ב"מקור ראשון" שבת חוה"מ סוכות התפרסם רעיון לקהילה יהודית פתוחה, שבה יש מקום גם לאנשים שאינם מקבלים את כל ההחמרות:
http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=7467
אני מעתיק לכאן למקרה שהקישור לא יעבוד:
בעקבות הדיון האחרון במדור "שבת" לגבי שייכותם של בתי כנסת דתיים-לאומיים לציבורים אחרים, ברצוני להציג כאן מודל שפעל בשטח, בעיר כרמיאל, במסגרת התחלתית במשך שנה וחצי. פרויקט זה קם מתוך הרגשה שהיתה לי של ניכור עמוק בין מוסדותיו של הציבור הדתי-הלאומי בעיר (בתי כנסת ובתי ספר) לבין שאר האוכלוסיה. לקראת סופו אף יזמנו את שילובו בקהילה של רב דובר-רוסית, שבא לכרמיאל עם משפחתו במיוחד לצורך זה. הפרויקט הסתיים (לפחות בינתיים) בעת הקמתה של ישיבה על ידי הגרעין התורני בעיר, בגלל הקושי לשכנע את הציבור הדתי בצורך לתמוך בשתי היוזמות בו בזמן.
הדברים המופיעים כאן נכתבו על מנת להסביר את מהות 'בית הכנסת הפתוח', מודל שפותח גם בהשראת קהילות בחו"ל במטרה להעניק תשובה קהילתית ורוחנית מתאימה לציבור בישראל. אשמח לקבל תגובות והצעות לשיפורים, ואשמח עוד יותר אם יעשה בדברים הללו שימוש – לכל מטרה חיובית.
אבי קדיש [email protected]
הָרוֹאֶה אֻכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: "בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים" –
שֶׁאֵין דַּעְתָּם דּוֹמָה זֶה לַזֶּה,
וְאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם דּוֹמִים זֶה לַזֶּה.
האםהמורשת היהודית קרובה ללבך (כתורה או כתרבות)?
האםאתה רוצה חיי קהילה המבוססים על חום ויחס אישי, קביעות, ועזרה הדדית?
האםאתה חושב שחילונים ודתיים, נשים וגברים, עולים וצברים, זקנים וצעירים יכולים לפעול בתוך קהילה יהודית אחת, בידידות ומתוך כבוד הדדי?
האםאתה גר בשכונה עירונית או ביישוב שבו חילונים ודתיים חיים ביחד כשכנים?
אםהתשובה לשאלות אלו היא "כן" – מקומך איתנו.
מי אנחנו?
קהילה יהודית פתוחה.
מרכיב ראשון: קהילה
שני מרכיבים מגדירים את הקהילה המסורתית: הראשון הוא חום ויחס אישי, והשני הוא קביעות. כאשר אחד משני המרכיבים הללו חסר – כוחה של הקהילה נחלש בהתאם.
יש קבוצות שנפגשות בקביעות לכל מיני מטרות, אבל חסר בהן הפן האישי: אין משפחות שפותחות את בתיהן אחת לשנייה ("הַכְנָסַת אוֹרְחִים"), אין קבלת פנים חמה וידידותית. יש אף בתי כנסת שכמעט ואינם שמים לב למישהו חדש שנכנס, ואינם מרגישים בהעדרו או בלֶכתו של מישהו וותיק.
ישנן קבוצות שהרקע המשותף בהן גורם להרבה חום ויחס אישי, אבל חסרה בהן הקביעות הנובעת מאנשים שגרים באותו מקום ונפגשים בתדירות. חכמי ישראל הרגישו בצורך זה כאשר הזכירו את ערך הלימוד: "הַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית". יושם לב שהדגש בציטוט הוא לא על הלימוד עצמו, אלא דווקא על המקום הקבועשל הלימוד, והנוכחות הקבועה בתוך ציבור הלומדים.
מרכיב שני: קהילה יהודית
אנחנו קהילה שמורשת ישראל (כתורה או כתרבות) עומדת במרכזה. מורשת זו עומדת על שתי רגלים: הלימוד ("תַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם") וגם המעשה ("תַּלְמוּד גָּדוֹל – שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה").
