| נשלח ב-16/10/2005 06:38 |
 |
| |
בודהא. (על האיש ותורתו)
עד כמה ששזכור לי לא נפתח אשכול על בודהא או על הבודהיזם (יש הבדל בין השנים). למה ? איני יודע אולי יש פחד נסתר מתורות המזרח? כתוצאה אולי ממה שלמדנו בילדות : האגדה שהמתנות שנתן אברהם לצאצאיו מהגר היו שמות טומאה ומכאן סוד כוחם של התורות המזרחיות?
בכל אופן תורת בודהא אינה דת במובנה הפשוט אין לו -לבודהא אלוהים- ואף פסלי הבודהא אינם 'אלילים' במובן המקובל. וידוע הסיפור על התלמיד של בודהה ששאל אותו מה לעשות כשהוא רואה ברחוב פסל של בודהה, ובודהה ענה לו: "תתפנה עליו" !
השפעת בודהא -הוגה מהמזרח הרחוק שנולד באמצע האלף הראשון לפני הספירה- על התרבות המערבית, היא עצמה נושא מרתק.
לכל לראש צריך לשים לב שבודהיזם אמיתי אינו נו אייג'יות עתיקה. הגם שעושים בו שימוש רחב. הבודהיזם לפחות זה של בודהא אינו דת או פילוסופיה, כהדגשתי בראשית דברי, מנותקת מאורח חיים מוסרי, ההפך כל כולו כמעט בא לשיפור חייו המוסריים של האדם : כל כולו של אמונת גלגול הנשמה ,למשל, באה לבטא אמת זו שלכל פעולה אנושית יש תוצאות מוסריות ולא ניתן להמלט מהן אם בגלגול זה או בגלגול אחר. כאן הניח בודהא את עקרון הסיבתיות המוסרי ; מעשי עול גורמים לסבל בחיים האלה ובעתידיים. ולכן לא התיחס בודהא לפרטים של גלגולי הנשמות ולסידרם. אלא הניח את עקרון הסבתיות המוסרי.
למרות שתורתו של בודהא הוקדשה לכאורה למטרה האנוכית של שחרור- עצמי מסבל, חשוב לדעת שבודאה לא ראה את האדם אלא כחלק מהיקום מושפע ומשפיע ואיו עומד לעצמו.
האמת הנאצלת הראשונה:
הכרה בסבל האנושי.
" לידה היא סבל ,הזדקנות היא סבל, אבל וצער האופפים את חיינו. גם רגעי האושר תחומים בסבל אם רב עם מעט." ראיה פסימית של החיים, הסבל כמרכיב קבוע לאורך חיי האדם.
זה כמובן ראיה פשוטה וחלקית. החלק היותר חשוב בהבנת הסבל אצל בודהא הוא חוסר שביעות רצון מתמיד. ראה להלן.
האמת הנאצלת השניה:
מתיחסת לסיבות הסבל.
"וזו נזירים , היא האמת בדבר סיבת הסבל. הצמא או התשוקה הוא הגורם לקיום החוזר על עצמו. הצמאון לקיום והצמאון לאי קיום."
הצמא הזה אינו רק התשוקה החומרית שע"י התגברות עליה ניתן להגיע לזיכוך הנפש. אלא הצמא התמידי האוטונומי שאינו פוסק; לשינוי הקיים כל קיים כל חויה .כוליות התשוקה לשינוי, גם לאי קיום.
" הצמא לקיום, נזירי כפוף לתנאי מסוים; הוא ניזון ממשהו כלהבה הניזונה מחמצן וחלב. ומהו מזונו? זו הבורות!"
המחשבה שיש מזור או אפשרות מילוי הצמא האקסיסטנציאלי הזה הוא הבורות הגורם לסבל.
האמת הנאצלת השלישית:
הקביעה שקיים מרפא לסבל.
כאן חידש בודהא ביחס לקודמיו, למרות שהסכים עם הדוקטרינה השלטת שחייו של האדם הם צירוף נסיבות חייו הקודמים . בכל זאת יש לו לאדם אפשרות להשתחרר מהבורות ולשנות את רצונותיו והתנהגותו. איך? ע"י שיראה את העולם כמות שהוא.
