| נשלח ב-10/10/2005 10:08 |
 |
| |
האם ספר יונה הוא האנטיתיזה לספר איוב
הרמב"ם במורה נבוכים מציב את ספר איוב כבסיס לטענה שה' אינו מתערב באסונות המתרחשים בעולם , לדבריו איוב הבין זאת בסופו של דבר ולכן נזף ה' ברעיו.
ספר יונה - לעומת זאת מציב את התיזה שאילו אנשי ננוה לא היו שבים בתשובה - היו נכחדים.
האם אנו עדים כאן לשתי גישות בהנהגת ה' בעולם ?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 10:16 |
|
| |
האמונה המובעת בספר איוב היא נושא קשה למדי.
על כל פנים, הרמב"ם היה עונה לך בוודאי שספר יונה מגלם את האמונה ההכרחית שסתם אדם, שלא הגיע ליראת הרוממות, צריך להאמין בה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 10:50 |
|
| |
.
תשובה נוספת בדבר:
איוב, מדבר אודות האדם הפרטי. נינווה, ציבור של עם רב, ואין דומה ההשגחה הפרטית לעומת הכללית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 11:10 |
|
| |
עלה בדעתי68 עכשיו היבט נפלא69 מאוד של עיון שעל-ידו נפתרים ספקות ומתגלים סודות אלוהיים. כי כבר הסברנו בפרקי ההשגחה70 שלפי מידת שׂכלו של כל בעל שׂכל תהיה ההשגחה בו, לכן האדם שהשׂגתו שלמה, ששׂכלו ממשיך להיות עם האל תמיד, תהיה ההשגחה עליו תמיד. אך האדם שהשׂגתו שלמה שבמשך זמן-מה התרוקנה מחשבתו מהאל, ההשגחה עליו תהיה רק בשעה שהוא חושב על האל, ותסור ממנו בשעה שהוא עסוק. אבל אין היא סרה ממנו כמו שהיא סרה ממי שלא השׂכיל מעולם. אלא ההשגחה עליו מתמעטת, שכּן אין לאותו בעל-השׂגה-שלמה בזמן עיסוקו שׂכל בפֹעל, אלא אותו שלם משׂיג אז בכוח קרוֹב71, והוא משול אז לסופר מומחה במצב שאין הוא כותב72. אבל מי שלא השׂכיל את האל כלל כמוהו כמי ששרוי בחושך ולא ראה אור מעולם, כמו שהבהרנו באשר לדברו: ורשעים בחֹשך יִדָּמּוּ (שמואל א', ב', 9)73. ואילו מי שהשׂכיל והוא ניגש בכל ישותו אל מושׂכלו כמוהו כמי שבְּאוֹר השמש הצלול. מי שהשׂכיל והוא עוסק (בזולת האל) משול בשעת עיסוקו למי שהוא ביום מעונן שאין השמש זורחת בו בגלל הענן החוצץ בינה ובינו. לכן נראה לי שכּל מי מבין הנביאים או המעוּלים השלמים שפגעה בו רעה מרעות העולם הזה, לא פגעה בו אותה רעה אלא בשעת הסחת-הדעת ההיא. ולפי מידת אורך אותה הסחת-הדעת, או שפלות הדבר שבו התעסק, יהיה גודל הצרה. אם כך הדבר, נפתר הספק הגדול שעורר את הפילוסופים לשלול את ההשגחה האלוהית מכּל פרט מפרטי האדם ולהשוות בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי-החיים74. הראיה שלהם לזאת היתה שבמעולים הטובים פוגעים פגעים גדולים. והנה התברר הסוד, אפילו לפי מה שדעותיהם מצריכות. השגחת האל יתעלה מתמדת על מי שיש לו השפע ההוא המסור לכל מי שמשתדל להשׂיגו75. כאשר מחשבתו של אדם, השׂגתו את האל יתעלה בדרכים האמיתיות ושׂמחתו במה שהשׂיג (כולן) זַכּוֹת, לא ייתכן כלל שיפגע באדם ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עִם האל והאל עִמו76. אבל כאשר הוא סר ממנו יתעלה ויש אז חציצה בינו ובינו - אזי הוא חשׂוף לכל רעה המזדמנת לפגוע בו. מפני שהעניין המחייב את ההשגחה וההצלה מִיַּם המקרה הוא השפע השׂכלי הזה77. לעתים יש לזמן-מה חציצה בינו לבין האדם המעולה הטוב הזה או שאינו מגיע כלל אל האדם הפגום הרע ההוא, לכן קורה לשניהם מה שקורה.
