פתרון ראשי תיבות

האם יש כאן כאלו שאינם יודעים ארמית מדוברת, או ר"ת מקובלים מאד? אין זה סביר, שא"כ אין להם מה לחפש במקום זה. וצ"ע, ויל"ע.

ראשי תיבות

כוכבית לאחר המונח מעידה כי השימוש בראשי תיבות אלו הוא לגיטימי, ואין ברירה אלא להתרגל אליהן, או לחפש כאן מחדש...
נטלתי לעצמי את הזכות הבלעדית לציין כוכביות אלו, כי אני מחמיר גדול בחובה לסייע להבנה. אילו הייתי מטיל את המשימה על מישהו אחר, אני חושש שהרוב כאן היה עם כוכבית...
עוד הערה: שמות מסויימים מופיעים לפי ה' הידיעה שבראשם ולא לפי שמם. אמנם מקובל להתעלם מה' הידיעה ומהר' של הרב (או מהג' של הגאון...) במילון, אך כאן אין ברירה. לא תמיד יודעים מה פירוש אותיות אלו.




אא"כ – אלא אם כן
אאמע"ר – אין אדם משים עצמו רשע
אכ"מ – אין כאן מקומו (ביטוי שמשמעו שזה נושא הטעון ליבון, אבל זה ייעשה במקום אחר)
אכמ"ל – אין כאן מקום להאריך. ראה אכ"מ.
אנצ"ת
בכה"ג – בכהאי גוונא. באופן זה.
בי"ד – בית דין
בע"ד – בעל דין
דיוכ"ק – כנראה ד=ש יום כיפור קטן. אבל איני יודע.
הקצוה"ח או ה"קצות" – קצות החושן. ממפרשי השו"ע (שולחן ערוך). למעשה, ספרו אינו ספר הלכה אלא נסיון ביאור בשיטה שהיתה אז חדשה, שיטת הביאור וההבנה. למרות שמאמריו כתובים בצורה לא מאורגנת, יש לו כנראה זכות ראשונים בפתיחת קו לימוד חדש ומובן יותר.
הראב"ד * – ר"ת אלו יכולות להתייחס ליותר מאדם אחד. לפעמים: רבי אברהם בן דוד. לפעמים, הרב אב בית דין. בהקשר לימודי ישיבתי הכוונה היא לבעל ההערות המפורסם על הרמב"ם.
הרא"ש * – רבנו אשר.
הריטב"א * - רבי יום טוב אלשבילי (?), ממפרשי הגמרא החשובים בימי הראשונים. העובדה שאפילו אני איני בטוח בפתיחת ראשי התיבות מעידה כי שמו בישראל, בעולם הישיבות, כראשי התיבות של שמו.
הרי"ף – רבי יצחק אלפאסי (איש פס בצפון אפריקה). מראשוני הראשונים. מחבר סיכום הגמרא שנקרא, איך לא, "הרי"ף".
הר"ן – רבי (רבנו) נסים. ממפרשי הש"ס וכן מחבר פירוש לרי"ף.
ח"ח - חפץ חיים. שם ספרו וכינויו של ר' ישראל מאיר הכהן, בעל המ"ב.
י"ס (שנאמן) – יש ספרים? כלומר, יש גרסאות כאלו.
כמש"נ – כמו שנאמר.
לענ"ד – לעניות דעתי.
מ"ב – משנה ברורה לר' ישראל מאיר הכהן. ספר שנחשב לספר ההלכה הראשי במאה העשרים.
מ"מ – מכל מקום או קיצור השם "מגיד משנה", המפרש החשוב על הרמב"ם (רבי וידאל? ניתן למצוא את השם המלא בהוצאת פרנקל של משנה תורה לרמב"ם...)
מש"כ - מה שכתבתי או מה שכתב.
סו"ס – סוף סוף.
עי"ש – עיין שם.
ע"ע – עיין ערך
עשי"ת – עשרת ימי תשובה.
פ"ה – פירש הקונטרס? לשון קצרה לציטוט מרש"י.
פס"ד – פסק דין
קו"ש – קובץ שיעורים. ספר של הרא"ו.
רא"ו – ר' אלחנן וסרמן. ראש ישיבה ורב, תלמידו של החפץ חיים. ספריו מכילים הערות למדניות קצרות המנסות ליישב קושיות או להסביר דברים בלתי ברורים.
ר"ג - הרב גדליה נדל. מו"ר של חלק מכותבי הפורום, כולל כותב שורות אלו.
רדב"ז – רבי דוד בן זמרה. יש גם רידב"ז. כדאי להבהיר מה בין זה לזה.
ריב"ל – רבי יהושע בן לוי. אמורא. בדרך כלל, כל מה שאמר נפסק הלכה למעשה.
ריי"צ – מאדמורי חבד
רמב"ם – רבי משה בן מיימון
רע"א – רבי עקיבא איגר. ראה רעק"א.
רעק"א בגהש"ס – רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס. רעק"א מפורסם בחריפותו ובבקיאותו. לפי האגדה, היה לומד שני סדרים ביום. 8 שעות "עיון" ושמונה שעות בקיאות. ההערות שעלו בדעתו אגב הלימוד השוטף, ה"בקיאות", נרשמו באוסף הערות קצרצר המתפרסם בש"ס עם ציוני כוכבית קצרים. הערות אלו הן, בדרך כלל, הערות על סתירות על ראשונים מדברי הגמרא, או סתירות ביניהם לבין עצמם.
רשב"ם – רבי שמואל בן מאיר. נכדו של רש"י. מפרש כמה מסכתות, מפרש פשטן של המקרא, ואחד הראשונים מבעלי התוספות.
רש"י – רבי שלמה יצחקי. האם צריך להציגו? מחבר פירוש התורה המפורסם ביותר ופירוש הש"ס המפורסם ביותר. לכן הוא, כלומר שני ספריו אלו, הפכו לקוטב התייחסות ראשוני – ויש סבורים: מחייב – בכל התייחסות לקטע גמרא או פסוק. (היווצרות התהליך הזה היא לדעתי נושא מעניין למחקר, או לפחות לאשכול. אני תולה את הדברים במידה רבה בפירושו של הבית יוסף, רבי יוסף קארו, לטור).
שה"י פה"י – נימוקים של מה בכך. המקור – "שבת היום פסח היום". תואנה לבטלה.
שכ"כ – שכך כתוב.
ת"ח – תלמיד חכם

