ניחוש עתידות באמצעות סיבוב של חוט

יש יותר נתונים על הטכניקה והניסוי?

א) מי מחזיק את הספר, השואל או העונה?
(קריטי לשאלה 'מודע או תת מודע'

ב) כמה נסויים נערכו, ועוד.

לגבי מה נכלל בנחש, יש תשובה ארוכה ברשב"א בה הוא מבקש לו רב להלכות אלו.
(יש עדיין הזדמנות להיות רבו של הרשב"א )

אני חושב שיש כמה שאלות עקרוניות שצריך לשאול למשל: האם זה עובד עם כל ספר תנך? רק עם מהדורת קורן? או אולי גם בספרים שיש בהם בסוף גם את הברית החדשה? האם זה חשוב מה סוג החוט? אם זה חוט שעשוי משעטנז זה עובד? אולי רק עם חוט אדום שמקבלים אצל הבאבא?
זה נורא חשוב לי לדעת.

ברור שמקהלת הציניקנים האפיקורסים יתחילו את מנגינות הזלזול.

רב ניק, החוט האדום הוא מקבר רחל והוא סגולה עתיקה .

ברי_ושמא:
הוא אשר אמרתי: ברור שהוא סגולה עתיקה במיוחד כשהוא מחובר ליד של מדונה ובריטני ספירס בקצה אחד ולספר תורה בהוצאת קורן בקצה השני

לשואל האנונימי. אני מבקש ממך לא לייחס חשיבות יתר לתשובתו של מיימוני. על אף שאפשר למצוא הדים לדברי מיימוני בדברי גדולי חכמי ישראל, אבל הגישה הכמעט אוניברסלית במשך אלפי שנים בכל תפוצות ישראל (למעט מקרים מאד מצומצמים) היתה, להתייחס לתופעות אלו בהערכה ובכבוד.

על גישתו של מיימוני כבר כתבתי כמה פעמים. אפשר לתמצת שיטתו שכל דבר שהוא לא מבין לא קיים. ואשר על כן כל תופעה שנוגדת את חוקי הטבע הרי שלדברי מיימוני, פשוט לא קיים, וכל העדויות והעדים בדברים אלו הרי הם שקרנים במודע או שלא במודע.

ואסיים בסיפור קצר ששמעתי מאבי, שאינו חשוד לשקר.

כשאמי היתה בהריון אתי היא שכבה שלשה חדשים. בהריון הבא היא שכבה ששה חדשים. אבי פחד שבהריון הבא היא כבר תשכב תשעה חדשים. על כן הלך לר' כדורי (ה' ישלח לו רפו"ש בעגלא ובזמן קריב) בזמן שהר' כדורי היה עדיין עני מרוד וגר במחסן בשכונת הבוכרים, וסיפר לו מצבו של אמי. ר' כדורי לקח ספר וקשר אותו עם מפתח ושאל כמה שאלות מהספר והספר בתשובה הטה אנה ואנה. לפי התשובות שסיפקה לו הספר כתב ר' כדורי קמיעה. אמי לבשה קמיעה זו לעוד 9 ילדים, והיתה בריאה ושלימה לכל משך ימי ההריון.

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה

הלכה ד
מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

שמעתי מאדם שאינו חשוד לשקר

פעם היתה קרובת משפחתו בהריון מסוכן עם רעלת הריון ולחץ דם גבוה מאושפזת בבית חולים והרופאים החליטו לנתח .
האשה ובעלה היו מחסידיו של הרב פיש ז"ל מת"א . והוא נתבקש ליסוע אליו ולקבל את ברכתו .
הוא נסע אליו והרב פיש נתן לו שום שתניח אותו אצלה בעת הניתוח.
השליח איבד את השום בדרכו חזרה ולא ידע מה לעשות . ברוב יאושו הוא נכנס לחנות ירקות וקנה שום ואותו הביא ליולדת אשר החזיקה אותו בידה במשך כל הניתוח שב"ה עבר בשלום .


תוקן על ידי - talmid - 15/01/2006 20:49:23

צ'וטנג היקר ביותר

א. אני מבקש לתקן. ואולי למחות. שכן ייחסת לי דעה שאינה שלי. אני כן סבור שראוי להיזהר ולא להאמין לשום סיפור שנראה יוצא דופן ללא בדיקה מקפת.

הגע בעצמך - האם היית משקיע סכום של מיליארד דולר על סמך נענוע של חוט?

ב. כתבת שהגישה של לסמוך על ניחושים וחוטים היא עתיקת יומין בישראל. האם יש לך מקור לטענה זו?

ג. איני יודע מה עשה ומה לא עשה אותו רב שאתה מביא דברים אלו בשמו. לפי מה שסיפרת, אני סבור שהוא חייב מלקות.

ד. לגבי הסיפור עצמו - בנסיבות כאלו, אני הייתי ממליץ קודם כל ללכת לרופא ולשאול מפני מה האשה היתה חייבת לשכב. אם הבעיה היתה שהיה חשש להפלה, יש מקום לבדוק מפני מה. והיום הידע הרפואי רחב מכפי שהיה, אני משער, לפני הולדתך.

ואני תמה אם ההריונות עברו בשלום בגלל הקמיע או למרות הקמיע...

ומלבד זה, לקמיעות ולפתרונות מסוג זה יש את הערך המפורסם של תרופת הפלאסבו, שכפי שהוכח במחקרים היא מביאה תועלת.

ה. עוד אני שואל היכן מצאנו בגמרא שיש מצוה בקמיע.






שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

talmid:

אין לי תשובה הגיונית לדבריך. ובדיוק זאת הנקודה, אני חושב שכל תופעות אלו אם הם בכלל קיימים הם למעלה או למטה מן ההגיון. מה שאני טוען הוא, שלא כל דבר אפשר להבין.


מיימוני:

אשיב על דבריך כסדר שכתבת.

א. לא הבנתי מה טענת עלי. איך רצית לתקן דברי? אתה חוזר על דברי ממש. לא הייתי משקיע סכום של מיליאר דולר על סמך הזזת ספרים כי אני לא יודע אם מקרה ספציפי זה אפשר לסמוך עליו. אני גם לא יודע דרך איך אפשר לבדוק כל תופעה פרא-טבעית.

ב. כל כתבי חז"ל מלא בניחושים. וכן מצאנו הדים לדברים אלו בספרות הגאונים אם כי לא נפוץ כל כך. ובדברי הראשונים עד לדברי אחרוני האחרונים דבריהם מלאים בזה מפה אל פה.

ג. אתה סבור שהוא חייב מלקות! להזכירך מיימוני, שסוגיות מפורשות בש"ס אתה לא מצליח למצוא מקומם אפילו בעזרת תוכנת חיפוש. עם כל הכבוד וההערכה, מי אתה בכלל??!!

ד. יכול באמת להיות שהקמיע עזר רק בתור פלסיבו. ויכול להיות שהוא עזר באמת.

ה. איני יודע אם יש בגמרא מצוה בקמיע. אבל כתיבת קמיע כתרופה היתה מקובלת בגמרא כדמבואר במסכת שבת.

צ'אוטונג,

כתבת:

אבל כתיבת קמיע כתרופה היתה מקובלת בגמרא כדמבואר במסכת שבת. מדברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פי"א מסתבר ההיפך דבריך ש'כתיבת קמע' לאדם הבריא מותרת, וכתרופה, בשום אופן לא!

יג [יב] הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא ייבעת, המניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן--לא דיי להן שהן בכלל חוברים ומנחשים: אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפאות גוף, ואינן אלא רפאות נפשות, שנאמר "ויהיו חיים, לנפשך" (משלי ג,כב). אבל הבריא שקרא פסוקין או מזמור מתילים, כדי שתגן עליו זכות קריאתן, ויינצל מצרות ונזקים--הרי זה מותר.

ובכלל, על ניחוש העתיד:



ו איזה הוא קוסם--זה העושה מעשה משאר המעשייות, כדי שיישום ותיפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידין להיות, ויאמר דבר פלוני עתיד להיות, או אינו הווה; או שיאמר שראוי לעשות כך, והיזהרו מכך.

ז יש מן הקוסמים שהוא ממשמש בחול או באבנים, ויש מהן מי שגוהר לארץ וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או עששית ומדמין ואומרין. ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו, ומכה בו עד שתיפנה מחשבתו ומדבר--הוא שהנביא אומר "עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו" (הושע ד,יב). [ז] ואסור לקסום, ולשאול לקוסם: אלא שהשואל לקוסם, מכין אותו מכת מרדות; אבל הקוסם עצמו, אם עשה מעשה מכל אלו וכיוצא בהן--לוקה, שנאמר "לא יימצא בך . . . קוסם קסמים" (דברים יח,י).

ח איזה הוא מעונן--אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני.


י איזה הוא חובר--זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם ואין להן עניין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין, עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על הנחש או על העקרב, אינו מזיק; והאומר כך וכך על האיש, אינו ניזוק מהן; ואוחז בידו בעת שמדבר מפתח או סלע, וכיוצא בדברים האלו: הכול אסור. והחובר עצמו שאחז בידו כלום, או שעשה מעשה עם דיבורו, אפילו הראה באצבעו--הרי זה לוקה, שנאמר "לא יימצא בך . . . וחובר, חבר" (דברים יח,י-יא).

יא אבל אם אמר דברים בלבד, ולא הניד לא אצבע ולא ראש, ולא היה בידו כלום, וכן אדם שאמר עליו החובר אותן הקולות, והוא יושב לפניו ומדמה שיש לו בזה הנאה--מכין אותו מכת מרדות, מפני שנשתתף בסכלות החובר. וכל אותן הקולות והשמות המשונים המכוערים, "לא ירעו, וגם היטב אין אותם" (ירמיהו י,ה).

כבר דנו על הרמב"ם הרבה. עיין תשובות הרשב"א סימן תי"ד.

אני מתחיל להתעייף מלהזכיר אותם מ"מ שוב ושוב.

צ'אוטונג,

אמנם הגבתי לדבריך, אך היות והטחת במיימוני "מי אתה בכלל" הבאתי לטובת כלל הקוראים שאינם בקיאים כמוך שידעו מה דעת הרמב"ם בנידון.

אע"פ שפרימיטיבי אני ומאמין אני ברוחות וכשפים ובסיפורי התורה כפשוטם וכו', אבל בנדו"ד זוכרני שראיתי תיאור שעושים דברים כאלו עם אבן ולפי הכיון יודעים התשובה. ומסבירים שבתת-מודע השואל רוצה תשובה מסוימת ובלי להרגיש מנדנד האבן בכיון התשובה. ולפ"ז הוא עצה לדעת רצונו האמיתי, וא"כ צדקו דברי מיימוני עכ"פ בזה שהוא בזיון לעשותו עם תנ"ך וכיו"ב.