אמונה זאת נכונה, לדעתי, גם על סמך לשון התורה. הוא יתעלה אמר: והסתרתי פָנַי מהם והיה לאכֹל ומצאֻהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא: הלֹא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה (דברים ל"א, 17)78. ברור שאנחנו הסיבה להסתרת הפנים הזאת ואנחנו עושׂים את החציצה הזאת. זה דברו: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשֹה (שם, שם, 18)79. ואין ספק שדין היחיד כדין הציבור80.
התברר לך אפוא שהסיבה להיות אדם מופקר למקרה ושהוא מסור להיאכל כמו הבהמות, היא שיש חציצה בינו לבין האל. אבל כאשר אלהיו בקרבו לא יפגע בו רע כלל. הוא יתעלה אמר: אל תירא כי אתך81 אני, אל תִּשְתָּע כי אני אלהיך, [אִמַּצְתִּיךָ אף עזרתיך, אף תמכתיך בימין צדקי] (ישעיה מ"א, 10). והוא אמר: כי תעבֹר במים אתך אני, ובנהרות - לא ישטפוך [כי תלך בְּמוֹ-אֵש לא תִכָּוֶה ולהבה לא תבער בך] (שם, מ"ג, 2) <שיעורו: כי תעבור במים ואני אתך - הנהרות לא ישטפוך>82, מפני שכּל מי שנעשׂה ראוי שישפע עליו השׂכל הזה, צמודה אליו ההשגחה, ונמנעות ממנו הרעות כולן. הוא אמר: ה' לי - לא אירא. מה יעשֹה לי אדם? (תהלים קי"ח, 6), ואמר: הַסְכֶּן-נָא עִמּוֹ וּשְלָם (איוב כ"א, 21). הוא אומר: פְּנֵה אליו ואז שלום לך מכּל רע83.
מי"נ ג' נ"א
תוקן על ידי - talmid - 10/10/2005 11:11:33
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 11:43 |
|
| |
רואה אני שחברי הפורום נמנו וגמרו פה אחד, ולדעתם ההשקפה היוצאת מספר איוב, שה' עזב את הארץ למקרים, והוא לא מתערב באסונות המתרחשים כאן בעולם.
מכיון שאליהוא בן ברכאל, הוא המייצג את ההשקפה הנכונה, נביא מדבריו מבחר פסוקים.
לו,ה הֶן-אֵל כַּבִּיר, וְלֹא יִמְאָס: כַּבִּיר, כֹּחַ לֵב.
לו,ו לֹא-יְחַיֶּה רָשָׁע; וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן.
לו,ז לֹא-יִגְרַע מִצַּדִּיק, עֵינָיו:
וְאֶת-מְלָכִים לַכִּסֵּא; וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח, וַיִּגְבָּהוּ.
לו,ח וְאִם-אֲסוּרִים בַּזִּקִּים; יִלָּכְדוּן, בְּחַבְלֵי-עֹנִי.
לו,ט וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם; וּפִשְׁעֵיהֶם, כִּי יִתְגַּבָּרוּ.
לו,י וַיִּגֶל אָזְנָם, לַמּוּסָר; וַיֹּאמֶר, כִּי-יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן.
לו,יא אִם-יִשְׁמְעוּ, וְיַעֲבֹדוּ: יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב; וּשְׁנֵיהֶם, בַּנְּעִימִים.
לו,יב וְאִם-לֹא יִשְׁמְעוּ, בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ; וְיִגְוְעוּ, בִּבְלִי-דָעַת.
לו,יג וְחַנְפֵי-לֵב, יָשִׂימוּ אָף; לֹא יְשַׁוְּעוּ, כִּי אֲסָרָם.
לו,יד תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם; וְחַיָּתָם, בַּקְּדֵשִׁים.
לו,טו יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ; וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם.
בנוסף, אם כדעת חברי הפורום, מדוע יצא קצפו של אליהו על איוב, והרי איוב צודק, ה' עזב את הארץ למקרים.
על כורחינו שההשקפה הנכונה היא, שה' מנהיג את עולמו, אבל לעולם לא נוכל להצביע בצורה מדוייקת, היכן יש הנהגה, והיכן העולם מונהג בדרך הטבע.
ולכן הביא אליהו לאיוב דוגמאות מתופעות הטבע, כאומר, הן אינך יודע לבאר את תופעות הטבע, וכיצד אתה רוצה לדעת את דעתו של אל עליון בהנהגת העולם.
ע"כ על ההשקפה היוצאת מספר איוב, כעת נעבור לדעת הרמב"ם שהובאה ע"י התלמיד המלומד.
