השפעות של תרבויות ודתות על היהדות

אפי

העלית נושא חשוב, מן החשובים ביותר בפורום שלנו. אחד מעיקרי האמונה המקובלים שלנו הוא ש"אין לנו אלא תורה", וכל מה שאנו יודעים לקוח רק מהתורה, וכל כיוצא בזה.
אבל זו גישה שמתאימה רק למי שאינו מרבה לעיין. המציאות טופחת על פנינו. אי אפשר ללמוד לעיין בחומש בלי לדעת עברית. אי אפשר להבין את הגמרא בלי ידיעות במכלול נושאים.

זה לגבי עיקר האמונה הרווח "אין לי אלא תורה". לגבי השאלה שהעלית. יש כאן תהליך ברור ומתבקש, שאין בלתו:
חכמים, בכל דור ודור, בוחנים את העולם לאור ידיעותיהם, או אמונותיהם (אולי מוטב לומר: האמנותיהם. אני משתמש במילה זו במובן הטכני שלה בפילוסופיה). אין בכך שום פסול, ולמעשה אין שום דרך אחרת להבין משהו בעולם, או בתורה. אנו לומדים תורה לאור ידיעותינו בשפה העברית, בחשבון, ובכל דבר.
(כאן אורבת גם סכנה של אנכרוניזם. שמייחסים לדורות קודמים את מה שנראה בעינינו כה פשוט ואלמנטרי עד שהכל היו צריכים לדעת זאת. פעם שמעתי דרשן אומר שנוח ובני דורו התווכחו על הדרויניזם...).

ועוד סיבה לדבר. זה נראה עיקרון פשוט שכל מה שמקובל עלינו כאמת לא היה זר לתורה, שהרי התורה ניתנה משמים, מידי מי שברא את העולם. לפיכך, בכל דור ודור, חכמים פירשו אותה לפי ידיעותיהם.

כמו כן, ההלכה היא החלה על המציאות של קריטריונים קבועים מראש. אבל את המציאות אנו מכירים דרך חיינו, לא דרך התורה (זה לא כלל מוחלט, אבל הוא נכון ברוב המקרים. יש דברים שכן לומדים מהתורה, לפי הפשט).
לכן, למשל, רבי יהודה החסיד הביא בספרו עצות לזהירות משדים, מכשפות, נשים שיוצאות מהקבר ועוד, מפני שזה היה חלק מהידע הכללי של התרבות של כל מי שחי בגרמניה של התקופה, גוי או להבדיל יהודי. היה פשוט וברור שיש שדים ומכשפות, כמו שהיום ברור שיש חשמל. היו עדויות ראיה, והיו מעשים בכל יום.

במבט לאחור, אנו, בני המאה העשרים ואחת, נהנים להרגיש חכמים מופלגים, מפני שאנו יודעים הרבה דברים שנעלמו מקודמינו. כמו שכבר נאמר במקומות אחרים ובאשכולות אחרים, כל ילד של בית ספר יסודי יודע דברים שראשונים ואמוראים עמלו קשה כדי למצוא להם פתרון, כמו שאלות בהנדסה. לכן, צריך להיזהר כפל כפליים לא לקפוץ למסקנה המוטעית שבגלל סף הידע הראשוני הגבוה כל כך של תקופתנו אנו גם חכמים ועמוקים כמו קודמינו. היה חסר להם בידע, אבל הם לא היו אנשים שטחיים, והבנתם הפסיכולוגית והמשפטית, למשל, עלתה בהרבה על בני הדורות הללו. וראה באשכול על ראשונים כמלאכים.

עם זאת, לאור ההערה המוצדקת שלך מתבקש לבחון מתי נוצרו, לדוגמא, מנהגים על סמך אמונות שנראות בעינינו שגויות, על סמך הידע שנרכש בעולם במשך מאות שנות עמל ויגיעה של חוקרים, ולהחליט אם לקרב או לרחק.
לדוגמא, הסעיפים בשולחן ערוך שמזהירים שלא ללכת בין חמה לצל או להלקות ילדים בתקופה, או לשפוך מים בשכונתו של מת, וכל כיוצא באלו. הנהגות אלו מבוססות על תפיסת עולם שנראית בעינינו רחוקה ושגויה - אם לא נאמץ אותה מחדש בשם אמונת חכמים, או בשם הקבלה והמסתורין. אבל לפני שנעבור מבירור להחלטה מעשית, יש לזכור כי שינויים במסורת, גם מסורת שגויה, אינם מעשה פשוט.

