בנסיעה לנופש משפחתי בגליל העליון עברנו ליד "קבר שמעיה ואבטליון" וליד "קבר אסתר ומרדכי" הסמוך. גם "מערת הלל הזקן" יש שם ועוד כהנה וכהנה, כולל חכמי עבר שאינם זכורים לי מלימודי בישיבה התיכונית.
ושאלתי: האם יש לחשוש לנשמתם של ילדים רכים ששמעו מפי הערות סרקאסטיות על המקומות הקדושים החדישים האלה והמסחר שסביבם.
נשלח ב-16/8/2005 23:48
אבהו
עד כמה שהבנתי, יש כאן אמירה צינית ושאלה חינוכית רצינית מאד.
כלומר, יש כאן כמה נושאים:
א. היחס לקברים. ולקברי "צדיקים".
ב. הופעת קברים שלא ברור מי קבור בהם ואיך מבררים זאת.
ג. כיצד יש לחנך את הילדים להתייחס לתופעה זו, ואולי לעוד תופעות דומות.
ד. הנזק המשוער מאמירה צינית, כאשר האב אינו יכול להתאפק לנוכח התרבות פולחן הקברים, או כל תופעה אחרת (ריבוי אשכולות ציניים בעצכ"ח? אך שם הילד אינו שותף לחווית האב...).
כל אחד מנושאים אלו הוא מעניין. לאיזה מהם אתה מבקש להתייחס?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-17/8/2005 18:37
איך לברר מי קבור בקברי הצדיקים? השד יודע. בזמן אירועי קבר יוסף הטראגיים אמר חבר חילוני שהסיכוי שיוסף קבור שם שווה לסיכוי שהוא, החבר, קבור שם. זו גם דעתי אבל אני נמנע מלהביע אותה באוזני מי שנוטה להיפגע מדיבורים כאלה.
באשר לנפשות הרכות, להגנתי עלי לומר שיש יתרון לגדול בביתו של סקפטי. כך גדלתי אני.
נשלח ב-18/8/2005 14:12
מה רע בזילזול בפולחן הקברים?
והאם ילדיך או אתה עצמך, חייבים להאמין למסורות מפוקפקות?
התברר לי שבבתי הספר של המגזר שלנו יש התייחסות רצינית למקומות הקדושים, כולל כמה מאלה המפוקפקים. זו הבעיה החינוכית.
נשלח ב-19/8/2005 01:00
כעת קראתי את מאמרו של ר' יואל אליצור על קבורת רחל ושלושת האותות לשאול (http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/rachel/elitzur2.htm), והנה, לאחר שהוא מגיע למסקנה ש'עם קבורת רחל' הוא תיאור האנשים אשר באים משם (ולא תיאור מקום שבו פגש אותם שאול), הוא כותב:
לפי הרעיון שפיתחנו במאמר זה אין קבורת רחל חלק אורגני במסכת ה"נגלה" הטופוגרפית
של הפרק (אע"פ שאמנם היא משתלבת בה היטב). קבורת רחל הוזכרה דווקא בשל
משמעותה הרוחנית, הפנימית.
וכאן אנו באים לשאלה עקרונית ולא-פשוטה - מה טיבם של קברי האבות במקרא בכלל?
בתנ"ך כולו, ובפרט בספר בראשית, יש חשיבות מיוחדת לקברי האבות, למיקומם ולסיפור
קבורתם. לעתים מודגש, שמקום הקבורה הוא גם ראשית אחיזתם של עם ה' ושל אמונת ה'
בארץ המובטחת. כזה הוא מקום מערת המכפלה - קניית הקרקע הראשונה של אברהם העברי
בארץ; כזה הוא קבר יוסף בחלקת השדה אשר קנה יעקב במאה קשיטה "ויבן שם מזבח";
וכנראה אף קברו של משה, אשר אע"פ ש"לא ידע איש את קבורתו", מכל מקום משה מברך את
גד - "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון" (דברים לג כא).
ואולם מעלה זו שהכתוב מייחס לקברי האבות - מה טיבה למעשה? התורה, ואף התורה
שבעל פה, עוברות על כך בשתיקה. התורה מדגישה את האיסור שבדרישה אל המתים ושבזבחי
מתים (דברים יח יא (ושם כו יד לפי פשוטו); תהלים קו כח) - מנהגים שהיו מקובלים בכל עמי
קדם. לכאורה הדבר נראה, כאילו גישות סותרות כאן.
פרשה זו בשמואל, מעשה יחיד במקרא, שמדובר בו על אנשים הפוקדים את קברי
האבות, אולי היא המפתח להבנת העניין.
הנביא מציב לפנינו כאן שלוש דרגות. העליונה שבהן היא חבל נביאים המצויים בעיצומה של
חוויית הקרבה הגדולה ביותר, שיכולה להיות בין אדם לאלוקיו. למטה הימנה - אנשים,
המתקדשים לזבוח לה' בבית אל. ודרגה אחת מתחת לשני אלה - שני אנשים, שפקדו היום את
קבורת רחל. כפי הנראה, מסתתרת כאן ההשקפה הנבואית והנוהג המקובל בין הטובים שבעם
באשר לקברי האבות.
