| נשלח ב-4/8/2005 21:51 |
 |
| |
טענה בדבר זן ויהדות
אמר לי יהודי טוב אחד, אחרי שסיפרתי לו על העניין שלי בזן, "זן זה יהדות". על דרך הפשט, אין ספק שזו שטות. אבל איך זה כן נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 02:29 |
|
| |
---------------------------------------------- I agree, beetzem zeh shtut. When people talk this way, I think it often has to do with the writings of Martin Buber. Buber pointed to what he took as striking parallels between Zen and Hassidism. He compared the Zen emphasis on self- transcendence and nothingness to Hassidic themes - bittul hayesh (the nullification of self) and the theme of the -Ayin- the nothingness or the nothing). Ayin, in the Hassidic literature refers - sometimes, to the source of all divine emantion, all divine light- that which is above and beyond all attributes. Sometimes, ayin- refers to certain spiritual states,- states of self- overcoming and self- transcendence,- states that a Tzaddik can attain by means of engaging in certain practices. (Moshe Idel- HaHassidut bein Ekstazah LeMagiah- Hassidism- Between Ecstasy and Magic). Many, including G. Scholem and M.J. Berditchevsky, have said that Buber makes inappropriate comparisons. Words like nothing and/or nothingness don't mean the same thing in all contexts. Hassidim believe in a Creator and see the goal of human life in serving the Creator. There are no such concerns in the world of Zen. Jacob Yuroh Teshima has written a book- Zen Buddhism and Hassidism- in which he attacks the comparison and brings out the differences. (Of course, one might see this dispute as related to the longstanding scholarly debate over whether all mystics, in all cultures, have the same experience, it is only on the level of expression and articulation that cultural differentiation comes in- or - mystics of different cultures actually undergo different and distinct mystical experiences.) Anyway, I think a lot of the talk about Zen and Judaism goes back to Buber's highly questionable comparison. Concerning Hassidic thought on the -Ayin- and - bittul hayesh-, clearly, there are contributors to this forum who who know a great deal more than I do about these matters. I hope that we shall have the privilege of hearing from them in the context of this discussion.---------
b
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 03:15 |
|
| |
------------------------------------------------------------Zen and Hasidism: A Comparative Study, Jacob Yuroh Teshima- University Press of America
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 03:37 |
|
| |
----------------------------------------------------....the parallels which Buber draws between the" Hasidic anecdotes and the Zen stories. I do not believe that these parallels can be drawn. The Zen stories are not legends at all, but rather, -.....exercises for meditation, and thus they belong to a completely different genre.......They are at first glance totally senseless or in the highest degree paradoxical. The disciples are instructed to meditate on them for weeks or months in order thereby to drive forward to illumination. They transmit a mystical reality, which, since it cannot be grasped by maxims, revels in the assertion of ultimate paradoxes. But the Hasidic anecdote, ..... is an entirely different matter. Its sense and meaning are imediately revealed and they transmit something which can be transmitted. Thus it moves in a totally different sphere of religious experience. I cannot believe that this juxtaposition provides any greater understanding of the specific character of the Hasidic stories." (G. Scholem, The Messianic Idea in- Judaism, Shocken Books, 1971,pg.. 249
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 03:50 |
|
| |
If you Google --- Buber Zen Hasidism---You can find a lot of Teshima's work there
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 04:50 |
|
| |
"...the deions given by the mystics of their peculiar experiences and of the G-d whose presence they experience are full of paradoxes of every kind. It is not the least baffling of these paradoxes -to take an instance which is common to Jewish and Christian mystics- that G-d is frequently "described as the mystical Nothing"
---------------And-----"...it would be a mistake to assume that the whole of what we call mysticism is identical with that personal exoerience which is realized in the state of ecstasy or ecstatic meditation. Mysticism, as an historical phenomenon, comprises much more than this experience, which lies at its root.......there is no such thing as mysticism in the abstract, that is to say a phenomenon or experience which has no particular relation to other religious phenomena. There is no mysticism as such, there is only the mysticism of a particular religious sysytem, Christian, Islamic, Jewish mysticism and so on. That there remains a common characteristic would be absurd to deny, and it is this element which is brought out in the comparative analysis of particular mystical expriences. But only in our days has the belief gained ground that there is such a thing as an abstract mystical religion.....Its influence can be traced in the manifold attempts to abandon the fixed forms of dogmatic and institutional religion in favor of some sort of universal religion. ...the various historical aspects of religious mysticism are often treated as corupted forms of an, as it were, chemically pure mysticism which is thought of as not bound to any particular religion.......Jewish mysticism, no less than its Greek or Christian counterparts, presents itself as a totality of concrete historical phenomena.... (G. Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism, Schocken Books, 1946- pg. 5-6 )-
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 07:09 |
|
| |
חופה,
ביהדות יש הכל,לכן גם זן.אולם,אין לצמצם אותה ולהציגה
דווקא דרך פריסמת הזן.ומכאן תוכל להקיש לעניינים אחרים
כמו אמנות וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 08:58 |
|
| |
"ביהדות יש הכל" - נראה שמהכלל הזה אתה מסיק שיש בה זן.. יש בה גם נצרות ואיסלם ? ואולי יכולה לכלול בה עקרונות סותרים..אתמהה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 09:39 |
|
| |
ישרן,
אין בה עקרונות סותרים,אלא משלימים.