אבל לפחות לפתוח את הבירור הוא דבר חשוב. הבה נעשה רשימה של האמנות שכאלו והשלכותיהן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תודה אפי,

משימה לא קלה, אבל כנראה כדאית, הטלת עלינו.

הערה.
יש נטייה לחשוב שהאמונות התפילות והטפילות הן פרי התרבויות ושאח"כ עברו באוסמוזה מתרבות לתרבות.
אך נראה שהאמונות הן תוצאה מתהליך פסיכולוגי של כל אדם. אלא שהתרבויות נקטו באמונות האדם, שהתאימו לרוחן ואת השאר הניחו לתהליך הטבעי או שהרחיקו אותן.

כך למשל, היהדות אמורה להיות תרבות מאזנת בין הפטיש הכובש של האיסלם לסדן המתנזר כביכול של הנצרות המצהירה על הושטת הלחי השנייה.
אך הרעיונות של קנאות פונדמנטליסטית ושל הפכפכיות זולתית בלתי רציונלית, לא נולדו באיסלם ובנצרות. הן נטיות בקרב כל אדם, שאומצו על ידי האיסלם והנצרות. היהדות אימצה [קיבלה] תרבות של איזון ושל שאיפה לשלימות שכלית ומוסרית.

לכן כשאנו מוצאים יהודי ליטאי או פולני, קנאי מחרחר ריב "לשם שמים", זה לא הכרחי שביקר בעיראק או במרוקו. ייתכן מאד שירש את זה מהמקור שממנו יונקים המוסלמים הקנאים את פרימיטיביותם.
כך כפרי טורקי נעים הליכות, לא חייב להיות שלמד בישיבת כפר עציון, פונוב'ז או סטמר וכו'.

באופן בסיסי כפי שהוזכר לאחרונה באחד האשכולות, מלמדת אותנו התורה על שלושה קוי תרבות [שם, חם ויפת].
חם הוא הפרימיטיבי הרץ אחר מה ש"חם" יותר, מפייס את האלילים שיניחו לו לתאוותיו.
יפת הוא האסתטי המעריך את היופי ומתנה את תאוותיו ביופי החיצוני והאידיאולוגי.
שם הוא המבקש את שמם של דברים, דהיינו את האמת כמות שהיא.
משמע שהתורה מבטיחה שיפת ישכון באהלי שם, דהיינו עם ה"חכמה בגויים תאמין" שבתרבות יון-יפת, ישיג שם את מטרתו המוסרית, לא באמצעות הפונדמנטליזם של חם אבי כנען.

האם אתם חושבים שיש קשר בין תפיסת הנצרות לגבי שיויון המינים ואיסור ביגמיה ופלגש שם, לבין תקנות רבנו גרשום שהביאו ליתר סימטריה ושיויון בין איש לאשה, בזה שאסר לשאת יותר מאשה אחת וכן לגרש אשה בעל כורחה.
האם רבינו גרשום נאלץ לתקן תקנות בכדי לא לפגר אחרי החברה בה חיה? או שמא הוא המשיך קו שיויוני שהתחיל כבר קודם של תקנת הכתובה בידי חז"ל שלא יקל על האיש לגרש על האשה, ואין כאן שום השפעה של החברה הנוצרית מערבית?

הפרוטוקולים של צעירי ציון

תוקן על ידי - efibrk - 8/21/2002 12:33:26 AM

תראה, אפי, בכל דבר שהוא לא "שחור לבן" ודאי שישנה השפעה מאסכולת הסביבה. זה טבעי ולגיטימי.

אבל כפי שכתבתי למעלה, העיקרון בדרך כלל כבר מבוסס בדעת האדם, ללא הקשר סביבתי.

