רק לימוד התורה שמר על עם ישראל. (?)

זהו ציטוט שהביא מיודענו ממללא באשכול הציטוטים.

הבאבא_תור מוחה:



אני מוחה על ביזוי התורה וחכמיה בהודעות של ממללא

ממללא

"רק לימוד התורה שמר על עם ישראל בכל הדורות".

למה נמאס לך מהטענה הזאת ?

א)אתה חושב שהוא לא נכון ?
ב)בגלל השימוש הדמגוגי בו.

כותב גם_וגם:

איד"ג,
מי דיבר על ריצה להגנה על יהודים נרדפים ברחבי תבל? לא ראיתי שממללא הזכיר זאת. הוא בסה"כ טען שלימוד התורה לא הוכיח את עצמו כמגן יותר מוצלח מכוח הנשק - טענה שנראית לי מבוססת למדי. בכל זאת, אם כבר העלית את הנושא, אציין שיהודים חולצו ע"י צה"ל יותר מפעם אחת ממדינות בעייתיות - הדוגמה הבולטת, בעשורים האחרונים, היא המבצעים להעלאת יהודי אתיופיה - וכן שהמדינה משתתפת בצורות שונות, גלויות יותר או פחות, באבטחתן של קהילות יהודיות במדינות שונות בעולם. ועוד הערה - אני שמעתי בערוץ הממלכתי ראיון עם יו"ר הקהילה היהודית ביוסטון, שהתיחס לפעילותו למען יהודי ניו אורלינס. בכל אופן, משמח לשמוע שיש מי שקורא ב-"שיחת השבוע" משהו מעבר לסיפורי היהודי והפריץ בעמ' 3.

עונה אידך_גיסא:


גם,
זה טוען לו בחיטין וזה משיב לו בשעורים.
להזכירך, הנושא הוא צבא יהודי. לא זכור לי שבמבצע משה ובמבצע שלמה נורתה ולו יריה אחת, וגם לא היה כל סיכון שזה יקרה. הייתי שמח אילו נתת דוגמא למקרה שבו צה"ל יצא להילחם למען יהודים נרדפים. מבצעי הגירה פוטוגניים עדיין לא מצריכים כח לוחם. הברון הירש ארגן מבצע הגירה לא פחות מרשים מן השניים הנ"ל, בלי שעמד לרשותו חייל אחד.

ותודה לך שהצלחת לדוג התייחסות נידחת ליהודי ניו אורלינס. לא נראה לך שזו הייתה צריכה להיות השאלה שבראש סדר היום של מדינת הלאום היהודית?!

ונקודה אחרונה: הטענה שלימוד התורה מציל חיי יהודים היא טענה תמימה, שכבודה במקומה מונח, אבל היא לא העיקרית: הטענה העיקרית היא, שכח השימור הקולקטיבי של עם ישראל לאורך הדורות היה (ועודנו) נעוץ בתורה, יותר מאשר במבצעי ההצלה הפיזית. (זה לא אומר, כמוב,ן שאין מקום לעמול על ההצלה הפיזית). אני לא רואה איך מישהו מצליח להפריך את הטענה הנ"ל.

אידך גיסא

כותב מיציץ_ונפגע:

איד"ג

למרות שאינני ציוני נלהב, אני מתקשה להבין את הביקורת שלך. הרעיון הציוני אומר שהפתרון לבעיות היהודים הנרדפים בכל מקום בעולם , הוא בקיומה של מדינה שאליה הם יכולים להגר. המדינה הציונית מממשת את הרעיון הזה ואוחזת בנשק בעת הצורך, כדי שהפתרון הזה ימשיך להיות זמין. כמו כן היא מציעה ליהודים נרדפים או הסובלים ממצוקות אחרות בכל מקומות מושבותיהם דלת פתוחה וסיוע בקליטה.

המדינה היהודית איננה יכולה ואף אינה אמורה לעשות הרבה יותר מזה . כמדומני שכיום המדינה היחידה שיכולה להתערב בכל מקום בעולם במרחקים של אלפי קילומטרים מהבית , היא ארצות הברית (המאה ה19, הקונצרט האירופי והאימפריה העותומאנית עברו מן העולם מזמן). בודאי שאין לצפות שמדינה קטנה כמו ישראל תוכל לפעול הרבה , לבד מפעילות דיפלומטית (והאם היא אינה עושה זאת בעת הצורך? לא מזמן קראתי למשל על פעילות דיפלומטית חשאית בניסיון לעזור ליהודי ארגנטינה בזמן שלטון החונטות , תוך ספיגת ביקורת על סחר בנשק איתם).

