| נשלח ב-24/1/2006 11:08 |
 |
| |
נגיעה בחתול בית בשבת.
מי ישכילני לגבי נגיעה בחתול החי בבית בשבת
ובכלל לגבי המצאותו של חתול בבית .כאשר מוקצה לו מקום מיוחד.
לא מדובר על האכלה שאין כרוך בזה נגיעה אלא משחק לשם שעשוע.
עוד שאלה קטנה ,נגיעה בארנבת החיה בכלוב במרפסת מה לגבי נגיעה בה בשבת.
תודה .
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 11:26 |
|
| |
.
למה דוקא בשבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 11:35 |
|
| |
בע"ח שאינו עומד לשחיטה או למלאכה, אלא משמש כחיית מחמד לשם שעשוע למשל למשחק הילדים, אינו מוקצה כלל ומותר בטלטול.
(כתבתי טלטול ולא נגיעה, שכן גם מוקצה מותר בנגיעה, ואינו אסור רק בטלטול)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 12:33 |
|
| |
בר בי רב,
קטע ממאמר של הרב שלמה אבינר "תרפיה באמצעות בעלי חיים" אסיא סה-סו, עמ' 69-71 :
http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/Assia65-66/Assia65-66.12.asp
ב.דין מוקצה בבעלי חיים המשמשים לטיפול רפואי
שאלה:
בעלי חיים הינם מוקצים מחמת גופם, מאחר ואין להם שימוש שבגופם "דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו" [4]. האם גם בעלי חיים המשמשים לריפוי יהיו מוקצים, או שמא משום שיש שימוש בגופם חזו וחזו, ולכן יפקע מהם דין המוקצה?
תשובה:
1. לגבי בעלי חיים שמשמשים כחיות מחמד, יש ראשונים שסברו שהם מותרים, כגון מהר"ח אור זרוע לגבי עופות מצפצפים [5], אבל דבריו נדחו על ידי הרא"ש, שקבע שכיון שנתנו חכמים דין מוקצה לבעלי חיים 'לא פלוג רבנן', וכל בעלי החיים - גם הראויים לשחק בהם - הינם מוקצה [6].
וכן כתבו התוספות בשם רבי יוסף שמותר לטלטל אפרוח חי כי ראוי להרגיע תינוק שבוכה, אך הם חלקו עליו [7]. הרי שזו מחלוקת ראשונים, שבה אומנם נדחתה דעת הראשונים המתירים, אך בשעת הדחק כנדון שלנו אפשר לסמוך על דעת יחיד [8].
2. יש גם אחרונים שפסקו שאין איסור מוקצה בחית מחמד, ביניהם רבי יעקב חאגיז [9]. גם במנחת שבת הביא דעת כמה אחרונים שפסקו שכלבים קטנים מיוחדים לנשים להשתעשע ולהתחמם בימות החורף אינם מוקצים כיון שהם מיוחדים לכך, וסיים: "ולמעשה ראוי להחמיר" [10]. הרי לא סגר את השער, אלא כתב שראוי להחמיר. אך בנדון דידן שיש בכך צורך גדול, אין הכרח להחמיר [11].
3. וביחס לכלב נחיה של עיוור, אמר הגרש"ז אויערבך, שכיון שהוא עומד ומיוחד לשימוש כזה שצריכים לטלטלו, מסתבר שאינו מוקצה [12], והוא הדין לעניננו.
4. ועוד יש לצרף שבעל חיים זה דינו כמו תרופה, שהיא מוקצה מחמת גופה, ובכל זאת עבור חולה שמותר באותה תרופה בשבת היא אינה מוקצה [13]. כמובן, נצטרך להוכיח שעצם הטיפול בה בשבת מותר, שהרי תרופה אינה מותרת לכל אחד אלא לחולה. אף על פי כן, תרופה שהיא גם מזון בריאים מותרת גם למי שאינו חולה אלא שיש לו מיחוש בעלמא [14]. ולעניננו הרי גם בריאים רגילים ללטף בעלי חיים.
5. ואם מדובר במטופל שטרם הגיע לבר מצוה, יש לצרף את שיטת הרשב"א והר"ן שכל שהוא לצורך הקטן, אף על פי שהגיע לחינוך, מאכילים אותו איסורין דרבנן אפילו בידים [15].
