| נשלח ב-8/1/2006 19:24 |
 |
| |
פאות
זמן רב שמטרידה אותי השאלה מדוע מגדלים פאות?
הרי האיסור לשיטות המחמירות הוא במספרים כעין תער.
אמנם ישנן שיטות (עיין בהודעה הבאה) שאוסרות כל מגע בפאות אבל אז אסור כל קיצור שהוא.
מדוע אם כן מגדלים עד האוזן או עד מאחורי האוזן וכו'?
עד היום התשובות שענו לי אנשים מדוע הם מגדלים פאות היו:
א. כך התרגלתי מילדותי.
ב. מראה של יהודי זה עם פאות.
אך היכן התשובה האמיתית? מי התחיל עם זה ולמה? וכייצד נקבע שכך נראה יהודי?
בדורות רבים ובמקומות רבים יהודים גידלו פאות ובכל זאת לא נכנס מנהג זה לתוך ההלכה ככך נוהגים אפילו מנהגים שולים ביותר נכנסו לתוך ספרי ההלכה, ורק מנהג זה נשאר בודד וגלמוד... 
אם מישהו מכיר או יודע מקור שמתאר היסטורית את התפתחות מנהג גידול הפאות אודה לו מאוד אם יביא זאת.
בהודעה הבא אני מביא סיכום קצר של הדיעות בהלכה בנושא.
לסיכום שתי שאלות לי?
1. מדוע נוהגים כך?
2. מדוע לא נכנס דבר זה לספרי ההלכה?
תוקן על ידי - מרובקה - 08/01/2006 19:28:19
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 19:26 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת מכות דף כ עמוד א
מתני'. הקורח קרחה בראשו, והמקיף פאת ראשו, והמשחית פאת זקנו, והשורט שריטה אחת על המת - חייב. שרט שריטה אחת על חמשה מתים, או חמש שריטות על מת אחד - חייב על כל אחת ואחת. על הראש - שתים, אחת מכאן ואחת מכאן. על הזקן - שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה. רבי אליעזר אומר: אם ניטלו כולן כאחת - אינו חייב אלא אחת. ואינו חייב עד שיטלנו בתער; רבי אליעזר אומר: אפילו לקטו במלקט או ברהיטני - חייב.
והבינו הרמב"ם הנמו"י הסמ"ג ועוד שואינו חייב על שיטלנו בתער מוסב על כל המשנה.
כפשט התוספתא במכות:
תוספתא מסכת מכות (צוקרמאנדל) פרק ד
המקיף פאת ראשו של חבירו שניהם חייבין במה דברים אמורים בזמן שהיו שניהם מזידין אבל אם היו שניהם שוגגין פטורין אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב וחייב עליו שתים אחת בראש הצידעה מיכאן ואחת בראש הצדעה מיכאן ואינו חייב עד שיקיפנו בתער
אמנם מנגד ישנה ברייתא שממנה משמע שחייבים אף במספרים.
ספרא מצורע פרשה ב
ראשו מה תלמוד לומר לפי שנאמר תער לא יעבר על ראשו, יכול אף על פי מנוגע תלמוד לומר ראשו, וזקנו מה תלמוד לומר לפי שנאמר פאת זקנם לא יגלחו יכול אף על פי מנוגע תלמוד לומר זקנו, מה תלמוד לומר ראשו ומה תלמוד לומר זקנו, לפי שיש בראש מה שאינו בזקן ובזקן מה שאין בראש, הראש אסור במספריים ובתער, והזקן אינו אסור במספריים
ומסביר אותה הרמב"ם ודעימיה שהיינו דווקא בנזיר.
לעומתם סוברים הטור ועוד שהראש אסור במספרים כעין תער וזוהי כוונת הברייתא בתורת כהנים. את המשנה במכות הם מסבירים שמוסבים דבריה רק על פאות הזקן. ואת התוספתא הם מסבירים שתער לאו דווקא אלא אף מספרים כעין תער.
לגישה זו איסור השחתה קיים רק בפאת הזקן ובפאת הראש יש רק איסור הקפה, ולכן חייב אף אם לא משחית. יוצא לשיטה זו שאסור בראש אף מלקט ורהיטני.
דיון מענין לפי גישה זו הוא מדוע מותר לסרק את פאות הראש הרי זה ספק דאוריתא שיתלוש שערות, מופיע בחת"ס יו"ד קל"ט.
ובאורחות חיים ח"ב סימן כב מביא מדאוריתא מותר במספרים כעין תער ורק מדרבנן אסור.
ומהו כעין תער?
ח"א פ"ט טז כל שאינו סמוך לבשר ממש.
חת"ס קנ"ד כדי לכוף ראשו לעיקרו. כמו בסימני גדלות.
ישש יבמות פי"ב סימן י"ח בשם אגודה לכתחילה אסור אף במספרים שלא כעין תער.
