תחיית המתים לשיטתו של רג"נ

האם מישהו מהמשתתפים שוחח איתו בעניין? האם הוא ראה את הלכות דעות ברמב"ם על אותו מישור כמו הלכות שבת או מאכלות אסורות? מה היה יחסו לאדם שסובר כי תחיית המתים היא עולם הנשמות ואין תחיה של הגוף?

נאך

אכן רציתי להוסיף דבר מה להסבר, וחשתי שלא ביארתי די הצורך.

אבל אני מהסס לומר דברים בשם ר' גדליה. אוכל להציג את עמדתי בזה.

כאשר אנו בודקים דעה מן הדעות, כלומר משפט שמביע איזו הנחה לגבי העולם (שתים ועוד שתים הן ארבע, השמים כחולים, משה רבנו קיבל תורה מסיני, היה איש בשם נפוליאון וכיו"ב), ניתן לחשוב על כמה רמות של בדיקה:

א. העדר סתירה פנימית במשפט.
ב. העדר סתירה בין המשפט הזה לבין משפטים אחרים במערכת האמונות שלנו.

זה בבחינת "סור מרע" או "סור מטעות".

ויש גם חיפוש אחרי ההצדקה למשפט, שהרי לא כל משפט שאינו סותר וסתור הוא בהכרח נכון.

ויש שני סוגי הצדקה: הצדקה של משפט מפני שיש לו הוכחה, כגון שיש עליו ראיה (ויש סוגי ראיות שונים. אין הראיה ששתיים ועוד שתיים הן ארבע דומה לראיה של "יש כאן עכבר מחשב לפני").

ויש הצדקה של משפט שאין לי כלים לבדקו, אבל שמעתי אותו מאנשים שאמינים עלי.

עתה נשווה בין הטענות שמופיעות, למשל, בספר רזיאל המלאך לבין הטענה על תחית המתים.

לגבי ספר רזיאל, ר' גדליה הציע לבדוק את הספר ולראות אם הוא אמין. כאשר בודקים אותו, ומגלים בו אמונות מאגיות ועבודה זרה ממש, ברור שהוא מאבד את אמינותו. (הספר מורכב למעשה מקטעים מספר מאגיה עתיק יחד עם קטע מספר של ר' אלעזר מוורמס, מחסידי אשכנז).

לגבי הטענה על תחית המתים, גם אם אין לי כלים לדון אותה, יש לי מקורות סמכות מקובלים עלי. הנביאים, חז"ל והרמב"ם.

אם מקבלים את הנבואה כאמת (וזה דבר שטעון לימוד) ואם מקבלים שההבטחה על תחית המתים נאמרה כפשוטה ולא באופן מטאפורי (וגם זה צריך לימוד), אזי יש לנו קביעה שבאה לנו מידי חז"ל.

אם דברי חז"ל אינם מקור מספיק מהימן עבורך, גם זה נושא לעיין בו! וזה לא פסול לבקש ראיות! להפך. אבל עבור ר' גדליה, ועבורי, דברי חז"ל הם מקור מספיק. סמיילי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,
הנחת יסוד זו שדברי חז"ל הם מקור מספיק צריכה ביסוס לשיטתך. מאיפה נובעת סמכותם?
אם נלך בעקבות הרמב"ם שכתב שאפילו את חידוש העולם היינו מוציאים מפשוטו אם היו לנו ראיות מוכרחות לכך, מדוע שלא נאמר זאת על תחית המתים? יש לנו איזה בסיס טבעי לתחית המתים.
שיטתי ידועה, אבל אני שואל לשיטתך.

אריק

האמון שלנו בדברי חז"ל הוא בשל היותם חלק משרשרת מסירה.

אכן כאשר מישהו מחז"ל מחדש משהו שלא נאמר בשום מקום קודם לכן, אנו שואלים עליו "מנלן".

והרשות נתונה - וזו חובה אינטלקטואלית - לברר מתי נאמרו דברי חז"ל בדיוק ומתי אין הם אלא מטאפורה. וזה נוגע במיוחד להגדות חז"ל.

לכן, אם חז"ל מציעים פירוש לדברי הנביא, שהם בגדר הבטחה של "פשט", שתהיה תחית המתים, אנו מקבלים דבריהם אם נראה שהם מתכוונים אכן לדברים כפשוטם. אחרת, באמת אפשר לדון שהם אינם אלא משל. כעין "וגר זאב עם כבש".

יש באמת לדון ביתר אריכות בדוגמאות אלו. ואם תרצה, אשתדל לעשות זאת. כמובן, אני מייצג את דעתי ולא את דעת ר' גדליה בזה. כי לא ברור לי שעמדתי יפה על דעתו בדבר די הצורך.

ובאותה הזדמנות, מהי שיטתך שלך? איני יודעה, גם אם היא מפורסמת לאחרים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני
לא התפרש כאן לאיזה דברי הרמב"ם אתה מתכוונים. האם הכוונה לדברי הרמב"ם האלו:
ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל.
הרי זו היא משנה מפורשת בסנהדרין. ומה א"כ הדיון בדעת הרמב"ם?

אני לא זוכר שדברתי עם ר' גדליה בענין זה. אבל אני מסכים לדעת מיימוני, שר' גדליה נטה לקבל דברים אלו כפשוטם.

כתפיסתו של לייבוביץ שתחית המתים היינו ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים" וע"פ משמעות השמונה פרקים?

הלבן

הרמב"ם באיגרת תחיית המתים.

אביא כמה משפטים משם וכדאי לעיין בכל האיגרת הנפלאה.

וכבר זכרנו זה בפירוש המשנה פעמים. וכן יראה לנו מן המאמרים ההם, שאלו האנשים אשר ישובו נפשותם לגופות ההם, יאכלו וישתו וישגלו ויולידו וימותו אחרי חיים ארוכים מאוד כחיים הנמצאים בימות המשיח. בהם.

צמח,
האם, אליבא די"ל, בשביל לומר שצדיקים במיתתן קרויים חיים צריך עיקר אמונה? ונמדוע גם אין עיקר אמונה הפוך שרשעים בחייהם קרויים מתים?

הכוונה היא לאמונה במציאותו של עוה"ב שבו "חיים" הצדיקים.

צמח
זה קשור לשיטת הרמב"ן בעוה"ב?

רק שהרמב"ם לא מציין את הפרטים כמו הרמב"ן, וכך שיש מקום לטעות כלייבוביץ.