קהילה יהודית מתאפיינת בשני הדברים גם יחד: היא גם קהילה לומדת ("הַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית") וגם קהילה שפועלת ביחד בהרבה מאד תחומים:
"כִּבּוּד אָב וָאֵם" – מעשי כבוד ואהבה בין דור לדור;
"גְּמִילוּת חֲסָדִים" – עזרה ותמיכה ברמה האישית;
"הַכְנָסַת אוֹרְחִים" – קירבה בין משפחות המארחות ומתארחות בבתים פתוחים;
"בִּקּוּר חוֹלִים" וכן "לְוָיַת הַמֵּת" – עזרה והשתתפות אישית בעת צרה;
"הַכְנָסַת כַּלָּה" – עזרה והשתתפות אישית בעת שמחה;
"עִיּוּן תְּפִלָּה" – גם התפילה בכוונת הלב מקומה העיקרי בתוך הציבור בבית הכנסת;
"הֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ" – רדיפת שלום ברמה האישית. השלום נקרא "כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה" וקהילה ללא שלום דומה לכלי שבור.
מרכיב שלישי: קהילה יהודית פתוחה
כיצד אתה מגדיר את עצמך כיהודי: חילוני? דתי? חרדי? מסורתי? חרדי-לאומי? רפורמי? קונסרבטיבי? אורתודוקסי? יהודי-רוסי? ישראלי?
כיצד אתה מגדיר את היהדות שלך: כתורה מן השמים? כתרבות לאומית? כחלק מהתרבות האנושית הכללית?
אצלנו כולם רצויים. כי אצלנו להצטרף לקהילה זו לא החלטה אידיאולוגית, אלא מעשה יהודי-אנושי פשוט וטוב. המגמה שלנו היא ליצור מסגרת שבה יוכל כל אחד ללמוד יהדות, ולהפנימה בחייו על פי האמת שלו, אבל בה בעת לפעול בתוך קהילה אחת יחד עם אחרים שלא חושבים כמוהו.
מעבר למחלוקות האידיאולוגיות, אנחנו קהילה פתוחה הן לגבי גיל והן לגבי תרבות:
א. גיל:היום יש מסגרות רבות מאד ל"משפחות צעירות", ל"גיל הזהב", לבני נוער, וכו' (וטוב מאד שכך). אבל צריך גם מסגרת נוספת שבתוכה בני הדורות השונים נפגשים בקביעות, וזאת מסגרת הקהילה ובית הכנסת.
ב. תרבות: פעילותה של קהילה פתוחה חייבת לקחת בחשבון צרכים מיוחדים של קבוצות שונות, ובו בזמן להשאר קהילה אחת. דוגמה מובהקת לכך: קהילה יהודית בארץ חייבת כיום לכלול בין מנהיגיה אנשים שמייצגים בכבוד תרבות יהודית-רוסית. צריך דמות מיוחדת בשביל המטרה הזאת: אדם שהוא "בבית" בתרבות הרוסית-יהודית וישראלית כאחד. נוכחותם של מנהיגים אלה חייבת לבוא לידי ביטוי לא רק בפעילות הומוגנית בתוך הצבור הייחודי, אלא גם כמרכיב בתוך הפעילות ההטרוגנית של הקהילה כולה.
שלושת המרכיבים שמנינו כאן אופייניים להרבה מאד קהילות יהודיות בחוץ לארץ (למרות שהנושא האידיאולוגי פחות משמעותי בחו"ל). יש הרבה סיבות היסטוריות, חברתיות ופוליטיות מדוע דבר שהוא כל-כך פשוט כמעט ולא נעשה עד היום בארץ – ולא כאן המקום לדון בהן – אבל אנחנו מאמינים שאפשר ואף רצוי לייסד קהילות כאלו גם בערי ישראל.
שאלות נפוצות
שאלה 1:במה שונה "הקהילה היהודית הפתוחה" מכל מיני "קהילות לומדות" שצמחו בשנים האחרונות, שבהן דתיים וחילונים לומדים ביחד את "ארון הספרים היהודי"?
תשובה:"קהילה לומדת" היא דבר יפה ביותר, אבל אנחנו מאמינים שקהילה כוללת הרבה מאד מעבר למפגשים של קבוצת לימוד, אפילו אם זה כולל לפעמים גם פעילויות. כמה דוגמאות:
א. חסד אישי: קהילה יהודית טובה מבוססת בראש ובראשונה על גְמִילוּת חֲסָדִים ברמה האישית בין אנשי הקהילה, על תמיכה ועזרה הדדית. היום בארץ יש נטייה להדגיש את ארגוני הצדקה ברמה המוסדית ("פתחון לב" לדוגמה), וטוב שכל-כך הרבה מוסדות כאלה קיימים, במיוחד בימים קשים, וגם חובה על כל קהילה לתמוך בהם בהשקעת כספים וזמן.