אם נתבונן בסיפורים על גדולי אומתנו, נראה שהמונוגאמיה היתה טבעית להם. אצל למך נכתב "חידוש" שלקח שתי נשים. אברהם לקח את הגר כ"שליחה" של שרה ל"בנות" את שרה וגם שילוב זה נכשל. יעקב רצה רק ברחל ודודו היקר סיבכו. כך בכל הדורות [גם אין להניח שצפורה והכושית היו שתיים באותו זמן - ראה חז"ל.]
דוד המלך זה סיפור אחר. הוא היה איש נרדף ובורח ממקום למקום, בקיצור ללא מסגרת ביתית. [שלמה כנראה כבר נמשך למנהג מלכים וכו'.]

גם בגמרא, לא מוצאים בדרך כלל ביגאמיה, ובפרט שלא ברשות האשה הראשונה. אנו מוצאים על אשה שלא ילדה משך עשר שנים, שלא נאמר שיוסיף עליה אשה אחרת, אלא שיגרש אותה ויקח אחרת. הרי שהמונוגאמיה מעוגנת ביהדות, מימים ימימה!

תוקן על ידי - ווטו1 - 8/21/2002 2:45:14 PM

אפי היקר,

כל מהותה של היהדות היא 'רכישת' רעיונות ומנהגים מן הסביבה, ו'גיורם' כהלכה, (ולפעמים גם בלי זה) אבל הם מעתה יהודים לכל דבר.

רק האמונה המונותאיסטית באל אחד היא החידוש שביהדות. - כל השאר הן תירכובות שונות שנארזו בפורמולה יהודית המתאימה לאמונה זו.
היחודיות שבאמונה באל אחד היא ההתרסה היהודית היחידה למול כל העולם, את כל השאר היהדות יודעת שאינה יכולה לבקר.
על כן המצוות הקשורות לאיסורי עבודה זרה הן ה'אותנטיות' ביותר אם מותר להתבטא כך.

סמל ודוגמה לרעיון זה: כל ענין הקרבנות, שהרמב"ם טוען במו"נ, שאינן אלא נוהג שרווח בעמי הסביבה, ומשה רבינו ידע שקשה לנתק את העם מזה.
את חמורבי אני חושב שאין צורך להזכיר.

כל תקופה וכל גלות נתנה את אותותיה על היהדות וחדרה אף אל תוך מנהגיה והליכותיה: הפאגניזם, ההלניזם, רומי (בלי סוף...), עמי אירופה ועמי המזרח.

והנצרות? חבל על הזמן...
ודוקא בשל העוינות התהומית, אבל על כך בפעם אחרת.

והמיסטיקה העולמית על אינספור גווניה - משוקעת עמוק עמוק בקבלה.

ה'כפרות' שכולנו נעשה בדחילו ורחימו בעוד כשבועיים, מרן המחבר כותב שזה מנהג האמורי.
אז יש השפעות או אין?

אבל,
אבל,
אבל,
זה יהודי!
כי זה עבר גיור כדת וכדין.

(רגע, אני רץ לבדוק אם דיני הגיור עצמם לא שאולים מאיזה מקום...)

תוקן על ידי - אקדמאי - 8/21/2002 3:08:31 PM

באגרות צפון [הוצאת מוסד הר"ק, בלתי מצונזר]להרב הירש אגרת י"ח, הוא משבח את הרמב"ם על מפעלו הכביר. מאידך אינו חוסך את שבט ביקורתו, לגבי הבנתו את היהדות לפי בסיסי השקפה מתרבויות זרות. עיקר הביקורת מתבטאת במשפטים אלו: "הכיוון הרוחני המיוחד שלו היה ערבי-יווני, וכך היתה גם השגתו על החיים. מן החוץ חדר לתוך היהדות והביא בידו השקפות כאלו, שמצא אותן קיימות במקום אחר"

עכשיו אני רואה שאתה הוא בעל הפורום 'נפגעי החינוך התורני'. וההודעה הפותחת אשכול זה מופיעה גם שם.

