מורים תינוקות והורים
בבית ספרי היו גננות, מלמדים ומורים, אך לא מורות.
במסכת קידושין (פרק ד משנה יג , דף פ"ב עמוד א) מצאנו איסור על נשים (וגברים רווקיום) ללמד לבנים:
"לא ילמד אדם רווק סופרים, ולא תלמד אשה סופרים".
ברש"י: "סופרים - מלמדי תינוקות, כלומר לא ירגיל רווק עצמו להיות מן הסופרים, ובגמרא מפרש טעמא, וכן לא תלמד אשה סופרים לא תרגיל עצמה להיות ממלמדי תינוקות".
מדברי רש"י ניתן להבין, שהאיסור על הרווק והאשה ללמד תינוקות, אינו איסור גורף, אלא שהרווק או האשה אסורים לעסוק בהוראה, רק באופן קבוע, אך הם מותרים בעיסוק ארעי במשרות אלו:
וכך הוא גם במאירי, אלא שהוא הזכיר את ה"הרגל", רק אצל הגבר הרווק ולא אצל האשה.
ואכן, כך הבין את האיסור רבי רחמים נסים יצחק פאלאג'י, בנו של ר"ח פאלאג'י בספרו " יפה ללב", (ח"ג יו"ד סימן רמ"ה אות י"ז).
מדוע אסורים האשה והרווק ללמד ילדים קטנים?
הגמרא השוללת חששות מפדופיליה-"משום ינוקי", כסיבה לאיסורים, מפני שלא נחשדו ישראל על הזכור, מסבירה:
לרווק אסור ללמד "משום אמהתא דינוקי"- בגלל אמהותיהם של הילדים.
לאשה אסור ללמד "משום אבהתא דינוקי"- בגלל אבותיהם של הילדים.
המורים גלל האמהות, והמורות בגלל האבות.
מבלי להסביר בגלל מה.
כשרש"י הסביר את החשש "מהאמהות", הוא כתב:
"משום אמהתא דינוקי - אמותיהם של תינוקות שמצויות אצלו להביא את בניהן לבית הספר".
אך הוא לא הסביר מדוע הבאת הילדים ע"י אמותיהם, היא סיבה לרווק לא ללמד, וכן הוא לא הסביר מדוע האשה אסורה ללמד.
הרמב"ם הביא את האיסור בשתי הלכות.
כשהוא הביא את האיסור בהלכות תלמוד תורה (פרק ב הלכה ד), הוא כתב רק את האיסור ואת הסיבה, ללא הסבר וכפי שהוא בגמרא:
"מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני אמותיהם הבאות אצל בניהם, וכל אשה לא תלמד תינוקות מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים".
אך כשחזר על הלכה זו, בהלכות איסורי ביאה (פרק כב הלכה יג) הוא הרחיב את הסבר הסיבות לאיסורי ההוראה ע"י הרווקים והנשים:
"מי שאין לו אשה, לא ילמד תינוקות, מפני שאמהות הבנים באות לבית הספר ונמצא מתגרה בנשים, וכן אשה לא תלמד קטנים, מפני שאבותיהן באין בגלל בניהם, ונמצא מתייחדים עמהן".
וכך הוא גם בשו"ע, אשר הלכה זו מופיעה פעמיים, פעם בהלכות מלמדים (יו"ד סימן רמה סעיפים כ-כא, ובפעם השניה בשו"ע אבן העזר סימן כב סעיף כ.
האשה אסורה ללמד מפני שהיא עלולה להתייחד עם אבות הילדים, ואילו לרווק אסור ללמד, מחשש גירוי מהאמהות הילדים הבאות לבית הספר, אך לא מפני שהמורה יחייחד עם אחת האמהות,
מדוע?
מהסברי הרמב"ם לטעמי האיסורים גם ניתן להבין, שכאשר אין חשש לייחוד, כגון כאשר נמצאים אנשים או ילדים אחרים בבית ספר, או שהיא אשה שבעלה בעיר, מותר לאשה ללמד ילדים קטנים.
ואכן, כאשר הרמב"ם נשאל (שו"ת (בלאו) סימן לד, על אודות אשה שבעלה זנחה, שהיה לה אח המלמד הקטנים המקרא, ולאשה ידיעה במקרא. והיא שאלה את אחיה ובקשה ממנו, שתלמד עמו הקטנים מקרא... וכאשר אחיה נסע היא ישבה במקומו והיתה מלמדת אותם מקרא, וכשחזר הבעל מן "הנסיעה", ומצא את אשתו מלמדת את הקטנים מקרא אצל אחיה, הוא דרש שתפסיק לעבוד.
בתשובתו התייחס הרמב"ם לסבלה של האשה, אך לא לאיסור האשה ללמד.
