בהנהלה עלתה שאלה מעשית עליה דנו בהתחשב בצרכי הכותב המבקש, אך אגב ההתעסקות פתח מיימוני אשכול בו דנו כללית על הזכויות הפורומיות-וירטואליות. האשכול נסגר כי עורבבו בו ההתייעצות וההכרעה שבהנהלה, עם הדיון הענייני. כעת אעתיק מהמו"מ שהיה באשכול ובאישי לשם דיון ענייני בלבד שאינו קשור לשום מעשה שהיה, שיהיה או שלא היה. לכן אדלג בהעתקת דברי מיימוני על הדברים הנוגעים לסיפור המסוים, ואשאיר אך את הנוגע לדיון הכללי.
עיקר דברי מיימוני:
פניה של אחד הכותבים בפורום עוררה שאלה מעניינת: הלכתית, ממונית, אתית, ומינהלית.
הכותב העלה שאלה "אפיקורסית" שעוררה דיון ער ופורה. לאחר זמן, שיכול להגיע לזמן מרובה - אולי אפילו שנה או שנתיים - נמלך הכותב והוא מצטער על הניסוח.
הכותב ביקש למחוק את ההודעה שפתחה את האשכול. כפי שהייד פארק בנוי, זה אומר למחוק את האשכול כולו. לחילופין, הוא ביקש לכל הפחות למחוק את הודעת הפתיחה, ולהשאיר, מצידו, שטח ריק.
מזה זמן רב שמדיניות הייד פארק היא למנוע מן הכותב למחוק או לערוך את הודעותיו לאחר שעה מכתיבתן. אנו, ותיקי הפורום, עדיין זוכרים מישהו מוכשר שכתב בפורום, כעס על משהו או מישהו, ועזב את הפורום בטריקת דלת, כשהוא מוחק את הודעותיו על ימין ועל שמאל, גם הודעות שהיו יפות ומעניינות. היום זה בלתי אפשרי. טכנית.
האם יש למלא את בקשתו? למי שייך הטקסט שחיבר? האם זכותו היא לבקש זאת, לפי ההלכה, לפי החוק, להבדיל, לפי המוסר?
האם חובתנו להתחשב בו?
הפונה הציע להוסיף תקנה, לפיה כל כותב רשאי לתבוע מחיקת כל מה שכתב לפי רצונו.
והרי רשאי אדם להתנות בממון כל מה שירצה.
אמנם, אני משער כי הפירסום בפורום, לאו דווקא שלנו, אינו שונה משום פירסום בעיתון. גם שם, מי שכתב מאמר או מכתב למערכת אינו יכול לתבוע למחוק את הדברים ולהעלימם.
שתי דוגמאות:
א. בעבר הועלה כאן אשכול על חבר של משוררת שהלכה לעולמה, אשר ביקש למנוע את פירסום הכתבים שלה שהיתה בהם כתיבה גסה ומטיחה כלפי שמיא.
התפתח דיון סביבו. [הפרעתוני נתן לינק,
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1423948
המשוררת היא יונה וולך.]
ב. מספרים על אחד מן המפורסמים שבין האמנים שחזרו בתשובה בדור האחרון, שהפיק בשעה שלא היה שומר מצוות סרט, עליו הוא מצטער עד היום הזה. לפי מה שסיפרו, הוא השקיע ממון רב כדי להשיג את כל ההעתקים הקיימים, ואיני יודע אם עלה הדבר בידו.
ושמועה שמעתי, כי לאחר ראיון תקשורתי שבו עשה רושם רב (כוונתי מבחינה חיובית), הקפידו המפיקים לשדר שיר היתולי שלו, כדי "לאזן את התמונה" ולהראות ש"לא תמיד היה כזה".
הצדדים הם:
א. כפי שהתנינו עם הקמת הפורום, הבעלות על [הערת ווטו: הפקה חוץ-פורומית מן] הטקסטים הנכתבים היא של הכותבים. זאת כיון שהכותבים כאן משקיעים בדרך כלל מחשבה רבה, ואולי ירצו להשתמש בחומר שלהם למאמרים וספרים. מותרים לפיכך רק ציטוטים עם קרדיט למחברים.
