"חברא קדישא- חסד של אמת" באמת?

לי היה יותר מזל מאברהם אבינו.

כשאברהם אבינו הגיש בקשה ל"רשיון קבורה" לבני חת, הוא הציג את עצמו כעולה חדש:

"גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה את מתי מלפני" (בראשית כג, ד).

והם ענו לו:

תפאדאל, "אין בעיות".

"נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך, איש ממנו לא יכלה ממך מקבר מתך" (בראשית כג, ו).

אין אנו רוצים ממך כל תשלום, רק תבוא, כל השירותים על חשבוננו.

הדיבורים על נחלת חינם, לא היו אלא תכסיס מכירה של סוחרי קסבה, וכל אותה ה"נדיבות" והרעפת השבחים, לא היתה אלא פתח למשא ומתן מסחרי, קשוח וממולח, ואכן בסופו של דבר, נאלץ אברהם לרכוש את אחוזת הקבר במחיר מופרז ומופקע:

"ויען עפרן את אברהם לאמר: אדני שמעני, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הִוא".


בני חת אמרו לו:

המחיר שאנו דורשים ממך, הוא ממש מחיר מציאה, תאמין לנו שאנחנו יכולים לקבל עבור חלקת האדמה הרבה יותר בשוק הנדל"ן, המחיר הוא בזיל הזול מיוחד רק עבורך.

סכום "מציאה" זה נתבע אברהם לשלם במטבע "קשה":

"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" (בראשית כג, טז).

רש"י מפרש את הדגשת התורה שהכסף יהיה "עובר לסוחר":

"לפי שאמר /עפרון/ הרבה, ואפילו מעט לא עשה. שנטל ממנו שקלים גדולים, קנטרין". (מקור ב"מ דף פ"ז עמוד א, בכורות דף נ עמוד א).

בערוך ערך קנטר: "פירוש קינטרין בלשון רומי, שם כללי לכל דבר שמניינו מאה".


לי היה יותר מזל מאברהם אבינו.

אם שאברהם הציג את עצמו כעולה חדש, שרצה לקבור את מתו, הם התחילו באפס תשלום ומשם הם הרקיעו שחקים, הרי אצלי הם ידעו שהגעתי מחו"ל, והם התחילו מיד במחיר גובה שחקים, שממנו הם צנחו מהר מאוד.

כשאבי נפטר, החלטנו לקוברו בהר הזיתים.

למה הר הזיתים?

כי הר הזיתים היה באותה עת "ה"מקום לקבורה.

ידוע שהקבורים בו יקומו ראשונים, בתחיית המתים.

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7815&kwd=4217

ואחרי שכיבה קבורה באדמה, מי לא מת לקום מה שיותר מהר.

הנהלת הח"ק שגם היא ידעה על הערך הטמון בקרקע שבשליטתם, (ואולי אף היתה זו חברא קדישא שהמציאה את סיפור הקדימה לקבורי הר הזיתים), דרשה מחיר עצום, עבור חלקת הקבר.
את המחיר שדרשו לא הייתי מסוגל לשלם, אפילו אם רציתי, ובפרט כשלא רציתי.

וכי למה אשלם כסף רב, רק מפני שגרתי מספר שנים בחו"ל.

כמובן, הייתי יכול לקוברו ב"סתם" בית קברות עירוני, על חשבון הביטוח הלאומי, אך דבר זה אפילו לא עלה על דעתי, רציתי לקבור אותו ליד אנשים שאותם הוא הכיר, חסידים וקשורים.

בלית ברירה נזכרתי בר"מ שהיה לי, שהפך לרב עיר מכובד, ובחבר מכיתתי, שאביו היה מנהל חברא קדישא (מתחרה), ופניתי אליהם בבקשת "עזרה", ואכן הם הושיטו לי עזרה מהירה, ותוך מספר דקות נקבע מחיר חדש, שלא היה אפילו "מעין" המחיר שנדרש ממני בתחילה, וקניתי חלקת קבר גם עבור אימי.

