"עבירה לשם מצווה”
רבים הם "מנהגי הטעות" הממשיכים להתקיים, רק מפני שלאחר שנשתרשו בקרב הציבור, קשה לבטלם, אך לא כן רבים ממנהגי הטעות של שמחת תורה, שהפכו למנהגים "מותרים", מפני שהם נעשים לכבוד התורה.
הם נעשים לכבוד התורה שאסרה את עשייתם.
עבירה לשם מצווה.
אף שגישת "עבירה לשם מצווה", היא גישה מסוכנת ביותר, מפני שהיא יכולה להביא לאנרכיה מוחלטת בקיום המצוות, היא מופיעה כחיובית במסכת נזיר דף כג עמוד ב:
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
מאי דכתיב: (הושע יד) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם?
... משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצווה - וצדיקים ילכו בם,
הוא שנתכווין לשם עבירה - ופושעים ייכשלו בם".
מגמרא זו ניתן להבין, שכוונת המעשה היא הקובעת, אם מעשה שהוא רע כשלעצמו, הוא "למעשה" מעשה טוב או רע, שהרי גם בנות לוט וגם אביהם עשו את אותו המעשה של גילוי עריות, ואעפ"כ נחשב מעשה בנות לוט לחיובי- מעשה צדיקים, מפני שכוונותיהן היו "טובות", בעוד שמעשה לוט אביהם נחשב לשלילי- מעשה פושעים, מפני שמחשבתו היתה "רעה".
רעיון זה חוזר גם בהמשכה של אותה הסוגיה, המתייחסת גם להבזל במעשי הזנות של תמר ושל זמרי:
"אמר עולא:
תמר זינתה, זמרי זינה.
תמר זינתה - יצאו ממנה מלכים ונביאים,
זמרי זינה - נפלו עליו כמה רבבות מישראל".
אף שמעשי שניהם היו מעשי זנות, היה ביניהם הבדל בכוונת המעשה, תמר זינתה לשם שמים, ואילו זמרי נתכוון לשם זנות.
וכך הוא גם בהתיחסותה של הגמרא למעשיה של יעל:
"כתיב: (שופטים ה) ותבורך מנשים יעל אשת חבר הקני, מנשים באהל תבורך".
יעל שהיתה אשת איש, מסרה את עצמה לסיסרא בעבירה, אך כוונתה היתה לשם שמים- להתיש את כוחו, כדי שתוכל להורגו ועי"כ להושיע את ישראל.
אף שלא קשה להבין שהרעיון ש"עבירה לשם שמים" הוא מעשה "צדקות" הוא בעייתי, הן מהבחינה המעשית, מפני שהדבר עשוי להוביל לאנרכיה גמורה , שבה יהיו כאלה שיצדיקו כל מעשה עבירה, בטענה שהמעשה האסור נעשה לשם שמים, והן מהבחינה המחשבתית, שהרי מעיקרי הדת הוא, שעל האדם לקיים את כל המצוות שנצטווה לקיימם, ולהמנע מעשיית כל אותם המעשים שנאסרו עליו, ולא עליו להחליט מה יהיו המצוות שאותן הוא ישמור כפי שנצטווה, ומה יהיו המצוות שאותן הוא יקיים בצורה הפוכה מכפי שנצטווה, מפני שהוא "מבין יותר טוב", מצאנו שהגמרא הצדיקה (תרתי משמע), עשיית מעשים אסורים מסויימים, מפני שנעשו ל"שם שמים".
על פירושה של מימרא זו, ומי הוא זה שיכול לומר: "אף שמעשי הם מעשי עבירה, הרי כוונתי היא לשם שמים?" ראו במאמרו של צבי הבר:
"עבירה לשם שמים".
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/avera-2.htm
עולם הפוך אני רואה 
 |
|
|
