כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני (קהלת ב כה)

בס"ד

מה עם נשימה?

ואם כוונתך להנאת האכילה, היא נכללת בתחושות.

זכות השתיקה

הערת על אבחנה חשובה ומעניינת. ויש לדון בה מכמה פנים.

אולם הנושא המעניין והרלוונטי נראה לשאול האם זוהי באמת כוונת המחבר של הפסוק.

ואיך תובנה זו מתקשרת את המבנה של קהלת.

***

עוד אעיר שלמרות שאי אפשר לחוש את התחושה של הזולת, בכל זאת אפשר להשתתף עימו.

כאשר לאדם יש נפש קרובה, למשל כאשר יש לו ילדים, הוא יכול לחוש תענוג, למשל, באכילתם ממתק יותר מאשר יחוש הוא בעצמו.

מסתבר שאין זו תחושה ראשונית כמו הנאה מהממתק עצמו. היא בנויה מן הסתם מזכרונות ילדות של עצמו, מאמפתיה חזקה כלפי צאצאיו, ועוד. אך אין להכחיש שיש כאן תחושה עזה של שמחה בשמחתם והנאה בהנאתם.

***

האם אני טועה, או שבקהלת חסרה לגמרי המודעות של הנתינה לאחר, נוסח מאמרו המפורסם של הרב דסלר? ואכן, כמדומה שאוירת היאוש של קהלת אינה עולה בקנה אחד עם זה ששמח בנתינתו לזולת.

כמובן, בשעה שמסתכלים מגבוה, או מבחוץ, אפשר לזלזל בתחושה זו, שהריהי רק תחושה. מצד אחד, אפשר לראות בה הליכה בעקבות האלקים, אימטטיו דאי, אך אפשר גם לראות בה ענין רגשי שמעסיק את מי שלא זכה, למשל לפילוסופיה וכיו"ב.

ובכל זאת, סבורני שמכוח דברי זכות השתיקה עמדנו כאן על מוטיב מרכזי ונעלם עד עתה מעיני - האגוצנטריות של מחבר קהלת, שרק היא מביאה אותו למצבי הייאוש הקודר של ספרו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לגבי "יחוש", כותב ר"מ זר כבוד בדעת מקרא על אתר:

כי מי יאכל ומי יחוש - מי ימה להשיג מבוקשו. חוץ ממני - שהיה בידו למלא את משאלותיו, ואף על פי כן הנאתו אינה שלמה והוא אינו שמח בה.

ובהערה:
יחוש - ת"י: ישתי, וכן בקה"ר (קהלת רבה): מאן אכיל ממה דאכילת ומאן שתי כמה דשתית, וכן בתרגום השבעים. ואכן הצירוף של אכול ושתה נמצא בכל המקומות הנ"ל שמדובר בהם על הנאה. ור' יונה בס' השרשים כתב: והקרוב שבדברים על הנראה מן העניין שהוא בעניין השתייה, אולם בערך 'נחץ' הוא אומר: וכאילו אמר 'כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני', כלומר: מי ימהר יותר ממני, או כאילו אמר 'ומי יחוץ חוץ ממני'. רש"י: ומי ימהר; ראב"ע: ויחוש - הוא ימהר לכל תאוותו, כמו: מהרה חושה (ש"א כ לח), ור' טוביה ב"ר אליעזר: חוש - ימהר... לשון 'חשתי ולא התמהמהתי' (תה' קיט ס). הרצפלד מפרשו: הנאת החושים כמו בסורית וערבית.

לידע כללי.

רבנו הגדול מרן רשכבה"ג רבי מימוני שליט"א

אחדשה"ט בברכת מועדים לשמחה!

א) דבריך בענין הצורך לדעת מה היתה כוונת המחבר - נכונים ביחס לכל פירוש של כל פרשן בכל הזמנים.

ב) בכדי להבין את הקשר למבנה של קהלת, הנה ציטוט הפסוקים שלפני פסוק זה:
כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש. כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא. אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד הא-להים היא.
במסגרת ההתבוננות בהבלותו של העולם הזה, מפרק קהלת את צרכיו של האדם ליחידות קטנטנות, באמצעות כך שהוא מצביע על העובדה שבסך הכל מדובר באדם יחיד, כלומר; כל מה שחשוב לך ולי ולו הרי זה בסך הכל לבן אדם אחד בלבד, כל אחד לעצמו...

ג) מה שכתבת בענין השותפות בתחושות, כבר הזכרתי בהודעתי הראשונה.

ד) מה לך כי תלין על המחבר כי הינו מתייחס אך ורק אל האדם הפרטי וצרכיו, הלא מטרתו היא הפוכה לחלוטין, לההביל ולמעט בחשיבות צרכיו עד למינימום, כפי שכתבתי בסעיף ב'.

וק"ל