כלפי לייא? כלפי לייא!

רשימת מקורות ע"פ פרוייקט השו"ת.

1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף צג עמוד ב
שהוציאו קנה של גרדי - פטורין, ורבי שמעון מחייב. כלפי לייא? - אלא אימא: חייבין, ורבי שמעון פוטר.
2. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז עמוד א
ממנה בשבת, דברי רבי שמעון. רבי אחא מתיר. כלפי לייא? אלא אימא: דברי רבי אחא, ורבי שמעון מתיר. תנא: כמה שיעור
3. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ה עמוד ב
ושרוי עמך בחצר מנין? תלמוד לומר: לא ימצא. - כלפי לייא? - אמר אביי: איפוך. רבא אמר: לעולם לא תיפוך, וארישא קאי.
4. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף טו עמוד א
הולכין אחר רוב העיר, ואין הולכין אחר רוב סיעה; כלפי לייא? הני ניידי והני קביעי וקיימי! אלא, הולכין אחר רוב העיר
5. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מד עמוד א
אבל פתחה מן הצד - דברי הכל ארבע אמות; כלפי לייא? אדרבה, מן הצד מידריד ונפיק, מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל! אלא,
6. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נח עמוד א
- פטור, שאני קורא בהן בעמיתו וכחש. - אמר ליה: כלפי לייא? [עמוד ב] איפכא מסתברא! - אמר ליה: איסמיה? - אמר ליה: לא, הכי
7. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קיג עמוד ב
כדרך שמסדרין לבעל חוב כך מסדרין בערכין. - כלפי לייא? עיקר סידור בערכין כתיב! - אלא אימא: כדרך שמסדרין בערכין
8. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קד עמוד ב
ולא את הרובע בלבד מחזיר לו, אלא כל המותר. כלפי לייא? תאני רבין בר רב נחמן: לא את המותר בלבד מחזיר לו, אלא את
9. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קעה עמוד א
תנו מנה לפלוני, ואמרו יתומין פרענו - אין נאמנין. כלפי לייא? איפכא מסתברא! אמר תנו מנה - כיון דפסקה אבוהון למילתא,
10. תלמוד בבלי מסכת שבועות דף כ עמוד ב
ליה? אלא, כשם שלוקה על שוא, כך לוקה נמי על שקר. כלפי לייא? אלא אימא: כשם שלוקה על שקר, כך לוקה נמי על שוא.
11. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף עה עמוד א
וכמה? עונה; כדרך שאמרו ביין נסך, כך אמרו בטהרות. כלפי לייא? בטהרות קיימינן! אלא כדרך שאמרו בטהרות, כך אמרו
12. תלמוד בבלי מסכת זבחים דף פב עמוד א
ואין לי אלא חטאת זכר, חטאת נקבה מנין? ת"ל: וכל. כלפי לייא? אלא ה"ק: אין לי אלא חטאת נקבה, חטאת זכר מנין? ת"ל: וכל
13. תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קב עמוד א
לי אלא בעל מום קבוע, בעל מום עובר מנין? ת"ל: כל זכר. כלפי לייא? אמר רב ששת: איפוך. רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך,
14. תלמוד בבלי מסכת נדה דף טו עמוד א
ל"ש אלא שאין לה וסת. אבל יש לה וסת - אסור לשמש. כלפי לייא? אדרבה, איפכא מסתברא! אין לה וסת - אימא חזאי, יש לה
15. תלמוד בבלי מסכת נדה דף סה עמוד ב
וכמה - עונה. כדרך שאמרו ביין נסך כך אמרו בטהרות. כלפי לייא? בטהרות קיימינן! אלא: כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו
16. ספר הלכות גדולות סימן מז - הלכות נידוי עמוד תקכו ד"ה אמר רבא
תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים פרענו אין נאמנין. כלפי לייא, אדרבה היכא דאמר תנו דפסקה אבוהון למילתא איכא למימר
17. רי"ף מסכת שבת דף נ עמוד א
ואם לאו אסור לטלטלה בשבת דברי ר"ש ורבי אחא מתיר כלפי לייא אימא דברי רבי אחא ור"ש מתיר: תאנא כמה שיעור
18. רי"ף מסכת בבא בתרא דף נ עמוד א
לו ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר כלפי לייא תאני רבין בר רב נחמן לא המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא
19. רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ז סימן א
תיקו ומחזיר לו מה שירצה: ולא את הרובע בלבד וכו' כלפי לייא תני רבא בר רב יצחק לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא
20. רש"י מסכת שבת דף צג עמוד ב ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - כלפי היכא נהפך דבר זה הא ר' שמעון הוא דפטר שנים שהוציאוהו.
21. רש"י מסכת שבת דף קכז עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - כנגד היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר' שמעון מתיר מוקצה בכל מקום, וכאן הוא מחמיר.
22. רש"י מסכת פסחים דף ה עמוד ב ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - שתי מלות, כלפי היכן נוטה דבר זה, הא איפכא מסתברא: נכרי שכבשתו - מסתברא דאסור טפי.
23. רש"י מסכת כתובות דף טו עמוד א ד"ה וקשיא לן
וקשיא לן כלפי לייא - כנגד איפוא הדבר הזה סובב.
24. רש"י מסכת סוטה דף מד עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - כנגד איפוא הפכת דבריך לייא איפוא כדאמר בברכות (דף נח) כגני לייא כדים שבורים להיכן הולכים איפכא
25. רש"י מסכת בבא מציעא דף נח עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - כלפי היכן הדבר נוטה, לייא - היכא, כגון (ברכות נח, א): חצבי לנהרא כגני לייא.
26. רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קד עמוד ב ד"ה ופרכינן כלפי
ופרכינן כלפי לייא - כנגד מה שונה במשנתנו כאן ולאן הדבר נוטה כדאמרינן בברכות (דף נח) חצבי לנהרא כגני לייא
27. רש"י מסכת שבועות דף כ עמוד ב ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - כלפי היכן אתה פונה זו היפוך היא דאילו שקר אשכחן בה לאו שיש בו מעשה כגון לא אוכל ואכל שעבר על
28. רש"י מסכת זבחים דף פב עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - סתם חטאת יחיד נקבה היא.
29. רש"י מסכת זבחים דף קב עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא - בעל מום עובר משמע להתירו טפי מבעל מום קבוע.
30. חידושי הרשב"א מסכת בבא בתרא דף קעה עמוד א ד"ה הא דאקשינן (*3)
הא דאקשינן כלפי לייא ואמרינן אלא אי אתמר הכי איתמר שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא
31. חידושי הרשב"א מסכת נדה דף טו עמוד א ד"ה הא דאמר
אלא שאין לה וסת אבל יש לה וסת אסורה לשמש ואקשינן כלפי לייא ואמרי' אלא אי איתמר הכי איתמר לא שנו אלא שלא הגיע
32. חידושי הריטב"א מסכת שבת דף קכז עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא. כלומר אדרבה לרבי שמעון שמעינן דלית ליה מוקצה ומרבי שמעון פריך.
33. חידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף נח עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא איפכא מסתברא. פרש"י ז"ל כל הדברים נראין בהיפך דהא קדשים שאינו חייב באחריותן דה' נינהו טפי משחייב
34. חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קעה עמוד א ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא. פי' לאו דווקא (דאנן) [דא"כ] ליפכה להאי ואמאי עביד אוקימתא אחריתי, אלא ודאי (ה"ה) [הכי קאמר] דאילו איכא
35. חידושי הריטב"א מסכת שבועות דף כ עמוד ב ד"ה כלפי לייא
כלפי לייא. פירוש דהא טפי איכא לאשכוחי מלקות בשקר באומר שבועה שלא אוכל ואכל מיהת, דהו"ל לאו שיש בו מעשה.
36. חידושי הריטב"א מסכת שבועות דף כ עמוד ב ד"ה וקשיא לי (*2)
כי אמרינן כשם שלוקה על שוא כך לוקה על שקר פרכינן כלפי לייא, אלמא שפיר איכא לאומרה בהיפך, וכי מפכינן לה פרכינן
37. חידושי הריטב"א מסכת נדה דף טו עמוד א ד"ה והא דאמרינן
והא דאמרינן כלפי לייא איפכא מסתברא לאו דסבירא לן דאשה שאין לה וסת אסורה לעולם, דא"כ אמאי טרחינן למעבד




שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

א"א לא טועה במילון של הרב ע"צ מלמד הוא מתרגם "כלפי היכן?"

מיימוני,

אין בהכרח מחלוקת. ה"אפכא מסתברא" של הריטב"א יכולה להיות הטעמה לתמיהה כלפי היכן הדברים אמורים. אמנם הרעבע שלי בחיידר עץ-חיים היה מפרש "פונקט פארקערט" [בדיוק להפך], אך אין זה מוכיח שכך שגור בפי העם. כי "לייא" סביר יותר שהוא קיצור של "לאן" מאשר "הפוך"!

לא בדקתי במובאות שלך אם ישנן כאלה שבהכרח אין לומר בהן שפירושו "ההפך".

ח.ב.צ. כּוֹתֵב:

י"ח ברנר

"לכהני גוונא[1] – אומר פ.מ. זיידמן במאמרו "מי ומי החלוצים?" (חו' א' של "המעורר") – לבנין בניננוּ החדש, נחוצים אנשים בעלי אינדבידואליות חזקה, ואני חושב, כי קרובים יותר מהפועלים אל מחנה-החלוץ המה המשכילים שבעם". והנה מניח אני לו את ה"פועלים", שבזה ודאי שכיוון אל האמת, ואולם "המשכילים שבעם" – כלפי לייא[2]?! המשכילים, כלומר אינטליגנטינו הידועים, העושים כל ימיהם דיסקוסיות, ושכל עסקיהם היא איזה ורמינהו מתורה שלמה זו של מאַרכּס – ההם הנם "בעלי האינדיבידואליות החזקה"? אמת, מר זיידמן מסיים את מאמרו בסימן-השאלה, אך בכל זאת, כמדומני, שבמקום – "מי ומי החלוצים?" צריך היה לעמוד על שאלת "מי ומי האנשים?", מי ומי בתוכנו אנשים, אנשים ממש, אנשים היודעים לבוז לתיאוריות של מה בכך, אנשים שאינם זקוקים לכל תורות שבכתב ואינם נתלים באילנות יבשים, אנשים זריזים, נאמנים, חיים, מרגישים, אוהבי-עבודה ומוכשרים-לעבודה... כי במקום שאנשים כאלה עומדים – שם גם חלוצים – –.

[1] בשולי חוברות "המעורר" היה קבוע מדור "חברינו כותבים", בו היו מובאים קטעים מתוך מכתביהם הפרטיים של בני החבורה הקרובה לירחון. השורות המובאות כאן נדפסו בחוברת פברואר 1906, במדור הנקוב, בצורת: ח.ב.צ. כותב: (ח.ב.צלאל – י.ח.ב.).

[2] כלפי מי


המקור:http://benyehuda.org/brenner/london_011.html#_ftn2

אצל אברך אחד – ולדאבון נפשנו הוא חתנו של פלוני מפמליא של רבי יעקב – נמצא מתחת הגמרא, שהוא לומד בה, "טרפה-פסול"! – בדקו פושע-ישראל זה ונתודע הדבר – אי שמים! – שהוא אינו יחיד ואינו ראש וראשון בדבר העבירה, ואבי-אבות-הטומאה הוא אחר, ועמו בחורים ואברכים מבעלי-הבתים החשובים! בדקו אותם, ועוד הפעם נתודע הדבר – ווי, ווי! – שהם עזי פנים נוראים ואינם מתיראים מפני כל ... הקליפה, רחמנא לצלן, נטלה את בינתם והעבירתם על דעתם ועל דת ישראל. לא די שהם בעצמם נתקלקלו, עוד קלקלו אחרים. אנשי המקום מצטערים, מתמיהים ומתגעשים על מעשה רע זה ונוע תנוע כל העיר. אבות ואמהות דואגים לבניהם, שמא תדבק אף בהם הקליפה בשעת הסכנה הזו. יהודים כשרים, שוטרי עליון לעשות משפטו ודינו בארץ, עומדים ומקנאים לו קנאה גדולה בטענות ובתביעות ובקצף גדול, מצייצים בשפתותיהם ואומרים: הלה' יגמלו זאת?!... וישראלים פשוטים אף הם צועקים, ואמנם אינם מתכונים בצעקתם לשם שמים אלא לשם הצעקה גופה – בין כך וכך הרי לפניהם ענין להתעסק בו ואינם יושבים בטלים. ויותר מכלם צווח רבי יעקב. ולא לחנם צווח והעיר כל חמתו: האחת, הרי הוא מנהיג הצבור ועליו ק"קנו עומדת. חטא הקהל מידו יתבקש – לפי דעתו – והוא עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, יתברך, בשביל כל ישראל. "למה, רבי יעקב – יאמר מלך עליון, ברוך הוא וברוך שמו – למה לא היית מעביר, כבקרת רועה עדרו, את צאני ישראל עם קדשי תחת שבטך, בכדי שידעו, שאין העולם הפקר ויש שופטים ושוטרים ואפוטרופסים בארץ?!" והשנית, הרי באותו המעשה המגונה היה נוגע חתנו של מקורבו, מאנשי סייעתו. העל אלה יתאפק ויחשה? והשלישית – טעם שלישי זה אותו ליחשו שונאיו ויהא נא כמוס עמנו בצנעה – הרי כל אותו המעשה בעצמו אינו יפה לעסקיו של רבי יעקב. לבו נבא לו, הקליפה הזו, כשהיא נדחקת חס-ושלום עם מיני ספריה המשונים לתחום בני ישראל, מיד היא גורמת רעה לו ולעסקיו ושמו מתחלל. פנה הודו פנה זיוו, והיה כעטלף החונה במרתף אפל, בשעה שקרני אור בוקעין לתוכו ושמש זרחה עליו...