סיכום:
מכל הסיבות האלה גם יחד, יש מקום להקל בלא חשש, לרחם על אותם ילדים מסכנים, לעשות עימם חסד ולרפא אותם באופנים אלה.
***
מקורות והערות
[5]. שו"ת מהר"ח או"ז סו"ס פא.
[6]. שם סימן פב.
[הובא להלכה בכף החיים סי' שח ס"ק קלה; יביע אומר חלק ה, סי' כו; ובשלמי יהודה בדיני מוקצה
(הרב יהודה אריה הלשטוק, ירושלים, תש"ם),
פרק יג סעיף יא. -- העורך]
[7]. שבת מה, ב ד"ה הכא.
[8]. ע"י שו"ת הרמ"א ס' קכה.
[9]. שו"ת הלכות קטנות, ח"א סי' מה.
[10]. מנחת שבת, סי' פח ס"ק י.
[וראה שו"ע הרב סי' שח סע' עח שאסר לטלטל "אפילו עוף שראוי לצחק בו תינוק שבוכה". אמנם לא ציין לעוף המיוחד לכך אלא הראוי לכך, ואכמ"ל. -- העורך.]
[11]. יש להוסיף כי בספר קצות השולחן סי' קכא כתב לגבי המגדלים דגים קטנים בתוך כלי זכוכית עם מים לנוי ותכשיט שמסתבר שמותר לטלטל הכלי זכוכית עם הדגים שבתוכו, שכיון שעשויים לנוי ולקישוט הבית הוה ליה דבר שמלאכתו להיתר. בשו"ת יביע אומר ח"ה סי' כו (הובא בשלמי יהודה, יג, יא), השיג עליו שאין קולא זו עיקר לדינא, מאחר שפוסקים להלכה כהרא"ש בדין עופות המצפצפים כנ"ל; וכן פסק בספר אז נדברו ח"ט סי' כז. וכתב על זה הרב חיים פנחס שיינברג, ראש ישיבת תורה אור (הובא בקונטרס בעניני מוקצה סי' כה, המודפס בסוף ספר שלמי יהודה), כי לדעתו "אין זו השגה, כי יש לומר שמין זה של דגים שהם דגי זהב - מין מיוחד שאינם עשויים אלא ליופי ולשמשנו, והם בכלי מיוחד לצורך זה, יש על זה דין של שאר כלים המיוחדים לשאר תשמישים, ומה לי תשמיש אחר או תשמיש של שמירת דגים בתוכם." עכ"ל. -- העורך.
[12]. שמירת שבת כהלכתה פי"ח הערה סב.
[13]. מנחת שבת סי' פח ס"ק ט"ז.
[14]. שו"ע או"ח שכח לז.
[15]. ריש פרק יום הכיפורים.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 12:35 |
|
| |
תוכן השאלה:
יש לי חתולה שלא יוצאת מהבית שלי, היא בת כמה חודשים בסה"כ ורציתי לדעת אם מותר לי להרים אותה בשבת, ולמה.
תוכן התשובה:
בע"ה שלום רב,
חיות מחמד הן מוקצה בשבת ואין להרימם או לטלטלן, אמנם מותר לתת להם אוכל כיון שהם תלויים בנו אבל אין להרימם.
(אמנם אני יודע שיש מי שכתב להתיר בחיות מחמד, אבל לדעתי זה אסור.)
[התשובה התקבלה מהרב אליעזר אלטשולר בתאריך י"ג תשרי ה´תשס"ו]
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=72800
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 12:38 |
|
| |
ועוד אחד -
תוכן השאלה:
הרב שלום.
לפני כמה זמןכשהלכתי לסניף ראיתי כמה חניכים קטנים ממני שמצאו חתול גור (כולם אמרו שהוא חולה) אמרתי להם שיחזירו אותו לאיפה שמצאו אותו והחזרתי אותו אתם.
אבל החתול ניסה ללכת אחרינו אז לקחנו אותו בחלק מהדרך על הידים וליד הסניף הבאנו אותו לאשה שמטפלת בחתולי רחוב.
האם מותר היה לנו לתפוסו בדרך כדי שנוכל ללכת יותר מהר. וגם הוא היה קטן והדרך היתה די ארוכה.
בתודה ארנון בסוק
תוכן התשובה:
שלום לך ארנון ,
החתול הוא "מוקצה" ולכן אסור היה לך לקחת אותו בידים , גם אם הדבר גורם לעיכוב , כל הכבוד לכם על הרגישות והדאגה , אבל הייתם צריכים ללכת איתו לאט.