יש בה מוטיבים,שאומצו,מאוחר יותר על ידי הנצרות כמו
"רחמנא ליבא בעי" או הדגשת יתר של הרחמים על הבריות וכו'
ועל ידי האסלם כמו מעמד ל"תורה שבעל פה" עונש מלקות וכו
ועולה עליהם,המעבר מעבודת אלילים לאמונה באל מופשט
מגשמיות,דבר שציין לשבח הרמב"ם ,בקטע בהלכות מלכים,
שהושמט ע"י הצנזורה מרוב הדפוסים.
הרמב"ם,מרשה לעצמו לחלוק על דעתך,ומגדיר שם את הנצרות
והאסלם,כמי ש"מישרים את הדרך לקראת המשיח"
לעיון נוסף: ספרו של ראש הישיבה בעלי,הרב יוסף קלנר,
"פלורליזם פנטיזם כלליות" ירושלים תשס"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 09:49 |
|
| |
אם אתה מתכוין לרעיון שלכל דרך רעיונית יש יסוד ושורש אמיתי וממילא יסוד בתורה אני מסכים אבל התבטאת בצורה שהיה נראה שניתן להכניס את השיטה עצמה ליהדות.
הנצרות היא דוגמה לדרך של אהבה שיש לה יסוד אמיתי שעוות ויצא מגדרו וממילא לא ניתן לומר שה'נצרות' קימת ביהדות אלא שהיסוד שממנו היא ניזונת קיים ביהדות.היא עצמה היא עיוות ושיבוש מהרס של הרעיון שנמצא ביהדות בטהרתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 09:59 |
|
| |
ישרן,
עכשין אנו גולשים על אותו גל.
טוב שהעמדת דברים על דיוקם,למען לא יכשלו אחרים
בהבנתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 11:08 |
|
| |
בשנים האחרונות יש אופנה למצוא הקבלות בין תחומים שונים (רצוי רחוקים במידת האפשר). לפעמים זה פורה, אך בד"כ זהו סתם קונפורמיזם (להיראות מעניין וקולע לטעם העכשווי האופנתי). רוב העבודות האינטרדיסציפלינריות שפגשתי הן חסרות כל ערך.
בהקשר לזן, ישנו טרנד לקשור אליו את הפיסיקה החדשה (בראש העניין עומד ג'וזפסון, חתן פרס נובל בפיסיקה - עבודה אחת בעלת חשיבות. ראה על כך בספרו של אטלן 'אלו ואלו', שמראה את האווילות שבכך). רוב ככל הפורסומים בתחום זה (לפחות אלו המוכרים לי) הם זבל ריק.
בעניין זן ופסיכואנליזה יש ספר מעניין למדיי בעריכת יהודה רגבים, אשר מכיל 3 מאמרים (של אריך פרום, של סוזוקי - הטוב ביותר בעיניי, ועוד פסיכיאטר מכסיקני אחד). כמובן שגם שם יש לא מעט ח'רתה.
לעניין חסידות והמזרח, יש את ספריו של מיכה אנקורי (פסיכולוג, עם השכלה ראשונית בפיסיקה), בעיניי רובם אינם שווים מאומה.