הנה דברים נוספים משם:


ולגבי השפעה של תרבויות אחרות, מספיק לראות חתונות חרדיות שנעשות כיום בארה"ב, כמה הם דומות בדימיון חיצוני לחתונות בכנסיות. איך החופה נעשת כאשר הקהל יושב בשני טורים וביניהם שטיח כמו בכנסיה, ואיך הכלה מחזיקה בידיה זר, כמו שנהוג בחתונה נוצרית.
efibrk
18:40 7/8/2002 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
מסכים אתך. מדבריך עלה לי רעיון שראוי לחבר ספר 'מנהגי ישראל ששורשן בדתות אחרות'.

יש ספר על מנהגי אשכנז המקוריים שטוענים רבים שמקורותם מהלא-יהודיים!

קונילמל7

מיימוני,

כשכתבת את הבדיחה על נח ובני דורו שהתווכחו על הדרוויניזם, קפץ לי מאמר חז"ל לראש, אני לא יודע למה...

כוונתי לדברי המדרש, שכאשר יואב הרג את אבנר בן נר, היה ביניהם ויכוח הלכתי: 'גידמת היאך חולצת', אבנר התכופף להראות לו, ואז הרגו יואב.
(מדרש הגדול, שמות כא)


(להבדיל)

אקדמאי,

הצד השווה שבהם, העתקת ויכוח מדורות מאוחרים לדורות קדומים [המלווה באירוניה].

נקודה מזיקה ביותר שהיא אופיינית לנצרות ושחדרה לאמונה היהודית, היא האמונה ש'בסוף הכל יסתדר' כולל 'מעוות לא יוכל לתקון'.

ידוע לי על מקרים שיהודים 'מאמינים בני מאמינים' לא חששו מפשעים ולמזער מחוסר השתדלות ראויה, מתוך אמונה ש'הרי הצור תמים פעלו יסדר בסוף הכל לטובה'.

אשכול נפיץ. ממש פרי עץ הדעת. אוח אוח.

השאלה הגדולה היא שאלת הסמכות. האם מנהגים שנקלטו מהקלטים או גוירו עם גרים ונספחו עם הספחת, נולדה להם סמכות הלכתית מחייבת.
הנפקא מינה היא, מה דינו של מי שלא יקיימם. האם הסנקציות תהיינה חברתיות בלבד (כמו האיסור דאורייתא ודרבנן, ודצורבי מרבנן ודעמראצים דאורייתא ללבוש ג'ינס. שדין הלובשת ג'ינס בנידוי ושמתא.) או שתהיינה סנקציות דתיות-רוחניות כהפחתה בשכר בעולם הבא, או ענישה בעולם הבא (כמו האיסור הקל והלא נאכף של לשון הרע, שדינו ב-שה שה, זה לא יפה. מה הוא אמר?).

אשמח לראות ולשמוע את חכמי הפורום ואת דעתם בענין זה.

ובשולי הדברים בהקשר לכפרות ותשליך, ראה את דברי רבינו בחיי על ציפורי מצורע ושעיר לעזאזל.

הצעתי שנלך מהסוף להתחלה:
אחרי שנקרא את דברי רבינו בחיי, נקרא את דברי אקדמאי ונשאל האומנם? ואז נשאל את השאלה הראשונה באשכול זה.


אם אין אני לי מי לי
וכשאני לעצמי מה אני
ואם לא עכשיו אימתי

תוקן על ידי - אצת_ים - 8/28/2002 12:28:59 PM

לתועלת מי שאין לו, אעתיק את עיקרי הדברים, על אף שאין תחליף לקריאת כל דבריו המאלפים והמרתקים של רבינו בחיי, למרות אריכותם.

בפרשת מצורע, פרק יד פסוק ז:
על פני השדה - ...ועוד, ירמוז על פני השדה הכוונה ל"פורחות השדה" כי הצפור החיה טבולה בדם הצפור השחוטה היה משלח ל"פורחות השדה" והם כת המשחיתים למטה ממדרגת שר המדבר המקבל שוחד ביום הכפורים...