לגבי יהודי ניו אולינס, אני מניח שגם להם מציעה המדינה את פתרון העלייה. מה עוד אתה רוצה שהיא תעשה? האם היא אמורה לסייע להם להשתקם כלכלית בארה"ב?

ציוני נלהב יטען שאינך רואה את תרומת מדינת ישראל לקיום העם היהודי, כי אותם קבוצות יהודים שהיו נרדפים ולא היה להם פתרון אחר , כבר עלו לארץ ואילו אלה שנשארו בחו"ל יושבים בדרך כלל בשלוה בארצות פזוריהם ויוצרים אשליה שהפתרון הציוני הוא כבר מיותר. אבל המדינה כן פתרה את בעייתו של אותו חלק שלא היה יכול להגר ולהיקלט במערב בקלות . כמובן יש גם הטענה שאין לדעת מה ילד יום וכו'

יש אגרת של הרמב"ם לחכמי מרסיליא על האסטרולוגיה ושם הוא כותב שהאסטרולוגיה החריבה את ארצנו, כי במקום ללמוד מלחמה עם ישראל סמך על אסטרולוגיה.
מדוע הרמב"ם לא כתב שעם ישראל למד אסטרולוגיה במקום ללמוד תורה?

כותב גם_וגם:



מציץ

אידך,
למיטב ידיעתי, המקומות היחידים בהם נרדפים יהודים היום הם מקומות שממילא אנו מצויים במצב מלחמה עמם. מדינת ישראל עושה כמיטב יכולתה כדי להוציא את היהודים משם (מבלי לקבל פרסום רב, נמשכת יציאה של יהודים מסוריה, מאיראן ומתימן, למשל). פעילות צבאית הנה רק אחד הכלים בארגז הכלים של מדינה, ובדרך כלל האחרון בו היא משתמשת. בינתיים, ארגז הכלים הישראלי הוכיח את עצמו כיותר אפקטיבי מארגז הכלים של למדני בני ברק. אם תסביר לי כיצד, לדעתך, ניתן מבחינה צבאית להוציא אלפי יהודים ממדינה עוינת חזקה, כמו איראן למשל, אולי אצליח להבין טוב יותר את טענתך.

לא לגמרי מובן לי הזלזול שלך בהעלאת יהודי אתיופיה. גם אם, בסופו של דבר, לא נורתה יריה אחת - בזכות מאמצים גדולים שהשקיעה המדינה בקניית עצימת עין מצד השלטונות המקומיים - פעולות כמו הנחתת מטוסים במדבריות סודן ופעולות אחרות שבוצעו כדי להעלות את היהודים משם הן פעולות עדינות ומורכבות, הכרוכות בהחלט בסיכון ממשי לחיי חיילים. הברון הירש לא נדרש לסיכונים מסוג זה. באותה הזדמנות, הרשה לי לציין שגם הזלזול המוחלט שלך בהצלחתו הגדולה של צה"ל בבלימת הטרור אינו מחזק את טיעוניך.

לגבי ניו אורלינס - לא, זו בהחלט לא היתה צריכה להיות השאלה שבראש סדר היום. אילו היה מדובר ביהודים שנרדפים בשל יהדותם, היתה התמונה אחרת לגמרי. אני מניח שיהודי נ"א, כמו רוב יהודי ארה"ב, משתייכים לשכבה סוציו-אקונומית גבוהה, ומכאן סביר להניח שמעטים מהם נפגעו פיסית; רובם הגדול עזבו את העיר בזמן, ולכל היותר הוצפו בתיהם. עם כל הכבוד, אם הייתי צריך לבחור בין להשקיע X מיליוני שקלים כדי לסייע להם לבין להשקיע אותו X כדי לסייע למפוני גוש קטיף, לא הייתי מהסס לרגע.

לגבי הטענה על כוח השימור של התורה - לא ניתן להפריך אותה, ללא ספק, אבל גם לא לאשש אותה. דומה שארועי שבעים השנים האחרונות לא הראו שיכולת השימור של הקיום הפיסי (להבדיל משימורה של הזהות היהודית) גבוהה יותר בקהילות של לומדי ושומרי תומ"צ .

