ידעי רבנן להא מלתא ועברי

במישור הפסיכולוגי זה מאוד מובן, זה פשוט פחות מעניין.
גם רבנן הם בני אדם שצריכים כל פעם להאבק.

.


רבנן מכירים את המימרא הזו, ואינם קובעים אותה להלכה, ועוברים עליה.


לענ"ד, זו פשטות משמעות הדבר. רבנן לא עוברים על הלכה, אלא מכירים את הדעה הזו, ואינם סוברים שהיא הלכה.

מואדיב,

ייתכן שפרשנותך היא הנכונה, אבל לענ"ד, זו של מרובקה (ואריק) מעניינת יותר...

יש המשך בתלמוד בו רב נחמן אומר שהוא כן עשה את הדבר ורש"י אינו מפרש כפירוש מואדיב.

עכשיו רש"י יצטרף לאיינשטיין ואלי לקבלת פרס אכיש

http://www.e-daf.com/index.asp?ID=543&size=1
בשורה השלישית מהשורות הצרות.

תוקן על ידי - בוגיעלון - 29/11/2005 11:37:54

.

בוגי, חוששני ששגגה בהבנת מהלך הגמרא נפלה בדבריך, ושמא שמתוך המהירות וקטנן של האותיות כך קרה.

כך כתוב:
אמר רבא: ידעי רבנן להא מלתא, ועברי עלה.

אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבדתה ואיקיים בידאי:

(הפיסוק שלי)


וכי מהו סיכום כל המהלך הארוך בגמרא בו דוגמאות רבות וציוריות לחשיבות השינון והחזרה המרובה?

הסיכום הוא שתי אמירות סותרות, האחת כללית והשניה פרטית.

רבא מכריז: למרות שרבנן, כלומר, חכמים רבים, ידעו על המימרא הזו, הם לא פעלו לפיה. הם לא קבעו אותה להלכה.

כנגדו, מובאת אמירתו האישית של רנב"י המכריז: אני עשיתי כדבריהם, והתקיימו הדברים בי.

וכך מסביר רש"י את אמירתו: אני, רנב"י, עשיתי כהמלצתם, לחזור ולשנן את שלמדתי, ועד שלא ידעתיו היטב, לא המשכתי ולמדתי משהו אחר.

רש"י אינו מפרש כי רנב"י סבר שכך הדבר להלכה, אלא מסביר כי רנב"י אומר כי כך נהג בעצמו, ומסביר מה בדיוק נהג.





אגב, פרס אכיש אינו מוענק למי שחולק על דעתי, זו תהיה זילות של הפרס.

עיין באשכולות הישנים, בסביבות פסח, פרס אכיש מוענק למי שאודותיו יוכל אכיש לומר את שאמר לעבדיו כשסיפרו לו על מעשי דוד בגת.

אלמואדיב

'עבדתה' - 'עשיתי אותה' את שלא עשו חביריי. לפי דבריך גם החברים עשו כן ומה החידוש? היה צריך רש"י לפרש 'עשיתי אותה' כלומר קבעתי שכך הלכה ולא רק שכך נהגתי לעצמי.

(טרם הגבת באשכול טליבן/דתיבן)

מואדיב.

לא הבנתי את כוונתך.

הרי אין מדובר בפסיקת הלכה, שהרי זו מימרא אגדית/מוסרית ולכן אין משמעות של קביעתה להלכה.

ולא נראה שיש מאן דהו דפליג על כך שיש חשיבות גדולה בלחזור על הלימוד, גם אם אין זו הלכה במובן הרגיל של המילה.

האם ישנם מקורות נוספים בהם "עבר" הכוונה לאי פסיקת הלכה?

אני מכיר "כדי לא לעבור על דברי חברי", ושם אין הכוונה לחולק אלא לאי ציות.

בכל מקרה בלי קשר לפשט הגמרא. מה דעתך לגבי השאלות שאותן שאלתי שהרי אף אם בגמרא יש חולקים, גדולי דורות רבים מחו על תופעה זו של חזרה לא מספקת, והבעיה קיימת בכל מקרה.

.


מרובקה:

סיימת את דבריך בשתי שאלות:

ושתי שאלות הדבר מעלה לי.

1. במישור העקרוני. מדוע כך הדבר? למה דווקא בנושא זה שרבנן יודעים את הדין בכל זאת הם עוברים עליו? ואני שואל זאת הן במישור הפסיכולוגי, והן במישור התיאולוגי.

2. אני מצאתי לעצמי שתי דרכים כדי ל"אלץ" את עצמי לחזור. לעשות מבחנים על הלימוד, אולם זה לא פותר הכל כיון שלא בכל תחום יש מבחנים. ודרך נוספת היא להעביר שיעורים על דברים שכבר למדתי ואז אני צריך לחזור על הנושא כמה פעמים. מה דעתכם על דרכים אלו? מה אתם עושים כדי להצליח לחזור כמו שצריך? ואילו דרכים נוספות עולות על דעתכם?


על השאלה הראשונה עניתי לך, כי רבנן לא קיבלו את ה"עצה" שיש לחזור ולשנן כהלכה, אלא כדרך ראויה. ולפיכך, הם עברו על העצה, לא על הלכה.

ודוק, האם נפסק כך להלכה בהלכות ת"ת ?

בוגי,

אני לא מבינה מה אינך מבין בדברי מואדיב.
רבא אומר, שחכמים מכירים את עניין החזרה אך אינם נוהגים כך (וגם לא פסקו כך להלכה, ע"פ מואדיב), ואילו רב נחמן בר יצחק טוען שהוא כן נוהג כך (לחזור על לימודו), בין אם זו הלכה בעיניו ובין אם לאו (נניח - לפנים משורת הדין).

ובכל מקרה, אני עדיין חושבת ששאלת מרובקה בעינה עומדת - גם מטעם הקושיה שיש בה על חכמים שלא נהגו ע"פ דבריהם, וגם מטעם הקושיות שהיא מעלה על שיטות הלימוד בימינו.