מה שווה החתימה שלהם?

מה שווה החתימה שלהם?

לא הרבה.


לאיזה כרוז הייתם מתייחסים יותר ברצינות, לכרוז שחתומים עליו שלושים רבנים, או לכרוז שחתומים עליו שני רבנים?

אין ספק שלזה שחתומים עליו 30 רבנים, ובטח תטענו: לא צריך להיות גאון כדי להבין, שאם חתימה אחת שווה "משהו", חתימת שלושים שווה.

פחות או יותר.

האם חשבתם שגם ייתכן, ששלושים חתימות שוות פחות מאחת, מפני שמספרם הרב של החותמים מוכיח, שהיה מי שעומד מאחרי החתימות, ולחותמים הפועלים כקבוצה ישנה מנטליות של עדר?


לא יעלה בדעתכם, שהרבנים המופיעים בכרוז כלל לא חתמו עליו, שהרי הם חתומים עליו.


אך האם ייתכן שהם חתמו עליו, אך הם לא ידעו על מה הם חותמים?

גם זה לא.

אף שרבנים מביעים לא אחת דעות בדברים שאין להם כל מושג בהם, הם חושבים פעמיים לפני שהם חותמים על דעותיהם.


אולי כך הוא דרכו של עולם, אך לא דרכו של עירי.


כשבעירי פורסם לאחרונה כרוז עם צילום חתימות עשרות רבנים הם טענו: חתמנו על "משהו", אך לא על הכרוז שעליו מתנוססות חתימותינו.

על מה כן?

הם לא בטוחים.

הם חתמו על כרוז בעברית, שהיא שפה שאין הם שולטים בה.


לפני מספר שבועות, פורסמה בעתון היהודי המקומי, מודעת "פסק דין" בגודל עמוד שלם נגד ההיתנתקות, שעליה היו חתומים יותר מ-30 רבנים מקומיים ובה נאמר, שבהסתמך על סימן שכ"ט בשו"ע או"ח, (הסעיף העוסק בחילול שבת, כאשר עיר ספר יהודית במצור, והעכו"ם רוצים לגנוב קש), הם פוסקים שאסור להתנתק.

עיון ב"פסק הדי היה מגלה לקורא, שכל הרבנים הם חב"דים, שאינם יודעים היכן הוא גוש קטיף, ורבים מהם מעולם אף לא רא את "סימן שכ"ט בפנים", ואם ראהו הם לא הבינוהו, ואעפ"כ הם פסקו שאסור להתנתק מגןש קטיף.

למה?

כי הרבי אמר לפני שלושים שנה, שבהסתמך על סימן שכ"ט אסור לסגת מסיני.


למי הם פסקו "דין תורה"?


באותו דף העתון שבו פורסם פסק דינם, התפרסמו מצידו גם ראיונות עם מספר רבנים, שהסבירו מדוע הם לא חתמו על הכרוז.

חתימתו של אחד מאלו שהסביר מדוע הוא לא חתם, הופיעה בין חתימות הרבנים שחתמו על פסק הדין.

האם הוא חתם ואינו יודע שהוא חתם?

האם ייתכן שהוא לא חתם וחתימתו זוייפה?

לא! הוא חתם ולא חתם!

על מה חתם ועל מה לא חתם?

הוא יודע שהוא חתם אך אינו יודע על מה!

הכרוז המקורי שעליו הוא חתם היה בעברית, והכרוז שפורסם היה באנגלית.

לא רק הוא, גם הם לא יודעים, ואף שלא הבינו את הנאמר בכרוז העברי עליו הם חתמו, הם צירפו את חתימותיהם, לאחר שנאמר להם, ש"כולם" חתמו, גם הוסבר להם שהוא מכתב מחאה לאריק שרון.

איני יודע אם הוא נשלח לאריק שרון, אך הכרוז שתורגם לאנגלית עבור הציבור המקומי, הפך לפסק דין, ומאחר ורק הרבנים החב"דיים חתמו עליו, גם נוספו בראשו דברי האדמו"ר.


התוצאה:

הרבנים טוענים: לא חתמנו על הכרוז שפורסם.

העסקונה טוענת: רבנים תבלמו, אתם גורמים נזק למדינת ישראל.

הציבור הכללי מתייחס לפסק דין הרבנים, באותה ברצינות בה הם מתייחסים לשאר דבריהם.

ואני מצפה לפסק הדין הבא:

עפ"י דין תורה, "כל דאמר רחמנא לא תעביד כי עביד לא מהני", ואם כאשר צדיק אחד גוזר, הקב"ה מקיים, כ"ש כאשר שלושים רבנים גוזרים.