אולםבמסורת היהודית דווקא החשיבו את החסד האישי אפילו יותר מן הצדקה: "בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְדָּקָה: (1) צְדָקָה – בְּמָמוֹנוֹ, גְּמִילוּת חֲסָדִים – בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ; (2) צְדָקָה – לָעֲנִיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים – בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים; (3) צְדָקָה – לַחַיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים – בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים." דווקא המימד של גְמִילוּת חֲסָדִים אישית (לא מוסדית) חסר היום בארץ, ואולי זה בגלל העדרותן של קהילות.
ב. כל המשפחה: קהילה יהודית אינה מבוססת רק על קבוצות של יחידים שלומדים או פועלים ביחד, אלא על משפחות הנפגשות ופועלות יחד, ופותחות את בתיהן אחת לשנייה.
ג. הקהילה מעבר ללימוד: דיאלוג בין קבוצות שונות של יהודים, כדי שיהיה בעל משמעות, חייב להתקיים תוך כדי חיים משותפים בכל אותם התחומים שבהם פעלה הקהילה המסורתית בעבר (בנוסף לתחומים חדשים של היום). זה כולל לא רק לימוד ודו-שיח אלא גם: מצוות מעשיות בין אדם לחברו ובין אדם למקום (ואף חוויית בית הכנסת, כפי שנראה להלן, כדוגמת "קבלת שבת" שבועית); בית המדרש; מוסדות צדקה; חברא קדישא; הבית הפתוח; שמחה ואבל; שירה; תרבות וספורט; אקדמיה, וכו'. חשוב במיוחד גם התחום של החינוך הפורמלי, שבו תעודד "הקהילה היהודית הפתוחה" בתי ספר מקומיים שבהם מדגישים את המצויינות בלימודים כלליים ובלימודי יהדות כאחד.
"הקהילה הפתוחה" יכולה להיות מעין מתנ"ס או אפילו לפעול בתוך מתנ"ס. דווקא המפגש הקבוע והמלא בתחומים שמנינו – למרות חילוקי דעות גדולים, אבל עם הרבה רצון לעבוד יחד בדרכי שלום – יכולה להיות משמעותית ביותר. מפגשים מוגבלים בתחומים צרים יישארו רדודים. לסיכום: אנחנו מאמצים בחום את הרעיון היפה, המוצלח והפתוח של הקהילות הלומדות, ומנסים להוסיף עליהן בתחומים אחרים של החיים והיהדות.
שאלה 2:במה שונה "הקהילה היהודית הפתוחה" מהגרעינים התורניים?
תשובה: "הגרעינים התורניים" הם תנועה שקמה בשנים האחרונות במטרה להביא קבוצות של משפחות מהציונות הדתית לבוא ולגור בשכונות מעורבות בערי ישראל. סיסמתם היא: "להתנחל בתוך הלבבות". אנחנו מקבלים בחום את הגרעינים התורניים, ורואים בהקמתם מעשה חיובי ביותר. אבל אנחנו גם שונים מהם בשני תחומים:
א. קהילתיות רחבה: לכל גרעין תורני יש אופי משלו. אבל רוב הגרעינים מבוססים בעיקר על "ישיבה גבוהה" (ציונית) או על "כולל אברכים". ולכן המרכיבים הקהילתיים שהצבענו עליהם קודם מתקיימים בדרך כלל רק בין משפחות ה"ישיבה" או ה"כולל" לבין עצמן. אמנם גבר שיכנס לבית המדרש יתקבל בחום, אבל אין רצון להרחיב את המעגל הפנימי של קהילת משפחות הגרעין ולקבל משפחות מהאוכלוסיה המקומית. לפעמים יש אפילו רתיעה מלעשות כך.
ב. פתיחות: הגרעין התורני בתור "ישיבה גבוהה" או "כולל" אינו מיועד ליצור קהילה פתוחה לבעלי דעות שונות. להפך, הגרעינים מתאפיינים לרוב בקו אידיאולוגי-דתי חריף: "באנו לכאן לומר את האמת החזקה שלנו באופן הברור ביותר וללא שום פשרות!" אבל ב"קהילה הפתוחה" מעריכים את ההקשבה לא פחות מהאמירה, ודווקא חותרים למצוא דרכים ("פשרות") שיכולים לאפשר לבעלי דעות שונות להרגיש "בבית" בתוך קהילה אחת.
למרות שאנחנו לא גרעין תורני, נשמח מאד לשתף פעולה איתו מתוך ידידות, הערכה, וכבוד הדדי.
שאלה 3:במה שונה "בית הכנסת הפתוח" מבית כנסת "רגיל" (אורתודוקסי)?
