אידישע גישעפטען

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/016/894.html

החרדים נגד ממתקי הכריסמס של עלית

חברת הממתקים מוציאה קו מוצרים לקראת חג המולד. החרדים זועמים וקוראים לשקול את שלילת תעודת הכשרות של עלית. החברה בתגובה: המוצרים נועדו לקהל הנוצרי



בברכה.

אם זכרוני אינו מטעני, אזי אחד מהתומכים הגדולים של נטורי קרתא התפרנס מסחר בצלבים.

אריק,

אכן , כך סופר בזמנו על הרב ירחמיאל ישראל יצחק דאמב מלונדון , מחבר הספר "עת נסיון" והמו"ל של כתבי רבו "נהרי אש" לרבי שמעון ענגל-הורביץ , הידוע כר' שימעל'ה ז'עליכובער , מישיבת חכמי לובלין בה למד . היה מגיע מידי שנה לכנס נטורי-קרתא בירושלים . את הדרך משדה התעופה , עשה ברכב משורין מחשש שיפגעו בו , בגלל דרשתו הקבועה באותו כנס נגד הציונים המשתלטים.

סבר שגם גדולי ישראל העומדים בראש אגודת ישראל , נתפסו לציונות , ומשתמשים בכתר ה"דעת תורה" לשווא , כמו שהאריך בספרו הנ"ל.

בודאי בירר להיתר את ענין המסחר בצלמים , שכן היה איש החרד לדבר הלכה .

נישט היקר.

ענין זה של עבודה זרה של הנוצרים, במיוחד סביב ימי אידהם הממשמשים ובאים, נדון אצלי בימים האחרונים מסיבה מסוימת. הנה מה שהעלו דברי, אלא שבניגוד לחוקת הפורום, איני ממסמרם במקורות. שכן, מליקוט הדברים שעסקתי בהם אני כותב, ולא מתוך מקורות ערוכים. מי שיוסיף על דברי מקורות, או יתקנם, או יחלוק עליהם, וכיו"ב, יבורך בכל מילי דמיטב.

1. הגדרת סוגי האמונות

בכמה ענינים חמורה יותר הגדרת עבודה זרה בישראל מאשר בגויים. פירוש, יהודי עשוי להתחייב משום עבודה זרה, במקום שבו הגוי (שגם עליו חל האיסור, במסגרת מצוות בני נח) יפטר.

כיוון שאנו עוסקים בימי אידיהם, נדון בהגדרת עבודה זרה של הגויים דווקא. אבל קודם נדון בסוגי האמונות השונים.

אפשר לחלק את סוגי האמונה באל לשלוש, מלבד צורה רביעית כללית, של אמונה בכוחות שאינם אלים בהגדרתם, ולא כאן המקום להתייחס אליהם.

האמונה המוכרת לנו היא האמונה באל אחד, שהוא מקור כל הכוחות בעולם. גויים רבים מאמינים באל כזה, ומכנים אותו בשמות בשפתם. הידועה בסביבתנו היא הדת המוסלמית, אשר בבסיס אמונתה מונחת הקביעה "לא אללה אילא אללה" - אין אלוהים מלבד אלוהים.

אמונה נפוצה אחרת היא האמונה הפוליתאיסטית - ריבוי אלים. המשותף לדתות הפוליתאיסטיות היא האמונה, שישנם אלים רבים, שניים לפחות (זרטוסתרא? איני בקיא מספיק), אשר יש בינהם יחסי גומלין ואף הירארכיה, אבל אין אחד שהוא כל יכול, שמכוחו יונקים השאר. יש אמנם ראש לפנתיאון (=קבוצת כל האלים), אלא שהוא לא בהכרח ברא את האלים האחרים, ואינו זה שמעניק להם את כוחם. יחסי הגומלין בין האלים מוגדרים בחוקים ובכללים, אבל ללא מחוקק שעומד מעל האלים. דוגמאות: הכנענים, היוונים, הרומאים, הבבלים והמצרים. בתקופה בו השיקו התרבויות אלו לאלו, היה מעבר של רעיונות, אמונות ואפילו אלים, מתרבות לתרבות.

אמונה שלישית היא האמונה בשיתוף. האמונה שאכן יש אל אחד, אבל הוא חלק מכוחותיו לנברא, עד שעשאו כעין אל בפני עצמו.