ההנתקות בטלה מעיקרה ומעולם לא היתה.


עד אז יש לעסקנים מה להודיע, ולעתון היהודי מה לכתוב.

ב"ה.

נישטאיך,

לעניין סימן שכ"ט, הרלבנטיות שלו, והדברים שאתה כתבת בהקשר זה.

ראשית, מסקרן אותי להבין כיצד אתה מיישב את השאלה שמכוחה הסקת שהרבנים לא ראו את שכ"ט או לא הבינוהו:
האם פיקוח נפשם של יושבי הספר, כשאין סכנה שתהא הארץ נוחה להיכבש, אינו דוחה את השבת?

שאלה נוספת: למה בעיר שאינה ספר אין מחללים את השבת כשבאים על עסקי קש ותבן, האם שם אין אף פעם חשש שתהא הארץ נוחה להיכבש? אדרבה, הם כבר בתוך הארץ.

לפי הבנתי, כך הם פני הדברים:

כאשר קיימת סכנה מיידית ומוחשית ליושבי עיר כלשהי - מחללים את השבת מדין פיקוח נפש. זהו המצב של "באו על עסקי נפשות ואפילו סתם", ובזה אין הבדל בין עיר רגילה לזו הסמוכה לספר.

כאשר מדובר על עסקי ממון, ואין סכנה מיידית ומוחשית, אז נבחנת הסכנה לטווח הרחוק. בזה יש הבדל משמעותי בין עיר רגילה לזו הסמוכה לספר. לעיר הסמוכה לספר יש רצף גיאוגרפי (גם) עם המדינה השכנה. אם תיכבש העיר ע"י האויב יווצר רצף טריטוריאלי שיקל על האויב את כיבוש הארץ, ואת זה חובה למנוע גם במחיר חילול שבת.

הרעיון להבחנה בין עיר שקל להגן עלי'ה ועיר שלא, הוא רעיון שלך (וגם אתה כתבת "ייתכן"), ואינו מבוסס בלשון ההלכה.

גם יצירת שני סוגים של ערי ספר, אלה שהן חלק מקו ההגנה ואלה שלא, אינו מופיע בלשון ההלכה. הַבַנָתי היא שכל יישוב הסמוך לספר הוא חלק מקו ההגנה, בעצם היותו סמוך לספר ויוצר חייץ גיאוגרפי.
ועוד זאת, אין קביעה חד-משמעית שגוש קטיף אינו חלק מקו ההגנה. נהפוך הוא, ישנם רבים שראו בו ככזה, וגם עובדות שונות, דוגמת ירי קסאמים ופצמ"רים מאששות גישה זו.

גם אם נכונה ההבחנה בין כרך לבין כפר, מגוחך למדי יהי'ה לדעתי הניסיון להשוות את גוש קטיף על עשרות יישוביו ואלפי תושביו לשדה, לבית אחד או אפילו לכפר קטן..

כל זה לו מדובר הי'ה על עסקי קש ותבן, ועל חשש שמא (בעתיד) תהא הארץ נוחה להיכבש. לצערי, כאן מדובר בעסקי נפשות ובהצהרות ברורות על כוונות לכיבוש הארץ.

בנושא הנסיגה מסיני:
<אם הרבי אמר לפני שלושים שנה, שבהסתמך על סימן שכ"ט אסור לסגת מסיני, כי הנסיגה מסכנת את כל המדינה, הרי שהדבר לא היה, ואין לבנות עוד קומה על יסוד שאינו מחזיק אפילו קומה אחת.>
ראשית ועיקר: על סמך מה הקביעה כי תקופת המבחן עומדת על שלושים שנה? וכי יודעים אנו מה ילד יום? אתה מצהיר כי הדבר לא הי'ה, האם תוכל להצהיר כי גם לא יהי'ה? כבר אתה פוסק שזה יסוד שאינו מחזיק אפילו קומה אחת? לאט לך!
שנית, צר לי להכזיבך, אך לא כולם מסכימים אתך כי הדבר לא הי'ה. אינני מומחה גדול, אך כמדומני כי מקרים של חדירת מחבלים מן הגבול המצרי היו רק לאחר הסכם ה'שלום'.
שלישית, ובזה מודה אני שזו רק סברה לא מבוססת, ישנה גם הסכנה המורלית. החזרת סיני אז וגוש קטיף היום, מעודדת נסיונות נוספים להשגת שטחים, ויש בזה בחינה של "תהא הארץ נוחה להיכבש". ובמצטבר הנסיגה אכן מסכנת את כל המדינה.