ההשקפה היוצאת מהתנ"ך, שה' מנהיג את העולם תמיד, ואם נעיין היטב נראה שלעולם לא נדע בדיוק כיצד היא הנהגת ה'.
לעומת השקפה תנכית זאת, בא הרמב"ם בעקבות הפילוסופיה האריסטוטלית שנתנה את ההשכלה במרכז, והפנה את הנהגת ה' להשכלה.
לפי הרמב"ם, אדם שדעתו דבוקה בהשגת אל עליון, לא יאונה לו כל רע.
וכאן הבן שואל מה הועיל שינוי זה, מה הועילה ההפנייה של הנהגת ה', מהנהגה כללית להנהגה של אדם הדבוק במושכלות.
אם אוריה החיתי הלוחם הצדיק, היה מדבק את דעתו במושכלות בשעה שהוא נלחם מול המקום שבו יורו המורים, וכי הוא לא היה מת מחמת כך???
הרי שהשינוי שעשה הרמב"ם בהגדרת הנהגת ה' לא הועיל כלום, ושוב איננו יודעים להגדיר בדיוק כיצד היא הנהגת ה' בעולם.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 10/10/2005 11:44:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 12:29 |
|
| |
דרום חוקר,
למה לך ללכת עד אוריה החיתי ולשאול אם...
יש לנו את רבי עקיבה שהתדבקותו בה' לא הצילה אותו מהמוות, האם עובדה זו מפריכה את התיאוריה עליה מתבסס הרמב"ם בדבר ההשגחה הפרטית?
היות ומושג תחיית המתים חופף אצל הרמב"ם לעולם הבא והצדיקים במותם חיים הרי שרבי עקיבה ניצל ממוות.
ואין שתי גישות בהנהגת ה' את העולם "עולם כמנהגו נוהג" אך יש שתי גישות באמונה אצל בני האדם לשמה ושאינה לשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 12:59 |
|
| |
דרום חוקר
דברי אליהו שאנו לא רואים נכון את הנעשה בעולם ובאמת לצדיק טוב ולרשע רע - כבר נאמרו ע"י שלושת רעי איוב - ולמעשה אין אליהו מוסיף דבר על מה שכבר אמרו רעיו בהצגת ההשקפה בשאלת צדיק ורע לו.
ובכל זאת ה' גוער ברעי איוב על דבריהם. !!!
תשובת ה' לאיוב היא כי למרות שהוא יכול להעניש את הרשעים ולהטיב לצדיקים - שהרי כל הכח בידיו , בכ"ז אין הוא משתמש בכח על מנת לנהל את העולם - ולנער אותו מהרשעים ולהטיב לצדיקים.
שימוש בכח ע"י החזק אינה חכמה- ואולי גם אין בה תועלת.מה עוד שכל מה שאנו חושבים לשכר ( כסף, רכוש כבוד צאצאים ובריאות ) אינם אלא ברי חלוף , " על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר "
( למרות שבעשי"ת אנו עומדים אין כאן מקום להאריך )
תוקן על ידי - talmid - 10/10/2005 13:00:22
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 13:53 |
|
| |
תלמיד
האם לדעתך ה' מנהיג את העולם באופן כל שהוא, ואם כן כיצד?
או שמא העולם נתון למקרים, וה' לא מתערב בכלום במעשה בני האדם.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 10/10/2005 13:56:29
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 14:04 |
|
| |
דרום חוקר
דעתי אינה חשובה !!!
דעת המורה נבוכים מלאה סתירות ולא ברורה כל צרכה .
מה שברור שאין אנו מבינים את מהותו של בורא עולם ולכן אין אנו מסוגלים לדמיין ולהבין את הנהגתו ו/או את מעשיו , כפי שנענה משה לבקשתו " וראית את אחורי ופני לא יראו "" כי לא יראני האדם וחי " דהיינו אין אדם חי מסוגל להשיג את מהות הבורא.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 14:06 |
|
| |
לתשומת לב
גם ארץ "עוץ" מאיוב . וגם העיר "נינוה " מיונה - שניהם מקורם בספר בראשית פ' י'
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 14:08 |
|
| |
תלמיד
בהכרת הבורא ישנם שני מרכיבים מהותו וגילוי התנהגותו.
וראית את אחרי ופני לא יראו מחזק את הטיעון שאת מהותו אין אפשרות להשיג אבל פעולותיו נתנים להשגה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 14:13 |
|
| |
תלמיד
כתבת < אין אנו מסוגלים לדמיין ולהבין את הנהגתו ו/או את מעשיו >
ואני כתבתי למעלה < על כורחינו שההשקפה הנכונה היא, שה' מנהיג את עולמו, אבל לעולם לא נוכל להצביע בצורה מדוייקת, היכן יש הנהגה, והיכן העולם מונהג בדרך הטבע. >
לכאורה הסגנון זהה, אבל נראה לי שאתה חושב שהשאלה לא לגיטימית, וכאן סלע המחלוקת.
