| נשלח ב-23/12/2005 13:34 |
 |
| |
למה לא פורשים מן החברה
שלום
כפי הבנתי ותרשמותי מן הרבה מן חברי הפורום, הם מוגדרים בעיני עצמם והחברה כמשוייכים לחברה החרדית, אך אין להם שפה משותפת עם בני החברה הזאת, אלא להיפוך הם מוצאים שפה משותפת עם אנשים פתוחים שאינם מחוייבים בצורה עוורת לדת מסויימת, או שתחומי ההתענינות שלהם אינם תורה ותו לא, או שהצמצום וההגבלה אצלם אינם בצורה כה מוגברת כמו בצבור החרדי, {אין בדברים הצגת עמדה מסויימת שזה צורך אשכול נוסף, אלא דברים כהוויתם} א"כ צריך להיות שאחר הפקת התועלת מן החברה, החינוך ליושר, ההחכמה התלמודית וכו, שיעבירו עצמם למקום בו הם ימצאו שפה משותפת עם הסובב, וחופשיות לעשות כמחשבתם ורצונם, {ולאו דוקא קדושית}
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 14:29 |
|
| |
בת אל (?(
שאלה יפה שאלת, ואף אני שואל אותה את עצמי.
ויש בזה שלוש תשובות:
מן הקצה אל הקצה.
א. הכורח הכלכלי והחברתי. מי שגדל בחברה החרדית, לעתים רחוקות מאד רכש מקצוע שמאפשר לו להתפרנס. הוא תלוי בכולל, או במסגרת החרדית. אם יחליף את השתייכותו, הוא יאבד את מקור הפרנסה שלו ושל משפחתו.
זה גם יעלה לו במחיר של נתק מאלו שיקרים לליבו.
כמו כן, מבין הגברים הכותבים בפורום, לא תמיד האשה היא פתוחה כבעלה. הפתיחות הזו נולדה בדרך כלל מאוחר, מתוך עיון עצמי, לפעמים מתוך לימוד התורה עצמה, אך האשה, שגדלה בתנאים אחרים וללא אותו עיון, שונה. במקרים כאלו, בני הזוג מסכימים להישאר במקומם, ואילו הבעל משתמש בפתיחות שלו רק בתחום האינטלקטואלי.
ב. המחיר החינוכי. גם אם יש טענות מסויימות נגד החברה החרדית (למשל על שקיעתה באמונות הבל, במנהגים וחומרות וכיו"ב), עדיין החינוך שלה נראה מועדף. גם מי מהפורום שסבור שיש מה לשפר, סבור שיש מה לשנות ולא להחליף.
יתכן שזה נובע מחוסר הכרות עם צורות חינוך אחרות, כמובן.
ומה שנכון לגבי החינוך, נכון לגבי החברה בכלל.
ג. כמדומה שהנחת יסוד של השאלה היא שיש לכותבים רבים כאן, מן הציבור החרדי, חוסר נחת מהחברה החרדית.
אבל ראוי להדגיש שזה חוסר נחת סוציולוגי ולא עקרוני.
בפורום אחר ראיתי שכתב אדם חכם כי הכריע להישאר בציבור החרדי מפני שסבר שסגנון החיים הזה הולם ביותר את דרישותיו. בעיקר דרישותיו החינוכיות. הוא ער לכך שהוא משלם מחיר, אבל תמיד משלמים מחיר, וזה נראה כמחיר הזול ביותר.
וזה לא רק בחינוך הילדים, אלא גם בעקרונות אחרים, כמו לימוד תורה, היחס למצוות, ועוד.
ושוב, יתכן שהיחס הזה קיים היום בסוגי חברה אחרים. לי הם אינם מוכרים ואיני יכול לכן להתייחס אליהם.
***
על חינוך הילדים
***
בסופו של חשבון, הילדים הם הנכס היקר ביותר שיש לנו. זו האחריות שה' הפקיד בידינו, כדי שנכין אותם בצורה הטובה ביותר לעתיד. כאשר מחנכים ילד, מחנכים לא רק אותו, אלא את כל הדורות הבאים מכוחו.