לפיכך, מי שירצה, למשל, להשתמש במחקריו של נישטאיך צריך ליטול ממנו רשות.
כמו כן, למרות שאנו מקפידים על הניסוח של שאלות ותגובות, יש ויש שאלות שהן עצמן נראות חצופות ונועזות. האם יש אלקים? תוכיחו! האם חכמים אינם דורשים רק את טובת עצמם (שאלה שעלתה לאחרונה באחד האשכולות) זו שאלה מעניינת וחשובה, אך בניסוח הלא נכון היא בפירוש מוגדרת בתור אפיקורסית בהלכה. נתנו לה מקום, מפני שהיא טעונה תשובה, אך אם הכותב חזר בו וסבור שלא היה ראוי לנסח כן את דבריו, האם לא צריך לתת לו הזדמנות לתקנם?
ב. מצד שני, הטקסט הנכתב הפך לחלק מהאשכול, ובמקרים של הודעה פותחת - הוא הציר שעליו נסוב הדיון. לפעמים הטקסט הוא כה חשוב ומוצלח, עד שהוא נכלל, למשל, בין המועדפים.
האם זה מקנה לפורום בעלות עליו? ובכלל, איזו אישיות ובעלות יש לפורום?
הגישה שלי לבקשה היתה, עם כל ההבנה למניעיו של הכותב, לסרב. איפשרתי לו לערוך מחדש את ההודעה כדי למתן מרכיבים לא ראויים שבה, אם ירצה, אך הותרתי את השאלה על מכונה. היא היתה הציר שהאשכול נסוב עליו.
הערתי לו גם שכיון שהוא אינו חותם בשמו האמיתי, אין קשר מחייב בינו, אז והיום, לבין הפורום. זה אולי מקל על התחושה - אך אינו פותר אחריות הלכתית להפצת דעה פסולה. וזה מעורר שאלה כפולה במקרה שהכותב כן הזדהה בעבר כמחבר הדברים.
אין לי תשובה ברורה לשאלות מעניינות אלו. ורק לקח אחד יש לי: כבר כתבו הקדמונים כי ברגע שהמילים יוצאות מפינו, אין הן עוד בשליטתנו. משל למה הדבר דומה, למי שירה טיל. אי אפשר להחזירו אחור.
וכן כתב רבנו הרמב"ם, כי מי שמדבר צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא אומר דבר מה, ואם הוא מעלה את הדברים על הכתב, צריך לבדוק שבעתיים, שכן הוא דומה למי שמדבר בפני קהל רב.
נראה לי שהמשפט שבו אני נוהג לסיים את מה שאני כותב (והוא לקוח כידוע מן האוצרות של עם ישראל...) מקבל משמעות חדה בהרבה...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
mdabraham:
מיימוני,
כמה הערות. ראשית, יש עוד פרסום של פורום, במאמר שלי ל'צהר' אודות דיני ממונות בגטו קובנא (בעקבות האשכול על הרב גיברלטר), ועוד אחד בדרך (אני מקווה) על תאומי סיאם. במאמר הראשון, שכבר פוורסם, הפורום צויין בשם ומלכות, ובפרט ידידי ומורי 'עורבא פרח' (אייכה?) שעמו נתלבנו עיקרי הדברים.
שנית, רק כעת היה מקרה שנשאלתי על ידי חבר חילוני, שהקליט דיסק עם כמה חברי ילדות. אחד מהם חזר בתשובה, והמילים שהוא חיבר הכילו אמירה שאין דעת חכמים נוחה הימנה (ואולי אף כרוכה באיסור ביזוי השם), והוא דרש מחבריו למחוק את המילים הללו בקלטת.
הדבר היה אמור לעלות להם ממון רב, שכן היה עליהם להקליט את השיר בשנית.
לבסוף הם התנדבו מרצונם החופשי להזיל ממון על מנת לא לפגוע בחברם. אשריכם ישראל, שאם לא יהודים הנכם, לפחות בני אדם אתם.