לדעתך איננו יכולים לדעת האם ה' מנהיג את העולם, ואם כן כיצד, ולדעתי ה' מנהיג את העולם כפי שאמר לנו ע"י נביאיו ושלוחיו
כ שׁוֹמֵר יְהוָה, אֶת-כָּל-אֹהֲבָיו; וְאֵת כָּל-הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
אבל לעולם לא נדע כיצד היא הנהגתו.
אם טעיתי בהבנת דעתך, אשמח לקבל הודעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 14:30 |
|
| |
נמדשיר
דע כי אדון החכמים1, משה רבנו עליו השלום, ביקש שתי בקשות2 ובאה לו תשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא שביקש ממנו יתעלה שיודיענו את עצמוּתו ואת אמיתת מהותו. הבקשה השנייה - והיא זו אשר ביקשה ראשונה - היא שיודיענו את תאריו. וענה לו יתעלה בכך שהבטיח להודיעו את תאריו כולם ושהם מעשׂיו. כן הודיעו, כי אין להשׂיג את עצמוּתו כפי שהיא. אך הוא העיר לו על מקום עיון שממנו ישיג את מרב מה שיכול אדם להשׂיגו. מה שהוא, עליו השלום, השׂיג, לא השׂיגו אף אחד לפניו ולא אחריו.
מו"ב א'נ"ד
דרום חוקר
איני מבין מה פירוש שאנו יודעים שה' מנהיג את העולם אבל איננו יודעים באיזה צורה הוא מנהיגו.
אם איננו יודעים כיצד ואין אנו יכולים להסיק ממה שאנו תופסים בחושינו שה' מנהיג את העולם - איך נדע שהוא באמת מנהיגו ?
ואם כוונתך שאנו " מאמינים" שה' מנהיג את העולם , מאיזו סיבה עלינו לחאמין שה' מנהיג את העולם. ?
הדבר היחידי שאני מוכן לומר הוא כי ה' ( מעצם הגדרתו כבורא העולם וככל יכול ) יכול להנהיג את העולם ולעשות כרצונו. אולם מה הוא עושה וכיצד - נפלא מבינתי " אילו ידעתיו הייתיו "
תוקן על ידי - talmid - 10/10/2005 14:32:15
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 14:48 |
|
| |
תלמיד שאלת
ואם כוונתך שאנו " מאמינים" שה' מנהיג את העולם , מאיזו סיבה עלינו לחאמין מנהיג את העולם?
והתשובה
כבר כתבתי למעלה, כי כך אמר ה' לשלוחיו ונביאיו
להלן מקבץ משפטים שנאמרו ברוח הקודש או בנבואה, ובהם נאמר שה' מנהיג את עולמו
ספר תהילים
א אַשְׁרֵי הָאִישׁ-- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג וְהָיָה-- כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
א מִזְמוֹר, לְאָסָף:
אַךְ טוֹב, לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים-- לְבָרֵי לֵבָב.
ב וַאֲנִי--כִּמְעַט, נָטָויּ (נָטָיוּ) רַגְלָי; כְּאַיִן, שֻׁפְּכֻה (שֻׁפְּכוּ) אֲשֻׁרָי.
ג כִּי-קִנֵּאתִי, בַּהוֹלְלִים; שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.
ד כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם; וּבָרִיא אוּלָם.
ה בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ; וְעִם-אָדָם, לֹא יְנֻגָּעוּ.
ו לָכֵן, עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה; יַעֲטָף-שִׁית, חָמָס לָמוֹ.
ז יָצָא, מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ; עָבְרוּ, מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב.
ח יָמִיקוּ, וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק; מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ.
ט שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם; וּלְשׁוֹנָם, תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ.
י לָכֵן, יָשׁיּב (יָשׁוּב) עַמּוֹ הֲלֹם; וּמֵי מָלֵא, יִמָּצוּ לָמוֹ.
יא וְאָמְרוּ, אֵיכָה יָדַע-אֵל; וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן.
יב הִנֵּה-אֵלֶּה רְשָׁעִים; וְשַׁלְוֵי עוֹלָם, הִשְׂגּוּ-חָיִל.
יג אַךְ-רִיק, זִכִּיתִי לְבָבִי; וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי.
יד וָאֱהִי נָגוּעַ, כָּל-הַיּוֹם; וְתוֹכַחְתִּי, לַבְּקָרִים.