למה הדבר דומה? לחץ שיורים למרחק רב. חץ שהשולח לא יראה את מסעו אלא רק בתחילתו. ואולי, ברוח ימינו, עדיף לדבר על טיל וחללית ולא על חץ? בוודאי שיש להכין את הטיל בצורה הטובה ביותר.
המשל האחרון הזה, עלי להודות, אינו מוצא חן בעיני. הוא מזכיר לי יותר מדי משלים שאינם חביבים עליו. אך מה שבאתי לבטא הוא את הענין שחינוך הילדים הוא פעולה שמכוונת לעתיד, ולעתיד הרחוק.
מוטב לדעתי לצטט מעשה יפה שחיבר יוחנן דוד, מותיקי המחברים והסופרים בציבור שלנו, שהיה בעל טור קבוע במוסף השבת של יתד נאמן.
הוא סיפר מעשה במשפחה של שני אחים שנפגשו לאחר מות האב. לאחר השבעה סיפר הבן האחד כי שמע את צלצול שעון האורלוגין של האב. למרות שהאב בעצם כבר הלך לעולמו, השעון צלצל, מפני שכוחו של האב, שמתח את הקפיץ לפני מותו, עדיין פעל.
היתה לו תחושה שיש כאן איזה קשר עם האבא.
הבן השני סיפר שישב עם משפחתו, וראה את ילדיו, וראה אצלם אותן הנהגות, גישות, אולי אפילו גינונים, שהיו אצל אביו. הוא נוכח לדעת שהוא העביר לילדיו את מה שקיבל מאביו, והם בוודאי יעבירו זאת הלאה.
הוא חש, כמו בסיפור השעון, כי כוח האב ממשיך לפעול. אך, בניגוד לשעון, שהקפיץ שלו נחלש לאחר ימים, כאן ההשפעה - שתעבור בוודאי גלגולים רבים, לפי בחירתו וסביבתו של כל דור - עדיין קיימת, עדיין נמשכת.
כאשר אנו ערים לכך, נופלת עלינו אימה גדולה. כל צעד שאנו עושים עם הילד, כל מילה שאנו אומרים, כל מעשה שאנו עושים, ולמעשה כל מחדל של אי אמירה ואי עשיה - כולם נחרטים וקיימים לדורות.
כי את כולם הילדים רואים, מהם הם לומדים, ובעקבותיהם הם דורכים.
(דברים ברוח זו אפשר למצוא כמדומני בספרו של הרב וולבה, "זריעה בחינוך").
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 14:53 |
|
| |
בתקל:
לאיזה חברה בדיוק היית ממליצה ל"חרדי חושב" לעבור?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 14:58 |
|
| |
צאוט
רמב"ם הלכות דעות ו,ב: וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה--ילך למקום שאנשיו צדיקים, ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו זה, או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות או מפני החולי--יישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר "יישב בדד ויידום" (איכה ג,כח). ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגן הרע--ייצא למערות ולחווחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר "מי ייתנני במדבר . . ." (ירמיהו ט,א).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 15:01 |
|
| |
לענ"ד הפעוטה , כל מי שבידו לעזוב את החברה החרדית ואינו עוזב , עושה עוול לעצמו ועוד יותר מכך לילדיו. מדובר בחברה חולה בכל מובן אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 15:06 |
|
| |
מציץ
האם תוכל לפרט את הבסיס לקובלנותיך?
אולי זו בקשה גדולה, אך מן הסתם היא אפשרית על דרך הסיכום והקיצור, ומי כמוך מסוגל לזה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 15:31 |
|
| |
ראשית, לא כל משתתפי עצכ''ח סובלים בחברה החרדית וזאת מסיבותיהם שלהם.