כותב ממללא:


אדי"ג יקירי,

פישפשתי קמעה בזכרוני הרטוב (פרי שטיפת המוח הציונית שעברנו, אני וחברי) מתוך תקוה להיזכר בדמות ספציפית של ישיבע בוחער ליטאי עם חיוך של 'בשבילי נברא העולם' ובזכותי הוא מתקיים בכל רגע ורגע, משגיח ישיבה קטנה חמור סבר או סתם איזה מחזיר בתשובה פופולארי שמסוגל להוציא מפיו את "הטיעון העיקרי": "כח השימור הקולקטיבי של עם ישראל לאורך הדורות היה (ועודנו) נעוץ בתורה, יותר מאשר במבצעי ההצלה הפיזית". האם מדובר בסוציולוגי"ע או היסטורי"ע שלא מדעת כשהיא עטופה בטרמינולוגיה אקדמאית שלא מדעת?

אתה בתמימותך יכול להמשיך ולסבור שאותם אנשים שמאמינים ש"לא המאמץ של החייל בגבול שומר על הילדה מקרית שמונה אלא השטייגען של הבחור מפונוביז'", מתכוונים לומר מה שאיש אקדמיה מנסה לשדך להם.

אגב, לא נתתי ציונים לצה"ל או למדינת ישראל. הטענה שלי היא יותר 'פיזיקלית' מאשר עובדתית. רוצה לומר: מה שאדם עושה בידיו הוא מרכיב מרכזי בהצלחתו (כמובן, במגבלות הטבע או מה שלמעלה ממנו). עוד לא שמעתי על חרדי ליטאי שלא ילך לרופא כשהוא חולה, או על בעל מוסד לימודי שלא יצא לקבץ תרומות, למרות שלכאורה תמוה בעיני מדוע כשמדובר בצבא - הכל תלוי בלימוד, אך כשמדובר בכסף או בריאות לפתע יש חובה לעשות 'השתדלות'.

לגבי יתר טענותיך:

א. הטענה הליבוביצ'ית לפיה ישראל היא המקום הכי מסוכן ליהודי לחיות בו, אף היא חסרת משמעות בדיון דנן. אמנם, אף אחד לא מפריע לי ולחברי לנהל 'חיי קהילה תקינים' (אם אתה מבין למה אני מתכוון) בבועה המיזרוחניקית על גדות ההדסון בה אני מתגורר כעת, ואולם, הביטחון של אותם מיזרוחניקעס אמריקאים כמו ביטחונם של חסידי קרית יואל המעטירה אינו תלוי ברמת השטייגען של אחד מאברכי ישיבת לייקווד אלא הוא פרי ערכי היסוד של ארה"ב ה'מלכות של חסד', רצונם הטוב של אזרחיה וכוחם של רשויות האכיפה שלה.

ב. ולטענה האיד"גאית לפיה לימוד התורה שמר על עם ישראל. כאמור, גם אם אסכים עמה אין בה בכדי מלגרוע מדברי דלעיל (איך אמרת? טענו בחיטין וכו').

מכל מקום, לא ראיתי איך לימוד התורה הגן על יהדות אירופה מפני תהליך החילון שרבים וטובים ממוביליו יצאו מעולם הישיבות הליטאי, ןמאידך, בארצות המזרח שלא שופעו בלמדנים השפעתו הייתה מועטה ביותר (כמובן, מדובר באתגרים שונים, ובכל זאת, דומני שעד היום כאשר החשיפה לתרבות המערב שווה, אפשר לזהות פחות ניכור ליהדות אצל צאצאי קהילות לא למדניות)

בנוסף, עם ישראל עומד היום בפני בעיית התבוללות עצומה. לא"י היא עדיין לא הגיעה בשיעור משמעותי. בארה"ב, היא הגיעה לשיעור של 50%, חרף קול התורה הבוקע מבתי המדרשות. כנראה שגם לשטיפת המוח הציונית (או לפחות למנגנון הנלווה לה) יש תרומה לכך.