האמת הנאצלת הרביעית:
הדרך לרפואה מהסבל.
הדרך הנאצלת של שמונת הנתיבים: משמעת עצמית מוסרית,מדיטציה, וחכמה.
המוסריות: רדיפת אמת,רדיפת שלום, רדיפת יושר כדי למנוע נזקים מעצמך ומסביבתך.
המדיטציה: גם היא אינה מנותקת מהמרכיב המוסרי. נסיון לרסן את החושים מן הגורם הבלתי מוסרי ולפתח דפוסי חשיבה בריאים.
אם הראשון הוא עולם המעשה המדיטציה היא עולם המחשבה , נקיון המחשבה שמביאה לבהירות ומנקים את המוח מאשליות המביאות לסבל. מפתח מודעות סביבתית ויוצרת רגישות לסביבה.
"הפרוש אינו בונה עולמות ברוחו ואינו שואף ליצור או להרוס . כיוון שאינו צמא לדבר . הוא אינו מנסה להשיג כלום. לכן אינו סובל מדאגה אלא רגוע"
--------------------------------------------
הבודהיזם קיים בתוכו שתי מערכות שונות אך חופפות. האחת האדם החילוני; מקיים מערכת חיים מוסרית המושתת בעיקר על טוב לב אין קץ ,אך אינה משתתפת באופן פעיל בחיי הדת הבודהיסטיים. והשניה כמובן הנזירים וחובותיהם. ואולי צריך להאריך בדבר זה בהמשך.
---------------------------------------------------
מילה על מסורת והסתמכות בדברי בודהא:
"אל תדעו בדרך של שמועה או בדרך של מסורת.. ולא ע"י השערות.. ולא מפני שאתם מכבדים דברי סגפן זה או אחר . דעו בעצמכם!" הדבר חוזר על עצמו בכל מיני אופנים בתורתו של בודהא לנסות להכיר לבד ללא צורך להשען על הרגל המסורת.
עד כאן בקיצור. ולכשירווח הזמן אשתדל להוסיף.
תוקן על ידי - קעלעמר - 16/10/2005 6:39:38
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 08:39 |
|
| |
קעלעמר,
הטענה אודות שתי מערכות בודהיסטיות היא אמנם חידוש עבורי, אך אינה מפתיעה. כך גם אנו מוצאים באיסלם ובדת הדרוזית. יש שם כאלו שיאמרו לך שהם 'חילונים', והכוונה שהם אינם מקיימים כעת מצוות במלואן, אבל בעתיד יחליטו 'לחזור בתשובה' - כלומר להצטרף לכת ה'נזירים' בטרמינולוגיה הבודהיסטית שהצגת. זה מקביל לכהנים וישראלים ביהדות (אמנם המינון שונה מאד - יש המון מצוות גם על ישראלים).
באשר לתכנים עצמם, כמה הערות:
1. אני לא מבין כיצד ניתן להצדיק גלגול ותמונה שטוענת טענות על המציאות, עקב השלכותיהם המוסריות או האנטי-מוסריות. או שיש דבר כזה או שאין.
2. אם כבר מדברים על השלכות, אז יש לתמונה כזו השלכות הרות אסון על ההתקדמות המדעית-טכנולוגית, שנגזרת כל כולה מן הנוירוטיות הפרוטסטנטית (ואולי גם היהודית לפניה).
3. אם האדם לא יכול לשאוף ולהשתדל להשיג את מטרותיו, אז מדוע (וכיצד) הוא אמור לשאוף ולהשיג את מטרת הנירוונה. "הפרוש...ואינו שואף ליצור ולהרוס כיון שאינו צמא לדבר".
4. אם האדם הוא חלק מהיקום (זיהוי הסובייקט עם האובייקט) אז כלפי מי פונים דבריו של בודהה שליט"א? האם הוא מדבר איתנו לשיטתנו? זה מעט מוזר, כאשר ההבדל בין השיטות אינו ערכים ונורמות אלא אונטולוגיה.