בישראל קיים חוק, (חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 10), התשס"א-2001), הקובע תעריפים מרביים לרוכשי חלקת קבר מחיים, וכמו כן קובע החוק שכל אדם שנפטר בישראל, או תושב ישראל שנפטר בחו"ל, זכאי לחלקת קבר חינם בבית עלמין באזור מגוריו, לא אם קרובי הנפטר מבקשים לקברו ב"בית עלמין סגור" או ב"חלקה חריגה". הורי לא גרו באיזור ירושלים, והר הזיתים מוגדר כ"בית עלמין סגור".
כך שלא כאברהם אבינו, יצאתי בזול.

יתברך שמם.
________

חברא קדישא-חברה קדושה?

השם "חברא" כקשור לחברת קבורה, מקורו במסכת מועד קטן דף כו ע"ב:

"רב המנונא איקלע לדרומתא. שמע קול שיפורא דשכבא. חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא. אמר להו: ליהוו הנך אינשי בשמתא. לא שכבא איכא במתא?! אמרו ליה: חברותא איכא במתא. אמר להו: אי הכי שריא לכו".

(רב המנונא נקלע לדרומתא. שמע קול שופר מכריז שנפטר אדם, וראה אנשים ממשיכים במלאכתם. אמר להם: יהיו אנשים אלה בנידוי, וכי אין מת בעיר? /שצריכים להפסיק מכל מלאכה ולטפל בצרכיו/ אמרו לו: חברה יש בעיר. אמר להם: אם כן, מותר לכם /להמשיך במלאכתכם/).

"החבורות" היו קבוצות מתנדבים למטרות צדקה שונות, שחברת הקבורה היתה אחת מהן:

"אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היו *חבורות* שבירושלים נוהגין אלו לבית המשתה ואלו לבית האבל אלו לסעודת אירוסין ואלו לסעודת נשואין אלו לשבוע [בן] ואלו לליקוט עצמות שבוע הבן וליקוט עצמות שבוע הבן קודם לליקוט עצמות בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם לבית האבל רבי ישמעאל היה מקדים בית האבל לכולם". (תוספתא מגילה פרק ג, הלכה ח).

"כך היו *חבורות* עושין בירושלם אלו לבית האבל ואלו לבית המשתה אלו לשבוע הבן ואלו ללקט עצמות לבית האבל ולבית המשתה בית המשתה קודם לשבוע [הבן] וללקט עצמות לשבוע הבן קודם אבל חסידים הראשונים היו מקדימין לבית האבל מלבית המשתה...". (מסכת אבל רבתי (שמחות) פרק שנים עשר).

מחבורה כשאר החבורות, הם הפכו לחבורה מיוחדת-"חבורה קדושה".

מה קדושה יש בהם?

לדברי הרב י.מ. טיקוצ'ינסקי (גשר החיים ח"א עמוד שמח):
"חבורה זו נקראת "חברא קדישא", בשביל שהיא עוסקת עם הקדושים אשר עליהם נאמר "לקדושים אשר בארץ המה".
לא מפני שהחבורה היא קדושה, אלא כדי להזכיר להם.

ה"זכרון מאיר", (עמוד 507) הערה 4, מביא בשם ספר "הדרת קודש", מכתב לג:

"או אפשר שנקראו ח"ק שידברו תמיד את השם הניתן להם, כי ידוע שההרגל נעשה טבע...".

נסיונות סחיטת כספים ע"י החברא קדישא.

נסיונות סחיטת כספים על ידי הח"ק אינן מיוחדת לירושלים, ואינה "מודה חדשה", הן היו בכל המקומות ובכל הזמנים, עליהן אנו מוצאים בתקנות קהילות ובספרי תשובות.
רבי אליעזר אשכנזי שהגיע לפראג מפוסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים בשנת בשנת 1561, הקים בה בשנת 1564 "חברה קדושה גמילות חסדים", בדוגמת החברה שאותה הקים הרדב"ז במצרים בשנת 1520, והוא פנה למהר"ל כדי שיחבר את תקנות החברה.