מאחר וכל איסור האשה ללמד ילדים, הוא מפני חשש יחוד האבות, ואילו במקום שחשש זה אינו קיים, מותר לה אשה ללמד ילדים, האם מותר לה ללמד גם ילדים מבוגרים?
כשהרב מנשה קליין דן (משנה הלכות,חלק ו סימן רכה) נשאל, אם מותר למורה (אשה) ללמד לימודי חול בבית ספר לבנים, הוא השיב: לא!
ונימוקיו:
כי אסור להסתכל באשה, והרי על התלמידים להביט במורה.
כראיה הוא מביא את סיפורה של הרבנית מרים, שלימדה בחורים, כשהיא מאחורי וילון,
וכן כי אסור לשמוע קול אשה.
וייתכן שהקול האסור באשה אינו רק קול זמרה.
כראיה לאיסור על כל קול, הוא מביא את דברי היש"ש שכתב, שהקול האסור הוא אפילו קול דיבור, ו"שכח" שרק מספר שורות לפני כן, הוא הביא את סיפורה של הרבנית מרים, שמקורו הוא היש"ש, שסיפר שהיא לימדה בחורים הלכות.
האם הרבנית מרים לימדה ללא קול?
אך הוא כנראה זכר "משהו", ולכן כשסיים את תשובתו, הוא כתב:
"והנני להודיע כי יודע אני אשר ימצאו מפקפקים, וימצאו סדקים להכנס בפירצות דחוקות, וימצאו פסקים שיש לפקפק ולחלוק עליהם, אבל עיקר הדין מפורש הוא וליכא ביה טומא בס"ד".
הוא יודע שיודעים שהוא יודע.
כנראה שהלכה זו לא נתקבלה כהלכה מחייבת.
רבי יעקה פארדו, כותב בספרו "אפי זוטרי" על שו"ע אבה"ז סימן כ"כ אות לב:
"וכבר נתפשט המנהג שהנשים מלמדות תינוקות בין זכרים בין נקבות, ובפרט אלמנות שהן עיקר המלמדים לקטני קטנים, מפני שאין עליהם עול הבית כ"כ , בדבר כזה אנו אומרים הנח להן לישראל מוטב שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין, סוף סוף אפילו תהיינה לבד בבית, הרי יש שם ילדים קטנים וגדולים, אין כאן יחוד גמור, משום שמפחדות הן לעשות מעשים, אשר לא יעשו בפניהם, שלא יספרו בביתם, זה טעם ההיתר שנתפשט".
בספר "הליכות בת ישראל", (פרק ז הערה מד), מובא פסקו של הרב אלישיב:
שבנוסף להנ"ל (דברי האפי זוטרי), השייך בודאי היום מחמת הצורך במורות, יש להוסיף שמכיוון שמלמדות במוסדות שיש שם יוצאים ונכנסים, אין שייך האיסור".
הצורך במורים כטעם מתיר הגבלות "לא ילמד", מופיע גם אצל ה"כנסת הגדולה", להתרת מורים רווקים, שכתב ביו"ד סי' רמ"ה (הגה"ט אות י"א)וז"ל: "אמר המאסף מנהג העולם ללמד רווק סופרים ואין מוחין בידו ויראה הטעם מפני שהיא גזירה שאין יכולין לעמוד בה בזמן הזה שאל"כ לא ימצאו מלמדים כפי הצורך".
דברי הכנסת הגדולה, הביאו את שאלת הרב וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סימן מ):
"כן לא אבין לפענ"ד טעמו של הכנה"ג ליישוב מנהג העולם על כך מפני שהיא גזירה שאין יכולים לעמוד בה בזה"ז, דאיך באפשרי משום כך לבוא ולעקור דין המשנה?"
והוא עונה:
"וצ"ל דאין כוונת הכנה"ג להתיר באמת משום ה"ט אלא כוונתו בזה רק ליישב על הא דרבנן קשישאי לא מוחים על כך וע"ז הוא דמיישב דמפני רוב הצורך נתפשט הדבר ולא ראו חכמי הדורות למחות אע"פ שבאמת אינו מותר שראו שא"א לעמוד בגזירתם וכל מידי דלא מפורש בתורה לא מחינן בידייהו".