ואסיים בהערה כללית. כל אלו כמובן שאלות בעלות אופי 'מערבי', שאלות של בור שאינו יכול להבין (או שמנסה בכלל להבין, ולא מסתפק באמירת 'מו') את הסתירות הבודהיסטיות.
אבל תשובה לשאלות אלו חייבת להיות חלק בלתי נפרד מהצגת הבודהיזם לאוזניים מערביות. סוזוקי, כמי משתמחה בהצגות כאלו, לוקה לענ"ד פעמים רבות בכך שהוא אינו מנסה לעשות זאת אלא להציג את הדברים כמות שהם, על אף הפרדוכסליות הכרוכה בהם אינהרנטית.
אם הבודהיזם אינו אלא תורה שמטרתה לעורר תחושות ותגובות מותנות ולא לעבור עיבוד של הרכיבים הקוגניטיביים שלנו (כך לפעמים אני חש), או אז שאלותיי בטלות, אבל אז הוא גם לא ממש מעניין בעיניי (מה לעשות, אני מערבי מאד, ואפילו מערבי גאה).
אעיר כי מבחינה אנתרופולוגית, ואפילו מעט פילוסופית, הוא בהחלט יכול להיות בכל זאת מעניין, שכן יש כאן אנטיתזה לגישה המערבית שיכולה להאיר כמה וכמה זוויות בחשיבתנו שניתן לראות אותן רק 'מבחוץ'.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 09:41 |
|
| |
האמת השלישית הדורשת לראות העולם כפי שהוא, היא עצמה התרופה לסבל.
הסבל נוצר מהשוואה בין הצפי הלא מציאותי למציאות כפי שהיא, ככל שהאדם מציאותי יותר הוא יתאכזב פחות, ומכאן שהתובנה הרביעית באה להסדיר את הדרך למיזוג נכון עם העולם כפי שהוא, ומניעת הסבל נעוצה יותר בשלישית מברביעית.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 10:05 |
|
| |
קעלעמר,
גם אני תהיתי פעמים רבות, מדוע לא נפתח כאן אשכול רציני שמעיין בבודהיזם. בכל מקרה, אני מודה לך על ניסיונך זה, ומקוה שיש פה כאלה שיוכלו להאיר עיני בנושא.
איני בטוחה שהבנתי את הניסוח שלך ל"בעית הסבל". ממה שידוע לי על הבודהיזם, המקור לסבל האנושי - לשיטתו - הוא האחיזה בעולם ובמרכיביו השונים (רכוש, אנשים, זכרון וכו'). מכיוון שהנחת היסוד של בודהא ושל הבודהיזם היא, שהעולם דינו להשתנות תמיד, האחיזה ב"מה שהיה" נתפסת כיוצרת תסכול ובהכרח גם סבל. מכאן המסקנה, שבעלות על רכוש (ובודאי גם על בני אדם) אינה ראויה (ודוק: לא מבחינה מוסרית, כי אם מבחינה פרקטית - היא גורמת סבל לאדם עצמו), וגם המסקנה שכדי להתגבר על הסבל הכמעט הכרחי הזה בחיי אדם, יש צורך בהשלמה עם השתנות העולם ועם הפרידות שהן חלק יומיומי מחיי אנוש (אני מניחה שלאמונת הגלגול - שאיני יודעת אם היא חלק מהותי מן הבודהיזם - יש קשר גם לעניין זה).
אחד מסיפורי הבסיס של הבודהיזם, מספר על בודהא הצעיר (שגדל בארמון מבודד מן החיים, כי אביו ביקש להרחיק ממנו כל צער וכאב), בצאתו למסע בעולם, ראה תינוק, אדם בוגר, זקן חולה וגולגולת. מראה זה הוביל אותו למסקנה שהחיים הם מסע של השתנויות תמידיות שאין בהן רע, הן פשוט קורות. במקום לכאוב את פרידתו של הבוגר מינקותו, ושל הגולגולת מחייה שהיו, על האדם להשלים עם העובדה שהחיים זורמים תמיד, והשינוי קורה וימשיך לקרות, בין אם יכאבו אותו או לא. עצם ההשלמה, אמורה לרפא את הכאב.