לדעתנו, "קהילה יהודית פתוחה" חייבת לכלול גם את מימד בית הכנסת. כלומר: לא רק בית כנסת אבל בכל זאת גם בית כנסת. אמנם בית כנסת עבור קהל הטרוגני (שבתוכו חילונים ודתיים ביחד) חייב להיות בית כנסת שונה מהרגיל. אז במה אנחנו שונים?
תשובה א: חום ויחס אישי – "הֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת". ולא רק קבלת פנים, אלא גם תמיכה ועידוד למי שעדיין לא רגיל למסגרת, והזמנה אישית הביתה לכל אדם או משפחה שמגיע. מברכים כל אדם חדש ב"ברוך הבא" בהודעה צבורית רשמית, ומזכירים גם כל מאורע חשוב בחיי משפחות הקהילה.
תשובה ב: השתתפות פעילה – אנחנו מנסים לאפשר לכל אחד ואחת (כולל ילדים) לקחת על עצמם אחריות בתוך המסגרת (דברי תורה, לימוד מנגינות, וכו'), ומעודדים השתתפות זו על ידי תמיכה ועזרה אישית.
תשובה ג: גמישות – באופיין ובסגנונן של התפילות, באורכן, במנגינות ובקצב, בהסברים והערות, ובכל אותם אלמנטים שמותר על פי ההלכה להתאימם לאופיו של הציבור. נעשה נסיון לשמור על האיזון שבין הקבע והכוונה בתפילה, מצד אחד "לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר" בכל פעם, אבל בו בזמן מצד שני לשמור על המשכיות ועל המסגרת. לדוגמה: שילוב לפעמים של מנגינות "קרליבך", אבל לא יותר מדי ולא כל הזמן.
תשובה ד: היחס לנשים – ראה להלן (שאלה 5).
שאלה 4:במה שונה "בית הכנסת הפתוח" מבית כנסת ריפורמי או קונסרבטיבי?
תשובה: הפעילות ב"בית הכנסת הפתוח" מתקיימת על פי ההלכה, לפי פסיקה המקובלת בעיניהם של חלק ניכר (לפחות) מהאנשים בצבור הדתי ואף החרדי, כי מגמתנו להיות קהילה משותפת לאנשים ולמשפחות בעלי השקפות שונות, לא רק מהציבור החילוני לבד אלא גם מהעולם הדתי. מגמה זו מחייבת מסגרת הלכתית מקובלת לפעילות עבור הדתיים, וזה למרות שלא כל אנשי הקהילה מחוייבים להלכה. מסגרתו של בית כנסת ריפורמי או קונסרבטיבי אינו מתאים לצורך זה.
למרות שאנחנו לא בית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי, נשמח מאד לשתף פעולה עם בתי כנסת אלה מתוך ידידות, הערכה, וכבוד הדדי.
שאלה 5:מהו היחס כלפי האשה ב"בית הכנסת הפתוח"?
תשובה: על פי ההלכה, אשה אינה חייבת בתפילות הקבע שבכל יום ויום: שחרית, מנחה וערבית. אבל ל"פטור" הזה יש גם מחיר: אשה גם אינה יכולה להוציא אחרים ידי חובתם בתפילה – דהיינו להיות שליחת צבור בבית הכנסת – מפני שהיא בעצמה אינה חייבת באותה מצווה.
אמנם אשה שבוחרת להצטרף לחלק מתפילות הקבע והחובה של הציבור (למרות שהיא פטורה מהן) – דרך ארץ בסיסית קובעת שהציבור חייב לקבל אותה באופן נעים ומכובד. למעשה, עזרת הנשים חייבת להיות מרווחת ומכובדת, כי הנשים שמתפללות בה הן חלק מציבור המתפללים. (לדוגמה: אפשר לעשות עזרת נשים בצדה של עזרת הגברים ולא מאחוריה, והמחיצה באמצע.) חייבים לתת לאשה המצטרפת לתפילות הקבע לראות את הנעשה ללא קושי, ולהצטרף באופן פעיל בכל מה שמותר לה ע"פ הפסיקה ההלכתית המקובלת במקום. זה לא רק עניין של דרך ארץ, אלא גם בסיס לפעילות משותפת בין חילונים ודתיים בתוך המסגרת של בית הכנסת.
כל פעילות ב"קהילה הפתוחה" חוץ מתפילות הקבע תהיה מעורבת ושוויונית לחלוטין. לדעתנו, התמודדות מעשית בנושא מעמד האישה, מתוך פעילות משותפת, מהווה תחום חשוב ביותר לדיאולוג בין חילונים לדתיים.
