| נשלח ב-3/1/2006 21:21 |
 |
| |
"כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" מה המקור?
כולם מכירים את האמרה "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" (ואת הסיפור הנחמד על הסנדלר, הנר וכו') והנה, נשאלתי מה מקורו של הפתגם.
חיפוש קצר ב"גוגל" העלה כי האמרה מיוחסת, סימולטנית, לר"י סלנטר, הבעש"ט, הרבי מקוצק, ר' זושא מאניפולי, ר' נחמן מברסלב ועוד היד נטויה.
היש למישהו מושג ירוק מהו מקורו האמיתי של הפתגם?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 21:29 |
|
| |
נדב,
אני מציע שתרחיב את האשכול לכל האמירות והסיפורים שמסופרים על כל גדולי ישראל סימולטנית.
לשון אחר, יש לשאול על מי מסופר כל סיפור (או למי מיוחסת כל אמירה), פרט לר' יהונתן אייבשיץ והקוצקר. שהרי על שני אלו מסופרים כל הסיפורים כולם.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 21:47 |
|
| |
מיכי,
שכחת את הרשלה אוסטרופולר.
מכל מקום, אני מניח שיש לפתגם הזה איזה מקור בכתובים, לא? אם כן, אז קיים מקור ראשוני (משפט ערך הביניים, שם שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 21:50 |
|
| |
אם ההיסטוריה של הסיפור לא רציפה אז אין משפט ערך ביניים.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 01:24 |
|
| |
תשב אנוש עד דכא =עד דכדוכה של נפש ,
יש לזה מקור? אם כן זה יכול להיות המקור של הרעיון הנ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 12:23 |
|
| |
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת שיר השירים דף ב עמוד ב
שיר השירים אשר לשלמה. כל זמן שהנר דולק על הפתילה והפתילה כתיקונה האור מאיר וצח והכל (נהרין) [נהנין] ממנו וכ"ז שהפתילה נעדרת והשמן חסר מן הפתילה האור נסתלק ואין מי שיודע באותו אור כלום. כך כל זמן שישראל היו מתוקנים ומסורגלים כפתילה זו אור של מעלה היתה דולקת עליהם ואומרת שירה ואינו משתכך לעולם כדוגמת האור על הפתילה שאינו משתכך לעולם לנגד מעלה ואותו
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 17:43 |
|
| |
ישנו הסיפור המופרסם על הדרך בה כתב הרב מיימון את הספר שרי המאה.
היו לו שני שקים, אחד עם שמות של גדוילים ואחד עם סיפורים והוא היה מוציא כל פעם שני פתקים, ומשדך בניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 20:11 |
|
| |
כמו הרבה פיתגמים, מדובר בשיבוש לשוני, המבוסס - אכן - על מעשה שהיה. ולא סתם היה, אלא קשור הוא בחנוכה שאך נגמר, יותר משקשור בו מעשה יהודית ולביבות הגבינה.
מעשה זה שהיה, לא באחד מהגדוילים היה, אלא בקטן שבקטנים,
יענקל קלאצקאשעס שמו. בחנוכה נוהג היה לשחק בקלפים עם שכנו, בערל גורנישטמאכער, כמנהג.
אשתו של בערל, לא אהבה לא את יענקל, ולא את הקלפים שלו (חובה לציין, לשם הדיוק ההסטורי, שיענקל היה מרבה לשחק קלפים גם בשאר ימות השנה. אבל בחנוכה, גדול מצווה ועושה וכו').
לענייננו:
אותו ליל חנוכה, שאלה אשת בערל - כהרגלה - את יענקל:
נו, עד מתי תישאר פה אתה והקארטי"ן שלך?
ויענקל ענה:
כל עוד הנר דולק.והוסיף: אפשר עוד לאטקס?
אם כן, הציטוט הנכון הוא:
"כל עוד הנר דולק, אפשר עוד לאטקעס"
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 21:26 |
|
| |
שכן, אני מתפלא עליך, שהרי צ"ל:
"כל עוד הנר דולק אפשר לטגן".
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 22:16 |
|
| |
מיימוני,
עי' רש"י ריש ברכות שכתב שהעני נכנס לאכול פתו במלח לפני צאת הכוכבים, שכן אין לו כסף לנר. נו, אז שיאכל בחושך?
שמע מינא הלכה כשכן שמע מינא.
שוב ראיתי מה שכתב מר על הלביבות, וחשבתי שאין ראיה. דאמנם מאכלי עניות אכן לא נאכלים אלא כשרואים אותם, אך לביבות שאני, ודוק'.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 10:38 |
|
| |
בפרשת וירא על הפסוק ומצות אפה ויאכלו, אומר רש"י, פסח היה. מכאן בא לידי הרעיון, שסיפור אמנון ותמר היה בחנוכה, שהרי בפירוש נאמר שם,תבוא תמר ותלבב לי לביבות.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2010 00:33 |
|
| |
י"א שמיוחס לבעל המשפט "דרך 2 נקודות עובר רק קו ישר אחד", היינו הנ"ל:
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2010 00:35 |
|
| |
חה חה :-)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2010 00:44 |
|
| |
בהקשר זה טוב להזכר בכל מיני אמירות המצוטטות בתור "לשון הזהב של הרמב"ם" כשמדובר בעצם על תרגום של אמירות אריסטוטליות מכלי שלישי לעברית..
|
|
|
|
|