באשר לעצם השאלה, הרי היא נוגעת ליהודים שכן נשמעים להלכה. על כן דומני כי היא נוגעת לנדון הלכתי של הצלת אחר מאיסור, כמו גם לאיסור לפני עיוור ועמידה על הדם.
ויש לדון בתחילת הדברים, האם אכן הדברים הכתובים באשכול יש בהם איסור הלכתי (דאורייתא או דרבנן - גם זה יכול להיות רלוונטי), או שמא הם רק לא ראויים. עוד יש לדון מה אם יש בדברים איסור רק לדעתו של הכותב, אך לא לדעת ההנהלה.
בהנחה שיש בדברים איסור ממש לכל הדעות, דומני שאין שאלה. הרי חובה עלינו לסייע לאדם להימלט מאיסור, ויש בכך יותר מאשר השבת אבידה וכעין הצלת נפשות. ובפרט שאנחנו אלו שמונעים ממנו להינצל, שזה אולי אף חמור מאיסור 'לפני עיוור'. במצב כזה אולי האיסור הוא בכלל של ההנהלה ולא של אותו אדם.
אם האיסור הוא רק לדעתו של הכותב, אזי יש לדון בדיני 'לפני עיוור' (האם מותר להכשיל אדם באיסור לשיטתו) ו'לא תעמוד' כשה'דם' הוא סובייקטיבי.
אין לי זמן להאריך, אבל לענ"ד אלו קווי הדיון הראשוניים. יש לפתוח בשאלה ההלכתית, ולאחר מכן לעבור למוסר.
מיכי
*****
הפרעתוני:
נגיד שמישהו שלח לרשב"א שאלה כופרנית, והוא ענה עליה בטוב טעם ודעת. האם יש למחוק את דברי השואל מן השו"ת, כיון שהם דברי כפירה?
השאלה היא מה התפתח מן הדיון.
לכאורה, אם ממשיכים בקריטריונים ההלכתיים, הרי שיש למחוק כל דיון אשר נזקו מרובה מתועלתו, ומרבה כפירה ומינות בעולם.
וכלום אין כאלה?
האם עצכ"ח ימחק חצי מאשכולותיו? או שמא נאמר שתועלתו הכללית של הפורום, בהיותו עקרונית במה פתוחה לבירור שאלות מתוך יראת שמיים, מכסה על כל פשעים, והדבר טוב יותר מצנזור שאלות או דברי כפירה, שעלול להזיק יותר, בהחשידו את הפורום בחוסר יושר אינטלקטואלי?
*****
רב_סיינפלד:
לצד השאלה המשעממת של זכויות היוצרים, השאלה של מי הבעלים על האשכול אינה קשורה. ישנו הבדל גדול בין שאלת הזכות להדפיס ולצטט ובין שאלת זכות פותח האשכול על מחיקת האשכול כולו.
לבעל אשכול אין זכות לחזור בתשובה ולמחוק או לשנות אשכול. גם אני חזרתי בתשובה ושיניתי את דעתי בהרבה נושאים מאז שכתבתי עליהם ועדיין דברי ניצבים למזכרת עולמים. ראשית כל, אין לדבר לסוף. תארו לעצמכם שמיימוני ווטו נשבעים אמונים לר' חיים קנייבסקי ומחליטים למחוק את כל הפורום. שנית, ומה עם זכויותיהם של שאר הכותבים בפורום? וכי המה עזים?
ירצה הבחור, נשנה את דבריו בצורה שתנטרל את המרכיב המפריע לו כל שלא תפגע במהלך הדיון. אך עליו לשלם שכ''ט למנהל התורן (או להרב המיימוני) שכן אין אנו עובדים בשירותיו.
*****
ווטו1:
היה בעבר כותב [איני זוכר ניקו כעת] שביקש שנמחוק את כל האזכורים שלו בפורום כי חביריו הקניטוהו משום כך [זה היה עוד בתקופת ה"סעזאן" של בחח נגדנו] וביצעתי הדבר עבורו.