בפרשת אחרי מות פרק טז פסוק ז בענין השעיר לעזאזל (יש אריכות גדולה ומעניינת. אביא קטע קצר.):
...אבל היה משתלח על פני המדבר כטעם צפרי מצורע על פני השדה וכטעם עגלה ערופה בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע. וכוונת התורה איננה להקריב לעזאזל וחלילה זה. שאין כל העובד שיתכוון בתפלתו ועבודתו כי אם להקב"ה לבדו.... והיה הענין כעין עבודה לעזאזל, ולא יתכן... וע"ד המדרש אמרו בפרקי רבי אליעזר (פרק מו), לפיכך היו נותנים לו לסמאל שוחד ביום הכפורים... והקב"ה שומע עדותן של ישראל מהקטיגור שלהם ומכפר...

ובהמשך רבינו בחיי מסביר את מלת עזאזל (הכח החזק של השטן. מלך זקן וכסיל) ... וכבר ידעת מאמר חז"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות... אותיות המלך כמספר אותיות מאדים (גמטריה 95. כמו המן - א.י.) ונקרא סמאל מלשון סמיות שמקבל שוחד והוא שרו של עשו השעיר. ולכן מקבל בחלקו את השעיר. ע"ד הכתוב ושעירים ירקדו שם. ועוד ועוד.

והדורש סמוכין יוכל למצוא שברא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כג עוסק בענין כפרות ובסימן כד עוסק בענין שעיר לעזאזל וחלקו של סמאל בענין.

בפרשת שופטים פרק כא פסוק א:
ועל דרך השכל! (להבדיל מדרך המדרש ודרך הקבלה שהוא מסביר בנפרד!) ענין עגלה ערופה בנחל איתן שהוא מקום חורבן כענין צפורי מצורע על פני השדה או השעיר במדבר. כי צפורי מצורע הצפור החיה טבולה בדם הצפור השחוטה היתה משתלחת על פני השדה לפורחות השדה וצפור החיה תשא את עונו והוא יטהר. וכן השעיר המדברה נושא עונותיהן של ישראל עליו... וכן באן בעגלה ערופה בנחל איתן קשה, שמעולם לא נעבד ולא נזרע היה הענין לשר הנחל והוא נושא עליו עוון הרציחה... כי בזה בהיותו בלתי נעבד בגופו הוא מקומו וחלקו של שר הנחל.
(ז.א. שמקומות השממה הם מקומות מגוריהן של כוחות הסיטרא אחרא [או הסיטרא דשמאלא כמו שרבינו בחיי ממשיך אח"כ להסביר למה דוקא עגלת בקר, שהוא מפני שור שהוא בסיטרא דשמאלא] - א.י.)... נחל איתן כולל ג"כ נחל של איתן והוא השר הממונה עליו הוא כח תקף וחזק (-כמו עזאזל. - א.י.)
ובפסוק ח:
כי כיון שנהנה הכח המקטרג בעריפת עגלה זו צריך לשאול כפרה מאת הש"י ועם זה יתכפר להם. זהו שאמר "ונכפר להם הדם". וכן בשעיר המשתלח אחר שנשתלח לעזאזל המדברה וקבל המקטרג חלקו אז היה הקב"ה מכפר.

לסיכום:
בכל המקומות האלה יש לנו -
1. חוטא/חטאים.
2. מתנה/קרבן ל
3. כוחות הרע כדי ש
4. יסייעו/לא יפריעו בבקשת המחילה, לאחר שקיבלו את שלהם.
5. כפרה.

אלה שלושת המקומות שבתורה.
עכשיו הבה נבדוק מה קורה בכפרות ומה קורה בתשליך (כזכור מתנגדי מנהג התשליך (כמדומני המהרי"ל ותלמידיו) תלו זאת בכך שהיו מביאים סירים שלמים של אוכל וזורקים לנהר ולמצער פירורים לדגים).

עכשיו - לדעתי - יש לקרוא את הודעתו של אקדמאי. ואת כותרת הפורום. ואז את הודעתי הקודמת.

*תוקן להוסיף את חלק עגלה ערופה*

תוקן על ידי - אצת_ים - 8/29/2002 8:15:14 AM