אני מוצאת, שזו תפיסה מרתקת השונה לחלוטין מכל מה שחונכתי לו - חשיבותו של הזכרון מבחינה תרבותית-דתית למשל...
מיכי,
אתה מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש, ביכולת שלך לבקר ו"לחשוד" ולחקור כל דבר באופן מענין, שמחייב חשיפה של הליקויים הלוגיים והסתירות הפנימיות. יישר כוח!
[רגע, אמרתי "כל דבר", וטעיתי. צ"ל: "כל דבר זולת היהדות המסויימת שלך"...
האמת היא שהתכונה הזו, שאינך מייצגה היחיד בפורומנו הנכבד, נסלחת בעיני, בעיקר מפני שהיא מחוברת עמוקות לתכונה אחרת: מודעות עיונית עמוקה לשאלות קיומיות ולמניעים דתיים ופילוסופיים, זולת אלה המניעים את בעל הדברים עצמם.
לכולנו, אני חושבת, יש נקודה עיוורת ביחס לעצמנו ולמניעינו, אבל אנשים אינטיליגנטים ובוגרים (לענ"ד) לפחות מודעים לכך.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 12:29 |
|
| |
ומי יאיר את עינינו באשכול בדבר טאואיזם בכלל והקשר שלו לחסידות (ובעיקר מבית פשיסחא) בפרט,
עכשיו שנפנינו למזרח?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 13:02 |
|
| |
מיכי,
1. שורשיו הקדומים של הבודהיזם (הדת הברהמיסטית) היו מטא-מוסריים כלומר "מעבר לטוב ולרע".
מתוך מוניזם ודטרמיניזם חסר פשרות שאפיין אותה נוצרה אצל חלק מהתופשים בשיטה זו התעלמות מחוקי המוסר הבסיסיים. כדי לתקן את המצב הכניסו את האמונה בגלגול.
האם זה לא שווה העניין? סוף כל סוף המניעים להטיף לאמונה בגלגול בוודאי לא שונים בהרבה מאלו לאמונה בעולם הבא או בתחיית המתים....
3. כמדומני שהנירוונה באה מאליה. כלומר, היא איננה מטרה שהאדם שואף אליה אלא דבר הבא מעצמו כשהאדם חדל מרצון אובססבי לממש את מאוויו.
דומה למה שכתב הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק שהעולם הבא אין להציג אותו כמטרה אלא הוא דבר המושג מעצמו מרגע שהאדם ירגיל עצמו בחכמה ואז הנפש תזכה לנצחיות מעצמה.
4. הדברים נראים פשוטים, שכל פעולה שבודהה עושה נובעת מן היקום בכללותו ומכוונת אל היקום בכללותו, כאשר העובדה שרק חלקים מן היקום [קרי - בני האדם] מסוגלים להבין את דבריו אינה משנה את התמונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 13:44 |
|
| |
Mickey-
-
The Hungarian Jewish (very assimilated) intellectual, Arthur Koestler wrote (at least) two books dealing with the subject of Eastern thought- The Lotus and The Robot and The Yogi and The Commisar. In these books he attacks Eastern thought quite severely. A major theme of his attack is the point you made about this mode of thought discouraging the pursuit of technological advancement.
In general, Koestler finds Eastern thought overly fatalistic, too given to encouraging passivity in the face of human suffering. He finds Eastern thought too "spiritual" and lacking a socially ethical dimension. Koestler finds the Eastern traditions to be sorely lacking in terms of an emphasis on actually doing something about improving conditions for people in this world. This is in contrast to Western religious traditions- Judaism, Christianity, Islam, which are more this-worldly and put a great value on helping the poor and those who suffer materially.
The Buddhist (and according to Koestler, the general Eastern) response to human suffering seems to be mainly that people need to be taught that their suffering is actually unreal as it is based on a false consciousness- a clinging to self and desire etc.
In a somewhat similar vein, Robert Pirsig's narrator in his book Lila comes to reject Buddhism as a possible spititual path after a significant encounter with a Buddhist monk. The part of that encounter that drives the point home for Pirsig's narrator comes when the discussion turns to the question of the suffering of the victims of the Holocaust and Hiroshima.