ב"ה.

נישטאיך,

< המוטו מאחרי אותן קבוצות מטורפות הוא, ששום דבר לא השתנה ולא ישתנה עד שהרבי יאמר כן, אם הרבי אמר לפני שלושים שנה, שבהסתמך על סימן שכ"ט אסור לסגת מסיני, כי הנסיגה מסכנת את כל המדינה, אסור לסגת מסיני היום. >

מה הקשר לנושא האשכול? אני מקווה כי אינך רואה ברבנים החתומים על הכרוז חלק מאותן קבוצות מטורפות, סוף סוף הגדרת אותם כחבריך...

המוטו מאחורי אותן קבוצות מטורפות הוא... טירוף!!! אינני חושב שציטוט הלכה והבנת העיקרון שבבסיסה, כדי להשליך על נושא אקטואלי, תוך הישענות על הרבי שהפעיל קו לוגי דומה בהקשר סיני לפני שלושים שנה הוא טירוף.
(כל השלכה הלכתית לנושא אקטואלי נשענת על הלכה שנכתבה בעבר. כך דרכה של תורה. אפשר לחלוק על ההגיון שבהשלכה אל לא על הלגיטימיות שלה)

תוקן על ידי - yirmiahu - 29/08/2005 17:50:58

ירמי-הו

<"קיימת הסתברות גדולה יותר לאי-הסכמה, או להסכמה מסוייגת, ... היטבת להסביר את מושג ה'עדר' ביחס להתנהגות בני אדם בהקשר החברתי. גם בעדר פרות, ככל שיגדל מספר הפרטים כך תגדל ההסתברות שפרה אחת לא תשתף פעולה>

מספרם של המסתייגים היה קטן ביותר, ידוע לי רק על שלושה רבנים "פון אונזערע", שסרבו לחתום.

32:3.

מהו מותר האדם מן הבהמה?

ס"ה 10%.

כל אחד פזל לעבר זנבו של חברו:
"היו שריה כאילים לא מצאו מרעה. מה איל זה, ראשו של זה בצד זה...". (שבת דף קיט עמוד ב).


<אתה הוא שכתבת: "אף שרבנים מביעים לא אחת דעות בדברים שאין להם כל מושג בהם, הם חושבים פעמיים לפני שהם חותמים על דעותיהם", ועל כך הגבתי">

צדקת. שכחתי להוסיף "רובם".


<''ראשית, מסקרן אותי להבין כיצד אתה מיישב את השאלה שמכוחה הסקת שהרבנים לא ראו את שכ"ט או לא הבינוהו''>

למה תסתקרן? הסקתי שהרבנים לא ראו את שכ"ט מתוך ידיעת ידיעתם.


בענין סימן שכ"ט:

כפתיחה אומר, שלהבנתי, הלכה זו היא הלכה מאוד עמומה, שהרי לא ברור ממנה, אם היתר היציאה בשבת היא מדין פיקוח נפש או מדין כיבוש הארץ, ובאם הוא מדין פיקוח נפש, מדוע היציאה תלויה ב"שמא ילכדו את עיר הספר, ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם", ולמה לא חששו לשלום תושבי העיר עצמה?

יש לנו את הסברו של הראב"ן (סימן שס"ג) שכתב: "ותניא עיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי ממון יוצאין עליהן בכלי זיין בשבת, דכיון שסמוכה לספר אם יעמדו ישראל על ממונם יהרגום ולא ייראו כיון דסמוכי לגויים אחרים, וכ"ש אנו שאנו יושבים בתוכם שלא ייראו מלהרוג ומחללין את השבת ומצילין".

ייתכן שלדבריו, הלכת "עיר הסמוכה לספר", אינה דוקא בעיר ספר שהיא במצב מצור-מלחמה, אלא אף במצב שלום שאין בו כל סכנה למדינה, והסיבה להיתר חילול השבת בעיר ספר תלוי מדאגה ישירה לבטחונם של יושבי העיר, מפני שכשהעכו"ם באים על עסקי ממון בפנים הארץ, הם פוחדים להרוג נפשות, אבל בעיר הסמוכה לספר הם "לא כ"כ" פוחדים, כי הם יכולים בקלות להמלט אל מקום מבטחים, מעבר לגבול.