שנית, חלק ממשתפי עצכ''ח חיים בשוליים השפויים של החרדיות שלעת עתה מאפשרים מרחב תמרון רחב יחסית.
שלישית, חוץ מההיבטים שהוזכרו ע''י מיימוני, חלק נכבד מהחרדים אינם יכולים לעזוב את החברה הנ''ל בשל הקושי התרבותי העצום הכרוך בעזיבתה הדורשת סוויץ' דרסטי מנטלי של 180 מעלות בכל מה שקשור למקומו של היחיד במבנה החברתי. זו חברה שבטית מלוכדת טיפוסית על כל מעלותיה וחסרונותיה, ואני לא מכיר רבים היכולים לעזוב אותה מנטלית (אם כי פיזית שייך וגם שייך).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 15:49 |
|
| |
מייציץ
א. אין אלטרנטיבה . והליכה לגור במערה אינה רלוונטית בימינו.
ב. הגזמת ( למצער ) בהשואה שלך . החברה החרדית היא החברה המעולה ביותר שקיימת היום . ( לא חייבים לגור במאה שערים או ברח' רשב"ם בבני ברק . החינוך החרדי הינו המעולה ביותר הקיים .
אלא מאי ? ההשקפות , הטמטום , הסגירות והצמצום , אכן קיימים אולם אינם מפריעים ואינם מזיקים.
השקרים הקדושים - הינם הכרח בל יגונה. אני לא חושב שהחזון איש חשב שרש"י נכתב ברוח הקדש - כפי שהתבטא . או שהאדמו"ר מצאנז סבר כי אביי ורבא לא היו אנשים אלא עמודי אש כפי שהיה תמיד אומר לתלמידיו .
עכ"פ " אפילו יתן לי אלף אלפי דינרי זהב איני גר אלא במקום תורה "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 15:54 |
|
| |
מיימוני
כבר כתבתי בנושא פעמים רבות , אבל לא אמנע מכך גם הפעם , אם כי בגלל השבת המתקרבת לא אוכל אלא לקצר.
אני יודע שדברי נשמעים כאילו יצאו מקולמוסו של לבלר בעיתון אנטי דתי , אבל באופן יוצא דופן כל מה שהם כותבים בעניין הזה נכון ואף יותר מכך.
החינוך החרדי הוא חינוך לעוני , לבערות ולסגידה עיוורת ל"גדולים" שאינם ראויים לשמם. אין בה שום מקום לאינדיווידואליות , ליצירתיות , למימוש עצמי , לחיפוש אחרי אושר , לביקורת ואפילו לתבונה בסיסית. כל היבטי החיים , השוליים והחשובים כאחד, נשלטים בקשיחות על ידי מסורת ומוסכמות חברתיות חסרי פשר ואין מקום לסטייה הקלה ביותר מהם לא רק כאשר הרצון לסטות מהם בא בגלל עניינים של טעם וריח, אלא גם כאשר זה מתבקש מצד ההגיון ואפילו כאשר מדובר בקטסטרופה העומדת ממש בפתח.
אני חושב שחיים שאין בהם לפחות מידה מינימלית של חופש אינם ראויים להיקרא בשם חיים. אני חושב גם שחברה שבה אסור להשמיע את קול ההגיון כאשר מדובר בעניינים הנוגעים לכלל , היא חברה מושחתת. חברה שבה לא רק שאין מטכסים עצות לקדם את פני הרעה ולשפר את המציאות הכלכלית הקטסטרופלית , כאשר כל הכתובות חקוקות על הקיר וכל מה שצריך לעשות ברור ונהיר למי שמוח לו בקדקדו , אלא משתיקים את קולם של המעיזים לחוות דעתם בזה וגם חוסמים בה את דרכם של אלה שמעוניינים לפתור לעצמם את הבעיות באופן פרטי ומערימים עליהם קשיים, היא חברה חולה. חברה שמכריזה שהיא רוצה לחיות על חשבונם של אחרים באופן לא פרודוקטיבי וללקט פירורים מתחת לשולחנו של הפריץ (תהי זאת הממשלה או הדוד העשיר מאמריקה) איבדה כל תחושה של כבוד . וכל זה בלי להזכיר עניינים של תרבות ורוח .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2005 16:01 |
|
| |
התלמיד
אם לנסח את דבריך מחדש במלים שלי , הרי שמה שאתה אומר הוא שהכל בסדר בחברה החרדית , למעט העובדה הפעוטה שהכל לא בסדר בה.