דבר למד מענינו הוא, שבעת צרה ומהומה הזו, לא היו שוכחים את בנימין והכל רצים אליו דחופים ומבוהלים, לוחשים באזניו ומרבים לספר באותו המעשה הנורא. קרוביהם של אלו האברכים הפושעים נוטלים ומוליכים אותם לבנימין, בשביל להוכיחם בדברי-כבושין ולהכלימם ברבים. בפני בנימין, כך היו מדמים בלבם, לא יהיו מעיזים פניהם, והוא יגער בהם ויודיעם, שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם.

אבל בנימין מקבל את האברכים בכניסתם בסבר פנים יפות, מפנה להם מקום לישיבה ופותח בשיחה, שלא מענין המאורע, לכאורה, אלא שבמשך הדברים השיחה הולכת ומתקרבת יותר ויותר לגוף הענין. ובשעה שדעתם של האברכים מתישבת עליהם והם מספרים עמו בפנים צוהלים, פתח בנימין במשל פיו ואמר בנחת ובנעימה כדרכו:

– בשלמא אַתּ, חוה, כשאכלת מעץ הדעת יש לך פתחון פה לומר: יצרי השיאני, אבל מה לך שנתת ממנו אף לאדם אישך וימות?!

– הא למדת – נתעוררו האבכים בפליאה גדולה – שהשכלה גופה עברה היא, וקשה לך מפני מה אנו, החטאים בנפשותינו, הבאנו עוד אחרים לידי חטא וגרמנו להם רעה גדולה?! מכירים אנו ויודעים כלפי לייא!
וכי כן, רבי בנימין, מרמזים דבריך?

– כן, בני, כן.

– ודעתנו לא כך היא! – אומרים האברכים בשחוק של קנטור, מתלהבים ומתכוונים להחכים את בנימין הזקן בהוכחות ודיוקים, שהשׂכּלה היא כך... שהשׂכּלה כך וכך... ליהודים היא עוז ואורה. וכך הם הולכים ומפליגים בשבח ההשכלה עד שגמרו עליה את ההלל הגדול ונשתתקו. באותה שעה נושא בנימין שוב משלו, יורה בו כחץ ואומר:

– עץ הדעת בעצמו אינו רע, ורע הוא זה בלבד, מה שאדם וחוה, מיד כשטעמו מעץ הדעת הביטו על עצמם בכלמה ונתביישו, הרגישו בעצמם שהם אומללים וערומים והתחילו להתלבש על פי המוד"ה הראשונה. ואם לשעבר בגן-עדן הרי זה היו אומללים ושרוים בצער, עכשיו ובמקום אחר על אחת כמה וכמה!...

האברכים הבינו עד היכן דבריו של בנימין מגיעים והתחילו כלם בבת-אחת לטעון כנגדו. ובשעה שמעתירים עליו תשעה קבין דברים הם מפצירים בו לשתוק ולשמוע, אף על פי שבנימין מדעת עצמו שתק ולא נכנס לתוך דבריהם. וכשנפסקה השיחה באותו ענין קם בנימין ממקומו והתחיל מטייל בחדרו עקב בצד גוּדל, ואחר כך עמד אצל החלון לפני פרדס קטן בתוך חצר, שהיה חומד לישב שם בימות- החמה ונהנה הנאה מרובה מכל אילן ואילן ומכל שיח ודשא עשב.

המקור-
http://benyehuda.org/mos/lo_naxat_beyaakov.html

מיימוני, אני נוטה לחשוב כווטו, שבאמת אין כאן מחלוקת.
זהו ניב שפירושו המילולי אינו ממצה את המשמעות שלו.
הפירוש המילולי הוא 'כלפי מה (=לאן) הדברים אמורים?', אולם המשמעות היא שהדברים הפוכים. זוהי צורה לומר שהאמירה היא פונקט פארקערט.
לכן בד"כ זה ממשיך מייד ב'איפוך' (לא בדקתי אם זה תמיד כך). והערוך שנדפס בשולי הגליון בפסחים ה ע"ב כ' להדיא שהמשמעות היא 'להיפך'.
שו"ר שברש"י סוטה שהבאת, משמע להדיא שזוהי כוונתו. זהו ניב שלא נאמר בלשון שאלה אלא כשאלה רטורית. 'להיכן הדברים פונים' פירושו המובלע הוא: הם לא פונים לשום מקום.
אגב, הנוסח ברש"י הנדפס בגמרא שלפניי הוא לא מה שציטטת. זהו רש"י ארוך שנראה ממנו בבירור שהוא מזהה את שתי המשמעויות הללו.


מיכי

תוקן על ידי - mdabraham - 04/12/2005 23:18:41

מיימוני, כמדומה לא דייקת לעיל כשכתבת "שבשתא כיון שעל על", ובמקום "שעל" צ"ל "דעל" בארמית.

בגירסא דינקותא שלי כלפי לייא היה נחשב כשם נרדף לאיפכא מסתברא.

מיכי



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה פתאום? מה פתאום!

מה פתאום?!

כלפי לייא?!