תפילה לימי התנתקות - פותחים שער

קיבלתי באישי (יש לי מזל משונה היום...) תפילה לימי ההתנתקות. ניתן להגיב ללא דיון פוליטי.
--------------------------------------------------


פתח לנו שער בעת נעילת שער – תפילה לימי התנתקות

אבינו מלכנו,
תן בנו כח בשעת התנתקות לאחות קרעים,
בשעת היפרדות לא לקצץ בנטיעות,
בעת גאוֹת הכעס עזור לנו לחבוק,
בעת התרוקנות להכיל ולהיכלל.
באוֹרך נראה אור גם בהתקדר השמים
עננו ביום קראנו.

שכינה מקור חיינו,
הגני על מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו
רקמת חיים בת אלף גוֹן וצבע
לבל תיפרם, לבל תיקרע.
שמרי לבל יקום מי מאיתנו ובצערו יקרע בה קרע
שמרי לבל יקום מי ויפצע בה פצע.

אלהי הרוחות לכל בשר,
שלח אורך ואמיתך למנהיגי מדינת ישראל,
לראשיה ולכל אזרחיה - (ע"פ התפילה לשלום מדינת ישראל)
למען ינהיגו אותה בצדק ויושר כל הימים
למען תהא מדינתנו ברכה,
רווחה ושמחה לכל יושביה.

פתח לנו שער בעת נעילת שער (מתוך תפילות הימים הנוראים)
לב טהור ברא לנו אלהים
ורוח נכון חדש בקרבנו (ע"פ תהלים נא, 12)




תוקן על ידי - קעלעמר - 09/08/2005 23:59:16

אור נערב.

אני איתך. בהחלט יכול להיות כאן אשכול על האספקט האנושי בהתנתקות. מהרגע הראשון היה ברור שעל הכל ניתן לדון בפורום,אך לא פוליטיקה פרופר.
צערך ידוע. עובדה!
אך הבה נשאל, אם היית מקבל משרה תורנית מכובדת ברמת גן, גם היית מרגיש חורבן? מן הסתם לא. כלומר שאתה מערב את דעתך האידאולוגית בצער הניתוק ממקום אהוב. אני בכלל לא מזלזל בכך. ההפך מבחינה מוסרית טהורה אני מתנגד להתנתקות. אך חייבים לחלק את הנושאים. יש כאן צער אישי. יש שבר אידאולוגי. ושאלה ביטחונית\פוליטית. אם לא נדון בשאלה הבטחונית פוליטית נשארו לנו נושאים לדון בהם -אם איני טועה יש כבר אשכולות בנושא - ההתנתקות מהבחינה המוסרית. ההתנתקות מהבחינה החברתית אידאולגית. אדרבה! אבל ללא ניצוח וללא פוליטיקה.
פוליטיקה הכוונה : שרון רודן ,או המתנחלים חושבים על כסף וכדומה.

וכך אני, באופן אישי, לגמרי מזדהה איתך ועם צערך. (אגב, גם אם היה מותר בפורום לדון על פוליטיקה מן הסתם לא הייתי מביע עמדה. קיבלתי על עצמי מאז שעברתי (גם לי היה קשה מאד.) לחו"ל לא להביע עמדה בנושאים פנים א"יים.)

ואגב, מה דעתך על התפילה?

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/964/504.html


צריך לשים לב לסיפור הדתי הגדול של ההתנתקות. בצד הקמפיינים שמנסים לשכנע את הציבור שההתנתקות רעה ולגרום לחיילים לסרב פקודה, מפעילים מתנגדי ההתנתקות קמפיין אינטנסיבי נוסף, שקהל היעד שלו הוא לא אחר מאשר אלוהים.