בין התקנות שאותן חיבר המהר"ל, היתה תקנה שנועדה להבטיח שכל יהודי יוכל להיקבר בבית העלמין בלא תשלום:

''יען נודע כשמת אחד אשר היה חוץ מהחברה /מי שלא נמנה עם חברי ה"חברה קדישא"/, הם מבקשים עבור קברו מעות הרבה, ואומרים: הב, הב! וכמעט ששגור בפי האנשים שאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דמים...

על כן, להודיע. לעם שלא בעוולה הם עושים, וקדושים הם, וכל המשתתף עמהם, לכן קראו להם "חברה קדישא".

ולא רק בפראג היה כן, גם במקומות רבים אחרים, היו אנשי הח"ק סוחטים כספים מקרובי הנפטרים, והיה באם הקרובים לא נכנעו והמשיכו לשלם את הסכומים המוגזמים, המתים לא היו נקברים.

(ראו שו"ת חתם סופר חיו"ד סימנים שכ"ט-ש"ל).

בספרו "חיים וברכה למשמרת שלום", חידושי דינים ליו"ד אות לא, כותב המחבר, שהיה עדיין חי בשנות ה'תר"ס:

"והנה כעת רבה המכשלה בהרבה מקומות, ולרוב בעיירות הקטנות נעשה הענין אצל הח"ק כמכס בלי קצבה וכמכס העומד מאליו, ולוקחין ממעות הנפטר או ממעות בניו סך רב עד בלי די... והרבה אנשים כשירים יש אשר הם בתוך החברא קדישא, והם ג"כ נלכדים בזה להחזיק ביד הח"ק לעכב קבורת המת עבור שרוצים ממון רב, ונעשה להם הדבר כהיתר, וזה כמעשה שטן המרקד ומצליח בזנ בהסיתולהם דמצווה הוא לעמוד נגד יורשיו, לגבות ממון לצורך העיר, בטענה וכי הנפטר עשה טוב כל ימי היותו, איה צדקותו ופזרונו לעניים, וזכות יהיה לנפטר אם יקחו כעת מעותיו לתקן בדקי העיר... וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין, והירא דבר השם ישמור את נפשו, וירחיק א"ע ואת בניו לבל להתערב להיות תוך ח"ק כזו...".

אלא שהוא גם מספר על תעריפים שונים:

"והנה הן אמת באם הח"ק רוצים לקבור את המת בסך מועט, רק שבניו רוצים מקום גבוה וחשוב וסמוך לקברי צדיקים, או חשובי העיר יראי ה' ואנשי מעשה, כבר הסכים עמהם החת"ס (יו"ד סימן ש"ל) דהרשות בידם".

אף שהנוף הוא אותו הנוף, ישנם אנשים המוכנים לשלם עבור השכנות של הצדיקים.

באותו סימן מתלונן החתם סופר על שקוברים "סתם" אנשים ליד צדיקים, רק מפני שקרוביהם מוכנים לשלם כסף רב עבור המקום.

ואם חשבתם ש"מנהג" זה היה רק שם, אתם טועים.

גם החכמת אדם (כלל קנח אות ה), מתלונן על מנהגם של הח"ק:

"ולכן שלא כדין עושין הח"ק שקוברין עשיר שנותן ממון הרבה אף שלא היה אדם כשר אצל צדיק מפורסם".

גם המהרש"ל מתלונן על תופעה זו, שכתב, (ים של שלמה, יבמות פרק שלישי סוף אות ט"ז):

"ומה שנוהגין העשירים לקנות מקום חשוב לקברו, כדי להיות שוכבים אצל צדיק, לפי הסברא יוצא שכרם בהפסדם, כי אולי אינם ראוים לכך ויענשו, כי צר ורע לצדיק שישכב רשע או שאינו הגון אצלו, דמעשה דאלישע יוכיח ע"כ צרי' ראו' היטב, אם לא שידי בעלי כיסים תקפה עלינו".

איני מבין מה רע אם קוברים את העשירים ליד הצדיקים, מפני שהם משלמים כסף?

האם בחייהם לא היו הצדיקים מקרבים את העשירים בגלל הכסף שלהם?

כמה מהיושבים ליד שולחן הצדיק עניים, וכמה מהם הם עשירים?

גם בחייהם וגם במותם הם לא נפרדו.

