והנה בן ביתי יורש אותי

בראשית פרק טו

ױאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְדֹוָד אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱדֹוִד מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְדֹוָד אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:
(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּידֹוָד וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:


אולי מישהו יכול להסביר?

מואדיב

ואם יש למי להוריש אותו ? האם הכוונה לשכר של גמלים וחמורים ? והאם האדם בטוח שעד מותו ישאר לו הרכוש ?

קהלת פרק ב

ד) הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים:
(ה) עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי:
(ו) עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים:
(ז) קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם:
(ח) כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת:
(ט) וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי:
(י) וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי:
(יא) וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
(יב) וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ:
(יג) וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ:
(יד) הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם:
(טו) וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל:
(טז) כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל:
(יז) וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
(יח) וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי:
(יט) וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ גַּם זֶה הָבֶל:

.

אם כך שאלתך אינה על אברהם, האומר כי אין משמעות לשכר, אלא על ה', המבטיח שכר.

שאלתך היא, לפי התיקון, מהו השכר אותו מבטיח ה'?

ותחילת תשובתך, לפי תשובתו של אברם, כי אין משמעות לשכר, כי אברם הבין שמדובר בגמול שמשמעותו רק בחיי העולם הזה.

כדאי לזכור שעוד קודם לכן הבטיח הקב"ה לאברם לעשותו לגוי גדול, ותשובתו כאן מבטאת, לדעתי, גם את הטרוניה הכבושה על כך שההבטחה לא נתקיימה.

אולי תסביר מה מפריע לך ואז נוכל לנסות לענות?

אני יכול לחשוב על 20 שאלות שונות שיכולות לצוץ בפסוקים אלו.

תלמיד

דנתי בפסוקים אלו בעבר באחד האשכולות. איני זוכר עוד את הלינק.

איני יודע אם מה שמצאתי אני הוא מה שמצאת אתה, ואם מה שהיה קשה לי הוא מה שקשה לך.

אך אני מציע את דברי. הן מבחינה מתודולוגית, הן מצד הנחות היסוד הנדרשות לבירור, והן מצד המסר.


א. מתודולוגית - כאשר דיבור של אדם בא פעמיים ובאמצע אין תשובה, בין אם בן השיח הוא האלקים ובין אם מדובר בשיחה בין אנשים, יש כאן רמז כי היתה ציפיה לתשובה, והיא לא הגיעה, וזו, השתיקה, היתה התשובה.

כלומר, במקרה שלנו, ה' חיכה שאברהם ידבר יותר ברור.

ב. איני יודע מה היתה הכוונה ב"שכרך הרבה מאד". מסתבר כרש"י, שה' הבטיח לאברהם פיצוי על מה שהחזיר למלך סדום.

ואין לזלזל בזה, בעידן שבו בזמן רעב צריך לרדת לארץ אחרת.

ג. בקשתו האמיתית של אברהם היא זרע משלו. וכאן, לדעתי, נראה באברהם יסודי "אנושי". לאדם שכל חפצו היא הפצת אמונה בה', מה לו אם זה יבוא בידי זרעו או בידי אחרים.

אבל באברהם היה בכל זאת הרצון האנושי כל כך לגדל ילד, לחנכו בדרכו. וכאן ה' איפשר לו לבטא זאת, ואף העניק לו את מבוקשו על דרך הנס.

ובכל זאת, עבור דמותו של אברהם, יש כאן, אולי רק בשל ציפיה מוגזמת שלי, "ירידה", "ויתור לאנושיות". ואולי זה גופא בא ללמדנו כי הקב"ה אינו תובע מהאדם להפסיק להיות אדם ברצונות יסודיים אלו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני

ברוך השב הביתה. מגיע לך קצת מנוחת הלוחם. אתה נלחם בנחישות נגד חבדניקים סגורים שאינם בוחלים בשום הכפשה אישית ומכנים אותך כופר ועוד.
עדיף לבחור שטח נקי יותר לדיונים פוריים ולא להכנס לשטח אויב ולנהל קרבות רחוב בג'נין.

ולעניינינו .

אמנם יתכן ששכר גשמי מהווה שכר ראוי בתקופה זו שחיי היום יום היו מאבק מתמיד למזון והגנה .
אולם אז לא מובנת טענת אברהם " מה תתן לי - ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר " האם הסיבה שלא יוריש את הטוב הזה לבן גנטי הופכת את שכר זה לכלום ?

ולגבי בקשת אברהם לזרע . יתכן ומדובר במאויים אנושיים. אולם קל להבין את רחל האומרת " הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי " כאשר הדברים באים מאשה הרואה את צרתה יולדת ואילו היא עקרה .
אולם אברהם ? האם הוא חושב שה' אינו יודע מה הוא עושה ? הרי כאשר ה' אומר לו להקריבו לעולה אינו מבקש ושואל מה תתן לי וזרע אין לי ?
אמנם חז"ל מאירים לנו את התמיהה הזו בדבריהם שה' מתאווה לתפילתם של האבות ולכן היו נשותיהם עקרות . אולם דברים אלו צריכים יותר מהסבר !!!

אולם בעיקר לא מובנת לי החשיבות המוקנה כאן ליורש, לזרע "אשר יצא ממעיך הוא ירשך" . וכי הבאת יורש גנטי שיקבל לידיו את העיזים והגמלים הינה מטרה או חלק בעבודת ה' ??

תלמיד

שאלותיך עונות זו לזו.

ה' רמז לאברהם, בפעם הראשונה, כי הוא זכאי לקבלת שכר. אברהם ודאי לא רצה שכר גשמי. הוא רצה בן שילך בדרכו. זה היה שיא הגשמיות שהיתה לאברהם.

אכן, כאשר נצטוה על העקידה, זה באמת ניטרל את ההבטחה, וזה אכן היה הנסיון הגדול שלו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני

מה החשיבות והצורך לאברהם בבן שילך בדרכיו ? ( ואל תענה לי שזה טבע האדם - כי הנושא מופיע כאן כחזות הכל , ולא כצורך אבהי )

תלמיד,
כלך לך אל פרשת בראשית ואל המצוה הראשונה בתורה.
אם בין תבין תענה גם שאלתך זו.

איש

אם כדבריך למה לא ביקש בן ובת ? ולמה מתלונן על " והנה בן ביתי יורש אותי ? וע"י ברש"י במקום