גם אין לשכוח, שהלכה זו אינה מהלכות מלכים או מלחמה, אלא מהלכות דחיית השבת מפני הצלת נפשות, וגם הרמב"ם הביא הלכה זו בהלכות שבת (פ"ב) ולא בהלכות מלכים (פ"ו), ואין אנו יכולים ללמוד ממנה "הלכות מלחמה", שלה כללים משלה, ומה שאסור בשבת מותר במלחמה, למשל, אף שמותר לחלל שבת אפילו על ספק הצלת נפשות ועל חיי שעה, אסור לחלל שבת על ודאי הפסד ממון, ואפילו הוא כל הממון שבעולם, מותר למלך לשלוח אנשים למלחמת רשות, אף שיהרגו ע"י כך מספר רב של אנשים, ראה אך למלך ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן נז אות ב, וחלק יג סימן ק, אות ז.

אלא מאי?

דיני מלחמה לחוד, ודיני מלחמה בשבת לחוד.

גם שבהלכה זו אין די פרטים מזהים, כדי שנוכל לבנות עליה הלכות, למשל:

"עכו"ם שצרו": מדוע הוא רק במצב מצור?

האם קיימת סכנה לאוכלוסית העיר, באם היא תיפול לפני האוייב?

האם גונבי הקש ומספרם, צריך להיות כזה, שהם יכולים להשתלט על תוך כדי גניבת הקש?

מהי הגדרת "עיר הסמוכה לספר", והא הדבר תלוי בחשיבותה להגנת המדינה?

עד שלא נברר שאלות אלו, לא נדע אפילו כיצד הההלכה מתייחסת אפילו להלכות שבת.


<"אם תיכבש העיר ע"י האויב, יוצר רצף טריטוריאלי שיקל על האויב את כיבוש הארץ">

אני לא כל כך בטוח שהדבר הוא כדבריך.

תמיד ישנו רצף טריטוריאלי למדינה הסמוכה, אלא א"כ אתה שוכן באי, גם לא כל רצף טריטוריאלי מקל על האוייב את כיבוש הארץ, וגם זה רק כאשר העיר נופלת בידי האויב במלחמה, בעוד הצבא לא הספיק להכין מערכת בלימה מתאימה, אך לא כאשר הנסיגה מתוכננת ומבוקרת.


אתה הבנת שכל יישוב הסמוך לספר הוא חלק מקו ההגנה, מעצם היותו סמוך לספר, ואילו אני הבנתי, שכל ישוב הוא חלק מקו הגנה, רק כאשר גרים בו אנשים המגינים על הקו, אך לא כאשר צריך להעסיק כוחות רבים מבחוץ, כדי להגן על תושבי הישוב.


<"גם אם נכונה ההבחנה בין כרך לבין כפר, מגוחך למדי יהי'ה לדעתי הניסיון להשוות את גוש קטיף על עשרות יישוביו ואלפי תושביו לשדה, לבית אחד או אפילו לכפר קטן">

חשיבותו של הישוב שבספר אינו באם הוא כפר, מועצה מקומית, עיר מרכזית או כוורת ישובים, אלא בחשיבותו של אותו הישוב להגנת המדינה, יהיו אלה עיר, כפר או אפילו מחסום טבעי נגד מעבר טנקים.


<"לצערי, כאן מדובר בעסקי נפשות, ובהצהרות ברורות על כוונות לכיבוש הארץ">

דוקא משום הא איני מסוגל להבין, מדוע אפילו עולה על הדעת להחליט על מדיניות צבאית, לפי אותו סעיף בסימן שכ"ט, שהרי גם דינו של פצוע שמוחו רוצץ בשבת, או דינה של ספינה בעת סערה בשבת, הם שם בסימן שכ"ט, היעלה בדעתך אפילו להביע דעה שהיא בדרך הטיפול, רק בהסתמך על הנאמר בהלכה זו?

אם תעיין בשו"ע הרב בסעיף א שבאותו סימן תמצא אותו כותב: "יולדת היא כחולה שישב"ס, ומחללין עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה, קורין לה חכמה ממקום למקום ומיילדים אותה...".

אם ליולדת קורין לחכמה ולא לחכם, הרי בשאלות בטחון שואלים את מי שמוסמך להחליט.

ישראל אינה אוגנדה או עירק, ונסיונם הצבאי ומסירותם של קובעי המדיניות הצבאית והפוליטית בארץ, ללא ספק עולה על זה של וולפא ומטכ"לו.


