| |
קעלמר, ה"בטחון" של חב"ד שלפני פטירת הרבי לא היה כה מוחלט כמו שהצטייר. הרבי עצמו כתב צוואה על רכושו, ואלה שידעו זאת הבינו ששום דבר לא בטוח. היו עוד רבים שציפו וקיוו אבל לא היו בטוחים. מן הסתם רובה אלה שהיו אז מעל גיל מסויים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 18:36 |
|
| |
לא ביקרת ב"חבדניצע"? שוב קריצה[;).
קעלמער,
נכון בחיי הרבי היו רובם ככולם משיחיים, מבוסס על התהליך הרמב"מי, אך בוודאי עם הפטירה, הרי המציאות האכזרית מביאה לידי קריצה. כך זה בהרבה תחומים. קריצת החיים הטופחת על החלום המתוק. המשיחיות בעיניי אינה בעי' כל זמן שהיא בגדר המסגרת התהליך
הרמב"ם ההלכתי מגדיר בעצמו מתוך מבט של התפכחות אך לא של חרטה, את תהליך ההסתכלות על המציאות: "ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים".
הרמב"ם אינו מכנה אותו משיח שקר,אלא מלכי ישראל הכשרים, כמו דוד, יחזקיהו, ועוד. הרמב"ם אינו הופך לרב שך ולא לליבויץ, אלא נשאר מאוזן מאד.
האם יש סיכוי למשיח בישראל? או כבר אכלוהו בימי........
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 18:57 |
|
| |
אתנחתא,
הרמב"ם היה מאוזן בהלכותיו - כי התורה היא ישרה.
אך מה לך להתקיף את הרב שך וליבוביץ שהיו רחוקים בהגותם זה מזה מרחק רב, אבל בהיותם גדולים, יצאו באומץ כל אחד בדרכו נגד תופעת המשיחיות שהחלה מתפשטת. עם כל הבקורת שזכותך להביע כנגדם, הם מילאו את תפקידם על פי הוראותיו של הרמב"ם - מכיון שחב"ד הלכה לקיצוניות אחת, הם הלכו לקיצוניות השניה ועמדו בהפכה כנגדה - העיקרון הזה הוא א, ב, בהגותו של הרמב"ם ועליו אין מתפשרים - זו הקנאות הטהורה נוסח פנחס.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 19:36 |
|
| |
אתנחתא
זכורני שבחיי הרבי מליובאביץ זצ"ל , הוסבר שההתנגדות אליו מצד הרב שך זצ"ל בין השאר היא כי הוא חושש שהרבי יפטר מן העולם וזה יגרום למשבר אמוני חריף בחב"ד.
לאור מה שכתבת:
"האם יש סיכוי למשיח בישראל? או כבר אכלוהו בימי........"
האמנם היה צדק בחשש ההוא ? או שמא מה שכתבת הייתה רק קריצה לר' הלל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 19:47 |
|
| |
ריב
ציטטת את דברי לייבוביץ (על המשיח שלא בא אלא "יבוא" תמיד) וייחסת אותם לרב ש"ך.
במי פגעת ???
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 19:57 |
|
| |
אדון מפיסטופלעס הנכבד
ראה בספרו של אבישי בן חיים איש ההשקפה בפרק הסיכום: "שומר הסף" מובא שם הציטוט מאת הרב שך.
פגעתי במישהו ולא חשתי בזאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 20:30 |
|
| |
ברבי,
ח"ו אעפ"י שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא.
מה שאמרתי זה מילכוד 22.
אסור להאמין בפועל כי שמא לא יקרה ואז זה יגרום שלא יאמינו, אך הרי מלכתחילה היק טוב שלא היו מאמינים?
במלים אחרות, איני רואה כיצד יקרה התהליך הרמבמי, שהרי כל פעם יקום איזה מתיימר להיות ששפורטש ויטען שזה מסוכן...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 20:38 |
|
| |
אתנחתא,
הו יע..
אם כבר נפתחה סוגית המשיחיות. אדבר כמה מילין בזה. הנושא נפיץ מעט, אך אני מרגיש שיש בשלות לדון בה באורך רוח ובכובד ראש. (ומכאן אזהרה לאורחים או לאחרים, ידי תהיה קלה על מספרי המחיקה, למרות שיאשימוני בחב"דיות.. ואני ידוע שאין בי לא חכמה ולא בינה..)
אקוסופט טוען שבעצם הרבי וחסידיו דברו בקול אחד אך מה שאצלו זה מקובל ושורשיו בעליונים, אצלם הוא בהמות יתר. ואני מנסה להבין: א', את החלוקה, מה בעצם ההבדל מדוע הו "יוצא נקי" מהמשיחיות שהוא הכניס. ואולי ניתן גם לשאול, מה בעצם כל כך פגום במשיחיות? מי אמר שזה גרוע? אולי שאריות הפחד מהשבתאות והפרנקיזם, מה ההבדל בין החדרת איסור לשון הרע ביהדות לבין טיפוח מתמיד למשיחיות ואמונה באדם ספציפי שהוא המשיח.
וב' ,מה באמת הביא את הרבי לעסוק בנושא המשיח , זו תעלומה שלי אין עליה תשובה. הפתרונות ה"קלים" של הזייה לא נראים לי, הוא לא עשה רושם של הוזה.
זכורני גם שהוא עצמו דיבר על כך ,על מה שהביא אותו לכך, ועל כך שבעצם הוא ממציא משהו שלא היה בחב"ד לפניו -זה עצמו ,אגב, טעון בירור הרי הוא היה מצד שני סופר שמרן.
יש לי תחושה ,לפעמים, שהרבי חי בדיכוטומיה תמידית , כאילו שני אנשים נפרדים. מחד היה חבדניק מעט מיושן, עם כל המנירות החבדיות. ומאידך היה ממכניסי השינוי הגדולים. במה שקשור לשאלה המשיחית הוא לא ניהל משיחיות מופגנת אקטיבית, אלא מתוך שברירי קולות ישנים הכניס רוח תזזית לחסידיו.
ההיתפסות לרמב"ם מעניhנת מאד. כי התפיסה המשיחית החסידית הקלאסית לא יונקת מהרמב"ם ישירות אלא מהאגדה החזלי"ת כלומר, תהליך גאולה מופתי. מה גרם לרבי לאמץ את הרמב"ם ואת התהליך האיטי ,המייגע מעט, של הגאולה? אני חושש ששני דברים עמדו כאן. האחד זה הריאליזם שלו (למרות הכל). השני הכלים שבו הוא יכול להחדיר את המשיחיות לכלל הציבור -העולמשע. לא היתה בפניו דרך אחרת לתת את התחושה שאנחנו כבר בתוך התהליך עצמו. ובו ברגע שכך נבנתה תפיסת העולם שלו הרי כל דבר כבר היה כלול בתהליך הגאולה.
שאלה נוספת היא. האם המתפקחים בחב"ד אכן כבר לא רואים את התהליך ,כמו נפילת מסך הברזל וכדומה, כחלק מתהליך הגאולה המשיחי. או שזה בעינהם כעצירה זמנית בתהליך המתמשך.
|
|
|
|
|
|