בביקורו המטלטל רגשית של הרב הספרדי הראשי הרב שלמה עמאר בגוש קטיף השבוע, הוא פסע על קרקע חרושה כשאמר: "אני מבקש מכם שלא להניח את הנשק הישן שלנו: התפילה". בכל יישוב שאליו הגיע הוא ערך תפילה לביטול הגזירה. בבית הכנסת המרכזי של נווה דקלים הוא ביקש שיארגנו שופרות, יוציאו ספרי תורה ויערכו הקפות. הוא אף הוביל תפילה של המקובל הרש"ש לביטול הגזירה, שהסתיימה בשירת תחנונים: "שומר ישראל שמור שארית ישראל האומרים שמע ישראל".

במסגרת הקמפיין הזה, שמיועד לאוזניו של אלוהים, נשלפים מהמאגר עוד שלל טקסטים קורעי לב. יש המנסים לשכנע אותו בעזרת מנגינה קורעת לב, ושרים על "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה" ש"המקום (הקב"ה) ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה". שיר קורע לב אחר הוא "רחם": " רחם, רחם נא ה' אלוקינו, רחם, על ישראל עמך, רחם".

לפעמים הקמפיין מול אלוהים הופך לאגרסיבי יותר. בין הנשים שביכו את מר גורלן בפני הרב עמאר היתה אחת שסיפרה כי היא "הולכת לישון כל לילה עם זעקת שמע ישראל", ועם התהייה: "ריבונו של עולם, כמה אפשר לחלל את שמך?". הטוענים כמותה מסבירים שפינוי חלקי ארץ ישראל וצהלות הפלשתינים שצפויות אחריו הם "חילול השם". הסביר זאת בלשון יותר בוטה אחד מרבני הגוש: "הגויים יאמרו שהקב"ה לא יכול נגד אומות העולם".

מדרשי חז"ל היו בוטים עוד יותר בביקורת סמויה הזו והתריסו כי הגויים אומרים ש"תש כוחו" של אלוהי ישראל: "הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום, שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו ושרף את היכלו והגלה את ישראל ופזרן בין האומות והיכן כוחו וגבורתו שכבר הזקין". חלק ממתנגדי ההתנתקות פשוט פונים אל אלוהים ומפצירים שימנע ברגע האחרון את השפלתו הוא בעיני העולם.

לא חסרים קטעי תפילה שמתאימים למשימה. בתפילה הנוראה "אב הרחמים", שצורפה לסידור התפילה לאחר טבח קהילות שלמות של יהודי אשכנז במסעי הצלב של סוף המאה ה-11, מופיע הטיעון: "למה יאמרו בגויים איה אלוהיהם? יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך". בתפילה לשלום מדינת ישראל: "הופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוהי ישראל מלך".

ברוח הדברים, בשבילי גוש קטיף מפנות בימים האחרונים החולצות הכתומות מקום לחולצות עם הכיתוב: "מי מעז להילחם במלך?". בנווה דקלים נתלו מודעות: "הזקן הכסיל מורד במלך? מי הוא

ויש גם יצירות חדשות שנולדות מתוך האימה בגוש קטיף ומיועדות לאלוהים. אין הכוונה לשורות הליריות האלמותיות: "חרא עליהם... שיישרפו... תפעיל מכת"ז... אלות... תשמע מה ניסו אומר", אלא לספר קובץ תפילות שמתחננות לאלוהים לבטל את ההתנתקות. שמו של הקובץ "ציר כיסופים", אבל לא על שם הציר המוביל לגוש קטיף, אלא על שם "ציר הכיסופים היהודי העתיק - התפילה". הוא נפתח בשיר של צעירה תושבת "שירת הים" אשר פונה אל אלוהים: "אתה גלגלת אותנו לכאן עכשיו בכל מיני דרכים. כך לפחות הבנתי עד עכשיו. ואני מוכנה לעבוד אם רק תראה לי איך. מה עבודתי עכשיו?".

