| נשלח ב-29/10/2005 20:47 |
 |
| |
האם ניתן לא להתפלל תפילת קבע?
תפילה קבע או תחנונים?
שאלה שמנקרת בי שנים רבות התעוררה בימים הנוראים שעברו עלינו לאחרונה.
בתוך הוידוי אנו מתוודים גם על חטא שחטאנו בווידוי פה. והכוונה היא על כך שהתוודינו בלי לחשוב על מה שאנו אומרים.
אולם מה יעשה הבן ולא יחטא? לדוגמא בסליחות שאומרים בערב ראש השנה, כייצד ניתן אחרי שעתים של אמירת פיוטים שרובם לא ברורים וקשה להתרכז בהם, להתוודות שלוש פעמים בכוונה מלאה? ביחוד שחוזרים על כך שלוש פעמים רצופות בשעת לילה מאוחרת כאשר העיפות משתלטת?
הווידוי הינו רק דוגמא אחת, למצב שבו אנו לא מתכוונים למה שאנו אומרים הדוגמאות לכך רבות מספור בראש עומדים כמובן פיוטי הקליר, אך גם שאר הקינות והסליחות לא ממש ידידותיות למשתמש.
אולם בכך לא תמו הקשים גם התפילות ששגורות על לשונו לא תמיד נהירות די הצורך. מה זה בדיוק חיים של חילוץ עצמות שאנו כה מתפללים עליהם? לעשות כושר? או מה בדיוק הכוונה ב"להחליץ"? (רצה והחליצנו...)
מזמורי תהילים שנאמרים בדבקות כה רבה טומנים בחובם מוקשים לא מעטים, כגון "אשתוללו אבירי", נצח סלה וכו'? או למה בדיוק מתכוונים בדבקות כה רבה כשאומרים גיתית? מישהו שם לב פעם שיש מזמור בתהלים שחוזר על עצמו כמעט מילה במילה פעמים?
והשאלה שלי מתחלקת לשני חלקים אם שיש קשר בינהם.
א. כייצד חז"ל ו/או מתקני התפילה מצפים שנצליח לעמוד במשימה כמעט בלתי אפשרית זו של כוונה בכל ההמון הרב והארוך של התפילות והברכות? או שמשום מה יש כוונת מכוון להציב רף שברור שלא ניתן לעמוד בו? אם כן מדוע?
ב. מה המשמעות של תפילה כאשר לא מבינים את המילים? האם זה מעין נודר על דעת איך שיפרשו החכמים את הנודר כמו שאומרים תוספות, אף אנו מתפללים על דעת איך שיפרשו החכמים?
ברור ששאלה זו ניתן לתרץ בפשטות שאכן אין לזה כלל משמעות וכל אחד חייב ללמוד היטב את התפילות ולהבין מה הוא אומר אחרת אין כלל ערך לתפילתו. אולם גישה כזו הופכת את רוב נשות ישראל הצדקניות במהלך הדורות ששפכו שיחן באמירת תהילים למכלות את זמנן לריק. האמנם זהו המצב?
יש לי כיוונים לתשובות לשאלות אלו, אולם אני מעדיף לנסות קודם לשמוע מה יש לאנשי הפורום לומר בנושא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2005 20:56 |
|
| |
דומני שעל דרך ההלכה הקדומה, אכן אדם שאינו יכול להתפלל בכוונה, אל לו להתפלל. מצינו כמה אמוראים שלא התפללו כל יום, ואף נפסק להלכה ברמב"ם שהבא מן הדרך לא יתפלל שלושת ימים.
אלא שבהשפעת הפוסקים האשכנזים, שקבעו ש"כיום אין מי שיודע לכוון", השתלטה הפסיקה שיש להתפלל גם ללא כוונה, ומי שלא יעשה כך אף יחשדוהו ביוהרא (כל השנה אתה מתכוון, הא?). אינני מכיר רב הפוסק למעשה בסגנון דברי הרמב"ם (שמסתבר שהם דוגמה ולא המקרה היחיד), אבל אני מניח שיש מישהו כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2005 21:08 |
|
| |
ההלכה הבאה ידועה ומפורסמה:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א
רב אחא בר יעקב יזיף ופרע. אמר רבי אלעזר: הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים, שנאמר +עזרא ח'+ ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם וגו'. אבוה דשמואל, כי אתי באורחא לא מצלי תלתא יומי. שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא. רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא.
ונפסק ברמב"ם
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד
הלכה טו
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל.
והובא בטור או"ח צ"ח. אבל לא נפסק בשו"ע.