אך נראה שהלכות אלו נתקבלו אצל הציבור רק כ"המלצות לא מחייבות" בלבד, את היעב"ץ מצאנו (מגדל עוז, ברכות שמים תעלה ב, יא, מתלונן על שישנן מורים המלמדים ילדות קטנות:
"מ"מ ודאי אינו מוליכה לבית הספר בשום ענין, תדע מדהוצרכו לטעם שלא ילמד רווק סופריםמפני אמותיהן של תינוקות שמביאות בניהם לבית הספר, ח"ל משום ידות גופייהו, אלא דבר ברור הוא שאיסור גמור יש בזה מכמה צדדים: אם משום איסור יחוד שפעמים נקבה אחת או יותר מתייחדות עם המלמד בטרם בוא הזכרים או אחר שהלכו לביתם, ואפילו בעודם עמם בזה לא נסתלק איסור יחוד, אם לא בגדול כשר או במי שאשתו משמרתו, ובכל זה אי אפוטרופוס, והנסיון הוכיח כ"פ שאנסו ילדות בבית רבן, ואצ"ל כשהוא רווק שמשנה שלימה שנינו שלא ילמד אפילו עם ילדים זכרים, עאכ"ו עם נקבות, ולא אוכל לידע מאין בא המנהג הרע הזה עכשיו במדינות הללו ששולחים בנות קטנות לבית המלמד ואפילו הוא רווק מבלי משים לנצח, ויש להשגיח ע"ז ולמחות בידיהםאלא ישלחו אותן ללמוד אצל אשה בקיאהאו ילמדו אותה בבית אבותיהם ולא בין הילדים שמרגילין אותה לדבר עבירה".
אולם לא הכל מתירין לנשים אפילו ללמד ילדות, הבית שמואל אבן העזר סימן כב ס"ק כ, כתב: "לא ילמד תינוק' - עם זכרים או נקבות וכן אשה לא תלמד עם ילדים או ילדות וכ"כ בפרישה", וכך כתב גם החכמת אדם, (כלל קכו סעיף י) אוסר על מי שאין לו אשה ללמד תינוקות בין בנים ובין בנות, וכן אשה לא תלמד לא בנים ולא בנות מפני אבותיהן שיבואו להתייחד עמה.
הרב משה פיינשטין, )שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן עג(, נשאל "בעניין שבמדינה זו לוקחים נשים למורות ואין מוחין בזה".
הנה בדברים ששאל כתר"ה יש שקשה להשיב משום דמקילים במדינתנו מצד הדחק והרבה גם שלא בשעת הדחק ואין מוחין בדבר שודאי צריך טעם, דעיקר מה שלוקחין נשים למורות בין בלמודי קדש בין בלמודי חול הא צריך טעם, ... ובמדינתנו כאן כמעט ברוב ישיבות קטנות מקבלין לנשים בין פנויות בין נשואות למורות בין ללמודי קדש בין ללמודי חול, ואין מוחה ואף שהוא מפני הדוחק שאיכא חסרון מורים בכאן, וגם לשכור אנשים למורים הוא הוצאה גדולה הרבה, מ"מ הא ודאי צריך טעם להיתר זה. ... ולכן נמצא להט"ז שבבית הספר שאיכא הרבה מלמדים שליכא איסור יחוד ליכא איסור לנשים להיות מורות שם והאיסור לאשה להיות מלמדת תינוקות הוא רק בביתה. וכיון שבכאן לא נמצא מורים ומורות שמלמדים בביתם וכל הלמוד לתינוקות הוא בבית הספר כללי שנקראו אצלנו בשם ישיבות קטנות ליכא האיסור. ומהאי טעמא ליכא איסור להנשים להיות מורות בבתי ספר של המדינה עם תינוקות של נכרים שג"כ הם שלא במקום יחוד.
לא שייך גירוי מותרת אשה ללמד תינוקות כשליכא איסור יחוד דהוא כשלומדות בבית הספר כנהוג במדינתנו.
ובתשובתו הוא ממשיך לשאלה, האם אשה יכולה ללמד לילדים גדולים, אשר לעיל הבאנואת דברי המשנה הלכות האוסר.
"וממילא לענין שאלת כתר"ה אם נשים יכולין ללמד לילדים גדולים, הנה מאחר שליכא יחוד שמטעם זה מתירין לה ללמד בבית הספר יש להתיר גם כשהתלמידים הם ילדים גדולים, ואין חלוק בין למודי חול ובין למודי קדש".
אך הוא ממשיך:
"אבל יש מקום לעיין דהא הטעם דלא שייך בנשים גירוי הוא משום שהאשה מתביישת להתגרות שלכן אין דרכה בזה, והאבות הבאים בגלל בניהם כיון שנמצאו שם רק זמן קצר אין לחוש שיתגרו, אבל התלמידים כשהן ילדים גדולים שנמצאו שם הרבה זמן עם המורות שלהן אולי יש לחוש שהילדים הגדולים יתגרו בה. ועיין ביש"ש סוף קידושין שכתב דגדולים קצת גופייהו אסורים משום יחוד, אבל הא לא כתב משום גירוי דלכן בבית הספר שליכא יחוד אין לאסור, וגירוי אפשר שילדים הלומדים אצלה לא יתחילו להתגרות שמתייראין ומתביישין ממנה מאחר שלומדין אצלה, והיא הא לא תתגרה משום שהיא אשה, לכן יש מקום להתיר בשעת הדחק גדול אבל שלא בשעת הדחק גדול אין ליקח אשה ללמד לילדים גדולים, ואין חלוק בין צעירות לזקנות".
