שהשני יעשה מה שהשם רוצה

בהנחה שבני אדם משפיעים זה על זה,

מה היא הגישה הנכונה יותר?

האם לעזור לשני לעשות מה שנראה לו שה' רוצה,

או לעזור לשני לעשות מה שנראה לי שה' רוצה?

עד כמה אנחנו בטוחים מהו רצון השם?

למעט מקרים קיצוניים אני לא חושבת שאנחנו כ"כ בטוחים, לכן אני מציעה לכבד את רצונו

בוגילון,

אני אנסח שוב את שאלתי, ואני שואל משום שטרם ברורה לי הדרך שבה אני צריך לנקוט. טרם נראה לי בברור מה היא הדרך בה אני צריך לנקוט בצומת זו, ולכן אני כאן בעצור כאן חושבים.

האם ה' רוצה מפלוני מה שפלוני חושב שה' רוצה ממנו, או שה' רוצה מפלוני מה שאני חושב שה' רוצה מפלוני [עוד לפני ששמעתי מה פלוני חושב] ?

או במילים אחרות, האם קיימת עבודת ה' שאינני מכיר בה, ופלוני כן, והיא אכן תחשב לעבודת ה' בעיניי, רק בזכות פלוני?

האם עבודת ה' היא דבר סטטי או דינמי?

או, האם כשמישהו רוצה לעשות את רצון ה', ואין מדובר באדם לא שפוי, או בקרימינל, אלא באדם נורמלי מן הישוב, אזי אפשר להיות סמוך ובטוח שה' אכן יתן לו להבין מה ה' רוצה ממנו [לפחות מה הוא רוצה ממנו ברגע זה]?

אני שואל איך אני צריך להתייחס אל הדברים.

מיכי,

ממך אני מבין שאתה סובר שאכן ה' רוצה מפלוני דווקא מה שפלוני חושב שה' רוצה ממנו.

ורק שישנם כמה מצבים בהם ברור לי שאכן אותם ה' וודאי שלא ירצה ממנו ושאין הוא אלא טועה גם לגבי עצמו. אלו הן מצוות לא תעשה מדאורייתא [כפי שאני מבין אותם].

קיסרית

ממך אני מבין שאת סוברת שאכן ישנה רק עבודת ה' אחת,

רק שאינני יודע אם היא אצלי או אצל פלוני ולכן, אולי זה בסדר לכבד את דרכו.

חן

אולי אפשר לקבל את הסלולרי שלו לשאול אותו מה הוא רוצה ?

אני מניח שה' אינו רוצה כלום . בודאי לא ממני או ממך כי אנו לא יכולים לתת לו כלום.

אתה אולי מתכוון לכך שה' אינו צריךכלום?

אני שואל אותך שאלה זו כי אף על פי שה' אינו צריך כלום בכל זאת לי ברור שהוא רוצה. שמא אני טועה? יהי רצון שכן, משום דעבדא בהיפקירא ניחא ליה.

כעת, שמא לשיטתך אין שום משמעות לבקשותיו של ה', משום שאין הוא צריך דבר, ולכן כל המצוות וכו' הן חסרות משמעות מצד עצמן , אך עדיין יש ערך עליון לכך שהאדם מתחבר לה' על ידי שהוא מתחבר לבעל הרצון ירצה מה אשר ירצה, אין זה משנה,

ולפי שיטה זו אכן מן הראוי שהשני יעשה בדיוק מה שהוא מבין שהוא צריך לעשות, אפילו יתאבד, ובלבד שיתחבר אל בעל הרצון.

מכל תלמיד השכלתי, רק שבמקרה זה אחכה להסבר נוסף.



תוקן על ידי - עמיתVחן - 28/12/2005 11:30:20

עמית,

1. הרמתי טלפון סלולרי להלל הזקן ושאלתי אותו.

2. הוא לא אמר לי מה לעשות. הוא ענה לי מה לא לעשות.

3. ואלה היו דבריו החדים והמדוייקים:

"מה ששנוי עליך - לחברך לא תעביד!"


(מה ששנוא עליך - לא תעשה לחברך)


והוא הוסיף:

"זו כל התורה כולה.

ואידך - פירושא הוא.

זיל גמור!"



תשובה ברורה.


ר"מ

עמית

נא לכתוב בשפה מובנת .

מה פירוש להתחבר לבעל הרצון?

אתה מבין מה שאתה כותב ?

< אך עדיין יש ערך עליון לכך שהאדם מתחבר לה' על ידי שהוא מתחבר לבעל הרצון >

ר"מ

אני מבין מדבריך שהלל אמר לך לא לעזור לשני, באופן כזה שאתה לא אוהב שעוזרים לך.

כעת, בהנחה שפלוני ישמח אם יעזרו לו לממש את הדברים אותם הוא מבין שהוא צריך לממש,

האם יכול/צריך אני לעזור לו אף על פי שזו היא שיטתו המנוגדת לשיטתי?

אם תזדקק לשיחת טלפון נוספת, אני מוכן לממן אותה.

תלמיד,

אני חושב שיש לה' רצון.