The narrator asks the monk whether the real Buddhist response to these events is to maintain that they never really happened and the suffering of the victims was actually unreal. When the monk answers "Yes" to these questions, the narrator decides that Buddhism has nothing to offer him.
My knowledge of Buddhism is quite limited so I do not know whether or not there is a satisfying Buddhist answer to these questions and challenges. I am citing them here only as a means of furthering the discussion. From what little I know of Buddhism, it seems to me that these questions are worthy of consideration. (I know that I might be attacked here for generalizing about "Eastern traditions." I can only say that Koestler generalizes in this way and I am reporting his opinion. I don't know whether his generalization is justified. I do know a little about Buddhism specifically and from what little I know it seems to me that the questions I cited here merit consideration.)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 17:30 |
|
| |
רוח דרומית -
הדברים אותם מסר בודהה עיקרם תשובה לבעיית הסבל כפי שציין קעלעמר, ובודהה ניסה למסור את הדרך לגאולה (אינני בטוח כי "גאולה" זו אכן המילה) מהתלאות המזדמנות ליחיד בכל לידותיו החוזרות - זוהי תגובה למציאות תרבותית קיימת, בה כל הדתות באזור הכירו בגלגול נשמות. מלבד זאת, הריאליזם אצל בודהה היה אידיאולוגי במובן זה שדחה על הסף מיני ניסים ונפלאות, לא קיבל דבר כמובן מאליו, והגיע לאותם הדברים שטען תוך עיון אמפירי חמור יחסית במצבו של האדם בעולמו הוא. האדם לא יסבול אם יבין את הסיבות לסבל ויבטלן.
מיכי - הנירוונה אינה מטרה במובן אליו אתה מתכוון אלא תוצאה של דרך חיים מסויימת. כלומר אין אתה מתכוון להגיע לנירוונה אלא מגיע אליה כתוצר לוואי של חייך לפי "שמונת סעיפי הנדיבות" אותם ציין קעלעמר. ניתן להשוות זאת גם לרמב"ם (כפי רוח דרומית) וגם ליחסו של לייבוביץ' לקיום תורה ומצוות - לא בגלל השכר והעונש (השכר אינו ה-מטרה).
בנוסף, מתוך פרק א' במסילת ישרים לרמח"ל -
"ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון" (תהלים צ, י)בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת - המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמתית, וגם הוא אלו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם".
והנה קרבה רבה ביותר (ולא יקשה על המעוניין למצוא רבים וטובים אחרים לעניין זה).
רביעי ואחרון - כפי כל מערכת אנושית, גם הבודהיזם אינו עשוי מקשה אחת, והתפצל לשתי מערכות עיקריות (תרוודה, הנפוצה בדר' מזרח אסיה - תאילנד, לאוס, בורמה, קמבודיה חלקים מסין וסרי-לנקה, והמאהאיאנא, "המרכבה הגדולה", הנפוצה בטיבט, סין, קוריאה, ויאטנם והודו), ואין הסכמה כלל אודות הנירוואנה עצמה, מהותה, והדרך להגיע אליה - ותילי תילים נכתבו ונכתבים אודות כך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 20:01 |
|
| |
אמשלום,
אינני יודע האם להתייחס לכך כמחמאה או לא. אני חושב שחלק כן וחלק לא. לעניות דעתי (ואולי זה גופא חלק מהעיוורון שלי) גם תפיסת היהדות שלי היא בהחלט נשואת ביקורת אפשרית (שלי ושל אחרים), והראיה לכך היא ששיניתי לא מעט את השקפותיי בנושאי יהדות (ואני עדיין משנה). בכל אופן נדמה לי שאני בהחלט מוכן לקבל ביקורת גם על עיוורון, ואשתדל לתקן ככל יכולתי.
שרירא,
קסטלר כתב כמה ספרים בנושאים שהוא לא בדק עד הסוף. בנושא בודהיזם אני חושב שהייתי ממליץ יותר על ספר יפה של שלושה מאמרים בעריכת יהודה רגבים (אריך פרום, סוזוקי - שכל מאמריו מומלצים והוא ככל הנראה מומחה אמיתי, ועוד פסיכיאטר מכסיקני אחד). הספר נקרא 'זן בודהיזם ופסיכואנליזה'. אני מניח שבאנגלית בטח יש ספרות עשירה יותר.