ג. הזלזול בצה"ל הוא רק פן אחד בזלזול כולל של חלקים בחברה החרדית במדינת ישראל המאפשרת לציבור זה לעשות מה שבראש שלו, בלע"ז. אותי הפתיע לגלות שבכל ישיבה קטנה אמריקאית (הקרויה high scool בלע"ז) יש כארבע שעות של לימודי חול מדי יום ב'הוראת הרבנים'. שמעתי אף כמה בחורי ישיבות כאלו מלגלגים על אחיהם החסידים ה'פרמיטיבים' שלא יודעים כלום על ה'עוילם'. וראה זה פלא, בישראל כל אימת שעולה דרישה מצד משרד החינוך להכללת רבע שעה של 'לימודי ליבה' בישיבות החרדיות קמה צעקה על הרס וחורבן עולם התורה וכו' עד שגזרת הפריץ מתבטלת. נו טוף, כנראה שבאמת מצבם של יהודים בגלות עדיף מבחינות מסויימות.

ממללא

אוירא של מנהטן מחכימא...

ממללא

לימודי חול מדי יום ב'הוראת הרבנים' שבחו״ל בא מלחץ ההורים ולא ממשרד חינוך שמתנגד לדת.

אם כן, יתכבדו ההורים וילחצו גם פה. סיכויי ההצלחה שלהם גבוהים, ללא ספק, משל משרד החנוך.

כמובן, סכנה גדולה בדבר: אם יצליחו ההורים, ישארו שונאי הדת במשרד החנוך ללא ענין לענות בו. אנשים כאלה הם מסוכנים, ומי יודע - אולי יתחילו ללחוץ לשלב אשכנזים וספרדים באותם מוסדות, היׂה לא תהיה!

רציתי להבהיר ולדייק.

שה "המחאה" היתה מכוונת בעיקר לסעיף "ת"ח מרבים שלום בעולם" ופחות (א"כ במידה מסוימת גם) על ההערה הזאת.

חברים,

מאיפה להתחיל?

ראשית בואו נזכיר לעצמנו את הטענה שבגללה פרץ הויכוח: ממללא אמר שהוא מואס בטענה (ציטוט): "רק לימוד התורה שמר על עם ישראל בכל הדורות". אז אולי זו טענה קצת גורפת, שלא הייתי חותם עליה במלואה, אבל הייתי חותם עליה בהסתייגות קלה בלבד.

ממללא ב' (ההודעה האחרונה),
פתח מילון וקרא מהי פראפראזה. את "הטיעון העיקרי" שהצגתי תמצא כמעט בכל שיחה של הרב שך, כמעט בכל דרשה של הקלויזנבורגער, כמעט בכל מאמר מערכת של יתד. אז המילים יהיו שונות, פחות "אקדמיות"; זה מה שחשוב לך? תראה לי איפה הפער בתוכן.

מציץ,
אם גררתי אותך לסנגוריה על הציונים – יהא זה שכרי. ולגוף העניין: לא טענתי שהמדינה נוהגת באופן בלתי-סביר, ואני די מסכים איתך שהיא נוהגת באופן סביר למדי, כלומר: לא רצה להגן בכח על יהודים מעבר לים. אבל מכיוון שכך, אנא הסבר לי איך וכיצד במצב של התנהגות סבירה זו הכח היהודי (והכח דווקא! על זה מדברים כאן, לא על קליטת הגירה!) הוא המונע פגיעה ביהודים שמעבר לים.

גם,
התשובה למציץ מופנית גם אליך. ועל טענותיך הנוספות אוסיף גם אני: "הצלחתו הגדולה של צה"ל בבלימת הטרור?" – כנראה שלא שמעת על תכנית ההתנתקות. הטרור ניצח, ובגדול, ואם לא שמעת על זה - כדאי שתפתח חדשות. לגבי יהודי ניו אורלינס – ניכר שלא תפסת את הנקודה: אין לי שום טענה בדבר הצלת יהודי ניו אורלינס; הטענה היחידה השלי היא לגבי האכפתיות, כפי שבוטאה בכלי התקשורת וגם בשיח הציבורי הרחב יותר. אף אחד בכלל לא טרח לשאול על מספר היהודים, אחוז הנפגעים, וכד'; על מספר הישראלים דווקא כן דיברו. בגישה כזו, המטופחת על ידי כל המנגנונים התרבותיים השקודים לדחות את היהודיות מפני הישראליות, אני לא רואה איך אנחנו נחלצים להקריב קרבנות ולסכן סיכונים לטובת יהודים במצוקה.
ואני, בניגוד לך, מדבר על שימור העם היהודי בהקשר הרחב ביותר – פיסי ורוחני. בשקלול כולל, השימור הרוחני שהשיגה התורה גדול וחזק יותר מהשימור הפיזי שהשיג הכח הצבאי.