טו אִם-אָמַרְתִּי, אֲסַפְּרָה כְמוֹ; הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי.
טז וָאֲחַשְּׁבָה, לָדַעַת זֹאת; עָמָל היּא (הוּא) בְעֵינָי.
יז עַד-אָבוֹא, אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵל; אָבִינָה, לְאַחֲרִיתָם.
יח אַךְ בַּחֲלָקוֹת, תָּשִׁית לָמוֹ; הִפַּלְתָּם, לְמַשּׁוּאוֹת.
יט אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע; סָפוּ תַמּוּ, מִן-בַּלָּהוֹת.
כ כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ-- אֲדֹנָי, בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה.
כא כִּי, יִתְחַמֵּץ לְבָבִי; וְכִלְיוֹתַי, אֶשְׁתּוֹנָן.
כב וַאֲנִי-בַעַר, וְלֹא אֵדָע; בְּהֵמוֹת, הָיִיתִי עִמָּךְ.
כג וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ; אָחַזְתָּ, בְּיַד-יְמִינִי.
כד בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי; וְאַחַר, כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי.
כה מִי-לִי בַשָּׁמָיִם; וְעִמְּךָ, לֹא-חָפַצְתִּי בָאָרֶץ.
כו כָּלָה שְׁאֵרִי, וּלְבָבִי: צוּר-לְבָבִי וְחֶלְקִי--אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
כז כִּי-הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ; הִצְמַתָּה, כָּל-זוֹנֶה מִמֶּךָּ.
כח וַאֲנִי, קִרְבַת אֱלֹהִים-- לִי-טוֹב:
שַׁתִּי, בַּאדֹנָי יְהוִה מַחְסִי; לְסַפֵּר, כָּל-מַלְאֲכוֹתֶיךָ.
כ שׁוֹמֵר יְהוָה, אֶת-כָּל-אֹהֲבָיו; וְאֵת כָּל-הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
ספר ירמיהו
א צַדִּיק אַתָּה יְהוָה, כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ; אַךְ מִשְׁפָּטִים, אֲדַבֵּר אֹתָךְ, מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל-בֹּגְדֵי בָגֶד. ב נְטַעְתָּם, גַּם-שֹׁרָשׁוּ--יֵלְכוּ, גַּם-עָשׂוּ פֶרִי; קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. ג וְאַתָּה יְהוָה, יְדַעְתָּנִי--תִּרְאֵנִי, וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ; הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה, וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה.
יש עוד הרבה פסוקים, נראה לי שהפנייה לתנ"ך תספיק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 15:21 |
|
| |
דרום חוקר
איני מבין מדוע עליך להרחיק נדוד עד ירמיהו להצגת השאלה " מדוע דרך רשעים צלחה " . גם איוב שואל ואומר
" אחת היא על כן אמרתי . תם וישר הוא מכלה . אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג "
אלא שאיוב מציב תשובה בסופו . בעוד שירמיהו נותר בטענתו.
לגבי תהילים :
הפרקים עוסקים בשאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו . אולם מסקנתם דומה . אין הטוב וההצלחה בחיי העולם הזה - בר החלוף- מהוים את המדד לדרך הנכונה
הפרק הראשון מסתיים
" כי יודע ה' דרך צדיקים " - פי' שדרך התנהגות הצדיקים היא הדרך הנכונה- הרצויה לה' , למרות שנראה לנו שהיא אינה מניבה חיים טובים בעולם הזה .
" ודרך רשעים תאבד " - פי' דרך הרשעים למרות שמניבה חיים טובים בעולם - היא דרך המובילה לאבדון
ופרק שני משיב על השאלה
וָאֲחַשְּׁבָה, לָדַעַת זֹאת; עָמָל היּא (הוּא) בְעֵינָי.
יז עַד-אָבוֹא, אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵל; אָבִינָה, לְאַחֲרִיתָם.
כִּי-הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ; הִצְמַתָּה, כָּל-זוֹנֶה מִמֶּךָּ.
כח וַאֲנִי, קִרְבַת אֱלֹהִים-- לִי-טוֹב:
שַׁתִּי, בַּאדֹנָי יְהוִה מַחְסִי; לְסַפֵּר, כָּל-מַלְאֲכוֹתֶיךָ.
הטוב ורע הם קרבת האלוהים - וההרחקה ממנו . ולא נכסים עושר וכבוד.
על כל פנים אין כאן כלום על הנהגת ה' את העולם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 15:25 |
|
| |
תלמיד
מניין לך שאף אחד לא השיג אחריו???
|
|
|
|
|