לכל אחת מהאמונות כללים ותיאוריות. הדתות השונות מתמודדות עם השאלות הפילוסופיות והדתיות, ונותנות פתרונות מגוונים – חלק מהפתרונות זהה, גם אם התפתחות הרעיון הדתי היתה בדרך נפרדת.


2. הגדרת הנצרות

מאז הקונסיל של ניקאה בשנת 325, נקבעה האמונה שישו הוא בנו של האל. מרים התעברה מרוח הקודש וכך נולד ישו. אמנם, ישנם חילוקי דעות בזה, בין המזרח (אורתודוכסים) למערב (קתולים), ובתוך הזרמים השונים, אבל העיקרון זהה. המאמינים שישו היה אדם רגיל, אם כי קדוש ונביא, נחשבים כופרים.

האל שעד האחד באפריל שנת מינוס אחד הסתדר די יפה לבד, צימצם את האלוהות, באופן שנוצר מקום ליצור גשמי – ישו – לקבל משהו מהאלוהות. היחס בין האב והבן אינו חשוב לעניננו. בכל גווני הנצרות, יש אל אחד כל יכול, שיצר יצור גשמי והעניק לו כוחות אלוהיים. בהגדרות שהגדרתי קודם, מדובר ב"שיתוף". בדרך כלל אנו אומרים (יבורך מי שיביא את המקור התלמודי), שלגויים אין איסור, במסגרת איסור ע"ז, לעבוד בשיתוף. גם רוח הקודש מהווה שיתוף, שהרי היא נפרדת מהאל, ואינה נעלה עליו או שווה לו.


3. אלמנטים של ע"ז בנצרות

למרות האמור מעלה, עדיין בנצרות יש אלמנטים רבים של ע"ז.

אחד, שכבר הוזכר, הוא חגים רומיים, שקיבלו צורה נוצרית. בחגים אלה הפכו ימים שהוקדשו לע"ז מסוימת ליום חג או ליום המוקדש לקדוש נוצרי. אולם, נראה שמרגע שהגויים עצמם ביטלו את משמעותו האלילית של היום, איננו יכולים לבוא ולומר שכיוון שמקורו של היום הוא אלילי, עדיין באלילות עסקינן (ויש להעיר בזה לדעתו של הרמב"ם שכל ענין הקרבנות בישראל בא כדי להסיט את העיסוק האלילי בקרבנות לעיסוק "תורני" בהם, בבחינת "ולא יזבחו עוד לשעירים אשר הם זובחים להם", ואם כן נמצאנו דרים בבית זכוכית).

לוח השנה הנוצרי מבוסס על לוח השנה האלילי-רומי, גם בשמות חלק מהחודשים.

השני, אלמנטים בגוף האמונה, כגון תחית האל לאחר מותו, לקוחים מאמונות עובדי האלילים. עם זאת, זה טיבן של דתות שהן מעתיקות אידאות, ועצם ההעתקה (קרבנות כבר אמרנו?) אינו הופך את המעתיק לזהה למועתק. השאלה צריכה להיות לגבי מהות האמונה, ולא לצורותיה החיצוניות.

השלישי, המשמעותי והחמור מכולם לטעמי, הוא הפסילים. בכל כנסיה יש פסילים, למעט כנסיות הפרוטסטנטים לגווניהם ותולדותיהם שאינם מחזיקים בפסילים כלל (להעיר, שהאנגליקנים, על אף שהם נחשבים על הלא-קתולים, מחזיקים בפסילים ממש כעין הקתולים. וגם המזרחיים (אורתודוכסים) לסוגיהם יש בכנסיותיהם פסילים). אמנם, גם בפסילים יש "קולא", שכן הגויים אינם מצווים על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". להם נאסר לעבוד אל אחר. גוי שמאמין באל אחד אבל משתמש בסמל מוחשי אינו עובר על איסור ע"ז. אלא, שכאן יש תרי דחזי לאיצטרופי ולימא לן (=ארמית: שניים שראויים להצטרף ולומר לנו) שבעבודה זרה ממש עסקינן.