את האנשים שאינם צדיקים או עשירים הם היו קוברים ע"י הכותל. (חיים וברכה למשמרת שלום בשם "בית יצחק" ח"ב יו"ד סוס"י קנו).
_____

אחרי הטהרה לפני הקבורה, בא אלי ראש הדגל ודרש את הסכום שהוחלט עליו במזומן ובלי קבלות.

הם המציאו הסבר הלכתי:

יש לשלם לפני הקבורה כדי ש"לא יהיה צדיק קבור בקבר שאינו שלו".

אף שבד' מינים נאמר "ולקחתם לכם", ודרשו חז"ל שצריך להיות "משלכם", אין צורך לשלם עבורם לפני סוכות, אך עבור הקבר יש לשלם מראש, כדי ש"לא יהיה צדיק קבור בקבר שאינו שלו".

הם הפכו את כולם כולם לצדיקים.

כמובן שההסבר האמיתי הוא הרבה יותר פשוט:

מה תעשה הח"ק באם הם קברו גופה, אך הקרובים מסרבים לשלם, וכבר היה לעולמים, האם יוציאו את הגופה מקברה?

אנשי הח"ק, מצאו סיבה לכל סחיטה:

"מעשה היה ברבי עקיבא זקני ז"ל, שמת בפוזנא עשיר גדול אחד, שהיה מלווה בריבית, ולא רצו אנשי החברא קדישא לקברו, עד כי יתנו יורשיו סך אלף ר"ט מעות קבורה, ויחר להם מאוד וילכו בקובלנא אל הנסיך, ויצו לקרוא את זקני ז"ל שהיה רב המדינה , וידבר אליו קשות:

"מדוע אתם מבקשים סך גדול כזה בעד ד' אמות קרקע?

ויען זקיני אליו:

בתלמוד שלנו איתא, המלוה בריבית אינו קם לתחיית המתים, והנה האיש הזה כל פרנסתו ועשרו היה רק מריבית, והנה כאשר מת איש אנו לוקחים ממנו מעות קבורה, רק דבר מועט, כי מחכים אנו לתחיית המתים בקרוב, ואז יחזרו לנו הקרקע, לא כן האיש הזה שאינו עומד בתחיית המתים, הרי מוכרים לו הקרקע לעולמים, לכן הקרקע שווה כל הכסף שמבקשים, והוטב הדבר בעיני הנסיך וציווה ליתן בלי מגרעת". (זכרון מאיר על אבילות (לעווין) עמוד 455 סוף הערה 5, בשם ספר "חוט המשולש החדש" עמוד ריב).

עוד סיפור על אנשי ח"ק שהיתה להם הזדמנות לסחוט כסף מעשיר, ועל רב "חכם" ונסיך גוי מטומטם.

אילו אני הייתי הנסיך הייתי אומר לרב:

"רבי הקדוש, היכן הוא תלמוד זה שהזכרת"?

בתלמוד שלפני אין "הלכה" שמלווי בריבית לא יקומו בתחיית המתים, אלא שמלוים בריבית פסולים לעדות, (משנה סנהדרין פ"ג משנה ג, עירובין דף פב עמוד א).

איני מפקפק בעצם סיפורו של מחבר ספר "חוט המשולש החדש", ידעתי שאנשי ח"ק אוהבים לסחוט כספים, ידעתי שהרבנים של פעם היו כולם חכמים, ואף ידעתי שהגויים, הם כולם טפשים.

אך איני יודע מיהו מחבר זה.




עולם הפוך אני רואה





תוקן על ידי - נישטאיך - 01/11/2005 9:51:34

אולי ישנו מקור שמלווים בריבית לא קמו. אך אין גמרא האומרת שהם לא יקומו בתחיית המתים שתהיה אחרי ביאת המשיח.



chouteng

תודה, על המקור, אולם איני מבין, מדוע הנך חושב שהסיפור שאותו הבאת מתאר את צידו השני של המטבע, להבנתי הוא מתאר את אותם הצדדים עליהם סיפרתי, גם בסיפור זה, עשתה הח"ק הכל כדי להשיג את הכסף, והרב נלחם נגדם.