ושיהיה ברור: אני ממש לא פציפיסט וכו'. צריך כח צבאי וצריך גם להשתמש בו, והייתי שמח אם היו משתמשים בו יותר פעמים ועם פחות עכבות. אבל צריך לשים דברים בפרופורציות: הכח הצבאי נותן הגנה פיסית (וגם את זה בקושי, לנוכח האימפוטנטיות של אלה המופקדים עליו); ההגנה הפיסית היא מרכיב קטן יחסית בתהליך השימור הכולל, שבו מרכיב השימור הרוחני גדול יותר, לענ"ד.

עוד לממללא ב':
(א) היא הנותנת, אך לכיוון אחר: "הביטחון של אותם מיזרוחניקעס אמריקאים, כמו ביטחונם של חסידי קרית יואל המעטירה, ... הוא פרי ערכי היסוד של ארה"ב ה'מלכות של חסד', רצונם הטוב של אזרחיה וכוחם של רשויות האכיפה שלה" – ולא של הצבא העברי עטור התהילה.
(ב) כנ"ל, בשינויים המחוייבים: לא ראיתי איך כוחו האדיר של צה"ל הגיבור והנפלאא שלנו הצליח לעצור את ההתבוללות. ראיתי, לעומת זאת, איך המפעל הציוני הצליח לייצר מתבוללים-בארצם, שתורמים לתהליך בדרכים משלהם.
(ג) מה הקשר??

ואחתום ברכה,

א"ג





תוקן על ידי - אידך_גיסא - 19/09/2005 23:08:52

לכאורה הנסיון ההיסטורי אכן מלמדנו כי קיומו של העם היהודי הוא פועל יוצא מלימוד התורה, וניתן להביא מספר אבני דרך חשובות לאישוש דבר זה, החל ממלכות עשרת השבטים שהיתה גדולה וחזקה לאין ערוך ממלכות יהודה, ובל נשכח שדור אחד לפני חורבנה היא עמדה בשיא גדולתה בימי ירבעם השני והשתרעה מסוריה ועד ים המלח ומחופי הים התיכון בואכה צור ועד עבר הירדן ועד בכלל, וחפירות מגידו על אסמי התבואה העצומים שבהם יוכיחו את חוסנה וגדולתה של הממלכה, ומשך קיומה היה כשלוש מאות שנה ומעלה - כלומר פי שש משנותיה של מדינת ישראל, ובכל זאת כשכשל כוחה הצבאי ויהודיה הוגלו - הרי שתוך דור או שנים לא נותרו מהם שרידים ברי קימא ובעלי זהות יהודית של ממש וגם בהימוט האימפריה האשורית - מעטים מהם אם בכלל חזרו למולדתם, כי אע"פ שכפי הנראה המצוות המעשיות בחלקם נשתמרו בקרבם, הרי לאחר תרבות בת מאות שנים של עגל הזהב ושכחת התורה לא היתה להם תקומה.

לעומת זאת מלכות יהודה גם בלכתה בגלות הקימה מרכז רוחני תוסס שבמרכזו עמדה התורה והיא זו ששמרה את היהודים בבבל והיתה התשתית לשיבת ציון.

גם בחורבן בית שני הרי בולט ההבדל בין גלות מצרים שלימוד התורה לא היה הצד החזק שבה לבין גלות בבל שעיקר התורה שבעל פה חוברה בה, ומגלות מצרים על אף גודלה וחוסנה הכלכלי לא נותר כמעט שריד, לעומת גלות בבל שהיתה אבן היסוד של קיום העם היהודי.

וגם אם לא נפליג להיסטוריה רחוקה, הרי גם סמוך לזמנינו אנו - במקומות שלימוד התורה לא היה חזות הכל - לא נותר הרבה מהיהדות בכללה, ובין הראשונים ניתן למנות את יהודי איטליה וארצות הבלקן וכן את הקהלות הספרדיות באנגליה והולנד, לעומת יהדות פולין וליטא שעל אף השמות שתנועות הסוציאליזם עשו בהם, עדיין שימרו גחלת יהודית לוחשת וחיה שממנה שוקמה התרבות הדתית.