אני גם חושב שהרצון הזה הינו יצירה מחודשת שה' החליט להמציא יש מאין.

לפיכך, הרצון הזה הוא רצון תלותי [כמו כל שאר הנבראים].

היינו שלרצון הזה יש "בעל הבית". ובעל הבית הזה יכול היה לרצות אחרת.

לבעל הבית [שזה ה'] אני קורא באשכול הזה - בעל הרצון.

א. האם אתה סובר כמוני בנקודה זו?
ב. אם כן, אזי החיבור של פלוני אל ה', כשהוא מבצע את רצון ה' לפי הבנתו, הוא חיבור בעל ערך עליון יותר מאשר החיבור שלו אל ה', כשהוא מבצע את רצון ה' כפי הבנתי.

למה? - משום שכשהוא מבצע את רצון ה' לפי הבנתו, אזי הפעולות שאותן הוא מבצע מיוחסות לרצון האלוקי, והרצון האלוקי הזה נובע בעיניו מה'.

ואילו הוא היה מבצע את הפעולות לפי הבנתי, אזי הייתי מנתק אותו [את פלוני] מה'.


ג. כל זה נכון גם כאשר נאמר שהוא טעה ולא הבין נכון את הרצון האלוקי. ואני בכלל שואל האם זו באמת יכולה להיות טעות לעשות את מה שאתה חושב שה' רוצה שתעשה?



יתכן ולא הצלחתי להיות מובן שוב, ואיתך הסליחה.

יבמות יד. תא שמע אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירים לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל ולא ב"ה מב"ש ...אלא לאו שמע מינה לא עשו לא לעולם עשו דמודעו להו ופרשי.

בית שמאי ובית הלל נחלקו במצות יבום אם לאח המת היו שתי נשים ואחת מהן אינה זקוקה ליבום משום שהיא אסורה על האח המיבם באיסור ערוה -כגון שהיא אחותו- האם השניה -להלן צרת ערוה- זקוקה ליבום.
לבית שמאי זקוקה, ולבית הלל אינה זקוקה וממילא אסורה כדין אשת אח שלא במקום מצוה, ואם התיבמה בנה ממזר.
אף על פי כן לא נמנעו בית הלל לישא נשים ממשפחות שהיו כפופות לבית שמאי משום שסמכו עליהם שיודיעו להם.

כמדומני שהתנאי הראשוני לאמון מינימלי בכל מערכת הוא האפשרות שלי לפעול על פי שיקול דעתי במקרים של חילוקי דעות, בהסתיגות הבאה -וכאן חוזר הקונפליקט בכל עוצמתו- ששתי הדעות לגיטימיות.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

עמית

אני חושב שיש לה' קרניים ירוקות

אני גם חושב שקרניים האלו הינן יצירה מחודשת שה' החליט להמציא יש מאין.

לפיכך, הקרניים האלו הן קרניים שצומחות על הראש [כמו כל שאר הנבראים].

היינו שלקרניים האלו יש "בעל הבית". ובעל הבית הזה יכול היה לצבוע אותן בצבע ירוק

לבעל הבית [שזה ה'] אני קורא באשכול הזה - בעל הקרניים.

א. האם אתה סובר כמוני בנקודה זו?
ב. אם כן, אזי החיבור של פלוני אל ה', כשהוא לובש על ראשו קרניים בצבע ירוק , הוא חיבור בעל ערך עליון יותר מאשר החיבור שלו אל ה', כשהוא לובש קרניים בצבע אדום.

למה? - משום שכשהוא לובש קרניים בצבע ירוק , אזי הקרניים שלו דומות לקרניים של ה' י, והצבע האלוקי הזה נובע בעיניו מה'.

ואילו הוא היה צובע את קרניו בצבע אדום לפי הבנתי, אזי הייתי מנתק לו את הקרניים מהקשר לה'.


ג. כל זה נכון גם כאשר נאמר שהוא טעה ולא צבע את קרניו בצבע הירוק האלוקי. ואני בכלל שואל האם זו באמת יכולה להיות טעות לצבוע את הקרניים בצבע אדום ?



יתכן ולא הצלחתי להיות מובן שוב, ואיתך הסליחה.

חנעמית,

"בעל הרצון" הוא ניסוח יחידני של הרמב"ם במו"נ חלק א פ"ב

"ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחוכמתו"

וכפי שמסתבר מדבריו, הביטוי לכוון לרצונו יכול לבוא רק בקבלת עול מצוות המוטלות כחובה של האדם כלפי ה'

אולי אוסיף עוד הבחנה לסמטוכה המתפתחת כאן.
יש הבדל בין מצב בו השני אינו סובר כמוני, לבין מצב שהשני אינו לגיטימי.
ב"ש היו לגיטימיים בעיני ב"ה, וכן להיפך (לפחות לאחר המהומה שהם רצו להרוג אחד את השני, כמתואר בירושלמי).
אבל האם ב"ה יעזרו גם לצדוקים לעבוד את השם כרצונם?

אמם גם ביחס ללעמדה חולקת אך לגיטימית, יש להבחין בין מתן לגיטימציה לבין עזרה פעילה, ואכ"מ.

מיכי