<"ראשית ועיקר: על סמך מה הקביעה כי תקופת המבחן עומדת על שלושים שנה? וכי יודעים אנו מה ילד יום? אתה מצהיר כי הדבר לא הי'ה, האם תוכל להצהיר כי גם לא יהי'ה? כבר אתה פוסק שזה יסוד שאינו מחזיק אפילו קומה אחת? לאט לך!">

האטתי כדבריך, ואזכירך, שאיש אינו יודע דבר, לא מה יהיה בעתיד (הרחוק או הקרוב, כל שהאדם יכול וחייב הוא לנהוג בדרכי הטבע, והדרך הטבעית בעניני צבא ומדינה, הוא נטילת סיכונים מחושבים, נכון, תקופת המבחן לתיאוריה אינה מוגבלת בזמן, אך אם אינך מגבילה בזמן שהוא, אינך יכול לטעון "אני בטוח שהתיאוריה שלי נכונה, אלא שהזמן להוכיחה עדיין לא הגיע".


<"כי מקרים של חדירת מחבלים מן הגבול המצרי היו רק לאחר הסכם ה'שלום'">

לא טענתי שלא היו, גם לא טענתי שלא יהיו בעתיד, ריווח והפסד נקבעים לפי המאזן הסופי ולא לפי פעולות הביניים.


<"ישנה גם הסכנה המורלית. החזרת סיני אז וגוש קטיף היום, מעודדת נסיונות נוספים להשגת שטחים, ויש בזה בחינה של "תהא הארץ נוחה להיכבש", ובמצטבר הנסיגה אכן מסכנת את כל המדינה">

האם אתה חושב שקובעי המדיניות בארץ לא ידעו על "פסיכולוגיה" זו?


<"המוטו מאחרי אותן קבוצות מטורפות הוא, ששום דבר לא השתנה ולא ישתנה עד שהרבי יאמר כן, אם הרבי אמר לפני שלושים שנה, שבהסתמך על סימן שכ"ט אסור לסגת מסיני, כי הנסיגה מסכנת את כל המדינה, אסור לסגת מסיני היום, מה הקשר לנושא האשכול?">

הקשר לנושא האשכול הוא פשוט עד לאימה.


<"אני מקווה כי אינך רואה ברבנים החתומים על הכרוז חלק מאותן קבוצות מטורפות, סוף סוף הגדרת אותם כחבריך">

אני המכיר את החותמים שרובם אנשים "נורמלים", שאלתי את עצמי: מה היתה מטרת חתימתם?

אפילו אם אאמין להם, שהם חתמו אחרי שאמרו להם שהם חותמים על מכתב מחאה לאריק שרון, ולא הודיעו להם שהם חותמים על פסק דין שיפורסם בעתון המקומי, ואפילו ... ואפילו...

האם הם "באמת" חשבו שמכתבם ישפיע על אריק שרון שיבטל את ההיתנתקות, כאשר הם אף אינם יכולים להשפיע על בני קהילתם, שלא יבואו לבית הכנסת ביום השבת במכוניתם?

לא ולא! הם רצו להיות "כמו כולם" כמו כל העדר!

אין ספק אצלי, שהקבוצות השפויות איבדו את השליטה על החשיבה, והן נגררות אחרי פעילויות הקבוצות המטורפות.

קבוצות "שפויות אלו", המשרתות בקהילות שונות, גורמות יותר נזק לחב"ד בחתימות המטומטמות שלהם, מאשר כל אותם המטורפים, מניפי דגלי המשיח, וחוסמי הצמתים וכבישים.

כאשר היה מי שתקף את החתימות, יצא ה"שליח הראשי", בהכרזה לעתון היהודי, שזהו זכותם של הרבנים למחות נגד אריק שרון, ואין ספק שהוא צדק, אך הוא מסרב לדעת, שכשם שיש זכות לכל אחד להביע את דעתו נגד אריק שרון, כך יש גם לכל אחד זכות להביע דעה נגדו.

ולמה קבוצות "שפויות אלו", פחות שפויות מהרבי בעצמו, שלא פעם הזהיר,והכריז ובאופן גורף באוזני כל העם והתפוצות, שמי שמחזיר שעל אדמה מהשטחים (הכבושים) פועל נגד ה' ותורתו - הם בסך הכל חותמים על עיקרון שדגל בו רבם

ועל מה הוא הסתמך כשקבע זאת?

אמנם אולי זו קצת סטיה, אך לא לגמרי מהנושא העיקרי, היינו משמעות וערך של חתימות רבנים.

האם נשכח הכרוז עם חתימות הרבנים על 'פסק דין' שכל ישראל הטקסט שלך כאןחייביםלהאמין שהרבי מליובאוויץ' הוא המשיח, והוא משיח בן דוד, והוא יושיענו והוא יגאלנו וכו'.

והאם זכור לכם כרוז גדול ונורא עם כמה מאות חתימות של רבנים על משיחיותו של הרבי מליובאוויץ', שפורסם בהצופה בשנת תש"ס.