בעירי היה מי שהשתלט לפני מספר שנים על הח"ק הקהילתית, והוא מתנהג כאילו היא חברה "של אבא שלו", אין עליו פיקוח קהילתי, והוא אינו מוסר דו"חות על הנעשה בה לציבור.

אין ספק שהיא יושבת על מליונים רבים של דולרים, אך איש בקהילה אינו יודע על כמה, ואיש אינו יודע מה נעשה בהם.
_______

יבוסי.

תודה.

לשאלתך: מה היתרון בקימה מוקדמת מן הקבר, בשעת תחיית המתים?

לא חשבתי אף לרגע, שישנה תועלת שהיא בקימה מוקדמת, התועלת היא רק לחברא קדישא היכולה לסחוט יותר כסף עבור הקבורה שם, מאידיוטים החושבים שכך יהיה ויש בזה תועלת, וכפי שרמזתי, איני מאמין בקדימה ואיחור בתחיית המתים, לפי מקומות הקבורה.

ייתכן שיהיו שיאמינו, שאם קבורי הר הזיתים יקומו ראשונים, *סימן* שיש משהו ""מיוחד" באותו מקום, והשלב הבא הוא שמדביקים למקום "מעלות" נוספות.

לשאלתך: איך הייתי מציע לאנשי ח"ק דירושלים, להתמודד עם הביקוש הגדול לחלקות קבר בהר הזיתים?

אולי בעבר היה ביקוש גדול, אך איני חושב שכך הוא גם כיום.

לפני פחות משנה, כשרציתי לעלות לקברי הורי, נאלצתי להזמין מאבטחים חמושים, וכשעליתי הבחנתי, שכל מה שהיה על הקברים מנחושת, נעקר ע"י הערבים, ונאמר לי שהבעיות הבטחוניות הקשורות למקום, הקטינו את הדרישה לקבורה שם.
___________



עולם הפוך אני רואה

חבצלת.

<"הוסבר לנו שקבורת חינם, על פי החוק, היא רק בכוכים רבי קומות שיש עתה">

החברה קדישא אינה שונה מהצאר שבסיפורו של קרילוב, שהודיע שהוא יקבל אישית את פני כל מי שיפנה אליו, אלא שהוא העמיד כלבי טרף בפתח ביתו.

אף שאיש לא ראה את פני הצאר, ידעו כולם שהצאר הוא "בסדר", ומה הוא יכול לעשות אם בפתח ביתו עומדים כלבים רעים.

מבחינה חוקית הם "מכוסים", שהרי הם מקציבים חלקות ב"חינם", הבעיה היא עם האנשים, המסרבים לקבל חלקות בחינם.
__________

המילטון.

<"האם אין מקור הלכתי לשמועה שהמלוה בריבית אינו קם לתחיית המתים?">

אין מקור הלכתי, אך ייתכן שהסיפור על אי הקימה בתחיית המתים, התחיל בהלכה: "כל הנותן בריבית ... וכאילו כפר ביציאת מצרים ובאלוהי ישראל". (שו"ע יו"ד סימן ק"ס סעיף ב, מקור רמב"ם פ"ד מהלכות מלווה ולווה ה"ז, שמקורו ל"כפירה ביציאת מצריים", הוא בספרא, ראה ביאור הגר"א שם, ו"שהוא כופר באלוהי ישראל" הוא ע"פ בבא מציעא דף עא עמוד א: "אמר רבי יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית: אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלהי ישראל".

והם הבינו, שכשם שהכופר ביציאת מצרים ובאלוהי ישראל, אין לו חלק לעולם הבא:

"ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס". (סנהדרין דף צ עמוד א).

וא"כ כך הם גם המלווים (והלווים- רמב"ם שם) בריבית.

ואין לי אלא להעיר, שהמלווה בריבית אינו אלא "כאילו כופר", וכבר דנתי כאן בעבר בשאלה, אם במקומות שנאמר בהם "כאילו", הוא בדיוק או רק "יעני".

נחמה פורתא למלווים בריבית:

א תהיו "שם" לבדכם, יהיו "שם" גם כל אלו שהלכו ל"ים מעורב":

"כל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא". (ברכות דף סא עמוד א, עירובין דף יח עמוד ב).