***
נותרו לפיענוח:

ה"ו
הגרג"ס
הגרש"ר

אני מבקש מהמפענח להוסיף את הראשי תיבות במקום לפי הא"ב.

****

ראשי תיבות מקובלים בפורום


אא"ס - אלעס איז סוציולוגיע. הכל זה סוציולוגיה. ראה באשכול לכסיקון הפורום בערך המתאים.

הגרג"ס - מנהל הפורום, הרב סיינפעלד שליט"א.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תוקן על ידי - עצכח - 11/01/2006 14:41:10

מיימוני:
ייש"כ! (=יישר כוחך!)
הנה תרומתי:

וד"ל: ודי לחכימא (ועבור החכם זה מספיק).
ביטוי המרמז לכך שהכותב יודע משהו שאינו מעוניין לכתוב בגלוי. כדאי מאוד להשתמש גם אם אין לכותב ידיעה כזו אפילו רק כדי ליצור רושם של קריצה מתוחכמת שמסתירה מאחוריה היכרות מעמיקה עם הנושא ובמיוחד עם צדדיו האפלים (ועדיף - אלה הנושקים לרכילות וללה"ר =וללשון הרע).

ואכמ"ל: ואין כאן מקום להרחיב.
ביטוי המרמז לכך שהכותב יודע עוד המון פרטים בנושא הנדון ומכיר עוד אלפי דיקדוקים שיכולים היו להאיר את עיני הקוראים אך הוא נמנע מכך מטעמים שונים. עדיף להצמיד לרמז עבה על כך שהכותב נאבק בידע המתפרץ שלו והתגבר על יצרו ללמד ולהשכיל את הקוראים וכל זה רק בגלל שהוא מנומס ומתחשב ברגשות הזולת שאינו כה משכיל וכישורי הקליטה שלו מוגבלים.

הרי יש ספר שלם שנקרא אוצר ראשי תיבות, ובו אלפים.
רצוי להעתיקו כולו לכאן?
ובדא"ג:
א) קים ליה בדרבה מיניה (ולא קים לי).
ב) בד"כ מקובל: ואין כאן מקומו להאריך (ולא להרחיב).
ג) שכחת את: רמב"ם, רשב"א וכיו"ב (רצית שגם אותם יפרטו תמיד?).

מיימוני:
שכחת גם את הגרי"ל והגרמ"א ואנה אנו באים???

מתוך הספר אוצר ראשי תיבות:

ה"ו = הגבהה וגלילה; הושענא והושיעה נא; הלכה ו.
רש"ר = רבי שמשון רפאל.
רי"ל = רבי יהודה ליב; רבי יום טוב ליפמן; רבי יעקב לוי; רבי יצחק לוריא.
רמ"א = רבי משה איסלרס; רבי משה אלשיך; רבי משה אלאשקר.
ועוד.

http://chabadlibrary.org/catalog/C00/C00720.HTM

אם הבנתי נכון, הרי שזו גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה.

אני חושב שיש לקבוע, שראשי התיבות המצויים, כמו ואכמ"ל או הג"ן, שבחשיבה אנחנו ג"כ חושבים אותם בר"ת, קשה לדרוש לכתוב אותם אחרת ממה שאנחנו חושבים אותם. וד"ל.