כמובן שאין לשום כותב זכות מעבר ליכולת הניתנת לו ממערכת היידפרק. ומה שלהיות בניהול עצכח יש בו ערך אין זה מחייב כלום כי כוח הנהלה ניתן לפי נסיבות מערכת היידפארק והחלטת הראשון להתחלק בכוח זה.
השאלה היא מה זכות ההנהלה. מה יהיה אם כל חברי ההנהלה יחליטו יחד להטיל את כל הפורום לאשפה כי איזה סכל מציבור הרבנים מאיים עליהם במוות [ואין כאן משל בעלמא ואכמ"ל] או מבטיח מיליונים לחברי ההנהלה [זה אך משל בעלמא]?
ישנם אשכולות למדניים מהעבר שהעירו שישנם "צוויי דינים" ברצח [ובכל פגיעה בזולת]; דין ערך מול ערך ודין "בעלות". היינו שמצד אחד ניתן להחליט שחיי א' [מאה אנשים בריאים וישרים למשל] שוים יותר מחיי ב' [מושחת גוסס] מצד הערכת ערך החיים, אך מצד גדר "בעלות" שבלעדיו לא יתקיים שלום בעולם, אין זכות לקחת מב' את חייו [ובעצם זה המאבק בין מרקסיזם לקפיטליזם]. אם כי בעלות מבוססת על שליטת הכוח ולא על הערכת המוח, היא מחויבת המצב עד שיוכל האדם להעריך במדויק את הערכים וגם לא תהיינה לו נגיעס להכריע לטובת מה שקרוב למיקומו.
חזרה לשאלה. הרי מצד מערכת היידפרק ישנה את האפשרות וממילא יש כאן יכולת למחוק גם למי שמנהל משנה בלבד, א"כ מדין הבעלות המבוססת על שליטת הכוח ישנה את הזכות לכל חבר הנהלה למחוק כפי כוחו אלא אם כן התחייב בחוזה מחייב לגיטימית להגבלת "בעלותו". אך כמובן שיש את הצד המוסרי מצד הערך שלא ראוי להשחית את עמלם של אחרים גם אם נמצאים ב"בעלותו".
נמצאת השאלה:
א. האם יש חוזה חברתי מובן מאליו המגביל את בעלות ההנהלה מפני:
1. זכות הכותבים,
2. זכות הקוראים,
ב. את"ל שאין ונשארת להנהלה רק המחויבות המוסרית, מה קורה כאשר זו מתנגשת עם אינטרס של הפורום או של חבר/י הנהלה? [נראה שזה תלוי בכל מקרה לגופו וגם אם אינטרס המנהל/ה תצדיק פגיעה בעמל הכותב, יש להנהלה להעתיק עבור הכותב לתיבתו האישית את כתיבתו כפי שהונהג אצלנו].
אך אציין לפי בקשת ר' געציל סיינפלד שליט"א שאין הנהלת עצכח מתכוונת למחוק לכותבים מעבר לניתן להם ישירות בין מצד שלימות הפורום ובין מצד ההתנדבותיות של ההנהלה. מעתה מכוח הודעה זו, ידעו הכותבים להיזהר בהתאם טרם הכתיבה וגם מוכרעת השאלה למעלה במקרי ספק שה"שב ואל תעשה" הוא השארת הכתיבה כהוויתה.
*******
כן יש לדון על זכויות לניק. ידוע שהבלוגיסט המוסקס משתמש בניקים ידועים עם שינוי קל בלתי ניכר כהחלפת ס ב 0 או א ב x הוספת יוד שלישי למיימוני וכד'. מבעד לשאלה המוסרית, האם יש זכות יוצר לבעל ניק המגביל שימוש בניק דומה ומטעה, כפי שיש בעולם המסחרי?
כן שייך העניין במעבר מאיות לאיות כעברי-לועזי ויש שאבי_געזונט מתרעם על Abi_gezint שגונב לו את הניק
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1726507
תוקן על ידי - עצכח - 01/02/2006 10:36:13
.