ואם ה"נהר" כולל גם את הים, ועוה"ב הוא התחיית המתים, אין ספק שיהיו אנשים רבים שלא יקומו בתחיית המתים..
___________

קעלמער

<"וחבלו תחית המתים תקומה אין לו">

ראיתי בדרכי תשובה,(סימן ק"ס סעיף ב אות יג) שהוא מביא שהכנה"ג הביא מהרוקח והכל בו "שהנותן בריבית אינו חי לעוה"ב בתחיית המתים וימות מהרה".

אין לי את הכנה"ג, ולא מצאתי בכל בו או ברוקח.



עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 02/11/2005 6:57:22

נישטאיך, תודה על התשובה. המידע שהבאת על ירידת קרנו של הר הזיתים כאתר קבורה מעניין, אבל הוא אינו עוזר לי לפתור את שאלתי: כיצד אמורה חברא קדישא להתמודד עם ביקוש גדול לקבורה מהודרת, אל מול מצאי מידלדל של נדל"ן שמיועד למתים?
אם לצרף את חוויותיה של חבצלת בענין, קבורה בכוכים רבי קומות היא כורח המציאות בחברה שמעדיפה את רווחת החיים על פני תנאי ה"מחיה" של עצמות. באים אנשים ודורשים, מטעמים שונים, שיקיריהם ייקברו בשיטה הישנה, באחוזה קטנה שתתפוס 6 מ"ר; זאת בשעה ששטח הר המנוחות נשאר קבוע והשכונות הסמוכות אליו נאנקות תחת לחץ האוכלוסיה המתפשטת והתעשיה הצפופה. הפתרון המקובל בחברה המודרנית הוא לתרגם את לחצי ההיצע והביקוש לכסף. שאלתי איפוא, האם אתה רואה אפיק אחר של פתרון? אני מפריד בין השאלה העקרונית הזו, לבין הדרך המושחתת והמנוולת לעתים, שבה מנוהלים ענייני הקבורה במקומות רבים בארצנו.

נישטאיך:

כוונתי היתה שפעמים החברא קדישא מתנהגים בצורה לא הוגנת. ופעמים שהמת מתנהג בצורה לא הוגנת. במקרה הזה, העני ידע שאין לו מספיק כסף גם לקבורה וגם לנר תמיד ומכיון שחשקה נפשו בנר תמיד עשה כעין קנוניא בכדי שיהיה לו את שניהם. בסופו של דבר כמובן הח"ק ניצחה (כרגיל) שלא בצדק.

לא מבין מה רע בקבורה בכוכים. וכפי שהטעים יבוסי, יש בזה צורך גדול.
ולכאורה הוא חסד שיכולים המתים לעשות עם החיים אם ייקברו בצימצום (אגב, לפי המנהג הקדמון).

יבוסי, בחברה מתוקנת, להשקפתי, לא יכולים לחול תנאי השוק על כל תחום של החיים. למשל אולי תסכים שלא צודק שמי שאינו יכול להרשות לעצמו שירותים רפואיים, יקבל אותם בכל זאת. או חינוך. חלק מיחודה של החברה המודרנית, כפי שראוי לה להיות, שיש בה מנגנוני צדק מסויימים.

אתה כותב שאין פתרון אחר, אולם ודאי שיש! למשל – First come first serve - פשוט להקצות לפי סדר הפניות והזמינות (availability) – במחיר שווה ממש לכל נפש (שיקבע על פי העלות בלבד, בלא תוספות). כל כך פשוט. אבל בשביל זה צריך להיות הגונים, זו המשוכה שהם נכשלים בה (כלבי הצאר של נישטאיך?).

ואם את תנאי השוק אתה מביא – חברה קדישא נהנית ממונופול כמעט מוחלט בתחום הקבורה, כאשר החלופה היחידה היא קבורה פרטית בבית קברות "חילוני" באחד הקיבוצים. כלומר – אשה ילידת ירושלים אשר חיה בה כל חייה, והיתה לה זהות יהודית ברורה, ועל כן ראוי שתקבר בבית קברות יהודי בירושלים, תקבר רק על ידי חברה קדישא זו. על כן באפשרותם (מאחר שנכשלו במשוכת ההגינות) לדרוש כל סכום כספי שעולה בדעתם. לו היו חשופים לתחרות, לו תנאי השוק היו חלים, היו הדברים שונים.