דומני שהכרוזים הללו נדונו בספרו של פרופ' דוד ברגר, שהופיע זה עתה גם בעברית.

לאחר חג השבועות תנש"א חתמו רבני חב"ד שבאו מכל העולם להסתופף בחצר הרבי, על פסק דין מפורט, בו צוטטה ההלכה מהרמב"ם בנוגע לסימניו של המשיח, ונקבע ש"ברור על פי דין תורת אמת, שחל על כ"ק אדמו"ר שליט"א הלכה זו ד"בחזקת שהוא משיח", שהרי נתקיימו בכ"ק אדמו"ר שליט"א כל התנאים המנויים ברמב"ם הנ"ל".


תוקן על ידי - נישטאיך - 30/08/2005 13:36:34

ב"ה.

נישטאיך,

א. < מהו מותר האדם מן הבהמה?

ס"ה 10%. >

באופן ציני התייחסת למותר הכמותי. ברור לי שברור לך כי נתכוונתי למותר האיכותי - דעה ודיבור.
(אגב, מדוע הסתייגו השלושה, לדעתך: כי אינם סובלים ממחלת ה'עדר' או שמא ראו והבינו את שכ"ט?)

ב. < למה תסתקרן? הסקתי שהרבנים לא ראו את שכ"ט מתוך ידיעת ידיעתם. >

מסקנתך ידועה לי. סקרנותי היא לגבי הדרך בה אתה מיישב לפי שיטתך את השאלה שאתה עצמך העלית: "אם הלכה זו עוסקת ב"פיקוח נפש", מדוע חוששת הלכה זו רק מכיבוש כל הארץ ע"י האוייב: "ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם", ואינה חוששת לסכנת נפשות יושבי ישוב הספר?"

ג. < כפתיחה אומר, שלהבנתי, הלכה זו היא הלכה מאוד עמומה, שהרי לא ברור ממנה, אם היתר היציאה בשבת היא מדין פיקוח נפש או מדין כיבוש הארץ, ובאם הוא מדין פיקוח נפש, מדוע היציאה תלויה ב"שמא ילכדו את עיר הספר, ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם", ולמה לא חששו לשלום תושבי העיר עצמה? >

מה כל-כך עמום בהלכה זו? בפשטות, היתר היציאה הוא מדין פיקוח נפש, שכפי שאתה עצמך כתבת זהו ההקשר הכללי. בנוסף, ההלכה עוסקת גם במקרה שבאו על עיירות ישראל (שאינן סמוכות לספר) ובאו על עסקי נפשות. מכיון שבאו על עסקי ממון אין חשש מיידי ומוחשי לשלום תושבי העיר עצמה. החשש הוא על אפשרות עתידית להשתלטות על העיר כמכשיר לכיבוש הארץ כולה.

ד. < "עכו"ם שצרו": מדוע הוא רק במצב מצור? >

רק במצב בו לאויב יש עליונות 'צבאית' ( = מצור), יש החשש שמא תהא הארץ נוחה להיכבש.

ה. < האם קיימת סכנה לאוכלוסית העיר, באם היא תיפול לפני האוייב? >

לא. אם קיימת סכנה לאוכלוסית העיר , אין זה עסקי קש ותבן אלא עסקי נפשות, שבהם אין הבדל בין עיר הסמוכה לספר או אחרת - יוצאין עלי'הם בכלי זיין. הסכנה באם תיפול לידי האויב היא כאמור באבדן יכולת ההגנה שלה על הארץ.

ו. < האם גונבי הקש ומספרם, צריך להיות כזה, שהם יכולים להשתלט על תוך כדי גניבת הקש? >

כן (עליונות 'צבאית'). אם לאו, מפני מה חוששים?

ז. < מהי הגדרת "עיר הסמוכה לספר", והא הדבר תלוי בחשיבותה להגנת המדינה? >

הערך ספר מוגדר במילון אבן שושן כך: "גבול, תחום,רצועת אדמה החוצצת בין מדינות". הערך ישוב ספר מוגדר: "עיר או כפר השוכנים בגבול המדינה". משמעו הפשוט של המונח עיר הסמוכה לספר הוא עיר היושבת בסמיכות לגבול.
כבר הבעתי דעתי, שכל עיר כזו, מעצם היותה כזו, חשובה להגנת המדינה (גם אם לשם כך יש צורך לעבות את היישוב או להשתמש בו כמקום מחנה לצבא ההגנה).