יש הרבה שרלטנות בנושאים אלו (פי שאפילו אני כמי אינו מומחה יכול להבחין). הניו אייג' (שבעיניי הוא כמעט שם נרדף לשרלטנות) מאד אוהב את המזרח.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2005 00:44 |
|
| |
Mickey-
Thank you for your comments and your recommendations.I share your impression that what goes by the name of -New Age- is often shot through with Charlatanism-
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2005 08:40 |
|
| |
אני ממליץ על הספר של ד. ט. סוזוקי, עם הקדמה של קארל יונג, מבוא לזן בודהיזם (הוצאת אסטרולוג). אע"פ שזן הוא רק פן של בודהיזם, עדיין זהו פן חשוב ונרחב וכדי להבין את הבודהיזם כראוי יש להבין גם את הזן כראוי.
תוקן על ידי - yedidya - 19/10/2005 8:58:08
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2005 23:11 |
|
| |
קטע מתוך הספר "מבוא לזן בודהיזם" (עמ' 61, 62-63):
בידיים ריקות אני הולך, וראו, האת בידיי;
אני הולך ברגל, ובכל זאת על גבו של שו אני רוכב;
כאשר אני עובר על הגשר,
הביטו, המים אינם זורמים, אך הגשר אכן זורם.
זה הגאתה המפורסם של ג'ניה (497 - 469), הידוע בדרך כלל כפודאישי והוא נותן בתמצית את נקודת ההשקפה שמחזיקים בה חסידיו של הזן. הגם שבשום אופן אין כאן מצוי של כל שהזן מורה, יש כאן הצבעה ציורית על הדרך שאליה הזן מכוון. אלה המשתוקקים להגיע לתובנה אינלקטואלית, אם זו אפשרית, של האמת שבזן, חייבים תחילה להבין למה באמת מתכוון הבית הזה.
דבר אינו יכול להיות יותר אי-לוגי ונוגד את השכל הישר מאשר ארבע שורות אלה. המבקר ייטה לקרוא לזן אבסורדי, מבלבל, ומעבר להשגה של המחשבה ההגיונית הרגילה. אך הזן בלתי גמיש וימחה באמרו שמה שמכנים דרך ההסתכלות של השכל הישר אינה סופית, ושהסיבה לכך שאיננו יכולים להגיע להבנה מעמיקה של האמת נובעת מדבקותנו הבלתי הגיונית במתן פירוש "לוגי" לדברים. אם רוצים אנו באמת לרדת לעומקם של החיים, עלינו לזנוח את הסילוגיזמים שלנו שאותם אנו מוקירים, עלינו לסגל לעצמנו דרך הסתכלות חדשה שבאמצעותה נוכל להימלט מן הרודנות של ההיגיון ומן החד-צדדיות של מטבעות הלשון היומיומיות. יהיה הוא פרדוקסלי בעינינו כאשר יהיה. הזן מתעקש שהאת חייב להיות מוחזק בידינו הריקות, ושאין אלה מים אלא הגשר הוא שזה שזורם תחת רגלינו...
האם איבדו חסידיו של הזן את שפיותם? או האם נכנעים הם למיסטיפיקציה מכוונת? האם אין לכל המשפטים האלה שום מובן פנימי, שום משמעות מחנכת חוץ מיצירה של בלבול בנפשנו? מה באמת מנסה הזן לדחוף אותנו להבין באמצעות דברים חסרי חשיבות ונטולי היגיון אלה? התשובה פשוטה. הזן רוצה לסגל לעצמנו נקודת מבט חדשה לחלוטין אשר על פיה נוכל לבחון את המסתורין של החיים ואת סודותיו של הטבע. זאת משום שהזן הגיע למסקנה חד-משמעית שקצרה ידו של התהליך הלוגי הרגיל של המחשבה להציע סיפוק סופי של צרכינו הרוחנים העמוקים ביותר.