האחד והחשוב מכולם, הוא מה מאמינים האנשים שמשתמשים באותו פסל. אין כאן המקום להאריך, אבל לדעתי, האדם הפשוט שבא לכנסיה ומתפלל מול פסל האם הקדושה (הפסל החשוב ביותר, הנמצא בכל כנסיה) מאמין באמונה שלמה שיש בפסל עצמו כח לענות לו, והכח הזה שייך לבתולה, ולא לאל. נראה שניתן להוכיח שכך סברו מלומדי הכנסיה בימי הביניים. גם אם מאז התמתנו בדעותיהם, הרי שעד שלא יצהירו בגלוי אחרת, אזי אמנם "מעשה אבותיהם בידיהם" כבשו"ע, אך עדיין מעשה אבותיהם ע"ז הוא. והפשוטים שבהם, האיכר הרוסי או נהג המשאית הספרדי, שמחזיק צלב עם דמות ישו שרועה עליו, מאמין שיש בחפץ כח, שבא מישו, ולא מהאל (גם יש קשר עם האמונה החזקה בשרידי הקדושים שיש בהם קדושה או כח, אבל איני חושב שבאמונה זו לבד יש משום ע"ז, בטח לא יותר משהוודקה של הלובביצ'ר או הכיפה של הנעם אלימלך היא ע"ז).

השני, מדובר עדיין בשרידי האלילות. היינו, האירופים האליליים שקיבלו הנצרות הכניסו לתוך הנצרות אלמנטים אליליים, ובין היתר פסילים. הפסילים שלהם היו לכל הדעות ע"ז. הנצרות נתנה להם גוון חדש, אבל בלי להוציא לגמרי את הישן. כך נהגו באיים הבריטיים עד לפני כמאה שנה לחוג חגיגות קציר אליליות לגמרי, בנוסח הקלטי העתיק, וכמו שנהגו יותר מאלף שנים שם. רק, שבמקום שמות אלים גאליים נושאים הפסילים והבובות שמות של קדושים נוצריים, ובראש התהלוכה פוסע כומר אנגליקני ולא דרואיד. שינוי השם לא שינה, לטעמי, מאומה במהות. לא רק לטעמי, כנראה שגם לטעמם.

סיכום בענין הפסילים:

לדעתי, האמונה בפסילים היא אמונה בעבודה זרה ממש, שכן המאמין סבור שיש באותו חפץ כח, והכח הזה הוא עצמאי, או שבא מהקדוש המגולם בו, ולא מהאל. יש בכך ריבוי כוחות ולא רק שיתוף. לכן, למעט הפרוטסטנטים לכיתותיהם, כל שאר הנוצרים עובדי ע"ז.


4. סברות מקובלות אחרות

רבים הסבורים שהנצרות היא למעשה מעין פנתיאון, בו יש אל, יחד עמו רוח הקודש וישו, ותחתיהם הקדושים והמלאכים למיניהם (ורבים רבים הם). בזאת, הם מנסים להפוך את הנצרות לפוליתאיסטית. הדבר אינו נכון לדעתי, שכן אין בנצרות אמונה - ההכרחית לפוליתאיזם – בדבר חוקים השולטים בפנתיאון. האל הנוצרי רשאי לקבוע את החוקים וגם להפר אותם, ולכן אין מדובר בריבוי אלים במעמדות שונים, אלא באל אחד שברא במו ידיו את הכפופים לו.

עם זאת, בעצם השילוש יש רבים הרואים ע"ז. איני סבור כמותם, שכן רוח הקודש וישו הם נבראים.


5. ימי אידיהם

מדובר בחגים אליליים שנשארו בידי הנוצרים, בחגים יהודיים שנוצרו, או בחגים שחודשו על ידיהם.

החגים האליליים – אם נשארו בהם האלמנטים האליליים, ומשתמשים בפסילים (כגון תהלוכות), לדעתי העניה הריהם ימי חג של עבודה זרה לכל פרטיהם ודקדוקיהם.

החגים היהודיים – פסחא ושבועות – איני רואה מה בעצם החג יכול להיחשב כשייך לעבודה זרה. אבל, אם מייחדים את היום לפסל מסוים אז יש לחוש. גם אז, לבחון מה העיקר באותו יום, הפסל או החג (בעיקרון, הפסחא מסמל את צליבת ישו, ושבועות את המועד בו זכו השליחים ברוח הקודש, אבל שורשיהם יהודיים).

החגים המחודשים – לפי ענינם, אם לפסל אם לסמל אירוע הסטורי וכו'.