בהצלחה
שי
[התשובה התקבלה מהרב שי פירון בתאריך ט"ז אב ה´תשס"ד]
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=41667
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 13:31 |
|
| |
יש לחלק בין חיות שמעצם טיבן הסוג שלהם עומד למשחק ומחמד אך ספציפית הן עצמן עדיין לא אומצו בפועל לצורך זה, לבין חיות קונקרטיות שכבר בפועל משמשות למחמד. לעשות 'לא פלוג' בחיה שכבר מצויה אצלי בבית הוא דבר רחוק, שהרי סו"ס היא מוכנה ומזומנה לשימוש בשבת. סביר יותר שה'לא פלוג' נעשה על סוגי חיות, ולא על חיות ספציפיות. כלומר חיה מסוג של מחמד, כמו כלבלב, שטרם אומצה ולא משמשת עדיין למשחק, תהיה מוקצה (לפחות לדעות שיש 'לא פלוג'). אולם כלב קונקרטי שכבר משמש למשחק ילדים זה רחוק לאסור מדין 'לא פלוג'. וכידוע, ספק דרבנן לקולא.
נכתב מסברא ובלי בדיקת מקורות.
עוד הערה על נגיעה. לענ"ד נגיעה בבעלי חיים נחשבת כהזזה שלהם, שהרי הם זזים מכוח הנגיעה. וזה כמו בדין השימושי והרווח של קניית פיל (מעשים שבכל יום בספארי, ואצל הרב שמחה הכהן קוק, רבה לש רחובות, שהוא בעליו של הספארי לצורך אכילת כרשיני תרומה).
באשר לתשובה של שי פירון, ככל הזכור לי, כבר במשנה (ביצה?) מבואר שהתירו מוקצה של בע"ח לצורך צער בעלי חיים.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 14:16 |
|
| |
מה שהובא בשם הגרש"ז לגבי כלב נחיה צ"ע,
שהרי להוביל בע"ח מותר אם אינו מגביהו כמבואר בגמרא שהמנהיג בהמה לא יצא החבל מידו עד טפח מן הקרקע הרי שבעצם ההנהגה אין איסור משום שאינו מטלטלו,
ואף שגורם שילך נראה הטעם כיון שהולך בכח עצמו, ומכאן תשובה למה שנכתב שאסור אף לגעת כיון שגורם לו לזוז,
ולגבי צער בע"ח למיטב זכרוני אינו דוחה אלא את איסור ביטול כלי מהיכנו -למ"ד- שמשום צעבע"ח כופין את הסל לפני האפרוחים בשביל שיעלו וירדו.
תוקן על ידי - ymy33655 - 24/01/2006 14:24:42
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 14:25 |
|
| |
המנהיג בהמה אינו מחמר?
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 14:35 |
|
| |
המנהיג בהמה בזמן שיש עליה משא עובר משום מחמר
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 14:43 |
|
| |
שכן,
צריך לעשות עמה מלאכה.
ימי,
יש לדון במבטל כלי מהיכנו לעומת מוקצה, וכידוע נחלקו בזה תוס' בביצה מי חמור ממי (מוקצה לעומת דרבנן רגיל).
אני זוכר זאת ממחלוקת ר"א ור' יהושע לגבי בהמה שנפלה לבור ונפגעה, האם מותר להעלותה. כעת ראיתי בביצה כו ע"א שנראה לא כן. אני זוכר שבפוסקים דנים כן להתיר (ואין לי זמן כעת לבדוק).
אין לדמות מחזיק באפסר לנוגע, שכן במחזיק באפסר הבהמה הולכת על דעת עצמה והוא נמשך אחריה, ואילו כשנוגע בה היא הולכת מחמת הנגיעה שלו.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2006 15:08 |
|
| |
שבת קכח ב דוחין אין מדדין לא תנינא להא דת"ר מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת תרנגולת מאי טעמא לא אמר אביי משום דמקפיא נפשה תני
חדא מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא ברה"ר והאשה מדדה את בנה ברה"ר ואצ"ל בחצר ותניא אידך אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל דוחין בהן
שיכנסו הא גופא קשיא אמרת אין עוקרין אבל דדויי מדדינן הדר אמרת דוחין אין מדדין לא אמר אביי סיפא אתאן לתרנגולת
|
|
|
|
|