שלא לדבר על כך שכאשר השלטון מעניק מונופול שכזה, היה ראוי לו להפעיל גם פיקוח מסוים. זה כמובן לא קורה.

ושלא להזכיר גם את המערכה נגד שרפת גופות, מה שהיה פותר את מצוקת הקבורה, חרף הערפל ההלכתי (ראו מספר דיונים כאן בנושא), משל זהו איסור מוחלט. עתה, אם חפצים לנקוט בדרך זו, זה מסובך, יקר, ורחוק מירושלים, ככל שאני מבינה. אני חושדת שחלק ממה שמניע התנהלות זו הוא רצונה של החברה קדישא לשמר את המונופול שלה.

באופן פרדוקסלי לי, כמי שחיה מחוץ לישראל, אפשרויות קבורה רבות יותר, כיהודיה, ממה שהיו לאמי בירושלים. אני גם יודעת בדיוק מה מחירה של חלקת הקבר אם אקבר בבית הקברות של קהילתי או בבית קברות יהודי אחר, מה עלות השירותים האחרים של חברה קדישא (טהרה וכו') וכמה יעלו ההלוויה והקבורה (אילו לא יקבעו לפי גחמת לבו של פקיד, בהתאם לאיך שיראו לו בני משפחתי אחרי מאה ועשרים). אני יכולה גם לומר, בלי להכנס לפרטים, שהעלות הכוללת, במדינה היקרה בה אני חיה וללא כל תמיכה ממשלתית או כיסוי עלויות על ידי ביטוח לאומי, הוא פחות ממחצית מהסכום אותו נדרשנו לשלם בירושלים.

אבהיר שאין בלבי, במיוחד, על הסכום אותו נדרשנו לשלם, אני יודעת שכך נעשים דברים בארץ, ותודה לאל שלא נאלצנו למשכן ילד על מנת לעמוד בתשלום... אולם אני מודעת לכך שלא כל אחד יכול לעמוד בתשלום כזה, שאנשים באים מרקעים שונים, שזוהי שעת שבר ולכן יש שמץ של סחטנות בתהליך, וחוסר הצדק, השרירותיות, החוסר המוחלט בשקיפות והפתח לקיפוח גדול של אנשים בשעת צרתם הם המכאיבים לי.



שוקבש, לא אמרתי שיש רע בקבורה בכוכים. אין לי מושג, למען האמת, איני יודעת איך זה נראה. זה אינו דומה למנהג הקדום, דומתני. אז היו מעבירים אחרי הקבורה עצמה (לא ארחיב כאן). זו אינה הנקודה. אין מדובר גם בעידוד (עד שלא נקבו במחיר לא ידענו שזה קיים) אלא במעין קנס, כפי שזה נראה. מכל מקום, גוף כזה צריך לפעול לפי רשימת מחירים ברורה, ידועה מראש, ובשקיפות מוחלטת. אין סיבה שכספי ביטוח לאומי יופנו רק אל הכוכים, זוהי החלטה שרירותית שעל פניה נראית נטולת בסיס. כל עוד יש קברים, ניתן לקבור בהם, וזהו!

shuvkash

<"לא מבין מה רע בקבורה בכוכים">


הלהיט: קבורה בכוכים, כמו בימי הסנהדרין

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2872861,00.html


קבורה רוויה
http://www.kvura.gov.il/Burial/Burial_TopNav/Burial_FAQ/

http://www.burial.gov.il/Burial/Burial_TopNav/Burial_BurialIsrael/

עולם הפוך אני רואה



תוקן על ידי - נישטאיך - 02/11/2005 11:52:39

אכן, לפי כתבה זו, יש קבורה "בסגנון הסנהדרין", ויש קבורה רב מפלסית המכוסה על ידי ביטוח לאומי, ואילו קבורות שונות (למיצער לא סיפקו תמונות...).