צניעות בתנ"ך

אני מרכז כאן כמה פסוקים וקטעים, שכל אחד מהווה שאלה בפני עצמה, אך ביחד נראה שהם בעיה קשה.

א. "וישק יעקב לרחל".

ב. "הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה".

ג. "וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ." והמשנה המפורסמת בעניין.

ד. "וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ--בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים. וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו."

ה. "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת... וַיְהִי-לוֹ נָשִׁים, שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת." הרמון שלם.

ו. "וָאֶקְרַב, אֶל-הַנְּבִיאָה, וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן." (ישעיה ח ג)

ז. ביטויים רבים במשלי, וביניהם:

"יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ; וּשְׂמַח, מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ.
אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת-חֵן:
דַּדֶּיהָ, יְרַוֻּךָ בְכָל-עֵת; בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד.
וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה; וּתְחַבֵּק, חֵק נָכְרִיָּה."


"...וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ, וְנָשְׁקָה לּוֹ; הֵעֵזָה פָנֶיהָ, וַתֹּאמַר לוֹ.
זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי; הַיּוֹם, שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי.
עַל-כֵּן, יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ; לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ, וָאֶמְצָאֶךָּ.
מַרְבַדִּים, רָבַדְתִּי עַרְשִׂי; חֲטֻבוֹת, אֵטוּן מִצְרָיִם.
נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי-- מֹר אֲהָלִים, וְקִנָּמוֹן.
לְכָה נִרְוֶה דֹדִים, עַד-הַבֹּקֶר; נִתְעַלְּסָה, בָּאֳהָבִים...".

ח. שיר השירים כולו, וגם אם נפרשו כחז"ל, עדיין תמוה הסגנון האירוטי, ובפרט כמה ביטויים קשים, ביניהם:

"...חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ--כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה..."

"זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים."

"נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים--נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי, לָךְ."




בטח שכחתי עוד כמה מקומות בתנ"ך. ייתכן שיש גם לציין בהקשר זה את שירי החשק של ריה"ל ומשוררי ספרד.

ולבסוף, שאלה מהכיוון ההפוך: האם יש איזה מקור בתנ"ך שרואים ממנו שכן צריך לשמור על צניעות?



- דו"ד

מצורף קובץ

נשיקת יעקב לרחל, ע"פ הצייר אבל פן:

...ודיון על הציור ועל הצניעות שיש או אין בו:

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=6&topic_id=717839

השאלה היא יותר חברתית מאשר הלכתית, החברה החרדית היום מקפידה על עצמה במין התנזרות קתולית מכל רמיזה למשהו מיני. והשאלה האם זה טוב ליהודים או לא היא שאלה קשה, שקשה למצא לה תשובה מאוזנת.

התנזרות קתולית? מענין אם הקתולים (ואפילו הנזירים שבהם) נמנעו אי פעם מעצם השימוש במלה "הריון" (או, וזה אמנם נושא אחר, המלה "סרטן").

asher 177

צניעות אצל הקאטוליקן??? מאנהעטן בניו יארק מלא אם קאטאליקן ולא רואים זכר צניעות!!

אשר,

אם ההתנזרות היא "קתולית", כהגדרתך - מאוד קל לדעת אם זה טוב או רע ליהודים, לא?

דין ודיין - הוסף בועז ורות, יהודה ותמר,
ומקור מפורש בתנ"ך להיתר לנשק את אחותך (דבר שהרמב"ם פסק שהינו מגונה ביותר!) מי יתנך כאח לי, יונק שדי אימי, אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי (סליחה על השיבוש שכן הנני כותב מן הזכרון)

יוריקס,

עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו, ואמרי לה אבי ידייהו. [בבלי שבת יג ע"א]

אמשלום,



ובהמשך לדברייך - זה קל לדעת [אם זה טוב או רע, ולא רק ליהודים, אלא בכלל לכל אדם באשר הוא אדם] למי שמודע שהקתוליות המדוברת היא אמאמא של התפיסה המפרידה בין גוף לנפש - הדואליזם.

דין ודיין,
אגב, אם ברצונך לצפות בתהליך התפתחות הצניעות "בקליפת אגוז", עיין ברש"י על "הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה" ובשפתי חכמים שם, ותראה כיצד כל אחד מהם מנסה להציל את קודמו מהתנהגות לא-צנועה (בעיניו).

אמונות ודעות לרס"ג פרק י, בתיאור דעת ה"אנשים נראה להם כי התשמיש צריך להעדיפו על כל אהבות העולם":

"...ואילו היה דבר מגונה, היה ה' יתברך ויתעלה חושך את נביאיו ושליחיו עליהם השלום ממנו. הלא תראה אחד מהם אומר הבה את אשתי בלי בושה, ואחר אומר ואקרב אל הנביאה בלי הסוואה."

http://daat.co.il/daat/mahshevt/kapah/10a-2.htm#6



- דו"ד