בשירי התפילה המופיעים בספר החדש מופיעות גם שורות כמו: "אל תנתקנו מעצמנו, ה' אלוקינו... אל תרחיקנו מעמך... אלוקיי, אל תעמוד מנגד!". וגם שבריר איום: "ועתה רחקת ממנו ריבונו של עולם ולא נשארה אלא אמונה, ורבים מאיתנו מאבדים בכל יום מן האמונה. שוב, ריבונו של עולם.... ידעו כל הגויים אשר מרחוק כי אתה שוכן בתוך עמך ישראל ואהבתך שרויה בהם... כי שבת להחיות רגבי אדמת ארץ קודשך".

במהלך ביקורו בעצמונה, בפגישה עם ילדי היישוב, שלף הרב עמאר נשק יהודי עתיק וביקש שהפעם את התפילה לביטול הגזירה לא הוא יוביל, אלא דווקא הילדים הקטנים. "הקול של ילדי ישראל, אין כוח שבעולם שיעצור אותו", הסביר, "הבל פיהם של תינוקות של בית רבן זה קול מיוחד, התורה שלהם מגינה על כל העולם כולו. הילדים הקטנים יש להם כוח להכניע את הסיטרא אחרא (השטן)". הילדים התפללו בכוונה גדולה: "אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ", וקראו בקול: "ממעמקים קראתיך ה'... תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנוניי". הם לא בכו, דווקא נראו מוגנים ובטוחים, כל כך בבית.

גם בין המבוגרים היה מי שהסביר, מחויך, כמו כל תושבי היישוב המפליא הזה, שבטוח שהתפילה הזו הרעידה את השמים ושברור שהקב"ה יעזור לילדים ברגע האחרון. רק הרב עמאר קבר את ראשו בין ספרי התורה שבארון הקודש הפתוח וביד רועדת, זו שבה ליטף בחמלה אוהבת את ראשי הילדים, ניגב את הדמעות שזלגו מעיניו.

אור נערב,
זכור נא, שמה שאתה קורא "נצחון" הוא לאחרים חורבן, ובכל זאת, מה שאתה קורא "חורבן" אינו, בעיני רובם, נצחון.

.

גו"ג:

הייתי אומר לך שלצערי, חוששני שאתה טועה, אלא שאמירה כזו תביאנו אל מעבר לספו של המדרון החלקלק.

שלום אור-נערב,

אני רק רוצה לחזק את ידיכם.
רבים וטובים בעם הזה, מסתכלים על [...] המתרחש כאן לפנינו, [...] ואין לאל ידינו.

חזקו ואמצו שם בפנים.
אנחנו מתפללים עליכם יום יום. ועדיין מקוים ומצפים בעזרת השם לנס.
הקב"ה יתן לכם כוחות , נפשית ופיזית.

מכל מקום, בעיני אתם גיבורים.
ואני גאה להיות אחיכם.
יום טוב ולהשתמע.


תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 11/08/2005 21:48:18

מצטרפת בכל לב לדבריו של מתפעל.

ריב, מעבר לדיווח על מכלול ומגוון התפילות. האם התכוונת לומר משהו?
כפי שהראית הדרך הזו כבר ננקטה על ידי משה רבנו וחז"ל ועוד, ואין פלא שיהודים בני זמננו ממשיכים בה.

ה'איומים' שאת מציינת אינם באמת כאלה. אם אדם אומר לקב"ה אני מפסיק להאמין כתגובה על חוסר עזרה, אז אולי יש כאן משהו בעייתי (אלא אם זה דיווח שלדעתו אם הקב"ה אינו פועל כאן אז הוא כנראה איננו). אולם אם אדם מתפלל על עצמו ועל אחרים, ומציין שחלק מהציבור המעורב בעניין עלול לאבד את אמונתו, אין כאן כל איום אלא דאגה לכבוד שמים. זה בדיוק מה שעשו משה רבנו ועוד.