רוב הדברים מסתכמים באמירות פרדוכסליות, דמיונות סמנטיים, או דברים בנאליים למדיי. כעין האמירות הרווחות 'זה מעל השכל' ושאר אווילויות שמצביעות על עצלות מחשבתית.
אגב, יש לחלק לעניין זה בין זן לבין זרמים מזרחיים אחרים, ולשם כך יש להגדיר את ההבחנות ביניהם. גם זו עצמה משימה לא פשוטה, והיא בדרך כלל לא נעשית, ואכ"מ.
על אף שאני אינני מומחה (האם יש מומחה בזן, הרי מומחה הוא מושג מערבי, בעל קונוטציה מדעית?), אנסה להציע את אחת הבעיות העיקריות שעומדות לדעתי בבסיס ה'מאמץ' הכושל הזה.
ביסוד ה'זן' אין תיאוריה, במובן המערבי המקובל. הניסיונות להציע מצע תיאורטי לזן מתמצים בד"כ בהכנסתו לסד מערבי כזה או אחר, או באחת הקלישאות דלעיל (שמזהות את כל ה'דיסציפלינות' מחוסרות הדיסציפלינה, אחת עם השנייה - בכך שמצביעות על כך שבכולן יש פרדוכסים, אמירות חסרות משמעות - פרט להשראה פואטית כזו או אחרת, וכדו').
כעין זה האמירות שמוצאות כל מה שנכתב אי פעם בכתבי הרב קוק/ר' צדוק/מהר"ל. גם שם אין דיסציפלינה במובן הקשיח והמודרני, ולכן ניתן להכניס לשם הכל. אמנם במובן מסוים שם באמת יש הכל (ואולי גם בזן), אבל דווקא בגלל זה הניסיונות הלו בד"כ הם חסרי ערך. המגמה האפולוגטית שמנסה להראות ש'הרבי שלי הוא הכי גדול', ו'הוא כבר אמר הכל', היא היחידה שיוצאת נשכרת מהם. לרוב הדברים מצויים שם בצורה היולית ולא מפותחת, ולכן קשה להתייחס אליהם כגילוי הרעיון שבו מדובר.
בכלל צריך להיזהר מאד בפילוסופיה השוואתית. אולי יש כאן אמירה מעט פוסטמודרנית, ואני מתנצל מראש על כך. אבל לפעמים גם הם צודקים...יש להם שורש בזן/ברב קוק/במהר"ל/בפסיכואנליזה (השלם את החסר).
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 11:16 |
|
| |
ספרן וישרן,
בסיפרי המעשיות החבדיי"ם מופיע, שפעם ישב הריי"צ ברכבת, והתווכחו שם שני יהודים על קומניזם וקפיטליזם. במהלך ויכוחם ניגשו אל הריי"צ, ושאלוהו מהי גישתה של התורה בענין זה. תשובתו היתה דומה לדברי ספרן כאן: כיון שמקור כל הטוב בתורה (טוב. זה כברחלק מיסטי חסידי), הרי שהטוב שבכל דרך ודרך נמצא בתורה.
ותודה מיוחדת, ספרן, על הכתיבה המסיבית ביום האחרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2005 12:03 |
|
| |
ישרן
טוב שהעמדת דברים על דיוקם כדברי ספרן.
בסדרת דברים, (מדרש איכה)כותב המשך חוכמה,' כשהביא נבוכדנאצר כל כסף וזהב שבזז מירושלים ושפכו דימוס על רגליו'
כי בגלל העובדה שבעלי הדתות הבדויות הקיפו את כזביהם והבליהם בגרעין של אמת אותו לקחו מן התורה, לכן נתקיימו כזבים אלה בתודעתם של המוני בני אדם.
'רק קיומן מפני שנשענים על דברי התורה האלוהית והפילוסופיה הדתית שהיה בירושלים, וכאשר נטלו זה והורום לבני עולם אשר הוא מתוק כאור השמש לעיניים, עשו על זה טחי, טפל הבלים ושטותים מתנגדים לעיקרי התורה ויסודי הדת האמיתית, ובשביל זה מתקיימים הבליהם וכזביהם וזה ביקורת נמרצה'
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2005 22:40 |
|
| |
הרב מיכי,
אני איתך.
אידך גיסא
|
|
|
|
|
