אבן עזרא: בגלותי בך אחסה

מואדיב

על הטעם הטוב,

כמים קרים על נפש עיפה.

הַיִּשְׁמְעֵאלִים – שִׁירֵיהֶם בַּאֲהָבִים וַעֲגָבִים,

וְהָאֲדוֹמִים – בְּמִלְחָמוֹת וּנְקָמוֹת,

וְהַיְּוָנִים – בְּחָכְמוֹת וּמְזִמּוֹת,

וְהַהָדִּיִּים – בִּמְשָׁלִים וְחִידוֹת,

וְהַיִּשְׂרְאֵלֵים – בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַה' צְבָאוֹת!

אל תושבי עיר "מורה"

הקנקן ריקן בלי יין
והגבינה גנובה בלי זין
והגברת עורת בלי עין
חגרת ונשברת עלי עין
ואנשי המקום אחי קין
ומותר האדם אשר בו אין
אם אין אני דר שם
אשים בראשה העין

(כנראה עיצבנו אותו כהוגן)

חידה: מי כתב את זה

מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב;
חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ--כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.  
שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג;
בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  
שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה.  
צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן;
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים
אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.
רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל,
וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן:  מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים.
מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ--אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים.
זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.  
אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו;
וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. 
וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.

משנה מסכת ידים פרק ג משנה ה

הנה שיר של אבן גבירול

שביבי פלד עיין נחום ב פסוק ד

סלד עיין דברי הימים ב.ל

ומן הגלד איוב טז.טו