ח. אני חושב שמן הראוי להתייחס גם לרוח הדברים, גם אם לא ניתן להגדיר באופן ברור פרטים מסוימים. רוח הדברים היא שהיווצרות דרכי גישה המקרבות, אפילו בספק, את האויב ל(יכולת) השתלטות וכיבוש מתירה חילול שבת - כלומר: סכנה ופיקוח נפש. קל להסיק ק"ו לא ליזום או אפילו לשתף פעולה עם יוזמה מלכתחילאית של אפשרות כזו.

ט. < אני לא כל כך בטוח שהדבר הוא כדבריך.

תמיד ישנו רצף טריטוריאלי למדינה הסמוכה, אלא א"כ אתה שוכן באי, גם לא כל רצף טריטוריאלי מקל על האוייב את כיבוש הארץ, וגם זה רק כאשר העיר נופלת בידי האויב במלחמה, בעוד הצבא לא הספיק להכין מערכת בלימה מתאימה, אך לא כאשר הנסיגה מתוכננת ומבוקרת. >

אולי השתמשתי במונח שגוי. ב'רצף טריטוריאלי' התכוונתי לשטח הנשלט ע"י אותו גוף (מדינה). שני שטחים של מדינה א', שביניהם שטח של מדינה ב', אינם רצף טריטוריאלי. ברור שהערך האסטרטגי של שטח 'מבודד' כזה קטן באופן משמעותי משטח שמתחבר לכלל שטח המדינה. זה יוצר את ההבדל בין סתם עיירות לעיר הסמוכה לספר מבחינת החשש שבעתיד תהא הארץ נוחה להיכבש. אני מקווה כי כעת הצלחתי להסביר את עצמי.
כל רצף טריטוריאלי מקל על האויב. ההבדל, אם ישנו, בין נפילה בידי האויב בשעת מלחמה ובין נסיגה מתוכננת ומבוקרת

ב"ה.

נאלצתי לצאת להפסקה קצרה, וכעת אמשיך מן הנקודה בה הפסקתי.

כל רצף טריטוריאלי מקל על האויב. ההבדל, אם ישנו, בין נפילה בידי האויב בשעת מלחמה ובין נסיגה מתוכננת ומבוקרת, מתבטא רק בשאלה עד כמה הוא מקל. בל נשכח כי גם מבחינת האויב יש הבדל בין יכולת הפעולה שלו בשעת מלחמה, ובין התארגנות מתוכננת ומבוקרת מראש לקבלת שטח במתנה.

י. < אתה הבנת שכל יישוב הסמוך לספר הוא חלק מקו ההגנה, מעצם היותו סמוך לספר, ואילו אני הבנתי, שכל ישוב הוא חלק מקו הגנה, רק כאשר גרים בו אנשים המגינים על הקו, אך לא כאשר צריך להעסיק כוחות רבים מבחוץ, כדי להגן על תושבי הישוב. >

יישוב הסמוך לספר הוא חלק מקו ההגנה בשל מיקומו האסטרטגי. העובדה שכדי שהמקום הזה ימלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, יש צורך בעיבוי אזרחי ובגיבוי צבאי, אינה משנה זאת. צבא הוא חלק ממערך ההגנה של המדינה. העובדה שכדי שהוא יוכל למלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, יש צורך ברכישת שכפ"צים לכל החיילים, אינה משנה זאת.

י"א. < חשיבותו של הישוב שבספר אינו באם הוא כפר, מועצה מקומית, עיר מרכזית או כוורת ישובים, אלא בחשיבותו של אותו הישוב להגנת המדינה, יהיו אלה עיר, כפר או אפילו מחסום טבעי נגד מעבר טנקים. >

אני מסכים עם הדברים. אם גם אתה מסכים, מהו שכתבת בהודעתך הקודמת "ונראה לפי טעמו "שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם" שזה שייך רק בעיר ולא בכפר קטן, שאם לא כן, אפילו בית אחד ואפילו שדה בעלמא גם כן נחשוש, שמשם תהא הארץ נוחה ליכבש. אלא לא חששו אלא בכרך וסתמו מוקף חומה כמו במסכת מגילה דף ב'."

י"ב. < דוקא משום הא איני מסוגל להבין, מדוע אפילו עולה על הדעת להחליט על מדיניות צבאית, לפי אותו סעיף בסימן שכ"ט, שהרי גם דינו של פצוע שמוחו רוצץ בשבת, או דינה של ספינה בעת סערה בשבת, הם שם בסימן שכ"ט, היעלה בדעתך אפילו להביע דעה שהיא בדרך הטיפול, רק בהסתמך על הנאמר בהלכה זו?