מבלי להתייחס כלל לשאלות איסור ההבטה באשה וקול האשה.
כשהרב וולדינברג נשאל, (שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן צז):
"אם אפשר להתיר למורות אשר מומחיות הנה במקצוע וגם יראתן קודמת לחכמתן שתלמדנה בכתות הבנים במיוחד מקצועות כמו חשבון טבע וכדומה, דבימינו אלה קשה ביותר למצוא כוחות הוראה גברים לתינוקות של בית רבן, ומכיון שטעם האיסור שלא תלמד אשה תינוקות מפני אביהם שמביאים בניהם, הוא משום חשש ייחוד, הנה לפי המציאות בימינו לא שייך איסור זה, כי בדרך כלל אמותיהם הם הבאות להביא ילדיהם והם המתענינות, וגם ביה"ס מקום שוקק הומה מאות רבות של ילדים מורים וגם מורות עובדים רבים למיניהם ולא נראה ששייך חשש יחוד, מהו גיל הבנים שיש לאסור כניסת מורות, וכן אם בכלל יש מקום לאסור בשעת הדחק והצורך".
הוא כתב בתשובתו:
"... לאור כל האמור נלענ"ד להלכה שלפי המציאות בצורת וסדר הלימודים בבתי הספר של ימינו אין לחוש משום יחוד לא עם ההורים ולא עם הילדים, וגם לא משום הרגלה לדבר איסור, ומבחינה זאת מותר למורות ללמד בכתות ילדים, לא מיבעיא עד גיל תשע אלא גם לרבות אפילו מגיל תשע ולמעלה.
אלא דלמעשה אין להתיר שתלמדנה ילדים מגיל תשע ולמעלה מבחינה אחרת, והוא דבהיות שביאתן כבר ביאה לכן יש לחוש משום גירוי דידהו של הילדים ולשמא יבואו עי"כ שאשה מלמדת אותם ומסתכלים בה בתמידות לידי קישוי והז"ל =והוצאת זרע לבטלה=, ויש גם לחנכם לעצם האסור של הסתכלות בנשים, וחובה על כן על הורי הילדים המחויבים בחינוכם לעמוד על זה הדבר כדי שבניהם יתחנכו לטהרה, וזאת היא גם חובת המחנכים אשר בידם נמסרים הילדים כדי לחנכם על טהרת הקודש, ומגיל י"ג שנה כבר הילדים בעצמם מצווים ועומדים על כך שאשה לא תלמדם.
ואעפ"י שהאמור באות הקודם נלענ"ד כן לפי ההלכה, מכל מקום משבח אני את בתי הת"ת שלעולם לא נתנו לנשים להיות מורות לילדים מאז שעברו גיל הגן ונכנסו לחדר ומקיימים עי"כ את הנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב [ואין לכחש שיש בזה גם משום כל כבודה וכו' שצריכים להופיע במקום אחד עם מורים וכו', ומשום כך ישנם מדקדקים על כך אפילו בילדים בגיל הגן] והילדים מתחנכים מיום עמדם על דעתן, ועוד לפני כן, על ברכי התורה והיראה בקדושה ובטהרה, ובודאי שבמקומות כאלה שראשית יסודן הוא בכך אסור לבוא ולשנות את צביונם, ודברי אמורים כמובן על בתי ספר ומוסדות חינוך שמראשיתם מלמדים מורים ומורות בכיתותיהם, ומחזיקים גם מחנכות ופקידות וכו', ואין להאריך יותר.
גם בספר "הליכות בת ישראל", (פרק ז הערה מד), מובא פסקו של הרב ש"ז אויערבאך, שלאשה או בת מותר ללמד בנים רק עד להגיעם לגיל תשע, ואף פחות מזה בשיעורים פרטיים,
לעומתם, אוסר רבי יהודה החסיד (מרגליות סימן שיג), לבחור ללמד לבנות, מסיבות שונות: "אבל לא יתכן לבחור ללמוד לבנות, ואפי' האב עומד שם ושומר, פן יתייחד, לא יתכן פן יתגבר יצרו עליו, או יצרה עליה, וקול באשה ערוה. אלא האב ילמוד בתו ואשתו.
עולם הפוך אני רואה 
 |
|
|