ימי הקדושים – ימי הקדושים רבים מאוד בלוח השנה הנוצרי – יותר ממאה. ימים אלה מוקדשים לזכרם של אנשים – חלקם לא דמויות הסטוריות – והם שילוב של יום זיכרון לדמות ויום חג (או צום). אם בטקסים משולב פסל, או שריד מהקדוש, לכאורה יש בזה בעיה, שכן לדעתי הם מאמינים שהפסל או השריד נושאים כח, ומתפללים אליו ולא לאל.

עם זאת ראוי לזכור, שבמקומות רבים רוב החוגגים הם חילוניים לגמרי, והחג הוא יותר יום הווי מאשר חג דתי (האם עורכי הפיקניקים בא' בתשרי אצלנו קשורים איכשהו ביום הדין?). במצב כזה, ניתן לומר שהגויים עצמם ביטלו – במעשיהם, אם לא בפיהם – את המהות האלילית של היום.


לסיכום דעתי ביחס לנצרות וחגיה

מבחינת עקרונותיה המופשטים, הנצרות אינה עבודה זרה ממש, אלא שיתוף.
מבחינה מעשית, הנוצרים מאמינים בפסילים שיש להם כח, ולכן הם עובדי עבודה זרה. למעט הפרוטסטנטים שאינם מחזיקים בפסילים.
במקומות בהם החוגגים משתפים את פסיליהם (ולו בעקיפין) בחג, נראה שמדובר בחג לע"ז, והלכותם כפי שהביא נישט.
במקומות בהם החוגגים אינם דתיים, נראה שאכן מעשה אבותיהם בידיהם, ואינם עובדי ע"ז.


***********

ויסולח לי שבחפזוני כתבתי בבלבול מה.







נוהל שכן
זה כאן!

אריק

<"אם זכרוני אינו מטעני, אזי אחד מהתומכים הגדולים של נטורי קרתא התפרנס מסחר בצלבים">

זכרונך לא הטעה אותך

___________

ספרן

<"בודאי בירר להיתר את ענין המסחר בצלמים , שכן היה איש החרד לדבר הלכה">

הוא בטח סמך על הרמ"א (ר"ס קמא), שכתב: "צורות שתי וערב שמשתחוין להם, דינם כצלם, ואסורים בהנאה בלא ביטול, אבל אותם שתי וערב שתולים בצואר לזכרון, לא מקרי צלם ומותר".

הרב עובדיה יוסף דן בשו"ת יחווה דעת חלק ג סימן סה, בארוכה בשאלה: "אדם נכבד שקיבל מהמלכות מדליית זהב בצורת צלב, לאות כבוד, האם מותר לו לענוד אותה, או להשהותה בביתו וליהנות ממנה?"

ובסוף תשובתו הוא כותב:

"וידוע ומפורסם מעשה רב בזה, שהגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, קיבל מדליית זהב בצורת צלב, והיה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון ואף הצטלם עם המדלייה הזאת. ואין ספק שהסתמך על דברי הפוסקים הנ"ל. וכן עיקר להלכה ולמעשה".


עולם הפוך אני רואה

נישטאיך,

תודה על ציון המקור ולימוד הזכות . ובאותה ההזדמנות , חן חן על דבריך המפורטים תמיד , עם ריבוי המקורות הערוכים בטוטו"ד . מהם ניתן ללמוד ולהשכיל .

נישט

רציתי להוסיף עוד ראשון שהיה גר בין נוצרים שמתיר, התוס' כותב בע"ז דף ב ע"א דעכו"ם שבינינו קים לן בגוייהו דלא פלחו לעבודת כוכבים.
הרמב"ם שהבאתה לעיל שהיה גר בין מוסלמים כותב הפוך.
האם ניתן להסיק שזה בלתי אפשרי לדרוש מהמון העם לוותר על מקור הפרנסה?

http://www.slate.com/id/2131129/

"האם ניתן להסיק שזה בלתי אפשרי לדרוש מהמון העם לוותר על מקור הפרנסה?"

זאת רק בתנאי שהם חלק מהחברה שלך, ואינם חילוניים (כגון קברים בכביש 6) או איכרים בשדות הברון (היתר מכירה בשמיטה).

תוקן על ידי - בר_בי_רב - 09/12/2005 10:29:36

האם מותר לסחור בספרי הברית החדשה ? הכוונה למהדורות נדירות בעברית וכו'.