בדרך כלל אנו חושבים ש"A הוא A" הוא מוחלט, ושההיגדים "A הוא לא A" או "A הוא B" לא יעלו על הדעת. אף פעם לא עלה בידינו לפרוץ את התנאים האלה של ההבנה; הם היו יותר מדיי מפוארים. אך כעת הזן מצהיר שהמילים הן מילים ולא יותר מזה. כאשר המילים מפסיקות להתאים לעובדות זהו הזמן להיפרד מן המילים ולחזור אל העובדות. כל עוד יש להיגיון ערך מעשי יש להשתמש בו; אך כאשר הוא נכשל בפעולתו, או כאשר הוא מנסה לחרוג מגבולותיו הראויים, חובה עלינו לצעוק, "עצור!" מאז התעוררותה של התודעה התאמצנו לפתור את מסתרי ההויה ולהרוות את צמאוננו להיגיון באמצעות הדואליזם של "A" ו"לא A"; כלומר, בכך שאנו קוראים לגשר גשר, בכך שאנו מבינים שהמים זורמים, ושהאבק עולה מן האדמה; אך לאכזבתנו הגדולה אף פעם לא היינו מסוגלים להשיג שלוות נפש, אושר מושלם, והבנה שלמה של החיים ושל העולם. מיצינו כביכול את כוחותינו השכליים. אין ביכולתנו לעשות צעדים נוספים שיובילו אותנו אל תחום מציאות רחב יותר. יגונותיה העמוקים ביותר של הנפש אינם יכולים להיות מובעים במילים, כאשר הביטו וראו! אור בא על ההוויה השלמה. זויה תחילתו של הזן. כי כעת אנו מבינים ש"A הוא לא A" אחרי הכול, שההגיון הוא חד-צדדי, שמה שמכנים אי-היגיון אינו בסופו של דבר בלתי-הגיוני בהכרח; למה שבמובן שטחי אינו הגיוני יש בסופו של דבר הגיון משלו, המתאים למצב העניינים האמיתי. "בידיים ריקות אני הולך, וראו, האת בידיי!" בדרך זו אנו נעשים מאושרים כליל, כי באורח מוזר סתירה זו היא מה שחיפשנו כל הזמן מאז עלייתו של האינטלקט. בהתעוררותו של האינטלקט הכוונה לא הייתה לחיוב של האינטלקט אלא להתעלות בעיני עצמו. מובנו של ההיגד "A הוא A" נתפס רק כאשר "A הוא לא A". להיות עצמו זה לא להיות עצמו - זהו ההגיון של הזן, והוא עונה על כל מאוויינו...
תוקן על ידי - yedidya - 19/10/2005 23:10:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2005 01:42 |
|
| |
אם כל הצורך בזן ובבודהיזם הוא כמשתמע מההודעה האחרונה, לתת סיפוק לדחף אנושי להיפטר ממעמסת הלוגיקה כיון שלא תמיד ראייתו הקצרה של האדם מאפשרת לו להבין את העולם על פי הלוגיקה - הרי שאינני מבין מה טעם מוצאים בהם אנשים מיושבים בדעתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2005 02:14 |
|
| |
בן איש אחד.
כל מה שהביא ידידיה (ותודות לו על כך) אינו תורת בודהא עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2005 02:58 |
|
| |
סליחה על האיחור.
מיכי,
יש כמה הבדלים בין הגישה הבודהאיסטית- (של בודהא יש לציין.) בשוני בין המעמד החילוני לנזירי- לגישה היהודית ( על הדרוזית איני יודע מספיק.): היהודית כוללת את כולם בסל אחד רק משנה את מעמדם ותפקידם הפרקטי. אין יחס
דתי שונה לכהן לוי או ישראל. כמו שבכור האחים אינו יותר בן . אך בודאה שגישתו היתה "אנטי דת" -במובנה המקובל - ומותאמת ומתאימה עצמה לסביבה החברתית הקיימת (יש הטוענים שזו הסיבה להצלחתה במזרח.) בנה שני מודלים שונים מלכתחילה (ולא דיעבד כמו אצל הדרוזים) לחילוני ולנזיר. החילוני הוא נחוץ לסביבה כמו הנזיר ויש יחסי גומלין בינהם אך אינו נדרש ליותר מחיים מוסריים חברתיים.