"ההשקפות, הטמטום, הצמצום, הסגירות" , אלה הפרמטרים הכמעט יחידים שאני מכיר שלפיהם אפשר להחליט האם חינוך הוא קלוקל או לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2005 18:26 |
|
| |
מייציץ
הטענות שלך על החינוך החרדי המחנך לעוני , לבורות בכל נושא שאינו קשור ללימודי גמרא. לסגירות והחנקה מחשבתית ולהעדר כל ידע בתרבות כללית . נובעות ממחלוקת פילוסופית דתית שיש לך עם היהדות החרדית .
מי שתופס כי מטרת החיים בעולם הזה , להשגיות וחיים טובים ומועילים לאדם כאן בעולם , ואילו הדת הינה עוד מרכיב ביצירת חיים מוסריים וטובים יותר כאן בעולם הזה, הרי שהחינוך החרדי כפי שהוא היום הוא כשלון מוחלט .
אולם מי שמאמין כי אין שום משמעות לחיים בעולם הזה וכל מאמץ בכוון השגיות והצלחה בחיי העולם הזה הינה הבל . החיים כאן בעולם אינם אלא כדי שהנשמה תהנה בעולם הבא הנצחי הנאה אמיתית ורוחנית , שזו ההשקפה הבסיסית המקובלת על כל גדולי ישראל החל ברמב"ם וכלה ברמח"ל, הרי שהחינוך החרדי מהווה הצלחה רבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2005 18:57 |
|
| |
תלמיד,
בכל הנוגע להשקפות הבסיסיות המקובלות על הרמב"ם, הרי שהחינוך החרדי נוהג בדיוק היפך השקפותיו, מהווה כישלון חרוץ, ומוכיח כי החברה החרדית חולה ו'מקוללת'
להלן מקצת דוגמאות להמחשה,
הלכות דעות פ"ה:
כג [יא] דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה--שנאמר "מי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו . . . אשר בנה בית חדש . . . אשר אירש אישה" (ראה דברים כ,ה-ז).
כד אבל הטיפשים, מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה; וכן הוא אומר בקללות, "אישה תארש . . . בית תבנה . . . כרם תיטע" (דברים כח,ל)--כלומר יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך. ובברכה מה הוא אומר, "ויהי דויד לכל דרכיו, משכיל; וה', עימו" (שמואל א יח,יד).
ובהלכות תלמוד תורה פ"ג :
ט [י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה--הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה.
י אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטס את הברייות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2005 20:14 |
|
| |
תלמיד
אנא אל תהיה מגוחך.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2005 20:19 |
|
| |
"אולם מי שמאמין כי אין שום משמעות לחיים בעולם הזה וכל מאמץ בכוון השגיות והצלחה בחיי העולם הזה הינה הבל "
זה מה שאתה חושב ?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2005 20:49 |
|
| |
תלמיד ומציץ_ונפגע, הודעותיכם כאן אינן מובנות לי, בשני אופנים מנוגדים.
תלמיד: האם יש קשר הכרחי או פונקציונלי, בין המומים שהחינוך החרדי מטיל - לפי הסכמתך - בחיי העולם הזה, לבין התכלית שאותה תיארת בעולם הנצח?
מציץ: למרות שהביקורת שלך מעוררת הזדהות, קשה להעריך את מידת התוקף שלה, בלי לדעת כיצד אתה מגדיר את תכלית היהדות.
|
|
|
|
|