קברי האבות הם מקום סגולה, אבל לא מקום קדושה. השבים משם אין בידם שום דבר ממשי,
לא זבח ולא תוף וכינור; אבל יש בהם רוח מרוממת, ויש ערך רוחני לפגישה עמהם.
תוקן על ידי - הפרעתוני - 19/08/2005 1:20:36
נשלח ב-19/8/2005 03:44
פרעתוני,
יש לציין את הקלות הבלתי נסבלת בה דילגת בקלילות על העובדה שמקום קברו של משה לא נודע, וזה כמובן בהתייחס גם לגדלות סמכותו שאיננה ניתנת להשוואה, מבלי לזלזל בערך גדולת האבות, וזאת מפני שתוקפן של מצוות הוא בנתינתן על ידו בסיני.
זכה משה רבנו, שלא חל בו אותו פיחות אשר חל על גדולי ישראל ו'קדושים' אחרים, שנעשו בעולמה של היהדות אובייקטים של גישה אלילית, וגם מבחינה זו ניתן לומר עליו: ולא קם נביא כמשה אשר במותו נשאר "איש אלוהים" ו"עבד ה'"
נשלח ב-19/8/2005 04:49
ריב,
מה יותר מתאים לכאן, מדברי המשך חכמה פרשת בא עה"פ משכו וקחו, המונה את קידוש המקומות וההליכה לקברים בכלל הדברים המנוגדים לעצם מחשבת היהדות?
(עד היום אני אסיר תודה לך, על שהראית לי בזמנו את המשך חכמה הזה).
נשלח ב-19/8/2005 08:58
ריב, אני מתקשה להבין.
משה רבנו הוא אכן מקרה יוצא דופן, שייתכן שנובע מכך שהוא מוגדר כ"איש האלוהים", ובו הסכנה לע"ז קיימת אולי.
העובדה הפשוטה והברורה היא, שדבר זה לא מנע מהמקרא להמשיך להתייחס בכבוד לקברות אבות.
נשלח ב-19/8/2005 12:02
פרעתוני,
היא הנותנת, אם הסמכות שרק מכוח סמכותו אנו מצווים - לא נודע מקום קבורתו כדי שלא נגיע לידי עבודה זרה - אומר דרשני.
זאת ועוד, בהלכות עבודה זרה פ"א הרמב"ם מסביר את השתלשלות עבודה זרה, ואת הסיבה בגינה הקב"ה החליט לתת ביד משה את התורה - הוא כביכול הפיק לקחים מדרך עבודתם של בני האדם, וזיהה את נקודות התורפה שבהם הם עלולים ליפול, וכנראה חשב על דרך מניעה. על כל פנים - אנו מצווים לכבד את מיתנו ולהביא אותם בכל דרך אפשרית, לחלקת קבר, קו"ח שאם בקשו להיקבר במקום מסוים בנחלה בה חיו. וזה לא סותר את העובדה 'שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות'
תוקן על ידי - riv - 19/08/2005 12:32:40
נשלח ב-19/8/2005 12:08
לא הבנתי מאיפה את יוצאת ולאן את באה.
מתקבל אצלי הרושם שאת נאחזת במאבק נגד הקברים כמו שאחרים נאחזים בקברים.
במקום לבצע בחינה זהירה ושקולה של המקורות וההיגיון, יוצאים מהנחת יסוד, ומיישרים את הכל לפיה. תאמיני לי שלא היה אכפת לי לצאת נגד העלייה לקברים, אם זה מה שהמקורות היו אומרים. אבל מה אעשה שאני רואה בהם התייחסות הרבה יותר מורכבת ממה שה"רמב"מיסטים" פה מנסים להציג?
נשלח ב-19/8/2005 12:28
פרעתוני,
זה מצער לחשוב שאינך מבין מאין אני באה ולאן אני הולכת, כנראה שהפוסל במומו הוא פוסל, ואתה אינך מבין את המורכבות שעליה מדובר.
כל שאני יודעת בבירור הוא שאני מצווה על ההשקפה הנכונה שעל היהודי המאמין להיאחז בה, זאת מטרת התורה - והלוא הם אמרו: "אגרא דשמעתה-סברא". וזאת אחרי בחינה זהירה ושקולה של המקורות וההיגיון- לזה, לא כל אדם מסוגל, לדעת את כל הסברות עד שתוציא מהן את הנכונה.
נ.ב
ודאי ידוע לך שהרמב"ם עשה עבורך את העבודה
נשלח ב-19/8/2005 12:33
עדיין לא ראיתי הנמקה שקולה והגיונית, המתייחסת לכלל המקורות, ולא ל"קברופוביה".
נשלח ב-19/8/2005 12:39
פרעתוני,
כל המשנה תורה של הרמב"ם מבוססת על הנמקה שקולה והגיונית, המתייחסת לכלל המקורות. זאת על פי עדותו של הרמב"ם עצמו, נראה שאם אינך סומך עליו,מה לי להתחיל להסביר ולנמק? הרי קו"ח שעלי.
נשלח ב-19/8/2005 12:54
נו.
א. אד-הומינם.
ב. סתם סקרנות. יש התייחסות מפורטת וכללית של הרמב"ם לעניין הקברים?