וכך צריך להיות לכתחילה- זו הנקודה החשובה.
1)רוח דרומית היקר ( שהוא אגב מבין טוב בתורות המזרח.) השיב לך כבר. אך איני בטוח שבתפיסת העולם שלו -של בודהא- לא היתה קיימת אמת שנובעת ומושפעת מעשיו של האדם- זה ענין ארוך לענות בו אך המבט האחדותי של בודהא מחייב לדעתו לפחות את הגלגול. לפחות כמו הנוגע באש יכוה.
2) אני מסכים ואני חושש שאכן זה ואולי עוד כמה ענינים שיקעו את המזרח לפטאליזם שיצר פיגור. יש רק לציין שבודאה בכל זאת מתקדם יותר משאר התורות הקיימות בבאזאר המזרחי.
3)נגעת יפה בפרדוקס בבודהיזם. (רק להעיר שפרדוקס דומה קיים ב"ביטול היש" החסידי.) בודהא עצמו,כנראה, הרגיש בזה "האדם הממושמע ,שניחן במשמעת מוסרית לא מחליט : "אני רוצה להתפטר מן החרטה על העבר" שהרי זהו עצמו השתוקקות. אלא דרכם של הדברים ;המשמעת המוסרית מסלקת את החרטה". לי עצמי אין תשובה הגונה לדבר.
4) הכוונה העיקרית היתה להפקיע ממה שהיה מקובל לפניו - בספרי האופנישדות על קיומו של "אני" ועל התרכזות בגילויו וזיכוכו. והוא -האני - מתגלגל כישות עצמאית מגוף לגוף. והקביעה היא יותר של מערכת יחסי גומלין מאשר כזיהוי מוחלט של הסובייקט עם האוביקט.
ואכן מעט קשה לתרגם אמונות ופילוסופיות מזרחיות בנות שלושת אלפי שנה ויותר לאדם מערבי. ניתן רק מעט לקרב אותם ואולי לפעמים ללמוד מהן.
יהוסף,
כדרכך שמת אצבעך על הנקודה העיקרית בדברי בודהא. ואכן בעיני בודהא זה עצמו התרופה לסבל - הגם שאין לדבריו ריפוי מתמשך- הוא רק חילק זאת בשלבים הכרתיים.
אמשלום,
אני מודע לשינוים בניסוח בדברי בודהא. הם נובעים מההתפלגות בין הבודהיסטים בעולם. עד כמה שידוע לנו היום הענין של הרכושניות הוא -בדברי בודהא- משני ותוצאתי מהרצון לקיום ואי קיום וההתשוקה לשינוי. הרכושנות היא -מעין מה שכתבו חז"ל" יש לו מנה רוצה מאתים". חלקו השני של תגובתך אכן מתאר נכונה את ההשלמה הבודהיסטית שאמורה לשחרר את האדם מן הסבל. אבל כפי שהזכיר מיכי השלמה זו כחרב פיפיות והיא עלולה להוביל לפאטליזם.
שובקש.
לטאאואיזם ופשיסחא ,כמדומני, כדאי להקדיש אשכול נפרד.(וקריינא דאיגרתא וכו')
רוח דרומית.
1)תיקון קל לסעיף זה: לא הוכנסה האמונה בגלגול כדי לתקן את מצב קודם כי האמונה בגלגול קדמה בהרבה לבודהא התיקון שלו היה לתת לה פרשנות המביאה לידי מוסריות כדבריך.
2) נכון: וכציטוט שלי לעיל למיכי. ההתרגעות עצמה היא זו שמובילה את האדם אל הנירוונה. ואין להגיע אליה בהפעלת רצון כל שהוא. אך שטר ושוברו בצידו בודהא סייג זאת להווה ולא למצב מתמשך.
ובעצם אני חוזר על דברי הרוכב בעבים.
תוקן על ידי - קעלעמר - 20/10/2005 3:05:15
|
|
|
|
|
|