אבל שאלתי לא הייתה מה הייה פעם אלא מה הציפיה מאיתנו כיום. אני כאדם שמנסה לשאוף לעשות את רצון ה' האם עלי לנסות להשקיע מאמצים כבירים להצליח לכוון בכל התפילות? (וגם אז סביר להניח שלא אצליח) או שמא מראש לנסות רק בחלק ואז אולי אצליח? או שמא להמשיך ללכת בתלם ולהצליח לכוון בצורה אקראית בתפילה זו או אחרת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2005 21:10 |
|
| |
הכיוון המקובל כיום בפי "המדריכים הרוחניים" הוא לא לנסות לכוון בכל התפילות בבת אחת (זה לא יצליח; "עצת היצר", כך אומרים), אלא לבנות תכנית הדרגתית. תחילה לכוון בברכה הראשונה (מי שלא כיוון בה לא יצא ידי חובה), ולאחר שמתבססים בה, לעבור לברכה אחרת, וכן הלאה. זה מצריך עצבי ברזל ומעקב עצמי, אבל נראה שזו דרך המלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2005 21:20 |
|
| |
אתה מכיר אנשים שהצליחו להגיע לסוף הדרך? או שכולם עדיין מדשדשים על האבנים הצהובות?
בכל מקרה אם אני מבין נכון תשובת ה"מדריכים הרוחנים" היא שניתן באמת לכוון ואין מדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
אלא מה סתם כולם עצלנים/רשעים ולא עושים זאת. אבל בעצם מדובר ביעד שכל אחד יכול להגיע אליו.
לי יש תחושה שמדובר בשאיפה אוטופית גם אחרי שנים של עקב בצד אגודל.
ובלי קשר זה לא עונה על השאלה השניה שלי. או שאין הכי נמי והתשובה היא שאין לתפילה כזו שום ערך... 
תוקן על ידי - חסד_ומשפט - 29/10/2005 21:37:46
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2005 21:27 |
|
| |
יש לציין שמה שמעכב זו רק הכוונה בברכה הראשונה. זה באמת לא בשמיים, ומעבר לזה - "תפוס כפי יכולתך"; כאשר היכולת תהיה משמעותית בהרבה אם זה ייעשה בצורה סדורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2005 22:37 |
|
| |
לדעתי יש כמה ערכים מוספים גם אם התפילה היא ללא כוונה, ובלבד שאתה מסוגל להתפלל גם כך, לדוגמא: הרגשת "והצהרת" שייכות וקשר עם הכלל, "התחברות" לכוונה של מיסדי התפילה, כוונה אף שהיא מקוטעת, כי למרות שקשה לכוון בכ"ז "מדי פעם" יש סיכוי שתכוון.
הבעיה שיש לי לפעמים היא כאשר אני מגיע לאמירה של קטעי תפילה או תהלים שתה מרגיש לא ממש מזדהה איתם, או שהם לא נכונים לגביך אישית, או יש בהם אמירה בעלת אופי של התחייבות אבל אתה לא רוצה לקבל על עצמך התחייבות מסוג זה.
במיוחד במקרה האחרון אני לא לגמרי יודע איך לנהוג ובד"כ אני מתכוון באמירתי את הדברים שאני אומרם כי כך הוא הנוסח, ולא כי אני מקבל על עצמי התחייבות כזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 02:09 |
|
| |
יש מן הענין להצביע על הגישה החסידית להתמודדות עם הבעיה. הדברים רווחים בעיקר בספרי הראשון מחוג החסידים שהדפיס ספרים - בעל ה"תלדות יעקב יוסף".
לדבריו אכן תפילה בלי כוונה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן בלבד. (למה רבנן כן תיקנו? נו. הרי על ידי זה יבא לפעמים לכוין). ונפקא מינה לדינא שבזמנינו אין לחזור יעלה ויבא מי ששכח בפעם הראשונה, כיון שלא תיקנו חז"ל אלא פעם אחת ולא פעמיים לשוכח. (על רקע הפסיקה החדשנית והנועזת הזו מובן הסיפור על הרב ששאל את הבעש"ט ע"מ לקנתר: מה דין השוכח יעלה ויבא, והבעש"ט ענה לו: שאלתך אינה מעשית לא לך ולא לי. אני לא אשכח גם בראשונה, ואתה תשכח גם בשניה). דורות העלימו את הפסיקה הזו, וראה שו"ת דברי יציב מה שהביא בזה.
אך בנוסף, סברו החסידים שיש יכולת "להעלות" גם תפילות שהיו בלי כוונה, אם על ידי תפילה אחת בכוונה של אותו אחד, ואם על ידי תפילת הצדיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 08:27 |
|
| |
הפרעתוני,
את ההצעה הזו העלה הרמב"ם במ"נ ח"ג פנ"א.
ר' חנוך העניך מאלכסנדר אמר:
רציתי לבטל תפילה אחת כדי שלא אעשה תפילתי קבע, אך חששתי שלא אעשה ביטול תפילתי קבע.
לענ"ד, אם מישהו מרגיש שאינו יכול לכוון בתוספות שבתפלה, כגון חלקים נרחבים מפסוקי דזמרה, קרבנות, סיום התפילה, קבלת שבת וכו' אולי מוטב שלא יאמרם, לפחות לא בקביעות.
תוקן על ידי - אריק123 - 30/10/2005 8:27:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 12:12 |
|
| |
יכול להיות שלא ניסחתי היטב את שאלתי. ולכן אנסה להביר זאת כעת.