על פי אינציקלופדיה תלמודית, והמקורות באדיבות פויקט השו"ת
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 21:54 |
|
| |
מרובקה,
ראיתי פעם שמקור המנהג לגדל פאות מאחורי האוזן הוא דוקא אצל האר"י (מה שעדיין לא מסביר למה דוקא אצל הליטאים נתפס השיעור הזה).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 23:11 |
|
| |
רמב"ם הל' ע"ז פרק י"ב הל' ו
ופיאה זו שמניחים בצדע, לא נתנו בה חכמים שיעור; ושמענו מזקנינו, שאינו מניח פחות מארבעים שערות. ומותר ללקט הפיאות במספריים, לא נאסר אלא השחתה של תער.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 15:51 |
|
| |
עד שאתה תמה על החומרא שבגלוח השערות, יש לדון בעיקר הגדרת ה"פאות". אם מדובר על שער הצומח מפאת הלחי – מילא, אבל רוב המסלסלים ב"פאותיהם" מגדלים צמה העשויה משיער הצומח מצדי הראש (מן האזור שמעל פאות הלחי ה"אמיתיות") ואלו בכלל אינן "פאות" של שום דבר אלא פשוט צמות כמנהג הסינים, וצ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 16:00 |
|
| |
שנרב
המקום האסור בגילוח הוא כל מה שמתחת לקו ישר של היקף השערות
"זה המשוה צדעיו לאחורי ראשו"
כלומר שיוצר כיפה ישרה מהמצח עד תחת העורף.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 16:03 |
|
| |
אשר
מניחים פירושו אין משחיתים ולא מניחים ארוך
תוקן על ידי - ymy33655 - 09/01/2006 16:03:27
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 16:20 |
|
| |
שנרב
אתה צודק שיש הרבה מה לדון בשאלה, היכן היא אותה פיאה שאסור לגלח אותה בתער/מספרים כעין תער/או כל דבר אחר.
אולם המנהג לגדל פיאות ארוכות היה נפוץ בקהילות ישראל רבות, והוא לא חומרא חדשה אשר לא שערום אבותיכם, ולא רק שהיא עתיקה גם כיום רבים נוהגים אותה, עם סיבה שכנראה נעלמה ממני.
לכל מגדלי הפיאות שבפורום (ונראה לי שיש לא מעטים כאלו)
מדוע אתם מגדלים פיאות?
האם רק בגלל שכך נוהגת החברה? או מסיבות מהותיות יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 17:00 |
|
| |
כשהייתי צעיר הורי סידרו לי פאות. כשגדלתי וראיתי שאין להם טעם, ואדרבה שהם מצביעים על מעלה וגדולה יתירה שאין בי, הורדתי אותם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 18:37 |
|
| |
צ'וטאנג.
מדוע אתה חושב שפאות מצביעות על מעלה מיוחדת וגדלות?
האם סתם מסיבה שרירותית כמו כיפה גדולה יותר? או שיש בזה מידת חסידות כלשהי? כמו אתרוג גדול יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 19:37 |
|
| |
מרובקה:
הארי כותב שלא לגזוז את הפאות. באשר לאתרוג אני לא יודע על מקור שיש חשיבות לאתרוג גדול יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 19:48 |
|
| |
chouteng
אין לי עסק בנסתרות,אולם ראיתי שמובא בבית לחם יהודה בשם האר"י לגדל את הפאות עד סוף הלחי. וכך היה נוהג הרב קוק. באר"י עצמו לא עיינתי.
אולם לא נראה שזהוי הסיבה שכל הליטאים נוהגים כמנהגם, הרי בדרך כלל אין הם הולכים לפי האר"י. ובנוסף הם לא מגדלים עד סוף הלחי.
המנהג לגדל את הפאות היה רווח גם לפני האר"י וגם במקומות שלא הלכו בדרכו.
לגבי אתרוג אצל התיימנים זה נחשב בחלק ממצות הידור באתרוג.
אולם לא ידוע לי שמישהו מנמק גידול פיאות בגלל הידור במצוות לא תקיפו.
זה גם גורר אותנו לדיון האם יש הידור במצוות לא תעשה. האם יש הידור לגדל גפו גדולה יותר וכך מקפידים יותר על מצוות כלאים?!
תוקן על ידי - מרובקה - 09/01/2006 20:34:12
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2006 00:27 |
|
| |
לפני שנים מספר קראתי בספר על תולדות יהדות תימן שבמאה ה18 כאשר הורשו היהודים לשוב ולגור בצנעא ובערים הגדולות, חויבו ע"י המוסלמים אדוני הארץ לגדל פאות כסימן ליהדותם, בדומה לטלאי הצהוב שהיה נהוג באירופה. ומכאן הכינוי "סימנים" לפאות בלשון יהודי תימן. ראשי העדה ניסו בכל כוחם לבטל את "גזרת הסימנים" אך ללא הועיל.
היש מי מחכמי הפורום שמכיר סיפור זה ויכול לאשרו?
האם יתכן שיהודי תימןלא גידלו פאות לפני כן? או שרק חלקם נהגו לגדל וחלק לא גידלו .
דבון
|
|
|
|
|