שאלה 6:האם ב"בית הכנסת הפתוח" צריך להיות רב?
תשובה: בהחלט ניתן להקים בית כנסת כזה ללא רב רשמי. אבל גם יתכן שרב מתאים יוכל לתרום הרבה להקמתו ולהצלחתו של בית הכנסת.
מה שברור, שרב בקהילה מהסוג הזה חייב להיות מתאים לקהילתו – והקהילתו אליו – באופיו, בהשכלתו, ובאורח חייו. אותה פתיחות שמאפיינת את הקהילה צריכה לאפיין גם אותו. אם ייבחר רב רשמי, הוא חייו להבחר באופן ישיר על ידי חברי הקהילה, ולפעול על פי חוזה אישי שניתן לחידוש כל כמה שנים. העיקר שתהיה אחריות מלאה וישירה לרב כלפי קהילתו, ולקהילה כלפי הרב.
ככלל, את הפסיקה ההלכתית לגבי תפעול בית הכנסת הפתוח נקבל מגופים רבניים בעלי נסיון והצלחה בציבורים מגוונים ורב-תרבותיים, כגון "צוהר" ו"אור תורה סטון" בארץ, ומרבני קהילות בחו"ל בוגרי "ישיבה יוניברסיטי".
שאלה 7:מי לא ירגיש בנוח ב"בית הכנסת הפתוח"?
תשובה: לא כל אחד מתאים לזה. מצד אחד, יש חילונים שלא רוצים שום קשר עם אף בית כנסת, ואפילו לא "בית הכנסת הפתוח" (למרות שכדאי להם לנסות את זה). ויש גם חילונים שירגישו מוגבלים בגלל המסגרת ההלכתית (למרות הגמישות שבה). אולי מסגרות לימוד יתאימו לכל אלו יותר מבית כנסת פתוח. מצד שני, יש דתיים וחרדים שעבורם השוני מבית כנסת "רגיל" יהיה קשה מאד לעיכול (למרות המסגרת ההלכתית), בנוסף לעובדה שהמרצים והמפעילים בקהילה הם לא בהכרח דתיים.
אבל זה מתאים מאד לכל מי שרוצה ליזום ידידות וחברות עם אחרים למרות כל ההבדלים, ומוכן לקבל את השני כפי שהוא (וגם ללמוד ממנו: אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם). כולם מדברים היום על גשר בין תרבויות ועל דו-שיח, אבל הדרך המשמעותית ביותר להגשים את זה היא דווקא בתוך המסגרת הקהילתית.
שאלה 8:האם אתם מחזירים בתשובה?
תשובה: "חזרה בתשובה" היא מושג אנושי-כללי, ולא רק בשביל יהודים דתיים (או יהודים שהופכים לדתיים). היא חשובה לא רק בתחום הדתי אצל יהודים, אלא לכל אדם שנברא בצלם. ביום כיפור אנחנו קוראים בבית הכנסת את "ספר יונה" בגלל הסיפור שבו על אנשי נינוה, ועל מלכם שהכריז: "וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם". וחובה לדייק בדברים: חזרתם בתשובה של אנשי נינוה לא הביא אותם להניח תפילין, וגם לא לשמור שבת – הרי הם בכלל לא היו יהודים! אלא דווקא מגויים לומד היהודי איך לחזור בתשובה ביום הכיפורים, כי ה"תשובה" היא מושג כלל-אנושי.
בשיח הישראלי, מי שמדבר על "חזרה בתשובה" מתכוון לדבר אחד בלבד: לאדם שמתחיל להיות "דתי" או "חרדי" (כאילו ש"חזרה בתשובה" לא שייכת למי שהוא כבר כזה). וכל מי שמדבר על "חזרה בשאלה" מתכוון גם הוא לדבר אחד בלבד: למי שהפסיק להיות "דתי" או "חרדי" (כאילו שרק חילונים שואלים שאלות מורכבות, ודתיים לא). בקהילה הפתוחה אנחנו בורחים מתוויות מעין-פוליטיות ומתנשאות כמו "חזרה בתשובה" ו"חזרה בשאלה" כאחד.
תכל'ס: האם אנחנו "מחזירים בתשובה" במובן המקובל היום? בוודאי שלא. האם אנחנו "מחזירים בתשובה" בכלל? גם לא. האם חובתו של כל אחד לחזור בתשובה בעצמו, לפי האמת הפנימית שלו ובמובן המקורי של המושג? בוודאי שכן.
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא; ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולווית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. ותלמוד תורה כנגד כולם.
 |
|
|