עיקר כוונתי הייתה לשאול מה ראו חז"ל על ככה ומה הגיע אליהם לתקן תקנה שכמעט ואי אפשר לעמוד זה. ולא כיצד פלוני או אלמוני יכולים במאמצים כבירים להצליח לממש את התקנה.
ולכן תשובות שמסבירות כיצד ניתן להצליח בכל זאת, לא עונות לי. וגם תשובות שבדיעבד מוצאות כל מיני דברים טובים בתקנות לא עונות לי על השאלה, אלא אם כן התשובות הללו אומרות שהתועלת הצדדית הזו הייתה מראש כוונתם המקורית של חז"ל ואין מדובר על תועלת צדדית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 12:29 |
|
| |
לפי מה שעולה מסוגיות הגמרא וכך נראית שיטת הרמב"ם מי שאינו יכול לכוון פטור מהתפלה. הרמב"ם כותב שתפילה בלא כוונה אינה תפילה, כלומר שהיא בעצם ברכה לבטלה. ר' אברהם בן הרמב"ם כותב בתשובה סימן סב שחכמים לא רצו לתקן תקנה שאין הצבור יכול לעמוד בה ולכן הסתפקו בכוונת הלב בברכת אבות.
מזמן התקשיתי בשיטת הראשונים הסוברים שהואיל וממילא אין אנו יכולים לכוון אנו מתפללים בלא כוונה, איזו מין תפלה זו, תפילה במובנה המלא היא לא אז מה כן? נראה שזו שמירת מסגרת בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 16:16 |
|
| |
At the beginning of Chidushei Rabbeinu Chayyim Halevi al haRambam- I think it's the second "shtikkl"- R. Chayyim differentiates between two kinds of kavanah betefilah- leshitat HaRambam.
When saying the first brachah, it is required to be mechaven perush hamilot. That applies only to the first berachah, however.It is only there that kavanah of pirush hamilot is leikuva.
During the rest of shemonah esreh the only kavanah that is leikuva is the kavanah of -Omed lifnei kono- to be mechaven that one is standing before his Master- HKB"H. Of course, lechatchiloh, one ought to be mechaven pirush hamilot throughout the tefilah but that -difficult to achieve- kavanah is not leikuva. Even if one does not have the kavanah of pirush hamilot throughout Shmoneh Esreh, he was still yotze tefilah.
If however, says R. Chayyim, one lacks even the kavanah of -omed lifnei kono- (that one is standing before his Master HKB"H) throughout Shmoneh Esreh- then his tefilah is -kemitasek- like one who is acting without intent. Since the individual lacks even the basic orientation of the mitpalel- awareness that he is standing before HKB"H- his utterance is not a tefilah.
However, as far as the question under discussion in this eshkol is concerned- R. Chayyim clearly says that -kavanah - in the sense of awareness that one is standing before HKB"H is sufficient -bedieved- throughout Shmonah Esreh. The presence of this - not so difficult to achieve- kavanah- is enough to to put the individual's utterance in the category of tefilah.
The Chazon Ish, in his hearot on R. Chayyim's sefer, disputes R. Chayyim's conclusion. The Chazon Ish says: How can R. Chayyim say that one who is not consciously aware all the time he is being mitpalel- that he is standing before HKB"H- is kemitasek- like a person who is acting without intent?
The fact is, the Chazon Ish points out, that the individual has betaken himself to be mitpalel. He is standing there with his legs locked together, silently uttering the words of the nusach hatefilah. It is obvious that he has intent to be mitpalel. Even if he is not consciously aware throughout his tefilah that he is standing before HKB"H, still it is a tefilah. His general comportment during the act of tefilah shows that he intends to be mitpalel.
According to the Chazon Ish, then, even if one has no kavanah throughout Shmonah Esreh (after the first brachah), his utterance still has a din of tefilah. סשמאל]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 16:28 |
|
| |
שרירא,
היכן ר' חיים מצא בגמרא או ברמב"ם שיש שני מושגי כוונה?
הכוונה היחידה שהוזכרה ברמב"ם היא עמידה לפני השכינה ותו לא.
תוקן על ידי - אריק123 - 30/10/2005 16:31:43
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 16:39 |
|
| |
חסד ומשפט
יש להבדיל בין תפילת התקנה לתפילה האישית. התפילה שניתקנה לציבור, הוא ע"מ להשריש מושג התפילה (וכל' אמב"ם ריש הל' תפילה), אך התפילה הטבעית לכוון בה היא תפילתו האישית של האדם, ולכן אמרו רבה ור' יוסף שתפילה כדי שלא תהא קבע דורשת תפילה אישית - "לחדש בה דבר".
[ברכות כ"ט ע"ב].
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 16:45 |
|
| |
Arik-
I don't know the answer to your question. Unfortunately, I don't remember R. Chayyim's shtikkl in its entirety right now. I will need to look it up. Thank you for pointing out the problem.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 17:32 |
|
| |
יהוסף,
האם מי שמתפלל תפילה שתקנו חז"ל לא יוצא ידי חובת תפילה דאורייתא?
וידועים דבריו של י"ל בנידון, שאיני מסכים אתם.
|
|
|
|
|