אם תעיין בשו"ע הרב בסעיף א שבאותו סימן תמצא אותו כותב: "יולדת היא כחולה שישב"ס, ומחללין עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה, קורין לה חכמה ממקום למקום ומיילדים אותה...". >

אינני מחליט על מדיניות צבאית כפי שאינני מחליט על מדיניות רפואית. הדיון כאן הוא סביב השאלה האם מצב זה מוגדר פיקוח נפש המחייב טיפול צבאי. ההלכה היא שכן, בדיוק כפי שהמצב של הפצוע והיולדת מוגדר פיקוח נפש המחייב טיפול רפואי. כשם שלא יעלה על הדעת להביא לפיקוח נפש ע"י פציעתו של מישהו, כך אין להעלות על הדעת להביא לפיקוח נפש ע"י הבאת נכרים למצב שתהא הארץ וכו'.

י"ג. < הרי בשאלות בטחון שואלים את מי שמוסמך להחליט. >

הגדרה זו מתחמקת ומניפולטיבית. מיהו המוסמך להחליט? בשאלות בטחון שואלים את מומחי הבטחון. דעתם של הרמטכ"ל לשעבר ושל ראש השב"כ לשעבר ודאי ידועות לך.

י"ד. < ישראל אינה אוגנדה או עירק, ונסיונם הצבאי ומסירותם של קובעי המדיניות הצבאית והפוליטית בארץ, ללא ספק עולה על זה של וולפא ומטכ"לו. >

אינני יודע מה עניינו של זה לכאן. רק מקווה אני, כי שמת לב שאין מקום לקשור ביני ובין הנ"ל ומטכ"לו.

ט"ו. < אינך יכול לטעון "אני בטוח שהתיאוריה שלי נכונה, אלא שהזמן להוכיחה עדיין לא הגיע". >

ואתה אינך יכול לטעון שכבר הגיע הזמן להפריכה. ובכל זאת כך עשית כשקבעת (בהתייחס לדברי הרבי על הסכנה שבנסיגה מסיני) "הדבר לא הי'ה".

ט"ז. < האם אתה חושב שקובעי המדיניות בארץ לא ידעו על "פסיכולוגיה" זו? >

אינני יודע מה הם ידעו. אני כן יכול לקבוע, על-פי יכולת השיפוט שלי, כי הם לא התחשבו בה.

י"ז. < הקשר לנושא האשכול הוא פשוט עד לאימה. >

אתה חוזר וקובע, בתוקף גדול יותר, כי זה קשור, אך עדיין נמנע אתה מלהסביר במה!

י"ח. < האם הם "באמת" חשבו שמכתבם ישפיע על אריק שרון שיבטל את ההיתנתקות, כאשר הם אף אינם יכולים להשפיע על בני קהילתם, שלא יבואו לבית הכנסת ביום השבת במכוניתם? >

לא! ואז.. האם פטורים הם מן המחאה או אסורים בה?!

י"ט. < קבוצות "שפויות אלו", המשרתות בקהילות שונות, גורמות יותר נזק לחב"ד בחתימות המטומטמות שלהם, מאשר כל אותם המטורפים, מניפי דגלי המשיח, וחוסמי הצמתים וכבישים. >

שוב: אתה קובע במסמרות דברים שבעין בלתי מזוינת אינני רואה. אולי תואיל להאריך, להרחיב ובעיקר להעמיק בדבר כדי להסביר במה גורמות הן יותר נזק.
ושוב: חתימות מטומטמות מוכרות היטב גם בקבוצות שפויות שאינן חב"דיות.

כ'. במשפט אחד, משפט הסיום, אני מוכרח ךהודות לך ולהסכים עם דבריך: "כשם שיש זכות לכל אחד להביע את דעתו נגד אריק שרון, כך יש גם לכל אחד זכות להביע דעה נגדו".

תוקן על ידי - yirmiahu - 31/08/2005 5:38:34

ב"ה.

ריב,

הוא הדבר אשר כבר כתבתי לעיל.

אלא, שמן השאלה המסיימת את הודעתך נראה כי שנינו כותבים דבר אחד אך בכיוונים הופכיים:

מגמתך היא: כשם שבדברי הרבנים אין ממש, כך גם בדברי הרבי;
מגמתי היא: כשם שבדברי הרבי יש ממש, כך גם בדברי הרבנים.

ב"ה.

דגים ונישטאיך,

מה החידוש, הרי אני עצמי כבר הבאתי את הדוגמה הזו.

אלא, שדוגמה זו היא הוכחה, כאמור, שהבעי'ה היא לא חב"דית אלא כללית, ומה לכם כי תלינו?