רבנו,
יסלח לי, אבל רוב טענותיו-שלו הן בבחינת שעורים לגבי חיטיו של ממללא. כפי שהזכיר כבודו, הויכוח החל מחוסר הנחת של ממללא מהטענה כי "רק לימוד התורה שמר על עם ישראל בכל הדורות". לדעתו, יש מקום גם להשתדלות ארצית, שדוגמתה הבולטת היא המדינה והצבא. ומה עונה כבודו? הכל שטיפת מוח ציונית, מדינת ישראל לא תורמת כלום ליהדות כי הצבא שלה לא מגן על יהודים נרדפים בכל מקום שיהיו בעולם ובתוכה לא מתענינים בגורלם של היהודים בניו אורלינס. איך זה מפריך את טענתו של ממללא? כלל לא ברור.

אם הצבא לא מגן על אותם כמה עשרות אלפי יהודים הנרדפים מחוץ לגבולות המדינה ומגן רק על אותו שליש מהעם היהודי הנרדף בתוכה (ומאפשר לימוד תורה בהיקף שלא היה לו אח ורע בהיסטוריה), אז הוא לא שוה כלום? עדיין לא הבנתי מדוע לימוד התורה שלא הצליח להגן על שישה מיליון אחינו זוכה לעדיפות, כאמצעי הגנתי, על הצבא שדוקא מצליח להגן על חמישה מיליון מהם. בדומה לכך, נראה לי שמדינת ישראל כמוקד זהות יהודי היא גורם משפיע הרבה יותר בקרב כמה מיליוני יהודים בעולם מאשר הלימוד בפוניבז' או בלייקווד. הזהות היהודית שלהם חלשה? יכול להיות. סביר להניח שלולא המדינה היא היתה חלשה בהרבה. לעומת זאת, אם יסלח לי כבודו, איני בטוח שגם בקרב למדני פוניבז' או לייקווד תפשה שאלת גורלם של יהודי נ"א מקום מרכזי - לפחות, גורלם של אלה מהם שאינם שומרי מצוות.

העיר ממללא שהלימוד לא הראה עצמו כמגן מוצלח כנגד חילון, ולעומתו קיום פשוט ותמים של המצוות הצליח יותר. כב' לא התיחס כלל להערה זו, שדומני שיש לה יסוד היסטורי מוצק. שימורו הרוחני של העם במשך הדורות היה תוצאה של אורח חיים משותף, ולא של תכנים עיוניים (שהיו נחלתם של מעטים, יחסית, בתוכו).

לגבי הצבא והטרור, עובדה היא שהצבא בלם את הטרור. לפני שלוש וחצי שנים נהרגו כאן 135 בני אדם בחודש אחד, והיום המצב מעט שונה. תדליק רדיו, תשמע חדשות. למרות זאת, הטרור הגיע להשג מסוים: הוא הצליח להעביר חלק גדול בחברה הישראלית ממצב של אמונה בכך שאין לנו מה לחפש ברצועה למצב של נכונות לתמוך בביצועו בפועל של מהלך כזה. זה לא שדה המשחק הצבאי. צבא לא משכנע חברה, הוא הורג אנשים. ניתן להשוות את המצב היום למצב לאחר מלחמת יוה"כ. במלחמה הזו הגיע צה"ל להשג צבאי לא מבוטל: ממצב של הפתעה מוחלטת, הוא הצליח להגיע לתוככי מצרים ולטווח תותחים מדמשק. למרות זאת, המצרים יצאו עם השג צבאי - נוכחות בצד המזרחי של התעלה - ועם השג חשוב יותר: הם שכנעו את החברה הישראלית שטוב שלום בלי שארם א-שייח מאשר להפך. כמדינה, מדינת ישראל הפסידה במלחמת יוה"כ - למרות שהצבא שלה ניצח. במובן הזה, יש בהשג הפלשתיני משום נצחון מסוים עלינו - אף על פי שבמישור הצבאי, ההשגים של צה"ל טובים יותר משל צבאות שניהל מאבק מקביל בעשורים האחרונים (האמריקאים בעיראק ואפגניסטן ואולי גם וייטנאם; הרוסים באפגניסטן וצ'צ'ניה וכו').

ושאלה לסיום: לאור גורלן הנוכחי של קהילות יהודיות ברחבי העולם (מבחינה זהותית, רוחנית, דמוגרפית וכו'), האם אתה רואה סיבה כלשהי להניח כי לולא הוקמה המדינה - כלומר, כל אחד היה נשאר במקומו - היה היום מצבו הרוחני או הדמוגרפי של עם ישראל טוב יותר? אם כן, אשמח להסבר כיצד.