נכון הוא שקביעת סדר יום לקב"ה, והכתבת מטרות לפעולתו באופן נחרץ מדי, עלולה כשלעצמה לסייע לאותם תהליכים של משבר אמוני בעקבות האכזבה (אם תבוא). כאן אכן דרושה זהירות (כמו האמירות 'היה לא תהיה' וכדו').
אין ספק שחלק ניכר מהמשבר נובע מהעמדת הצעד הזה כמשהו חסר הגיון ושנובע מרצונות זרים (מה שיכול בהחלט להיות נכון). זה מה שיוצר את ההבדל מול מעבר בגלל מציאת מקום עבודה במקום אחר (שציין קעלעמר למעלה). מחד, זוהי 'אשמת' המתיישבים עצמם, ומאידך, זוהי אכן אמונתם. המצב הנתון כרגע הוא שאכן מדובר במשבר אדיר (גם אם הם עצמם יצרו חלק ממנו), ובהחלט יש להתייחס אליו בתשומת לב וברגישות.

ולסיום, דומני כי ללא קשר להשקפת העולם הבטחונית-פוליטית-אמונית, קשה לא להתפעל מעמידתם ותגובתם (המעשית, האמונית, והתפילות) של אנשי הגוש מול האירועים ומול ההתנהלות השערורייתית של ההחלטות על ההתנתקות וההכנות לקראתה.
קשה לא להתרשם מן האיפוק, מהרצון שלא לשבור כלים ביחד עם עוצמת המחאה, כנגד ממסד (פוליטי, תרבותי ותקשורתי) אטום, ועל כך אני מוריד בפניהם את הכובע (שאין לי).
אני מימיי לא ראיתי מפגן אמונה כה מרשים, ועוד על ידי ציבור גדול מאד (ולא רק אדם בודד). זוהי תעודת כבוד אמיתית לציבור הזה, ותמהני אם אני יכול למצוא משהו דומה לזה במקום אחר.


מיכי

אור, ליבי איתך .

אולי תסביר להדיוטות כמוני מאיפה תעצומות הנפש והשלווה לא לארוז ולחכות לנס?

ואיך עוברים הימים עליכם, ומה אתם אומרים לילדים, והאם אתם באמת חושבים שיקרה נס, אני מעריץ את האנשים המופלאים שגרים בגוש. ואני אישית חושב שמכל בחינה נעשה פה עוול. [...] וכאן אני חוזר לשאלתי הראשונה מאיפה תעצומות הנפש לשבת בבית ולהתעלם מהמציאות .

נמחקו הערות פוליטיות - גם_וגם

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 11/08/2005 21:51:33

מיכי,

מבלי לזלזל בערכה של התפילה, בעיקר התכוונתי להביא תמונת מצב של אנשים המנותקים מהמציאות כדברי יצחקומר.והמשמעויות שהמאמינים נותנים לתפילה.

אך אם כבר שאלת, אז אני תוהה באם חו"ש לא יקרה הנס, והשם יתברך יתן להתנתקות לקרות, האם אז יקבלו תושבי הגוש שזה רצונו של השם שהם ייתפנו, ונגזר עליהם משמיים שיגורשו מאדמתם ובתיהם.

.


ריב:

עת להתנצח, ועת לחשות.



האם כאשר כותב כאן מישהו, העומד להיות מגורש מביתו, זה הזמן לנתח את תפישתו האמונית באזמל הקר והחד של ההגיון הצרוף?

עת לחמול, לא לבקר.

ב"ה.

ריב,

תודה על הבאת הדברים.
רק הערת תיקון אחת: כידוע מן הסתם, הנוסח "הופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך", מופיע בתפילת ימים נוראים לפני מדינת ישראל והתפילה לשלומה.

לגבי שאלתך בדבר קבלת הגירוש, אם וכאשר יקרה, כגזירה משמים, דומני שהתשובה חיובית. לי בכל אופן נזדמן לשמוע אשה מן הגוש אומרת כך בראיון טלוויזיוני.
אפשר לחלוק על דעותיהם, אבל קשה מאוד לערער על כוח האמונה המפעם בהם!